בקצרה:
- יצרניות הרכב מאטות תוכניות חישמול
- רבות הצהירו על עיכובים משמעותיים
- למרות הלחץ, האיחוד האירופי לא שינה יעדי זיהום
אופס, נסחפנו: בשנים האחרונות נשמעו הצהרות חד-משמעיות מכיוונן של יצרניות הרכב, שהבטיחו לעבור לייצור של דגמים חשמליים בלבד בתוך שנים ספורות - עד סוף העשור במקרים רבים, או מעט יותר מאוחר. הצהרות אלו הגיעו במקביל להודעת האיחוד האירופי על איסור מכירת מכוניות מזהמות החל מ-2035, הצהרה שהפכה לתוכנית עבודה סדורה עבור היצרניות.
אלא שלאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות שקוראים לבחון את התכניות האלו מחדש. בין אם בשל האטה בצמיחת הביקוש למכוניות חשמליות, ובין אם בשל חשש מהשתלטות יצרניות סיניות על שווקי הרכב באירופה.
נקודת שיא בביקורת על החלטת האיחוד האירופי הגיעה בסוף השבוע האחרון, לאחר ששר האנרגיה האיטלקי, ג'ילברטו פראטין, הצהיר כי על האיחוד האירופי לבטל לגמרי את האיסור על מכירת מנועי בעירה פנימית, ואף כינה את ההחלטה "אבסורדית" תוך שהוא טוען כי היא "מגיעה מתוך חזון אידיאולוגי, בעוד אירופה זקוקה לחזון פרגמטי".
היצרניות נסוגות: לצד הביקורות מצד גורמי ממשל באירופה, גם יצרניות הרכב מעדכנות לאחרונה את תכניות העבודה שלהן. לאחרונה דווח ביפן כי טויוטה חתכה בשליש את תכניות הייצור לדגמים חשמליים ב-2026. היא גם הצהירה כי היא עדיין עומדת מאחורי התכניות לייצור 3.5 מיליון חשמליות בשנה עד סוף העשור, אך אמרה כי אלו אינם "יעדים" אלא רק "אמות מידה" עבור בעלי המניות.
גם פולקסווגן לא שינתה את היעדים באופן רשמי, ועדיין טוענת כי עד לסוף העשור יתפסו החשמליות נתח של 70% מהמכירות באירופה ו-50% מהמכירות בארה"ב ובסין. אך בכירים ביצרנית הצהירו לאחרונה כי התוכניות למפעלי סוללות חדשים "אינן חקוקות באבן" וכי הן תלויות בביקוש למכוניות חשמליות.
בשבועות האחרונים דווח גם כי פולקסווגן שוקלת לסגור שני מפעלים בגרמניה, בשל הפסקת הסבסוד של הממשלה המקומית למכוניות חשמליות, שהובילה להאטה משמעותית בביקוש.
בוולוו ביטלו בשבוע שעבר את התכניות לחשמול מלא עד סוף העשור, והצהירו כי לפחות 90% מהמכוניות שימכרו באותה שנה יהיו חשמליות או היברידיות-נטענות, והיתר יונעו בבנזין. בנוסף, בחודש שעבר הורידה פורד את תכנית ההוצאות על מכוניות חשמליות מ-40% ל-30%, ביטלה את התכניות לייצור רכב פנאי חשמלי נוסף וצמצמה את קצב הייצור של טנדר ה-F החשמלי.
וזה לא נגמר. ברנו הצהירו לפני שנתיים על תכניות למכירות חשמליות בלבד עד 2030, אך לאחרונה שינו את התכניות וטענו כי הם "זקוקים לגמישות בלוח הזמנים", וכי הם "לא במסלול הנכון ל-100% חשמליות עד 2035". בקצה השני של האוקיינוס, ג'נרל מוטורס חתכה מוקדם יותר השנה את תכניות ייצור החשמליות לשנה הנוכחית, וסירבה להתחייב לתחזיות מוקדמות של ייצור מיליון מכוניות חשמליות עד סוף השנה הבאה.
גם בקצה הפירמידה: יצרניות הספורט והיוקרה נאלצות גם הן לעדכן תכניות. מרצדס הצהירה השנה כי מכירות דגמים חשמליים והיברידיים יתפסו 50% מסך מכירות החברה עד ל-2030, כאשר בעבר היא טענה כי תגיע ליעד הזה כבר ב-2025.
בפורשה הנמיכו ציפיות כבר ביולי וטענו כי היעד של 80% חשמליות עד 2030 יושג רק אם הביקוש יצדיק זאת. בנטלי הבריטית דחתה את התכניות להיצע חשמלי מלא עד 2030 ובחרה להתמקד בדגמים היברידיים-נטענים, ואילו אסטון מרטין דחתה את השקת הדגם החשמלי הראשונן שלה מ-2025 ל-2026, כאשר יו"ר החברה הודה כי הביקוש לחשמליות נמוך מכפי שחשבו לפני שנתיים.
מה אנחנו חושבים: למרות כל נורות האזהרה, אין סיבה להספיד את המהפכה החשמלית. אמנם, היעדים שנקבעו על ידי האיחוד האירופי היו כנראה מוגזמים, או לפחות לא התחשבו מספיק בעלויות הפיתוח העצומות להן יידרשו היצרניות. בנוסף, התחרות מסין הובילה את היצרניות הגדולות להיצמד למנועי הבעירה הפנימית, שם הן מחזיקות ביתרון מסוים.
אבל סביר להניח שיעדי הפחתת הפליטות לא יבוטלו אלא לכל היותר יידחו, וכאשר פריסת תשתיות הטעינה תשתפר, מחיר הסוללות ירד, טווחי הנסיעה יגדלו והתמריצים הממשלתיים יהיו פחות נחוצים - הלקוחות ישובו להתעניין בחשמל. כי בסופו של דבר, אין היגיון אמיתי בשריפת דלק מאובנים ובזיהום מתמשך של מרכזי הערים, כאשר יש אלטרנטיבה נקיה וזולה יותר.