חטיבת הספורט של רנו זכתה באליפויות עולם מדהימות, אך היא תיזכר בעיקר בזכות שרשרת דגמים נהדרים שייצרה עבור הכביש הציבורי. רגע לפני שהיא בועטת בפעם האחרונה בבנזין לטובת החשמל, הפגשנו שלושה דורות של המגאן RS, אולי הדוגמה טובה ביותר לעליונות מוטורית, על מסלול מרוץ עם המון אוקטן 98, רעם מנועים וצווחות צמיגים
זה אולי יפתיע אתכם, אבל רנו ספורט היא אחת מחטיבות הביצועים היותר מוערכות בעולם הרכב, ויש לכך לא מעט סיבות. הראשונה שבהן, היא מחזיקה בשיא נדיר - יצרנית הרכב היחידה בהיסטוריה שעשתה את הקוואדרופל - עם תארי אלופת עולם בראלי (אלפין A110 ב-1973), אלופת 24 השעות של לה-מאן (אלפין A422B ב-1978), אלופת הדקאר (רנו 20 ב-1982 וקבוצת שלסר ב-1999 ו-2000), ואלופת העולם בפורמולה 1 (2005 ו-2006). וזה כשלא ספרנו עוד תשע אליפויות עולם כספקית מנועים לוויליאמס ולרד בול.
צפייה בתוכן נפרדים מהבנזין - רנו מגאן RS בריקוד האחרון
ההצלחה הזו תורגמה גם לדגמי ביצועים יוצאי דופן. למשל 5 אלפין שנכנסה לספרי ההיסטוריה כהוט האץ' הראשונה על כבישי אירופה, חודשיים לפני גולף GTI, שנחשבת בתודעה הציבורית למייסדת הקטגוריה. או דגמי קצה לסופר מיני קטנות כמו 5 טורבו II או קליאו V6, מפלצת ביצועים אקזוטית עם מנוע מרכזי והנעה אחורית, שהן כיום פריט אספנות נדיר ויקר להחריד.
אבל זהו. הזרם הכה גם בה ורנו ספורט נפרדת מהבנזין ועוברת לחשמל, ועל הדרך גם מחליפה את השם לאלפין. ואם אתם מכירים סיבה טובה יותר למסיבת פרידה על מסלול מרוץ, ספרו לנו עליה. בכל מקרה, מבחינתנו אין, ולכן הזמנו שלושה דורות של מגאן RS, המכונית האחרונה של רנו ספורט ואחת המפורסמות שבהן בעידן הנוכחי.
זו שמאז הוצגה לראשונה הפכה לאמת מידה ליכולת דינמית ולביצועים בקטגוריית "משפחתיות חמות", וזו שמחזיקה עד היום עדת מעריצים שנשבעו לה אמונים ברחבי העולם. זו ששילבה מערכות מכאניות מתקדמות בהרבה מהמקובל, שהועתקו אחר כך על ידי המתחרות. ובעיקר זו שהציתה את מלחמת זמני ההקפה המתוקשרת עם סיאט, פולקסווגן והונדה סביב מסלול הנורבורגרינג בגרמניה. בקיצור, הגענו למסלול מוטור סיטי עם מגאן RS נוכחית וגם עם האמא שלה, וגם עם הסבתא.
מגאן 225 - הראשונה בשושלת
מנוע: טורבו-בנזין, 4 צילינדרים, 2.0 ליטר, 225 כ"ס
גיר: 6 הילוכים ידני, הנעה קדמית
זינוק ל-100 קמ"ש: 6.5 שניות
מהירות מרבית: 236 קמ"ש
משקל עצמי: 1,355 ק"ג
זמן הקפה ברינג: 8 דקות ו-17.5 שניות
המגאן RS הראשונה הגיעה לכבישי אירופה ב-2004, בניסיון לשדרג את התדמית של רנו באותן שנים שהתמקדה בעיקר בנוחות ובבטיחות. וזו הייתה בדיוק התקופה הנכונה ביותר עבור היצרנית הצרפתייה למפגן יכולת. כי לפיג'ו, היריבה הגדולה מבית, לא הייתה אז GTI מתחרה ואצל פולקסווגן סימלו שלוש האותיות האלו באותה תקופה רמת גימור מביכה לגולף בדור הרביעי, שהיצרנית הגרמנית מעדיפה לשכוח, ובצדק.
על ההנעה הופקד מנוע בנזין מוגדש, ראשון של רנו ספורט מאז ה-5GT של שנות השמונים. חטיבת הביצועים הצרפתית שידרגה את המנוע של הלגונה (F4RT) וחילצה ממנו 225 כ"ס, המשוגרים לגלגלים הקדמיים דרך תיבה שישה הילוכים ידנית. ל-100 קמ"ש היא זינקה ב-6.5 שניות, 1.4 שניות מהר יותר מהמתחרה הגרמנית. מרשים.
אבל אלה לא היו רק ביצועים בקו ישר שהיא רשמה. רנו הציגה יכולת דינמית יוצאת דופן למכונית עם הנעה קדמית, בין היתר הודות למתלה קדמי מאוד מתוחכם - Independent Steering Axis Front Suspension. פטנט מבריק שהביא לחדות היגוי שלא הייתה מוכרת עד אז, ובעיקר צמצם משמעותית את לוחמת ההגה תחת האצה חזקה ממנה סובלת כל מכונית הנעה קדמית כוחנית.
ועל המסלול זה מורגש, ועוד איך. ה-RS 225 הזו כבר לא ממש צעירה, אבל היא רוקדת בין הפניות כמו בלרינה, עם חדות של החרטום ודיוק של ההגה שמאפשרים למקם אותה פעם אחר פעם בול על האייפקס. חבל רק שהריקוד הזה לא יכול להיות מושלם. רנו שקידמה באותן שנים את תדמיתה כבטוחה במיוחד, נאלצה לשלם כאן מס שפתיים ולא איפשרה לנתק את בקרת היציבות באופן מלא.
העיצוב מרשים מאוד, גם היום, ולדעתי היא היפה, המצודדת והסקסית במשפחה. עם פגושים מנופחים וכונסי אוויר גדולים מלפנים וצמד מפלטים מרכזיים מאחור, בתי גלגלים מורחבים וחישוקי קרב ייחודיים. תא הנוסעים לעומת זאת מאכזב לגמרי, כמעט זהה למגאן רגילה, למעט מושבים עם תמיכה טובה במעט.
מגאן 265 קאפ - להגן על התואר
מנוע: טורבו-בנזין, 4 צילינדרים, 2.0 ליטר, 265 כ"ס
גיר: 6 הילוכים ידני, הנעה קדמית עם LSD
זינוק ל-100 קמ"ש: 6 שניות
מהירות מרבית: 254 קמ"ש
משקל עצמי: 1,387 ק"ג
זמן הקפה ברינג: 7 דקות ו-54.3 שניות
הדור השני כבר נאלץ להתמודד בקטגוריה שהפכה לרוויית מתחרות מצוינות. פולקסווגן הספיקה בינתיים להחזיר את הגולף GTI למקורות, פורד הציגה פוקוס RS קיצונית, ובהמשך הגיעה סיאט לאון קופרה חדשה, שהייתה לדגם ראשון בקטגוריה שירד מרף 8 דקות בנורבורגרינג. נוק אאוט לרנו שהייתה חייבת להגיב. היא עשתה את זה עם גרסת קצה (275 טרופי-R) שהחזירה לעצמה את התואר מלכת ה"גיהנום הירוק".
המנוע עבר בירושה מקודמתה בשושלת בתוספת מעט כוח (250 כ"ס או 265 כ"ס אחרי מתיחת הפנים ב-2012) ושיפור בביצועים, עם זינוק ל-100 קמ"ש ב-6 שניות. אבל עיקר השדרוג הוא ביכולת הדינמית, שנהנית משימוש באלומיניום לחלקי המתלה במטרה להפחית את המשקל הבלתי מוקפץ, ובעיקר גרסת "קאפ" עם מתלים קשיחים יותר מה-RS הרגילה (ב-15%), דיפרנציאל מוגבל החלקה (Helical) ובלמים קדמיים של ברמבו (340 מ"מ). וגם עם בקרת יציבות שניתנת לניתוק חלקי בלבד עבור נהגים בינוניים שרוצים להרגיש גדולים, או מלא עבור גדולים שיודעים מה הם עושים. הללויה.
וכך יצא שהמגאן קאפ הזו היא לא רק המהנה ביותר בשושלת, אלא היא גם אחת ממכוניות ההנעה הקדמית המהנות ביותר לנהיגה בכל הזמנים. נקודה. מכונית שמתמסרת במהירות ובמיידיות לנהג, תוך תקשורת ברמה כמעט טלפתית עם הידיים על ההגה.
ולכן גם צריך להיות מאוד עדינים, כל תנועה קטנה של הידיים או של הרגליים מתורגמות מיד לפעולה מוטורית. לוקח זמן להתרגל לזה אבל אחרי שתפסת את הפרנציפ, היא הופכת לבת לוויה מושלמת לריקוד על אספלט. אתם תקבעו את הסגנון - ראלי פרוע או מסלול מהוקצע - והיא כבר תזרום אתכם.
דווקא את המראה פחות אהבתי. לעומת זאת, מושבי הבאקט של רקארו שהותקנו בה הם מהמשובחים ביותר שיש, עם רמת תמיכה מושלמת וכאלה שמצליחים לא לעייף גם לאורך זמן. ולילדי ובוגרי משחקי מחשב יש כאן הומאג' נפלא - חידוש דאז בדמות צג מידע מפורט כולל לחץ טורבו, טמפרטורת שמן, ומד כוח.
מגאן 300 טרופי - גם משפחתית
מנוע: טורבו-בנזין, 4 צילינדרים, 1.8 ליטר, 300 כ"ס
גיר: 6 הילוכים כפול מצמד, הנעה קדמית עם LSD
זינוק ל-100 קמ"ש: 5.7 שניות
מהירות מרבית: 255 קמ"ש
משקל עצמי: 1,443 ק"ג
זמן הקפה ברינג: 7 דקות ו-40.1 שניות
בדור השלישי שהוצג ב-2017 הפכה רנו ספורט את המגאן לשימושית מאי פעם. עם מרכב חמש דלתות למשפחה ושומו שמיים, גם עם תיבה אוטומטית. היא גם מרגישה איכותית בהרבה מקודמותיה, ומודרנית עם לוח מחוונים דיגיטלי ("10) ומסך מגע ("9.3), תצוגה משתנה עם אינספור נתוני אקשן למכורים, כולל מערכת טלמטריה מתקדמת למסלול. אבל אל תטעו לחשוב שהצרפתייה הזו ויתרה על הפלפל, כי היא לא.
המנוע קטן אמנם בנפח (1.8 ליטר) אבל ההספק עלה ל-280 כ"ס ולאחר מכן ל-300 כ"ס בגרסת טרופי שנחשבת לקיצונית ביותר בייצור סדרתי, ושבה אנחנו כמובן נוהגים. עם תיבה כפולת מצמד, בקרת שיגור מתקדמת ודיפרנציאל מוגבל החלקה (טורסן), הזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש מסתיים תוך 5.7 שניות. וזה עוד כלום לעומת הצליל הפנטסטי שהוא מייצר.
אבל עזבו מספרים. רנו ספורט שילבה בו לראשונה בקטגוריה מערכת היגוי אחורי אקטיבי, מנגנון ששמור בדרך כלל לדגמי קצה של פורשה. הגלגלים האחוריים פונים בו בזווית הפוכה לקדמיים (2.7 מעלות) עד מהירות של 60 קמ"ש או 100 קמ"ש בבחירה במצבי "ספורט" או "מסלול". המטרה: שיפור חדות הפנייה. במהירות גבוהה יותר הם פונים בזווית מקבילה (מעלה אחת) לגלגלים הקדמיים לטובת יציבות כיוונית במהירויות פסיכיות.
והתחושה היא קסם אמיתי, ההגה של הטרופי מגיב - כאילו שזה אפשרי - עוד יותר מהר, עד כדי כך שזמן ההסתגלות אליו ארוך מהרגיל. בין היתר כי המינון המתאים לזווית הפנייה צנוע מכפי שהרגש אומר (20% פחות לדברי רנו). יש מעט היגוי יתר בזמן בלימה נגררת לתוך סיבוב, וכדי להימנע ממנו צריך לבלום מוקדם יותר בכניסה לפנייה, אבל אז אפשר להאיץ מוקדם יותר תוך הסתמכות על המערכת ועל הדיפרנציאל שיעשו את העבודה. צריך להרגיש את זה כדי להבין. הטרופי היא מסוג המכוניות שככל שעומסי הפנייה גדלים, כך היא פורחת ומשנה עורה ממכונית ביצועים לכביש לחיית מסלול אימתנית. תענוג.
מכל הבנזין האחרון
אחרי יום ארוך על המסלול עם שלושה דורות של המגאן RS אי אפשר שלא לזהות את השיפור העקבי בביצועים וביכולת הדינמית. את השאיפה לשפר עוד ועוד, ואת ההצלחה לעשות את זה.
לא פחות מ-37.5 שניות - זמן נצח במושגי ספורט מוטורי, אפילו על מסלול ארוך מאוד כמו הרינג - מפרידות בין שיא ההקפה של המגאן RS הראשונה לבין זה שרשמה האחרונה. פסיכי. ממש לא ייאמן. לא ברור לי אם בעידן החשמל זה יהיה מרשים ופורץ גבולות עד כדי כך, אבל אני בטוח בלפחות דבר אחד חשוב - כנראה שלא תהיה עוד משפחתית כמו המגאן RS. וזה כבר ממש חבל.
מכונית מדהימה, יכולות פשוט פנטסטיות, ויבואן שבא להקיא ממנו.
איזה באסה. למי שיש הכסף להשקיע - זו אכן השקעה לטווח ארוך, כי פעם, בעוד הרבה שנים, אנשים ישלמו כסף טוב על מנת לחוות את הקסם המוטורי הזה. להתראות, ריח אגזוזים...
לגרסאות הבנזין של הרנו יש תאוצות איטיות.
אבל בגלל הבעיות הרבות של המכוניות החשמליות זה לא הגיוני לנהוג באף אחת מהמכוניות האלה.
רק מכוניות בנזין.
הנה קצת היסטוריה שהייתה לי עם רנו.
לפני שנים רבות היה לי רנו 10. לקחתי את הבת שלי למפלי הניאגרה והיה משב רוח על הכביש המהיר = המלכה אליזבת. בגלל היותה מרובעת, המכונית טסה לתוך מחסום ההגנה בצד הכביש המהיר. למספר 10 היה מנוע מותקן מאחור ולכן רק מאוורר הקירור היה כפוף מעט. יישרתי אותו והמשכתי למפלים.
מאוחר יותר קניתי פיג'ו 504 שהיו בה הרבה תיקונים = אין יותר מכוניות צרפתיות. אבל יש לי SM משנת 1972. הוא יושב במוסך כבר שנים רבות = זקוק להרבה תיקונים.
למכוניות צרפתיות יש הרבה בעיות.
שכרתי אחת כזאת לרינג, לא יאומן איזו אחיזה ותגובה יש לרכב הזה.. פשוט חיית מסלול, הרכב הטוב ביותר להתחיל איתו נהיגת מסלול.. חבל שכל החוויה הזאת כל כך יקרה בארץ.
הייתי בין העשרה הראשונים בארץ עם מגאן קופה 2000 150 כ"ס בשנת 96 חדשה מהחברה היו לי לא מעט מכוניות אבל זו היתה המכונית הכי זבל שהיתה לי כבר בנסיעה הראשונה הארוכה שלי לאילת התפוצצה לי משאבת המים באמצע הנסיעה והמכונית חזרה למרכז על גרר אין סכוי שאגע ברכב צרפתי גם אם ישלמו לי !
אל תשימו לב אלי, במכוניות אני לא מבין. אני אוהב לבלבל במוח לאנשים כשאני שוכח את הכדורים שלי.
הזכרתי כבר שיש לי בנטלי ופוקוס לאישתי? בנטלי זה הרכב. אני מתדלק תמיד במאה דולר קנדי, כי בקנדה משלמים עם דולרים קנדיים.
תקשיבו מי שקונה רנו מפסיד כסף צרות במוסך לא משנה מה תקנו ברנו אתם תסבלו. תשלמו יקר אצל היבואן ברכישה במוסכים לא ירחמו עליכם ובעסקת טרייד אין בקרסו לא יתנו לכם מחיר מחירון אלא 30% בשוק הפרטי לא ירצו ממכם את הרכב
קנית רנו על הכסף בכית תזכרו לפני הרכישה את דבריי
לא לגעת ברנו ולהתרחק כמו מאש.
זכור לי שלפני 20 שנה הייתה לי רנו קליאו שהייתה שווה 25 אלף. נכנסתי למוסך לטיפול שגרתי שכלל גם רצועת טיימינג וכשהגעתי לקחת את הרכב החשבון היה 9000 שקלים. שילמתי את המשכורת החודשית+ על הטיפול. למחרת פרסמתי את הרכב.
החלטתי מאז שלא נוגע בצרפתיות ואכן כך עד היום.
12 חלי. אתה צודק.
26 גיל. אתה טועה כי לבנטלי היו רק 3 תיקונים. כמובן שהתיקונים האלה עולים הרבה כסף כי זה בנטלי. לבנטלי יש 96,000 ק"מ ועכשיו הוא במצב מושלם = כמו חדש.