באחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלי, בחדרה של תחילת שנות ה-90, ישבתי בבית של השכנים בשבת בבוקר ואכלתי עוגה. רחל השכנה פרסה את העוגה כרגיל לריבועים, אבל היא הניחה אותם בזווית על הצלחת שלי. הריבוע נראה כמו מעוין, והיה לי ברור שהרפרנס שלה הוא לסמל של רנו. זה נראה לי אז מאוד הגיוני, שכן בחניה של השכנים עמדה רנו 5.
צפייה בתוכן רנו 5 חשמלית (בלעדי) - ככה עושים את זה נכון
לא רק שהעניין הזה השפיע עליי עד עצם היום הזה והפך את חיי הבוגרים למוטוריים פול-טיים, מאותו יום התחלתי לדרוש מאמא שלי לחתוך את העוגות שהיא הכינה בצורת סמל פיאט, לכבוד הרגאטה שחנתה אצלנו ואמא חתכה אותן לסמל פשוט של ארבעה פסים שהעניק לה שקט מילד עקשן מדי בן חמש. זה נפסק כשהחלפנו את הפיאט בפיג'ו 309, ואמא החליטה שלחתוך עוגה בצורת אריה זו כבר בקשה מוגזמת מדי.
מאז ועד היום, כשאני נתקל ברנו 5 (פיאט רגאטה לא ראיתי מאז), אני מוצף בזיכרונות נוסטלגיים על רחל והעוגה שלה. וסביר להניח שזיכרונות דומים – רק עם עוגות מושקעות בהרבה – מלווים לא מעט צרפתים כשהם פוגשים את אחת מהמכוניות שהסבו להם גאווה לאומית בעשורים הקודמים.
התובנה הזו – שבטח ירדה לעולם סביב איזה שולחן קטן בבולונז'רי פריזאי, עם כמה מקרונים וקפה מצוין לידם – הביאה את קברניטי רנו להחלטה שהם חייבים לחזור למקורות. כי אם אי אפשר לייצר מכונית חשמלית סטנדרטית שתתחרה בסיניים בטכנולוגיה ובעיקר בשורת המחיר, אז לפחות שווה לנסות ולפנות למחוזות הזיכרון והגעגוע, עם מכונית רטרו מעוצבת שפורטת על מיתרי הרגש. או במיליותיה של צרפתייה אחרת, אם אין לחם – שיאכלו עוגות.
רטרו בכל פינה
ה-5 החדשה – וכאן אנחנו מקווים לסיים עם דימויי המאפים הקצת מוגזמים ועוד במוסף שיוצא לאור בערב פסח – היא מהעוגות שמצלמים לאינסטגרם מכל זווית, עוד לפני הביס הראשון. זו לא מכונית עגלגלה שמתרפקת על העבר כמו פיאט 500 או פולקסווגן חיפושית, והיא גם לא אחת שגדלה בהגזמה כמו מיני קופר. זו פשוט רמת דיוק שמביאה את הרנו הקטנה לפסגה של עיצובי הרטרו בתעשיית הרכב מאז ומעולם.
רוצים פירוט? בבקשה. קבלו את יחידות התאורה האנכיות מאחור, את קשתות בתי הגלגלים התפוחות ואת הפנסים המרובעים בפגוש הקדמי בסגנון 5 טורבו האגדית, את סמלי ה-5 ודגלי הטריקולור המפוזרים מסביב לרכב, את ידית פתיחת הדלת הסמויה מאחור שמזכירה לנו שפעם היו מייצרים מכוניות סופר מיני בתצורת שלוש דלתות. ויש גם נגיעות מודרניות מתבקשות, עם המשטח המואר על מכסה המנוע שמשמש גם כחיווי למצב הטעינה, חישוקי "18 נאים וסבכה אטומה מלפנים, כמתבקש בעידן החשמל.
גם בתא הנוסעים יש כמה אזכורי רטרו, למשל בדשבורד הדו שכבתי עם ה"מדף" מול מושב הנוסע, או בכיסאות הגדולים עם צורת ה-H במרכז, שגם הם מזכירים את הטורבו ההיא. אבל התחושה כאן עדכנית לחלוטין, הודות לצמד מסכים ("10) עם מערכת הפעלה של גוגל. גרפיקה צבעונית מרשימה לא באה על חשבון תפעול הגיוני למדי, עם צגים גדולים וברורים ופאנל נפרד של מתגים פיזיים לשליטה במיזוג. בימים שבהם הסיניות מתחרות על גודל המסך, גם זה סוג של רטרו-שיק.
לפני שנישמע נלהבים מדי, יש לנו גם כמה תלונות. מי שבחר למקם מימין להגה את מנוף בורר ההילוכים, לשים מתחתיו את המנוף להפעלת המגבים ואז לדחוף לשם גם מנוף שלישי לשליטה במערכת השמע, השתייך כנראה לאסכולה שמאמינה שמכונית צרפתית זקוקה למטח של קללות עסיסיות אחת לכמה ימים כדי לפעול כראוי. לנו זה קרה אחרי הפעם השלישית שבה הפעלנו את המגבים במקום לשלב לרוורס. הוויתור על לחצן "פארקינג" זיכה את ה-5 בעוד קללה מדי פעם. אפשר גם להתלונן על איכות החומרים, אבל בזכות הצבעוניות ודיפוני הבד, היא לא מרגישה זולה בשום צורה.
ה-5 הזו ארוכה מגרסת המקור ב-27 ס"מ ורחבה ממנה ב-19 ס"מ, אבל שמישהו לא יחשוב בטעות שמדובר במכונית גדולה ומרווחת. בהשוואה לקליאו הנוכחית והסופר מודרנית היא קצרה ב-13 ס"מ, צרה ממנה ב-2 ס"מ ועם בסיס גלגלים קצר ב-4 ס"מ. במילים אחרות, אם מישהו מהילדים שלכם מתלונן שצפוף לו מאחורה – וזה כנראה יקרה אם הוא בן 12 או יותר – תסבירו לו שברנו 5 המקורית היה הרבה יותר צפוף. זה אולי ינחם אותו כשהוא יחפש לשווא שקע טעינה לסלולרי. יש גם תא מטען, והוא בסדר כזה. אפשר להתקדם.
בסיס מנצח
הספק של 150 כ"ס הוא לטעמי ה-Sweet Spot עבור מכוניות סופר מיני. לא שאי אפשר להסתדר עם פחות – ול-5 יש גם גרסה צנועה יותר, עם 120 כ"ס – אבל הרעיון מאחורי מכונית קטנה-שובבה הוא, ובכן, להיות שובבה. כשמטפסים לאזורי ה-200 כ"ס כבר נכנסים לטריטוריה של מכוניות ספורטיביות וספק מופרעות. בקיצור, 150 הסוסים של רנו 5 הופכים אותה לזריזה מספיק ועדיין שומרים אותה כמכונית הגיונית.
ואנחנו גם די משוכנעים שנתון התאוצה של 8 שניות ל-100 קמ"ש נקבע על ידי ההוא שהחליט לשמור על כבודה של ה-5 טורבו המיתולוגית, שעשתה את זה לפני עשרות שנים מהר יותר בארבע עשיריות. וכן, יש גם גרסת אלפין ספורטיבית שתיתן בראש לטורבו מפעם. אבל בואו, אנחנו כבר לא באייטיז ויש גם טסלות בסביבה.
ואם כבר לקחתם את ה-5 החזקה, תגלו שיש לכם מתחת לרצפה סוללות 52 קוט"ש, שזה לא רע בשביל מכונית קטנה. הטווח המוצהר הוא 410 ק"מ, אבל בחיים האמיתיים קיבלנו משהו כמו "למה לעזאזל הגוגל מאפס לא עובד, ואיפה יש פה עמדות טעינה קרובות". התשובה, אם תהיתם, הייתה בפסגת הקול-דה-טוריני, כביש מיתולוגי מהמטורפים בעולם. אבל אלה שתי עמדות AC. ומעבר לעובדה הבסיסית ולפיה יש כנראה כמה נהגי ראלי היסטוריים שמתהפכים בקברם למשמע הידיעה הזו – אם בכלל הצליחו לחלץ אותם משרידי מפלצת הגרופ B שבה הם חייכו כל הדרך אל ההתרסקות – לא ברור מדוע בחרו למקם דווקא עמדות טעינה איטיות בסופו של כביש מרוץ-ציבורי.
בכל מקרה, את נתון הטווח האמיתי נצטרך לבדוק על כבישים יותר ישראליים ופחות "אלוהים, תעשה שלא יהיו שאריות שלג אחרי הפניה העיוורת הזאת". שרידי שלג לא היו, קשישים מקומיים שאוהבים לקחת את הזמן בדאצ'יה דווקא כן.
בכל מקרה, אל הכבישים הדי מטריפים האלו דאגתי להגיע עם מספיק ג'וס בסוללה בתקווה להרגיש לרגע כמו ז'אן ראנוטי, מנצח שלושה ראליז מאחורי ההגה של רנו 5 טורבו, אחד מהם ממש במקום שבו אני נמצא עכשיו. אבל הפער ביני לבין ראנוטי גדול אפילו יותר מהפער שבין ה-5 החשמלית לסבתא המוגדשת מאז, ושום גביע לא המתין לי בסוף הדרך. ובכל זאת, הנה כמה תובנות על אחת המכוניות החדשות הכי מסקרנות של השנים האחרונות.
הפלטפורמה החדשה של רנו (Ampr Small) היא יופי של בסיס למכונית הזו. היא מאפשרת לשלב מקפרסון קדמי שמגיע מהקליאו עם מתלה רב חיבורי מאחור. זה לא שילוב נפוץ במכוניות קטנות אבל הוא כזה שמסייע לה לשמור על קשר הדוק עם האספלט במצבים מאתגרים, לצד נוחות גבוהה במגוון כבישים ומהירויות מבלי להפוך לרכה מדי ולכן מנותקת. לזה מצטרף היגוי ישיר ומהיר, עם 2.6 סיבובים בין נעילות ובחירה בין שלוש רמות קשיחות באמצעות בורר מצבי נהיגה על ההגה. או מסך המגע, כמובן.
מערכת הבלימה מרשימה, עם תגבור אלקטרוני מלא שמנטרל חלק ניכר מהתחושה הלא ברורה מספיק בעידן אגירת החשמל, עם המעבר המלאכותי והמתסכל בין בלימה רגנרטיבית לרפידות ודיסקים בלבד אולד-פאשן. זה גם אומר שהתחושה נותרת אחידה גם כשהסוללה מלאה ואין רגנרציה כלל. לזה מצטרף משקל עצמי נמוך יחסית (לחשמלית, כן? עדיין מדובר ב-1.5 טונה למכונית קטנה), ככה שיש כאן אפילו תחושה מסוימת של קלילות.
כמה שעות מאוחר יותר, אחרי שאני צולח בשלום (ובנוחות מפתיעה) כמה כבישים כפריים ששופצו בפעם האחרונה בימי נפוליאון השלישי, אני מוצא עמדת טעינה שגם תוכל למלא את הסוללות בלי לגרום לי לאחר לטיסה. טעינה מהירה (100 קילוואט) מאפשרת לסוללה להגיע מ-15% ל-80% בתוך חצי שעה בדיוק, שזה לגמרי בסדר. גם תמיכה ב-V2L (אספקת חשמל למכשירים חיצוניים) היא סעיף כמעט הכרחי כיום, ויש אותה.
אבל החבר'ה של רנו לא עצרו כאן, ואחרי המקרונים והקפה היו חייבים לנסות גם את המילפיי. ועד שהקינוח הטעים אבל מלכלך הזה היה מוכן, מישהו במחלקת הפיתוח הציע לשלב גם טכנולוגיית V2G – כזו שמאפשרת להחזיר אנרגיה לרשת החשמל, ובעצם הופכת את הסוללה של ה-5 למערכת ביתית לאגירת אנרגיה. הקולגות ממחלקת השיווק כנראה פיספסו את העובדה שהם מאשרים מערכת מתקדמת ודי יקרה במכונית שאמורה להיות יחסית זולה. אז גם זה נכנס למפרט, שזה לגמרי בונוס ראוי להערכה.
נשיקה צרפתית
אחרי אלף וקצתיותר מדי מילים, אני מתלבט אם לא הייתי צריך לפתוח אחרת את הטקסט הזה. כי כרגע נדמה לי שהזכייה של רנו 5 בתואר "מכונית השנה של אירופה" לא הייתה הגרנד-פינאלה של המכונית הזו, אלא דווקא יעד אסטרטגי שהוגדר מראש, עוד לפני תחילת הפיתוח שלה.
כל מה שה-5 משדרת, מהעיצוב ועד ההיגוי והבלמים, הוא סוג של רנסנס ראוי להערכה של תעשיית הרכב האירופית. כזה שמנסה לקחת את המיטב משנות התהילה של הסופר מיני הנהדרות מהאייטיז, ועוטף אותו במיטב הטכנולוגיות שיש לעידן המודרני להציע.
רוחם של נהגי הראלי עטורי ההילה מהקול-דה-טוריני אולי תרדוף אותי עד לפתח תקווה, אבל חי נפשי; מדובר בכיף של מכונית שמגיבה טוב מכל חשמלית בסביבת המחיר שלה (וגם הרבה יותר יקרות) לשמאל-ימין-שמאל שיש כאן בלי סוף. עם זריזות ונוחות וניהוג מהנה. והעיצוב המתוק שלה נועד לוודא שלא תפספסו את זה. עכשיו לכו ותסבירו את זה לסיניות.
אני לא אוהב את הרכב הזה. הוא רכב גמד חשמלי.
אצלי בשכונה אין חשמליות ואין רכבי גמד.
ואני לא ממליץ להחליף את רנו 5 ברנו קליו, כי גם הוא רכב גמד.
תשתמשו רק ברכבי בנזין גדולים.
אל תשתמשו בחשמליות קטנות,
אפילו לא בחשמליות גדולות.
גם לא ברכבי בנזין קטנים.
תשתמשו רק ברכבי בנזין גדולים.
דומה לרנו 5 המקורית. בעניין המחיר והמפרט קצת פחות. בקיצור לאוהבי רנו.
ואם חשבתם יקר חכו לרנו 4 שיקרה ממנה, למרות שהמקור היה רכב זול במחיר, מפרט ובביצועים.
בחיאת זומזום סוללה של 52 קוטש זה 250 גג 300 קילומטר. מכונית מיותרת בוודאי מיבואן כושל שנותן שרות מעאפן. בחיים לא קונה יותר אצל קרסו גם לא חתול בשק וגם לא עכבר בשדות. ולגבי איך שהרכב הזה נראה מבפנים עדיף להיות סומא
כתב- לכתוב רק דברים טובים?
יבואן- אתה יכול לכתוב שהספסל האחורי לא נוח.
כתב- סבבה רק שתדע שהרכב לא מגיע ל200 ק״מ עם הסוללה אבל אני לא כותב את זה..
אההה וגם הפלסטיקים מקרקשים…
ממש לא. דני האמיתי תמיד מזכיר את הבנטלי שלו בתגובות וגם מפרט על נפח המנוע שלה; הוא חייב להזכיר כמה עולה ליטר בנזין אצלו שמה בטורונטו; הוא חייב גם להזכיר לגבי המכוניות הנוספות שלו בחניה (היתה פורד ועוד אחת ששכחתי). לך תעשה שיעורי בית. דני, אם אתה שם תעמוד על כבודך.
רנו 5 הוא רכב מיקי-מאוס חשמלי, שזה רכב לא מרווח וכן מזיק.
3.אתה צודק, כי רנו מייצרת רק רכבי מיקי-מאוס.
5. אתה צודק.
10. אתה צודק.
11. אתה צודק, התגובה הזאת היא לא בסגנון של דני. השאלה היא אם כתבת את התגובה בעד דני או נגד דני.
16. אתה כנראה מגיב 2 במאמר "לוטוס אלטרה (בלעדי) - שינוי פאזה".
אולי במקום לנסות להיות משורר או סופר , מה שאתה לא כל כך מצליח, תכתוב חוות דעת על המכונית. שמוש בכל מיני משפטים מסורבלים וזכרונות ילדות לא תורם כלום לכתבה שלך. אתה רוצה להיות סופר? כתוב ספר. אתה רוצה לכתוב חוות דעת על מכונית תתמקד במכונית ובלי הרבה לנסות לעשות רושם ביכולת הספרותית שלך.
בקרוב יגיע סוף עידן השקר החשמלי המסוכן והמזהם באיצטלה של נקי .באירופה ובארהב רואים מעט חשמליות יחסית לצי הרכב הכולל וקרנם בירידה .רנו 5 הייתה צריכה לחזור רק עם מנוע בנזין חדיש ובריא.
כל מילה בסלע .חוץ מזה שרשמתי בתגובה אחרת שאין מדינה בעולם שרואים בה חשמליות כמו במדינת העדר של עם העדר ,הישראלים חסרי ההבנה והתרבות המוטורית .קרנם של כל החשמליות כבר בירידה כי היום יודעים שרכב חשמלי ,וכל הכרוך ביצורו ויצור החשמל מזהמים מאוד, רק זיהום שמתחעל מהעורף לחזית במקום להפך .וגעגועים לרנו 5 gt טורבו שהייתה לי בארץ ו ל5 טורבו 2 האגדית באמת שהייתה לי בחו"ל ימים שלא יחזרו
אני מת על הרנו 5 הישנה אבל לא בחשמל, זה הורס את כל העניין. לפחות היו נותנים אופציה למנוע רגיל..חבל. חוץ מזה.. 160 אלף לרכב עירוני קטן?
זה לא יימכר פה במחיר הזה
