ממרום מושב הנוסע, השטח החולף נעלם מתחת לשמשה הקדמית. הקבינה מטלטלת מצד לצד כמו בטרקטור שחורש תלם בשדה. מדרגות, חריצים, בורות, בוץ, סלעים, גדמי עצים וכל מה שאפשר למצוא בשטח נעלם מתחת לגלגלים העצומים - 1.1 מטר קוטרם - של היונימוג, ורק חריקות מנגנון החלפת ההילוכים ורעש המנוע המונוטוני נשמעים.
רני שוורץ אוחז בהגה בידיים יציבות, וככל שחולף הזמן במפלצת הזו, לא הייתי רוצה לראות מישהו אחר במקומו. לנווט חיה כמו המרצדס יונימוג U4023 בשטח, על אבזורה המיוחד, זה לא משחק ילדים.
"הבוחנים שלנו מצאו את היונימוג U4023 הכי מתאים מבחינת המפרט ונתוני השטח שלו - זוויות גישה (41 מעלות) ונטישה (39 מעלות), מרווח גחון (50 ס"מ), צליחת מים ועוד", מסביר גיל מוסקוביץ, סמנכ"ל מבצעים במד"א שאחראי לרכש הזה. "יתרון משמעותי נוסף היה אפשרות לנהוג בו עם רישיון ג' (עד 12 טונות)", הוא אומר.
המשאית הקלה נרכשה אצל מרצדס בגרמניה, ומשם הועברה בתצורת קבינה עם שלדה לחברה גרמנית המתמחה בבניית אמבולנסים. ה"ארגז" מאחור נפרד מהקבינה כדי לאפשר פיתול השלדה במצבי קיצון בשטח ותנועה נפרדת של שני חלקי הרכב. הוא יושב על ציר עם בולמים המאפשר תנועה נוספת של הארגז, בנוסף לכושר הפיתול של השלדה.
המנוע הוא טורבו דיזל, עם 4 צילינדרים בנפח 5.1 ליטר המפיק 231 כ"ס. הוא מחובר לגיר עם 8 הילוכים לפנים ו-6 לאחור, וניתן להכפיל את הכמות הזו בלחיצת כפתור, באמצעות תיבת העברה עם שני יחסי העברה. הכוח עובר לכל ארבעת הגלגלים באופן קבוע באמצעות דיפרנציאל מרכזי הניתן לנעילה וניתן גם לנעול את הדיפרנציאלים הרוחביים (אחורי וקדמי).
כמו בכל יונימוג, גם כאן יש סרנים פורטאליים, עם מערכת תמסורת של שני גלגלי שיניים הממוקמת בסמוך לגלגל. סידור כזה מאפשר קיצור יחסי העברה, הפחתת עומסים ממערכת ההנעה וגם הגדלה משמעותית של מרווח הגחון. המהירות המרבית היא 90 קמ"ש, ובאופן רשמי הרכב מורשה לחצות מים בעומק של קצת יותר ממטר, ובפועל גם יותר מכך. המשקל הכולל מוערך בכ-10 טונות.
אם נדמה לרגע את מד"א לצה"ל, אזי שתחנת שמשית היא הסיירת מטכ"ל שלו. התחנה הקטנה והמטופחת השוכנת בלב היישוב הקהילתי שמעל לנחל ציפורי שבגליל התחתון, היא בבואה של ארץ ישראל היפה. 36 מתנדבים - חובשים ופרמדיקים - עוסקים בה בהצלת חיים, מסביב לשעון. רובם תושבי המקום. המיקום, סמוך לצומת המוביל, הופך את שמשית לנקודת זינוק אסטרטגית בצפון כשצריך להגיע במהירות להציל נפגעים, חולים ופצועים.
גאוות התחנה הוא היונימוג הצהוב הגדול, אמבולנס המשויך ליחידה לניוד מבצעי שבאגף המבצעים של מד"א, הכולל ציוד כשל שתי ניידות טיפול נמרץ, ומאפשר פינוי ארבעה פצועים. שניים קשה ושניים קל-בינוני, ויש בו אמצעי החייאה מתקדמים.
"היונימוג משמש לפעולות מיוחדות", מסביר שוורץ, שהוא לא רק מנהל התחנה וחובש בכיר, אלא גם נהג הכלי המיוחד ואחראי על הדרכת הנהיגה בו במד"א. "זה כלי שיודע להגיע למקומות קשים לגישה בשטח, להביא לשם צוותים רפואיים ולחלץ נפגעים לכביש הקרוב, או מעבר לכך, לחבירה עם אמבולנסים 'רגילים' ומהירים יותר".
אנחנו מטפסים במעלה ארוך אל אחת הפסגות של שמורת ציפורי לסדרת צילומים, והיונימוג מדגים שלא משנה לאן נפנה את ההגה, הוא ייסע. קשה שלא להעריך (וקל לדמיין) איזו תרומה יש לרכב כזה לזקוקים לו: פצוע בשטח שאפשר להגיע אליו אולי ברגל, עם היכולת להביא כמעט לכל נקודה בית חולים קטן.
את טבילת האש הדרמטית ביותר חווה הצוות ב-7 באוקטובר. תוך דקות מקבלת הקריאה מחמ"ל מד"א בבוקר השבת השחורה, הגיעו החובשים והפרמדיקים לתחנה וממנה אל הדרום הבוער. "הבנו מהר מאוד שזה לא אירוע רגיל", אומר שוורץ. "ההמולה בקשר, ובעיקר התיאורים שהחלו לזרום הבהירו שזה משהו אחר". הצוותים משמשית דהרו דרומה עם כל מה שהיה להם. היונימוג "דהר" במלוא 90 הקמ"ש שלו.
לאחר פינוי נפגעים באשקלון "על הדרך", הוחלט במד"א להקצות את היונימוג לפינוי כמויות הנפגעים העצומות שהחלו לסתום את בית החולים ברזילי ולהעבירם לבתי חולים במרכז. "אלו היו פצועים קשים, חלקם במצב אנוש, שלא ניתן היה לפנות במסוקים בגלל ציוד שחסר בהם, והוחלט לנצל את היתרון שלנו בכל הקשור למתן טיפול לפצועים רבים במקביל בפינוי רכוב", מסביר שוורץ. צוות היונימוג העמיס פצועים ונסע מאשקלון, לעיתים תוך עקיפת מחסומי צבא ומשטרה דרך השטח, לתל השומר, איכילוב ואף לירושלים. "המנוחה הראשונה שלנו הייתה ביום ראשון בבוקר, לכשעתיים של שינה חפוזה, והמשכנו". ביממה הראשונה למלחמה כיסה היונימוג כ-900 ק"מ, והציל עשרות פצועים במצב קשה ואנוש.
"אנו מתאמנים המון עם היונימוג, הן ללמוד איך לתפעל אותו בנהיגה בתנאי קיצון והן כדי למצות את הפוטנציאל שלו בסיטואציות קשות", מסביר שוורץ תוך ניווט המפלץ בשטח.
כשקיבלנו הסבר לגבי הארגז מאחור, קל לדמיין את היכולות של הכלי הזה בתנאי קיצון ובטיפול בכמה נפגעים במקביל. מיטות הקומתיים, למשל, מתקפלות לשני ספסלים אורכיים המאפשרים הושבה של עד שמונה אנשי רפואה, ולהובילם לשטח על ציודם. בשטח ניתן להסב במהירות את המיטות למצבן המקורי ולהוציאן על מסילות משופעות החוצה, כדי לאפשר העלאה זהירה של נפגעים. ב"חדר הטראומה" הנייד יש גם חיבור לחשמל 220 וולט, מזגן ופתח מילוט מהגג. סולם קטן ומתפרק מאפשר טיפוס הצוות פנימה ויציאתו החוצה.
שוורץ, בן 56, מנהל חברה ביומיום, מתנדב כבר 43 שנה במד"א וגר בשמשית. גם אחיו יניב מתנדב בתחנה, למרות שהוא גר בחיפה. שוורץ נוהג בשטח עשרות שנים, כתחביב וכמקצוע - כמציל חיים.
בזמן שגלעד הצלם מתזז אותו להזיז את היונימוג בשטח לצורך הצילום הנכון, אנו יושבים להכין קפה. אירחו אותנו רונן קדוש, יוצא צבא וכיום נטורופת; ענבר אוזן, בן 50 ועובד מערכת הביטחון. דוד גנור, בן 50, עובד הייטק - כולם משמשית. מאור אטדגי, בן 40, ממגדל העמק, הוא "ילד החוץ" בחבורה: פרמדיק שעובד במערכת הביטחון, רוכב על אופנוע ומפקד יחידת האופנועים הצפונית של מד"א. הוא מתנדב זה 15 שנה במד"א, ולמרות שאינו שייך לתחנה - מגיע בכל קריאה עם אופנועו. אנשי התחנה מתנדבים במהלך העונה גם על סירת מד"א המשייטת בכנרת.
אני מסתכל עליהם, ותוך כדי השיחה מתבררים עוד ועוד אירועים מורכבים שהם חווים כמעט מדי יום. "אנחנו תמיד בכוננות, גם בעבודה", אומר משה. "לשמחתי, יש לנו מנהלים ומקום עבודה מכילים ותומכים", מחזק מאור. צריך כמובן גם תמיכה מהבית, וכל החברים מעידים שבנות הזוג מבינות, מפרגנות ומכילות.
היונימוג מיטלטל מצד לצד, נראה כאילו עוד שנייה הוא מתהפך, אך החיוך של שוורץ בקוקפיט מלמד שהכלי רחוק מאוד ממיצוי מלוא הפוטנציאל שלו כאן, על הגבעה בגליל. "שלא תחשוב שהערב היונימוג לא יבריק שוב", מצחקקים סביבי. "רני פסיכופט בכל הקשור לשמירה עליו ולניקיון שלו. הבוץ שאתה רואה על הכלי עכשיו עולה לו בבריאות". בדרך חזרה לתחנה הבחנתי בסדינים ובמגבות על הרצפה שמנעו לכלוך שלה, ולניקיון כמעט סטרילי הן של הקבינה והן מאחור, בארגז "בית החולים הנייד".
אחר הצהריים חזרנו לתחנה בשמשית. הצוות חזר לעיסוקיו, עם טרטורי מכשירי הקשר וסידור וניקיון היונימוג. אנחנו חזרנו למרכז, לאחר מפגש מטלטל, תרתי משמע, עם חיית שטח מיוחדת ומצילת חיים ועם הצוות המופלא האחראי גם עליה.
בחזרה למוסף הרכב
פורסם לראשונה ב- 19.04.24
למאמר זה התפרסמו 36 תגובות