פורמולה 1: כשהכסף קונה הכל

ב-2017, כשהיה בן 18 בלבד, לאנס סטרול הגשים את החלום של כל נהג מרוצים צעיר. הקנדי חתם על חוזה בקבוצת הפורמולה 1 של וויליאמס, והפך לנהג מן המניין בסבב העילית של הספורט המוטורי, הקרם דה לה קרם של מרוצי המכוניות. אלא שזמן קצר לאחר החתימה המרגשת, מגזין הרכב הגרמני Auto Motor und Sport חשף מה התרחש מאחורי הקלעים של העסקה. לורנס סטרול, טייקון אופנה יהודי-קנדי, מיליארדר ואביו של לאנס, שילם לפי הדיווח כ-80 מיליון דולר לקבוצת וויליאמס כדי שתחתים את בנו.

זו לא הייתה הפעם הראשונה או האחרונה שהאב הכניס את היד עמוק לכיס לטובת קריירת המרוצים של בנו. שנתיים מוקדם יותר, כשלאנס היה בן 16 והתחרה בסבב הפורמולה 3, קטגוריה הנחשבת לדלת הכניסה של הטובים ביותר לפורמולה 1, רכש סטרול את קבוצת המרוצים פרמה, דאג שבנו ינהג שם ושכר את שירותיו של המהנדס הידוע מפרארי לוקה בלדיסרי כדי שיפקח אישית על הפיכתו של לאנס לנהג-על.

ארבע שנים לפני כן, חיזק סטרול את מעורבותו בספורט המוטורי בכלל ובקידום הקריירה של בנו הצעיר בפרט. הוא עשה זאת כשרכש את קבוצת הפורמולה 1 "פורס אינדיה" (Force India) שהייתה בהליך פירוק, ושינה את שמה ל-Racing Point. לאנס בן ה-14 הוחתם מיד בקבוצה.

זה לא הכל. ב-2020 עמד לורנס בראש קבוצת משקיעים שרכשה 16.7% ממניות יצרנית מכוניות הספורט הבריטית אסטון מרטין, שנקלעה לקשיי נזילות. כתוצאה מכך, גם קבוצת Racing Point מותגה מחדש כקבוצת הפורמולה 1 של אסטון מרטין. מה עם לאנס? הוא אחד משני הנהגים בקבוצה. תוצאותיו בינוניות בלבד ואף שהושקע בפיתוחו כנהג הון עתק, הוא לא מוערך כאחד מהנהגים הטובים שקבוצה תרצה לקחת בזכות יכולתם.

כשהנהג משלם יפה

המעורבות האגרסיבית של האבא והאופן שבו דחף את בנו לפורמולה 1 בעזרת הארנק הפכו את לאנס לאחד מהנהגים השנויים במחלוקת בסבב. סטרול הפך לדוגמה האולטימטיבית למה שמכונה בעולם מרוצי המכוניות Pay driver ("נהג משלם"), שיטה מעוררת מחלוקת שבה נהג משיג את מקומו בקבוצה דרך המימון שלה, אם באמצעות עושרו האישי או המשפחתי או בעזרת הספונסרים שלו.

צריך להגיד, סטרול אינו רק בן של מיליארדר ותו לא. מדובר בנהג מוכשר שכנער רשם הישגים יפים וזכה באליפויות בסבבי המרוצים המשניים. ועדיין, המחשבה (המבוססת) בקרב רבים מאוהדי הענף, שהוא הועדף על פני נהגים לא פחות מוכשרים רק בגלל ההון המשפחתי, פוגעת בו תדמיתית.

סטרול מכיר את הטענות נגדו. בתחילה הוא הדף אותן וטען בלהט ש"אני מגיע מרקע של כסף, אני לא מכחיש את זה, אבל אני חושב שהרווחתי את המקום שלי בסבב ביושר, כי זכיתי בכל אליפות קודמת שהשתתפתי בה. כסף הוא דבר חשוב מאוד בספורט מוטורי, כך שאני שמח מאוד שאבא שלי עוזר לי". מילים כנות, וגם עובדות שלא ניתן להתווכח איתן, ובכל זאת. כולם מכירים את כללי המשחק וזה אחד מהם, אף אחד – בעיקר אלה שלא מגיעים מרקע פיננסי – לא אוהב את זה.

מיליונים עולים כסף

פורמולה 1 הוא פארק השעשועים של המיליארדרים, ספורט יקר באופן קיצוני המגלגל סכומי עתק ומושך אליו טייקוני רכב ובעלי הון אמידים. מאוד-מאוד אמידים. רק ברבעון הראשון של 2024 רשם הסבב הכנסות בסך 553 מיליון דולר. ההכנסות בכל 2023 עמדו על 3.2 מיליארד דולר.

המשכורות של נהגי פורמולה 1 גבוהות מאוד, אך לא שוויוניות. השכר השנתי הממוצע של נהג העונה עומד על 13.4 מיליון דולר, לפני בונוסים ותשלום מהספונסרים. עם זאת, השכר החציוני הוא 7 מיליון דולר. כך, למשל, אלוף העולם מקס ורסטאפן מרוויח שכר דמיוני של 55 מיליון דולר בעונה. נהגי קבוצות קטנות כמו יוקי צונודה ולוגאן סרג'נט מרוויחים רק מיליון דולר בעונה.

הבעיה היא שהדרך למיליונים הללו כרוכה לא רק בכישרון-על, עבודה קשה, נחישות והתמסרות מלאה, אלא גם בהוצאות גבוהות במיוחד. על פי הערכות, נהג המעוניין להשתלב בסבב הפורמולה 1 יצטרך להוציא בדרך לשם כ-7 מיליון דולר, ולעיתים הרבה יותר מכך. כשאלו הסכומים, לא מפתיע שהנהגים המשתלבים בהצלחה בתחום מגיעים לרוב מרקע כלכלי איתן מאוד.

הדרך הארוכה והמפרכת לסבב הפורמולה 1 מתחילה הרבה לפני הגיל שבו מותר להוציא רישיון לרכב פרטי: במרוצי קרטינג לילדים. עלות שנתית של השתתפות במרוצים שתכליתם התקדמות בתחום, הכוללת רכישה או השכרת קרטינג, ציוד, טיפול מכני, אימונים ונסיעות לתחרויות בחו"ל – מגיעה בקלות ל-100 אלף דולר לעונה.

נהגי הקרטינג המוכשרים במיוחד ימצאו את עצמם בהמשך בסבב הפורמולה 4 או הפורמולה פורד המשניים. שם כבר מדובר בציוד יקר יותר ובעלות שנתית המגיעה לחצי מיליון דולר. הסכומים הולכים ותופחים ככל שהנהג הצעיר מטפס בהיררכיית הסבבים. בסבבי הפורמולה רנו ופורמולה 3 ההוצאות מגיעות ל-800 אלף דולר בשנה, בפורמולה 2 עומדת העלות השנתית על מיליון דולר וצפונה.

כמובן לא כל הנהגים שיוציאו את הסכומים העצומים הללו יגיעו בסוף לפורמולה 1. רק 20 נהגים בכל נקודת זמן מתחרים בסבב, והתחרות העצומה על כל מקום פנוי מעצימה את הטינה כלפי אותם "נהגים משלמים" שקונים את מקומם.

ילדי המיליונרים

סטרול הוא אמנם מקרה קיצוני בכל הקשור למידת המעורבות וההשקעה הכספית של אביו, אך הוא ממש לא הנהג היחיד שמגיע ממשפחה עשירה במיוחד.

קחו למשל את לאנדו נוריס, הנהג של מקלארן שנחשב לאחד מנהגי הפורמולה 1 הטובים בעולם כיום ומי שעשוי, אולי, להיות הראשון בשנים האחרונות שינפץ את הדומיננטיות של רד בול ומקס ורסטאפן. לאנדו הוא בנו של אדם נוריס, בעלים לשעבר של חברת ייעוץ פנסיוני מצליחה ומשקיע בחברות סטארטאפ, שהונו מוערך בכ-205 מיליון ליש"ט.

ניקולאס לאטיפי שנהג בסבב עד לפני שנתיים הוא בנו של מייקל לאטיפי, מיליארדר קנדי-איראני שעמד בראש תאגיד מזון גדול. ניקיטה מאזפין, נהג רוסי שהתחרה בפורמולה 1 עד שנזרק בגלל הפלישה הרוסית לאוקראינה (והישגים צנועים), הוא בן של אוליגרך בלארוסי-רוסי שנכלל ברשימת 200 העשירים ברוסיה של מגזין "פורבס".

החיבור בין בני עשירים לפורמולה 1 אינו חדש. הכוכב הברזילאי איירטון סנה, שנהרג בתאונה על המסלול ב-1994, נולד למשפחה עשירה עם אבא שהחזיק בבעלותו מפעל ואדמות יקרות. ניקי לאודה, שזכה בשלוש אליפויות עולם בשנות ה-70 וה-80 ודמותו מופיעה בסרט Rush, הגיע ממשפחה עשירה שהחזיקה בחברה גדולה לייצור נייר.

תקשיבו להמילטון

ועדיין נראה כי בשנים האחרונות העניין הולך ומקצין. לואיס המילטון, אלוף העולם שמונה פעמים ודוגמה נדירה לכוכב-על שצמח במשפחה שאינה עתירת אמצעים, אמר עוד ב-2021 ש"אנחנו חיים בתקופה שבה הספורט שלנו הפך למועדון של ילדי מיליארדרים. אם הייתי צריך להתחיל היום את הקריירה כבן למשפחה ממעמד הפועלים, לא היה לי סיכוי כי לילדים האחרים היה הרבה יותר כסף. אנחנו צריכים לשנות את זה ולהפוך את הספורט לנגיש יותר עבור אנשים המגיעים מרקע כלכלי צנוע".

המילטון, שחווה על בשרו את הקשיים של נהג מוכשר שאינו מגיע מבית עשיר, הוא קול בולט בקריאה להפיכת הפורמולה 1 לתחום נגיש יותר. "המרוצים המשניים הולכים ונהיים יקרים יותר וזה לא צריך להיות ככה. לצערי, אנשי העסקים בתחום לא חושבים כמוני. יש לי חבר שהיה קרוב מאוד להגיע לפורמולה 1, אבל אז ילד עשיר עקף אותו וההזדמנות שלו התפספסה", הוא אמר בעבר בראיון בתוכנית של גרהם נורטון. "אני זוכר פעמים שבהם כילד הייתי חוזר מבית ספר ומוכן לצאת למרוץ, אבל אבא שלי היה מתנצל ואומר שאין לנו את הכסף לזה כרגע, ושבתקווה עד למרוץ הבא הוא יצליח להשיג את הסכום הדרוש".

המילטון הצליח לפלס את דרכו לסבב הפורמולה 1 גם בזכות כישרון נדיר, אך לא פחות חשוב מכך – בגלל אמון יוצא דופן שלו זכה מגיל צעיר במיוחד. כשהיה בן חמש, אביו אנתוני קנה לו מכונית על שלט. לואיס התאהב ברגע והפגין יכולות מדהימות. שנה אחרי הוא כבר סיים במקום השני באליפות בריטניה במרוצי מכוניות על שלט, על אף שהתחרה מול מבוגרים. בגיל עשר הוא זכה באליפות לאומית בקרטינג. האבא, שזיהה את הכישרון המדהים של בנו, עבד בארבע עבודות במקביל והסכים להיכנס לחובות ולמשכן את ביתו כדי לממן את הקריירה של הבן.

אבל עם כל הכבוד וההערכה למחויבות העצומה שהפגין האב כלפי הקריירה של בנו, ספק אם הוא לבד יכול היה לעמוד בעול הכלכלי העצום. האירוע שחולל את התפנית האמיתית בקריירה של המילטון התרחש כשהיה בן עשר – ומלמד לא מעט על אופיו המיוחד של אחד מגדולי הנהגים בהיסטוריה.

במהלך טקס פרסים של תעשיית הספורט המוטורי שנערך בלונדון ב-1995, לואיס הילד ניגש לרון דניס, הבעלים של מקלארן המחזיקה בקבוצת פורמולה 1, ואמר לו: "היי, אני לואיס המילטון, זכיתי באליפות בריטניה בקרטינג ויום אחד אני רוצה להיות נהג מרוצים בקבוצה שלך". דניס התרשם מהביטחון של הילד, חתם לו על ספרו והוסיף הערה: "תתקשר אליי בעוד תשע שנים, אנחנו נמצא דרך להסתדר".

בפועל, עברו הרבה פחות מתשע שנים עד למפגש הבא ביניהם, וזה אפילו לא היה לואיס שהתקשר. שלוש שנים לאחר מכן, כשלואיס היה בן 13, דניס פנה למשפחת המילטון והציע להם לצרף את הילד המוכשר לקבוצת הפיתוח של מקלארן. המילטון היה הנהג הצעיר ביותר אי פעם שקיבל פנייה מקבוצת פורמולה 1. תחת כנפי מקלארן זכה המילטון לתמיכה כלכלית ולמעטפת פיננסית שליוותה אותו כל הדרך עד לפורמולה 1. בגיל 23 בלבד, במדי מקלארן, הוא זכה באליפות העולם – האלוף הצעיר ביותר בהיסטוריה, עד אותה שנה.

תוכיחו, ואז נשקיע

לצד סיפור ההצלחה המרשים של המילטון, לא חסרים סיפורים על נהגים שנאלצו לוותר על החלום הגדול עקב מחסור במשאבים כלכליים. ג'ונתן הוגארד למשל נחשב לנהג מוכשר מאוד כנער, ובגיל 19 זכה בפרס הנהג הצעיר של השנה של אסטון מרטין. לזכייה התלווה גם מענק כספי בסך 200 אלף ליש"ט, סכום מרשים אך לא כזה שאפילו קרוב לכיסוי העלויות שלו כנהג. "אבא ואמא שלי הביאו אותי הכי רחוק שהם מסוגלים, אבל הם לא יכולים לממן את הקריירה שלי יותר", הוא אמר בצער, "המטרה שלי הייתה להגיע לפורמולה 1, אבל אני צריך כיום להיות יותר ריאלי בשאיפות שלי".

תוכניות פיתוח כמו זו שהזניקה את הקריירה של המילטון היו ונותרו האופציה הרלוונטית לנהגים שאינם מגיעים מרקע עשיר, אך גם הן לא חפות מבעיות. ראשית, ישנו עניין הביצה והתרנגולת. אף תוכנית פיתוח לא תיקח תחת חסותה נהג צעיר שלא הראה פוטנציאל והשיג תוצאות במרוצים. גם כדי להשתתף במרוצי המכוניות לצעירים ולהוכיח לקבוצות הפורמולה 1 שכדאי להשקיע בך בתוכנית פיתוח דרוש הרבה מאוד כסף. מי שאינו יכול להרשות לעצמו את ההשקעה הכספית הראשונית, לפני שתוכניות הפיתוח נכנסות לתמונה, צריך לוותר מראש על חלום הפורמולה 1.

מעבר לכך, לא תמיד תוכניות הפיתוח הללו מעניקות מימון מלא ואת המעטפת והשקט הנחוצים לנהג הצעיר כדי להתמקד באימונים ובמרוצים. מיץ' אוואנס שמתחרה כיום בפורמולה E, סבב מרוצים למכוניות פורמולה חשמליות, סיפר עוד ב-2015 כי הוא נדרש לשלם בעבור השתתפות בתוכניות הללו. "קיבלתי הצעות מקבוצות בכירות כמו רד בול ופרארי להצטרף לתוכניות הפיתוח לנוער שלהם, אבל הייתי צריך לשלם בעבור זה. הרבה מתוכניות הפיתוח הן תרמית במובן הזה שהנהגים צריכים לשלם בשביל לקחת בהן חלק".

הצופים רוצים גם

נראה שלאחרונה תדמית הענף לעשירים בלבד החלה להטריד גם את ראשי הענף. סדרת הדוקו-ריאליטי המצליחה של נטפליקס, Formula 1: Drive to Survive, והרשתות החברתיות הפכו את הפורמולה 1 ואת הנהגים לנגישים יותר לקהל הרחב. ועדיין, במצב הדברים הקיים למרבית הילדים שנחשפים לוורסטאפן, נוריס ושאר כוכבי הסבב – אין שום סיכוי לנסות וללכת בדרכם ולהגשים את החלום לשבת בעצמם בכיסא הנהג. האבסורד הוא שדווקא כשהענף נפתח לקהלים חדשים ומגוונים, הוא הולך ונהיה מועדון סגור יותר ויותר.

מוחמד בן סוליים, נשיא הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA), מודע לעניין. הוא הודה כי העסק פשוט יקר מדי כיום והבטיח לפעול לשינוי המצב: "הפתרון לבעיה הוא להציע מכוניות זולות יותר ומחירי השתתפות נמוכים יותר בגילים הצעירים. למעט אנשים עשירים מאוד, אף אחד לא יכול לשלם 250,000-300,000 דולר בשנה בשביל לממן נהג בן עשר. אני חייב למצוא פתרון לבעיה הזו. אם לא נמצא לזה פתרון, אנחנו לא עושים את העבודה שלנו כהלכה".