מ"מכונית העם" לאייקון: 50 שנים לפולקסווגן גולף

פולקסווגן גולף היא לא סתם עוד מכונית – היא אייקון תרבותי, נושא לשירים, לסרטים ולאינספור סיפורי דרך. ועכשיו חוגגת מחליפת החיפושית 50 שנה להולדתה, כשהיא שומרת על מעמדה כאחת מהמכוניות הפופולריות והאהובות בעולם במשך כל אותן שנים. עם יותר מ-37 מיליון יחידות שנמכרו לאורך שמונה דורות.

• גאווה של אמא: גולף GTI ראשונה מול חדשה

יצאנו למסע בעקבות עיצוב פורץ דרך, טכנולוגיה חדשנית ומהפכות בעולם הרכב – דרך העיניים של משפחתית גרמנית קומפקטית אחת.

חייבים יורשת

הסיפור של הגולף מתחיל בשלהי שנות השישים, תקופה שבה פולקסווגן חיפשה תחליף ראוי לחיפושית האיקונית – בעצמה סמל של דור שלם. למרות ההצלחה העצומה של החיפושית, המכונית הנמכרת ביותר בכל הזמנים אז, ומי שאחראית במידה רבה להתאוששות ענף הרכב לאחר מלחמת העולם השנייה, בפולקסווגן הבינו שהם חייבים לפתח דגם חדש שיתאים לעידן הבא. באותן שנים פולקסווגן עוד הייתה "מכונית העם" – מותג של מכוניות פשוטות שפנה לקהל הרחב – ופחות מותג כמעט פרימיום מורם ממותגים עממיים מקבילים.

החיפושית שינתה את עולם הרכב בזכות מחיר נמוך, פשטות מכאנית וייצור המוני. גם העיצוב העגלגל והידידותי לא הזיק לפופולריות שלה, אבל בגילה המתקדם היא כבר לא הציעה שימושיות או נוחות ברמה ראויה. בפולקסווגן החליטו שאין מקום לאבולוציה, והלכו על נוסחה חדשה לחלוטין.

במקום לתת את העבודה לצוות העיצוב הפנימי (שהציע את האבטיפוס EA276), הם הרחיקו עד לארץ המגף ולמעצב העל האיטלקי ג'ורג'טו ג'וג'ארו, כדי לעצב מרכב אחר שזנח את הצורה העגולה ויותר חשוב – את מבנה המנוע האחורי. זאת לטובת רעיון חדש לחלוטין: מבנה שתי קופסאות שבו המנוע בחזית והנוסעים מאחוריו בתוך קופסה מרובעת, שמאפשרת ניצול טוב יותר של היחס בין אורך לגובה. ההחלטה למיקור חוץ, כפי שאפשר לראות בהשוואה בין ה-EA276 הכעורה לגולף הנאה שיצר ג'וג'ארו, הייתה כמובן מוצלחת.

ג'וג'ארו יצר במשיכת עט עיצוב פשוט מאוד – אסופת קווים ישרים וזוויות ישרות – שהפך מיד לקלאסי: האצ'בק. במקום דלת אחורית משתפלת (ליפטבק) או בלי דלת אחורית בכלל, רק פתח למטען (סדאן, קופה), שיצר מרכב שימושי שאיפשר גישה נוחה יותר למטען. הקווים הישרים והמבנה הקופסתי יצרו מראה איקוני ומזוהה, שיהפוך למוביל בתעשייה לכל אורך שנות השבעים. עיצוב הגולף זוהה מיד כמיוחד, והשפיע על עשרות דגמים בשלל גדלים שהופיעו מאז ההשקה הרשמית של הדור הראשון ב-1974.

הגולף הראשונה לא נהנתה רק מעיצוב מודרני ומוצלח, היא גם חוללה מהפכה בפולקסווגן בכל הנוגע לניהוג. במקום חוויית הנסיעה הנוקשה והיכולת הדינמית הירודה של החיפושית, הגולף הביאה להמונים ניהוג בטוח וצפוי, בנוסף לשיפור דרמטי בביצועים הודות לקירור העדיף של מנוע קדמי, לצד חיסכון בצריכת הדלק. עובדה ששירתה אותה נאמנה בתקופת המחסור שנכפתה על העולם בזמן מלחמת יום הכיפורים וחרם הנפט הערבי.

הגולף זכתה במהירות לאהדת מגוון לקוחות – החל מרווקים שרצו רכב מודרני ואופנתי, דרך משפחות קטנות ועד למבוגרים שחיפשו תחליף לחיפושית המזדקנת שלהם. ב-1976 עשתה הגולף היסטוריה נוספת, עם גרסה ספורטיבית שהמציאה קטגוריה חדשה לחלוטין.

משפחתית עושה ספורט

כמו הרבה דברים טובים שקרו בתעשיית הרכב לאורך השנים, גם גולף GTI החלה כפרויקט צד, כמעט מחתרתי, של מהנדסי רכב נלהבים. אם לא הספיק עיצוב חדשני ומעבר מהנעה אחורית לקדמית, ה-GTI הוסיפה כוח רב (לתקופה) ועיצוב ספורטיבי, ויצרה קטגוריה חדשה – "הוט האצ'" ("קומפקטית ספורטיבית" או "חמה").

עם מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 1.6 ליטר ו-110 כ"ס, היא הייתה חזקה בהרבה ממשפחתיות באותם ימים – שחלקן עוד נעו בנחת בגזרת ה-40-50 כ"ס הצנועים. מראה ספורטיבי עם פס אדום סביב הסבכה, מפסק רחב וכמובן תוספת אבזור – כן, אנחנו מסתכלים עליכם מושבים משובצים איקוניים וחישוקים קלים – הראו שמי שרכש אז גולף GTI הוא חובב נהיגה אמיתי. כל זה בשבריר ממחיר מכונית ספורט מסורתית.

ה-GTI לא חיפפה גם בחוויית הנהיגה עצמה, ומלבד ביצועים ועיצוב שריריים היא הציעה גם יכולת דינמית משובחת, כזו שאיפשרה להמונים לטעום חוויית נהיגה מהי. היא הפכה במהרה לחביבת נהגי סופ"ש על המסלול, למשפרים וגם לנהגי מרוץ בליגות שונות. והיא עשתה את כל אלו תוך שהיא שומרת על אותה שימושיות ונוחות של דגמי הגולף הרגילים, מה שאיפשר ליהנות ממכונית משפחתית ביומיום וממכונית ספורטיבית כשהכביש מתעקל ומצב הרוח מתאים.

ממשיכה להתפתח

אף על פי שהגולף זכתה להצלחה מהירה ואדירה, פולקסווגן החליטה לא לקפוא על השמרים, ופחות מעשור אחרי השקתה חשפה ב-1983 דור שני למרבית השווקים (הראשון נשאר בייצור בדרום אפריקה עד 2009!).

על אף שהנוסחה הכללית והעיצוב נותרו כמעט זהים, מוטיב שיחזור לאורך כל חיי הגולף, הדור השני הביא איתו שורת שיפורים – החל ממערכת למניעת נעילת גלגלים בבלימה (ABS) וכריות אוויר, אבזור בטיחות נדיר לתקופה, דרך מרכב גדול יותר שהציע שיפור במרווח ועד לעלייה באיכות החומרים. כל אלו סייעו לגולף להפוך לאחת המכוניות המתקדמות בשוק וחיזקו את מעמדה כמובילת הקטגוריה.

בדור השני קיבלנו גם GTI חדשה – הפעם עם מנוע 1.8 ליטר ו-139 כ"ס – ופולקסווגן הימרה שוב על חובבי הרכב עם G60 קיצונית שהוסיפה מגדש והפיקה 160 כ"ס, אקזוטיקה של ממש בשנות השמונים.

ב-1991 הושק הדור השלישי, והגולף התבגרה: את הקווים החדים החליף עיצוב עגלגל ומעודן יותר, שהתאים לקווים שאפיינו את תעשיית הרכב בעשור ההוא, במיוחד באירופה. דגש רב יותר הושם גם על הנוחות והשימושיות, כחלק מהפיכת הגולף לשם כמעט נרדף למשפחתית בגרמניה ובמדינות רבות ביבשת הקלאסית.

אותו דור הביא עימו לא מעט שיפורים טכנולוגיים, כולל מערכות בטיחות נוספות – כריות אוויר לנוסעים ובקרת יציבות אלקטרונית, למשל.

לחובבי הרכב החידוש האמיתי הופיע בגרסת ה-VR6 שהוצגה ב-1992: לראשונה הגולף עלתה מדרגה ממנוע ארבעה צילינדרים לשישה (בנפח 2.8 ליטר) והפכה מיד לאחת החזקות מסוגה – 174 כ"ס. ולמרות שלא ברור היה אם היא מציעה חוויית נהיגה מאוזנת ומדויקת כמו ה-GTI, סביב הייחוד והביצועים היה קונצנזוס.

מהפכת האיכות

הדור הרביעי, שהושק ב-1997, נחשב לאחת הקפיצות הגדולות ביותר באיכות החומרים וההרכבה בתעשיית הרכב בעידן המודרני. בעוד העיצוב החיצוני המשיך את הקו העגלגל של הדור הקודם, בתא הנוסעים בוצעה מהפכה של ממש עם מעבר לפלסטיקים רכים ונעימים למגע, שגם הורכבו במרווחים ובדיוק שנשמרו עד אז למכוניות יקרות בהרבה. למעשה, הדור הרביעי של הגולף השפיע גם על מותגי יוקרה, ובראשית ימיו הציע איכויות שלא נראו אפילו בחלק ממכוניות יקרות בהרבה ממנה.

שיפור בוצע גם לפלטפורמה שאיפשרה לצייד אותה באבזור מתקדם ורמות גימור עשירות בהרבה. ה-GTI של אותם ימים זכתה לראשונה למגדש טורבו כציוד תקני והפיקה 180 כ"ס מנפח של 1.8 ליטר, והרבה יותר מומנט זמין, מה שהפך את הביצועים לנגישים יותר גם לנהגים פחות מנוסים (או חובבי סל"ד גבוה).

מסורת גרסת ה-"R" הקיצונית נולדה עם ה-"R32", שכנרמז משמה הציעה מנוע 3.2 ליטר. הפעם הייתה גם הנעה כפולה, לטובת יציבות משופרת, שמומלצת כשלמשפחתית התמימה יחסית למראה יש 240 כ"ס.

ב-2003 הושק דור חמישי, תוצר ראשון של שתי מהפכות שקטות בתעשיית הרכב: מחד, המעבר לפלטפורמה ממוחשבת,  ומאידך, שינוי בדרישות הבטיחות שהכריחו את היצרנים לשנות את מבנה המכוניות. לא עוד תא מנוע חד עם מכסה נמוך. מעתה נדרש מכסה קמור או נטוי שמאפשר רווח גדול יותר מהמנוע ומגן טוב יותר על הולכי רגל במקרה תאונה.

כתוצאה מאלו הגולף דור חמישי הציגה עיצוב גבוה-צר-עגלגל יותר, שהיווה כנראה את הפרידה הברורה ביותר מהעיצוב של ג'וג'ארו משנות השבעים. למרות זאת, קשה לומר שמישהו טעה וחשד שמדובר במכונית אחרת מאשר גולף. הנוסחה הכללית – האצ'בק מרווחת ושימושית – נותרה על כנה.

ה-GTI זכתה למנוע 2.0 ליטר טורבו ו-200 כ"ס עם אופציה לתיבת DSG כפולת-מצמדים, ושילבה היטב בין ביצועים לשימושיות.

משפחת הגולף גם התרחבה עם גרסת מיניוואן בשם "גולף פלוס" – יריבה אפשרית לרנו סניק ולסיטרואן פיקאסו – שניסתה לרכוב על גל המיניוואנים הקומפקטיים המצליח של ראשית המאה ה-21, אך לא נהנתה מאותה הצלחה כמו הגולף המסורתית.

ב-2008 פולקסווגן הפתיעה רבים כאשר הציגה את מה שהיא הגדירה כ"דור השישי" של הגולף, שהיה למעשה מתיחת פנים מקיפה לדור החמישי. הדור הזה שרד ארבע שנים בלבד עד שהוחלף בדור חדש אמיתי. הוא גם אחראי למיסוד גרסת ה-"R" כמותג נפרד, הפעם עם מנוע 2.0 ליטר טורבו ו-270 כ"ס, וכמובן הנעה כפולה.

העידן הדיגיטלי

בדור השביעי, שהושק ב-2012, פולקסווגן ביצעה קפיצת מדרגה משמעותית נוספת. אחרי שני דורות (דור וחצי, למעשה) עם עיצוב מעט בולבוסי ועגלגל, היא ניסתה לחזור לעיצוב חד וקופסתי יותר שהתכתב עם המקור. הגולף, שכבר הפכה בשלב הזה לשם נרדף למצוינות בקטגוריה – בעיקר בכל הנוגע לאיכות החומרים והיכולת הדינמית – הוסיפה דגש על טכנולוגיה מתקדמת, עם מערכת מולטימדיה חדישה, לוח מחוונים דיגיטלי ומערכות מתקדמות לסיוע בנהיגה.

ה-GTI המשיכה עם עוד כוח (220 כ"ס ממנוע 2.0 ליטר טורבו), עוד משבצות ועוד יכולת דינמית מלהיבה. ומנגד, פולקסווגן נענתה לדרישה למכוניות ידידותיות יותר לסביבה עם גרסאות כלאיים (GTE) וחשמל (e-Golf).

בדור השמיני והנוכחי, שהושק ב-2019 וזכה לרענון השנה, פולקסווגן ביצעה קפיצה בתא הנוסעים עם מתגים אלקטרוניים (מתגי מגע) במקום פיזיים, שינוי שגזר לא מעט ביקורת והוביל לאחד המקרים הנדירים שבהם היצרנית חזרה לאחור, ועם מתיחת הפנים הוחלפו מרבית המתגים האלה במתגים מסורתיים. ומכיוון שגרסת ה-e-Golf החשמלית לא חזרה לחיים, הכישלון היחסי גם של מי שלרגע חשבנו שאולי תחליף את הגולף בעתיד – ה-ID.3 החשמלית ייעודית – מוכיח שדווקא לגולף הוותיקה יש עוד מה להגיד.

לא רק מכונית

הגולף היא הרבה יותר מסתם עוד מכונית. היא הפכה לאייקון תרבותי, סימן היכר לתקופות שונות, מכונית שגידלה דורות של נהגים – החל מאנשי משפחה שצריכים להגיע מא' ל-ב', ועד לחובבי נהיגה דלי תקציב שחולמים על פרארי, אבל נהנים (כמעט) באותה מידה עם GTI.

ועם כל דור המשיכה הגולף להוכיח שהיא לא רק שורדת את התחרות, אלא בעיקר מובילה אותה: מי שנולדה כמכונית קטנה ונועזת בסבנטיז הפכה למותג עולמי ולאחת שהשפיעה על תעשיית הרכב כמעט ללא הפסקה לאורך חצי מאה.

האם יש לגולף מקום גם ב-50 השנים הקרובות? על אף שהיא כבר לא המכונית הנמכרת ביותר בעולם, נראה שהיא צפויה לשרוד גם את המעבר לעידן החשמל. אפשר להמר שהנוסחה שלה – מכונית משפחתית איכותית, מרווחת, נוחה ומתומחרת באופן סביר – שהייתה באופנה בסבנטיז, תשרוד כנראה גם אחרי שטיפת הבנזין האחרונה תטפטף בתחנות הדלק.