על ציר פילדלפי פגשתי איש שמאוהב בדחפור D9, והאמינו לי, אין דרך אחרת לתאר את מערכת היחסים בין רס"ב ר' למפלצת המתכת העצומה שניצבת לצידנו. ר' דואג ל-D9 שלו כמו אספן מכוניות קלאסיות, אולי עם קצת יותר סלחנות לאבק. וכשהוא מספר על דחפורי הפלדה המפלצתיים הוא מזכיר לי נער מתבגר שמספר על הנשיקה הראשונה שלו.
וזו לא התרגשות של מתחילים. ר' משרת בקבע ביחידת יהל"ם של הנדסה הקרבית. הוא מפעיל את הכלי העצום הזה כבר יותר מ-20 שנה, וראה מקרוב את כל זירות הלחימה שצה"ל נכח בהן. הפעם, הוא אומר, מדובר בסיפור אחר לגמרי. זו לא עוד מלחמה, מספר האיש שהיה בלבנון, באיו"ש וגם בציר פילדלפי בימים שקדמו להתנתקות. "המלחמה הזו אינטנסיבית, הרבה יותר עצימה", הוא מודה.
אבל למרות שלקח חלק באינספור פעילויות מבצעיות, שחלקן טרם הותרו לפרסום, ולמרות שירו עליו טילי נ"ט כבר כמה וכמה פעמים, מבחינתו האתגר האמיתי במלחמה הזאת הוא לא ההתמודדות עם מחבלי חמאס. "השמירה על הכלים היא ערך עליון מבחינתי", אומר ר' כשאנחנו חוצים את גדר המערכת ונכנסים לרצועת עזה. או בקיצור, יש מי שמפחד ממטעני חבלה, ויש מי שמודאג מפילטר האוויר ומהחלפת השמנים של ה-D9.
ה-D9 (או "דובי" בעגה הצה"לית, למרות שמשום מה הוא לא מגיע עם מוצץ ושמיכה), מיוצר מאז שנות החמישים של המאה הקודמת על ידי קטרפילר האמריקאית, עבר תהליכי מיגון בצה"ל בשנות השמונים, ומאז הספיק לשרת בשתי מלחמות לבנון, שתי אינתיפאדות באיו"ש ובאינספור מבצעים ופעולות ברצועת עזה. הודות למיגוני פלדה במשקל של 8 טון - תוספת זניחה למשקל הכלי, שעומד על 57 טון - הוא מסוגל להתמודד כמעט עם כל מטען חבלה שממתין לו בסמטאות של רפיח וחאן יונס. את טילי הנ"ט עוצר המיגון הסטטיסטי, אותן רשתות עבות שמקיפות את תא הנהג, וכמות הרשתות המפויחות והמעוקמות שמצאנו במתחמי האחזקה תעיד על עוצמת האש שחטפו הכלים האלו. ירי מנשק קל? את זה הם בכלל לא סופרים כאן. שגרתי כמו צחצוח שיניים.
במלחמה הנוכחית ה-D9 ניצב בחוד החנית של כל כוח מתמרן ברצועה, ולא משנה אם מדובר בגדוד שריון, בפלוגה של גבעתי או בסיירת מטכ"ל. כל כניסה לשטח חדש מלווה בסיור מקדים של הדחפור לטובת חישוף הקרקע וגילוי מטענים, סלילת צירים, "הרעדת" מבנים להפעלת מלכוד לפני כניסת הכוחות, הרמת סוללות עפר ליצירת מגננים שבהם ישהו הכוחות, וכמובן הריסת מבנים.
מתחילת המלחמה הרס צה"ל עשרות אלפי מבנים ברצועה, כאלה ששימשו לפעילות טרור או היוו איום על כוחותינו. חלקם נפגעו בתקיפה יקרה מהאוויר, מבנים אחרים נהרסו בעזרת אמצעי חבלה, פעולה זולה אך כזו שמסכנת לוחמים. ויש את ה-D9. עם מפעיל מיומן מאחורי הכף, הוא מסוגל להרוס מבנה מגורים בתוך שעה, ולשטח אותו לערימת פסולת בניין בגובה של מטר לכל היותר. ערימה שתחסום כל אפשרות ליציאה מפירי מנהרות, ולא תוכל יותר לשמש כמסתור למחבלי חמאס.
רגע לפני שר' ואני מטפסים אל הקבינה הגבוהה של ה-D9, אני תופס לשיחה קצרה את סא"ל רן, קצין ההנדסה של אוגדה 162. האוגדה היחידה שפעלה בכל המרחבים שבהם נכח צה"ל ברצועת עזה, ולא יצאה ממנה אפילו לרגע אחד מאז תחילת התמרון הקרקעי.
סא"ל רן פחות מתרגש מהכלי ההנדסי ומעדיף לדבר על האנשים שמפעילים אותו. אלה עם התדמית האפורה של הטרקטוריסטים, שכמעט לעולם לא יוזכרו בשורת הקרדיטים אחרי עוד מבצע מוצלח. "מפעילי ה-D9 הם חבר'ה מחוספסים, עם אופי שונה, ללא יוצא מהכלל. תחשוב על זה שמדובר בצמד - נהג ומפקד כלי - שפועלים במנותק מיחידת האם שלהם ומוצמדים בכל פעם לכוח אחר שזקוק להם. לוקח להם זמן ליצור את הקשר עם היחידה שהם הצטרפו אליה, לתת אמון באנשים, לקבל את הביטחון".
מדובר בסך הכל בכמה עשרות מפעילי צמ"ה שמשרתים את כלל הכוחות המתמרנים באוגדה. כוח קטן שצריך לתת מענה למגוון עצום של דרישות מיחידות שונות. "מפעיל הצמ"ה, כמו כל לוחם, צריך את המפקד שיגיד 'אחריי'', מסביר סא"ל רן. "אבל פה אין 'אחריי' - זה אחריהם. הם ייסעו בראש הכוח עם ה-D9 ואחריהם יבואו כל השאר. זה אתגר מנטלי לא פשוט, להיכנס לסמטה שאף אחד לא היה בה לפניך, להיות הראשון שנכנס. אבל האנשים האלה הם גיבורים אחד אחד".
אחד הגיבורים שעליהם מדבר רן הוא רס"ב ר', ההוא עם הדאגה לפילטרים והלבבות בעיניים, שכבר קרוב לשנה נמצא בפעילות מבצעית ברצועת עזה והשאיר בבית אישה מודאגת ושלושה ילדים. "למשפחה קשה מאוד, אבל הם מבינים את הצורך. בגלל שאני איש קבע, אני לא יכול לעצור בין הסבבים כמו אנשי המילואים. אשתי היא אשת חיל, הן הגיבורות האמיתיות".
ובשבועות האחרונים מפלס הדאגה בבית של ר' הוכפל, כאשר הבן התגייס להנדסה הקרבית וישרת גם הוא כמפעיל D9. אלא מה. בינתיים הוא בטירונות, אבל בתוך זמן לא רב הוא עשוי לפגוש את אבא בחזית.
את כל זה ר' מספר לי בזמן שאנחנו מתנהלים באיטיות בדרך משטחי הכינוס אל שערי רצועת עזה בואכה ציר פילדלפי. ויש לנו לא מעט זמן לשוחח - ה-D9 מתנהל בקצב איטי להחריד של 4-5 קמ"ש לכל היותר. "בהילוך שלישי אפשר גם להגיע ל-8 קמ"ש. אבל אם רוצים לשמור על הכלי, עדיף לא לעשות את זה", ר' מסביר. מסתבר ש-460 כ"ס זה לא מעט, אבל בשביל להזיז בקצב מהיר למעלה מ-60 טון של מתכת על זחלים, צריך בכל זאת קצת יותר מזה.
אחרי חציית הגדר אנחנו מתחלפים, ר' תופס את עמדת המפקד - ואני מתיישב בכיסא המפעיל. כך קוראים כאן למי שמזיז את ה-D9, ומי שיקרא לו "נהג" יזכה למבט נוזף במקרה הטוב. עקרון ההפעלה של הדחפור העצום שונה מזה שהכרתי בכלים זחליים אחרים שעליהם נהגתי בסדיר ובמילואים: ההיגוי מתבצע באמצעות שתי ידיות, אך רק עם יד שמאל; יד ימין שולטת בכף העצומה שמלפנים; דוושת הגז תיתן תאוצה מקסימלית דווקא אם תעזבו אותה, והכלי ייעצר אם תצמידו את הדוושה לרצפה. יש גם דוושת בלם, שמופעלת ברגל שמאל - טכניקה שמוכרת דווקא ממסלולי המרוצים. אבל כאן לא צריך לחפש את האייפקס עם מבט רחוק, אלא דווקא להסתכל לרצפה אל החריצים שמאחורי הכף ולחפש את ציר התנועה. ולמרות הגובה העצום של ה-D9, לא פשוט לראות את מה שקורה בחוץ.
ל-D9 אין מערכת מתלים, כך שכל בור או קפל קרקע מורגשים היטב בגב ובישבן. הקסדה היא פריט הכרחי למי שלא מעוניין לנגוח בטעות בידית הברזל של הצריחון. ר', עם עשרות שנות ניסיון כאמור, משתמש במשקל של הכף, מרים ומוריד אותה בהתאם לתוואי הדרך כדי לאזן את הגוף ולצמצם את הקופצנות בנסיעה. ועם משקל של 5 טונות, כמעט פי ארבעה ממשקלה של מכונית משפחתית ממוצעת, הכף משחקת תפקיד חשוב באיזון של הדחפור.
אחרי כמה דקות של נסיעה לאורך הציר, ר' מחליט להעלות את הרמה ומבקש ממני ליצור סוללת עפר להגנה. את השלב הראשון אני מצליח יחסית בקלות וגורף ערימת חול מכובדת, אבל אז צריך לחזור לאחור ולהמשיך במשימה. אבל מכיוון שמצלמת הרוורס מתכסה מיד בפודרה ומאבדת מהרלוונטיות שלה כבר אחרי המטרים הראשונים של התנועה, את הנסיעה לאחור צריך לבצע בשיטה הישנה, עם הגב מסובב לאחור.
לאחר שמיצינו את המשחק בארגז החול העצום של ציר פילדלפי, אני ממשיך בשיוט קדימה ומנצל רגע של חוסר תשומת לב מצידו של ר', כדי להעביר להילוך שלישי ולנסות "לסגור סקאלה". אבל שיירה שעוברת לידינו, טנקים שנראים כצעצועים קטנים ליד ה-D9, מפריחה ענני אבק אדירים ומאלצת אותנו לעצור בצד.
בשלב הזה כבר אפשר לחלק ציונים במבחן הדרכים של ה-D9: הוא נכשל לחלוטין בסעיפי הביצועים, האבזור, נוחות הנסיעה ובידוד הרעשים, ועם מנוע בנפח 18 אלף סמ"ק הוא לא יצטיין גם בצריכת הדלק. אבל הקבינה די מרווחת, עם ארון לשתייה וממתקים מאחורי עמדת הנהג (סליחה, המפעיל). גם מערכת המיזוג מקבלת ציון גבוה, ובלעדיה אף D9 לא יתחיל יום עבודה.
כמו לכל רכב שאנחנו בוחנים בשגרה, גם ל-D9 יש כמה דורות. הראשון נקרא N ומפיק ב-380 כ"ס, השני נקרא L והציג ממדים גדולים יותר והספק של 500 כ"ס, ה-R שבו נהגתי נכנס לשימוש בימי האינתיפאדה השנייה ומסתפק ב-460 כ"ס. T הוא הדגם המתקדם מכולם, עם חידושים שנוגעים פחות ליכולות המנוע ויותר להיבטים הטכנולוגיים. זה כולל בין היתר מערכת הפעלה הידרו-סטטית שמאפשרת להוריד כוח מהר יותר לזחלים, לצד ממשק GPS עם חיישנים שמוצמדים לכף ומאפשרים להזין מראש את נתוני גובה הקרקע הרצויים - וה-D9 כבר יחפור לבד עד שיגיע ליעד.
ויש גם את הפנדה, האח האוטונומי של הדובי המוכר. מדובר בפיתוח של חטיבת אלתא של התעשייה האווירית הכולל מערך מצלמות וחיישנים שמחליפים את הנהג, ועם הפעלה בשלט רחוק שמאפשרת לצמצם את הסיכון לחיי אדם.
אבל ביומיום, צוותי ההנדסה של אוגדה 162 מתמודדים עם אתגרים מורכבים לא פחות מאלו של המערכות האוטונומיות - למשל עם צינורות השקיה וגדרות תיל מהמרחב החקלאי של רפיח שמסתבכות בזחלים של ה-D9, ודורשות לעיתים עזרה מקצועית של מכבי האש על מנת להתיר את סבך המתכת.
ולפעמים הם גם נדרשים להתמודד עם חילוצים מורכבים שנמשכים שעות ארוכות בבוץ, בגשם או תחת שמש יוקדת. זה קורה בסיטואציות שבהן נתקעים טנקים או אכזריות בשיפועי צד, בשלוליות בוץ עצומות, עם זחל פרוס או לאחר שעלו על מטען. במקרים האלה יש רק כלי אחד שמסוגל לחלץ - D9 כמובן.
אותו דחפור ותיק שלא מסוגל לירות אפילו כדור אחד, אבל ניצב כבר עשרות שנים בקצה העליון של פירמידת המשוריינים הצה"לית. ואיתו קומץ של מפעילים מיומנים, שמאוהבים עד כלות בדובי שלהם ולא יסכימו להחליף אותו בעד שום כלי אחר בעולם.
פורסם לראשונה ב- 01.10.24
1. D9
עמנואל זילברדיק, 02-10-2024
ממש מדהים הכלי הזה מפלצת שחוסכת נפגעים
יש מפלצות גדולות וחזקות יותר כמו ה- D10 וה- D11 ובאוסטרליה יש אפילו D12.
כלים מעולים מקבילים יש גם לקומטסו ולליבהרר.
אגב, באזרחות אסור לכלים אלה לגרור (ולכן הם לא מוגדרים "טרקטור" אלא "מכונה ניידת" ובאזרחות עד כמה שזה נשמע מטופש, מותר לנהוג אותם עם רשיון בדרגה B.
3. הפוך גוטה
רייצ׳ל קורי, 02-10-2024
אולי מפלצות, תהילה קצת פחות
4. גבורי על הם הצמהיניקים
אין כמו לוחמי ההנדסה, 02-10-2024
כל הכבוד ללוחמי הצמה של חיל ההנדסה.
גאווה לכל אחד ואחד מהנמרים שמפעילים את הדובים.
5. כל הכבוד למפעלי הכלים .
אלי קרבציק, 02-10-2024
עבודה קשה מסוכנת ומיקצועית אם הרבה אחריות על זה שאפו אחד גדול
6. הייתי בגדוד 605 ב82
ג'ו, 02-10-2024
זוכר היטב במלחמת לבנון הראשונה.
ל D9 עוד לא היה גלגל השיניים הענק מעל הזחל, בלי מיגון ועל מיזוג אף אחד לא חלם.
אבל תמיד היה בראש הכוח.
8. לא אומרים לנהוג אלא להפעיל d9
יעל, 02-10-2024
אין על לוחמי הנדסה ועל צמה בפרט! גיבורי על יקרים ואהובים !!!
אוהבים אותכם!
10. האמת באסה...
צמ"הניק לשעבר, 02-10-2024
אשכנזים בחיים לא יהיה בהנדסה בצמ"ה, זאת עבודה קשה...לא מתגמלת ומסוכנת...עדיף להם להיות ב 669 טייס שייטת מטכל שלדג...שם הם לא יהרגו מנ"ט אלא רק יקצרו תהילה
למה כותבים שהשופלים הרסו מאות בתים ברצועה. זה גול עצמי.
13. כמה טעויות בכתבה אחת
דובי משה, 03-10-2024
הd9L קדם לd9N
הזזת הכף לא מאזנת את הכלי. מרימים ומורידים בהתאם לתוואי הקרקע.
התא מאחורי המפקד נקרא ''קבר''
הכלי הכי מדהים בעולם.
14. הגיע הזמן להכרה
שריונר לשעבר, 03-10-2024
כמות הפעמים שהכלים האלה, והכוונה למפעילים, הצילו את התחת שלי בעזה.. אם היו מכפילים את המערך שלהם אני בטוח שהמלחמה הייתה נגמרת מהר יותר. קצב ההתקדמות שלנו היה קצב ה-D9
15. אלופי עולם
יובל, 03-10-2024
הכלי הכי מדהים עם הלוחמים האמיצים ביותר.
אוהבים אותכם!
16. ג.
מפעיל וותיק, 03-10-2024
הייתי מפעיל צמ"ה בסוף שנות ה 70. ה D9 היה: D9G. הדגם הוותיק והמוצלח שמבנה הזחלים נראה אחרת. מיגון לא היה, ומזגן היה רק בסרטי המדע הבדיוני. בתרגילים מג"די השריון שנאו אותנו בגלל המהירות הנסיעה הנמוכה, וכל תרגיל היה וויכוח.. "התחליף" המהיר ל D9G היה טד"ח- טנק שרמן עתיק שבקידמתו מותקן כף דחפור קטנטנה. טד"ח כזה התאים בקושי לדחיפת שקיות זבל.
אין ולא היה תחליף ל D9G
17. צמה מעצמה גאווה ????
יניב טורגמן , 03-10-2024
צמה מעצמה גאווה ????
כדאי כבר לעבור לd12
כלי חסין וחזק ועושה עבודה כמו 2 d9
19. אנשים צנועים
מוהנדס, 04-10-2024
אנשים טובים עם לב זהב שלא ישאירו אפחד מאחור. באים לתת עבודה מבלי לבקש דבר בחזרה. בלי משאבים ובלי תורמים גדולים הצמיניקים עובדים מהלב
20. תגובה ל-10 (לת)
כמה לא מפליא שיש אידיוטים כמוך, 04-10-2024
21. היידה 605
605 והדובי שלי, 04-10-2024
אך אומרים הטובים לטייס והמוכשרים לצמה דניאל עמרוסי 605 והדובי שלו....
23. כזה בדיוק צריך
מתכוון ברצינות , 05-10-2024
על מנת לשטח את בית המשפט העליון
בדחפור יש סכין ולא כף !
ה D9 הראשון היה D9G אחריו D9H
המיגון התחיל בתחילת שנות ה90
25. ל 10, אתה חרטטן בפיתה
יזהר, 05-10-2024
בתור יוצא שלדג, אני אומר לך שיש מלא מזרחיים ביחידה וגם ביחידות מקבילות (שייטת, מטכ"ל, 669, אגוז, מגלן), יש דתיים, חילונים, קיבוצניקים, מושבים, עירוניים, התנחלויות, שמאלנים, ימנים...זה ממש לא רלוונטי וממש יש מכולם. להתבכיין זאת לא שיטה להצליח...תנסה, תתאמץ, תאמין ותשקיע את כולך ואולי תצליח. תתבכיין ובוודאות תכשל.
ואגב, אתה פשוט לא יודע מה היחידות רצה האלה עושות ואחיך הן מסכנות את חיי הלוחמים בכל רגע נתון, אתה מדבר מבורות וחוסר ידע!!! כל לוחם חשוב בצבא, טייס, גולני, גבעתי, מג"ב, מפעילי כלים, נהגים...כולם חשובים, כולם גיבורים!!!
26. כלים על כלים
דובי D9, 05-10-2024
דחפורי ה-D9 והמפעילים שלהם, לוחמי הצמ"ה, מוכיחים פעם אחר פעם את חיוניתם ללחימה בטרור ולתמרון הקרקעי. הם מצילים חיים ומגינים על כוחותינו, ומשבשים למחבלים את כל התוכניות. יש להכפיל את מערך הצמ"ה ולחזק אותו, וגם לתת לו את ההכרה וההוקרה המתאימה. מגיע להם.
27. ותבינו שיש גדולים יותר
רועי, 06-10-2024
D10 ואפילו D11
074-799-1900 
קבלו ייעוץ מומחה
