סוללות. בטריות. ניקל-קדמיום. ככה החלה BYD הסינית אי שם ב-1994. עסק קטן, 20 איש, בטח מנהלת חשבונות אחת, פינת קפה עם נס וכמה ערגליות, מרכזייה עם משוחרר צבא טרי, 200 שקל תלושים לחג, אם יש לכם בעיה עם זה תפנו לחגית ממשאבי אנוש. הסוללות סחבו אותם יפה עד 2003, ואז מישהו בטח הביא איזה טויוטה קורולה לפירוק. כי היא המכונית הכי נמכרת בעולם. וכן, הם פירקו לה את הצורה, הינדסו לאחור ובנו את המכונית הראשונה שלהם.
בשנה שעברה BYD מכרה 4.27 מיליון מכוניות מחושמלות בעולם, מתוכן בערך מיליון רק בישראל. כן, זה אפשרי, תסתכלו סביבכם; לא חשוב איפה אתם קוראים את זה, כרגע מסתובבות לידכם לפחות שתיים-שלוש מכוניות שלהם, כנראה מדגם "אטו 3", הג'יפון החשמלי הנמכר בישראל ובבלוק שלי, וכנראה גם בכניסה ב'. בהתחלה זה עוד הגיע עם עיצוב פנים בהשראת קרקס מדראנו, אחר כך העיצוב נרגע קצת. אבל רק קצת.
כיום BYD היא יצרנית הרכב המחושמל (חשמלי מלא, היברידי נטען וזה) הגדולה בעולם – והיופי הוא שהיא עדיין מייצרת סוללות. וגם רכבות, אוטובוסים, מתקני אנרגיה סולרית ורכיבים אלקטרוניים. חגית ממשאבי אנוש מטופלת עכשיו ביותר ממיליון עובדים, 120 אלף מהם מהנדסים. מדי יום החברה מגישה בממוצע 33 פטנטים (15 מתוכם גם מאושרים), ולוקח לה בערך שנתיים להביא רכב חדש משלב ה"תשמעו מה חשבתי" לייצור מסחרי – במקום שבע השנים המקובלות בתעשייה.
אפשר עכשיו להחזיר את הלסתות למקום, רק כדי שהן יוכלו אולי להישמט שוב כשתיחשפו למפלצת המוטורית החדשה שלהם, U8, שכבר אפילו לא טורחת להגיע תחת שם המותג BYD אלא תחת מותגבת חדש (הם פותחים עכשיו כמה מותגים ייעודיים לצורכי שטח ויוקרה) בשם "יאנגוואנג", שמציע רכבי קיצון.
כמה קיצון? בואו נאמר, משהו שעומר אדם עשוי – וצריך – להתחיל להתעניין בו במקום המרצדס G קלאס שהוא מתנייד בו. זו, בגדול, גם הכוונה והיומרה של BYD; רכב פנאי שטח גדול ממדים (אורך של 530 ס"מ) על שלדת סולם, עם יכולת מופרזת שכנראה לא יתקשה גם מול לנד רובר דיפנדר שממנו הסינים לקחו, בלי בושה (רגש שממילא זר להם), לא מעט השראה עיצובית.
נעזוב לרגע את הנתונים היבשים של ה-U8, רק כדי לבשר שהם יישארו יבשים גם אם נחליט לחצות עם הרכב אגם עמוק או ירקון ארוך. למעשה, אחד ממצבי הנהיגה הוא "שיוט", ובמקרה כזה הרכב הופך אטום לחלוטין, הגלגלים הופכים למדחפים שמסתובבים במים ומאפשרים שיוט נינוח במהירות 2.5 קשר, ואם להאמין ליצרן, אתם מוזמנים לשייט ככה להנאתכם במשך 35 דקות כבריטים מטופחים בשיט תעלות.
תוך כדי – במקרה שהרעב מתחיל להציק – תוכלו להוציא משהו מהמקפיא, המקרר או התנור. כולם בצורת מתקן עמוק אחד בין שני המושבים הקדמיים, שיכול לאחסן מזון ושתייה בטמפרטורה של בין מינוס שש ל-60 מעלות לבחירתכם. ובמקרה שהערב יורד והשמיים מחשיכים, הסאן רוף יידע להקרין מעליכם חופת כוכבים רומנטית.
שטויות של סינים? לא נטען שלא; כמו גם ההכנה לרחפן על הגג – בדגמים המתקדמים הוא כבר מותקן – שאותו ניתן לשגר קדימה לפניכם בפקק ארוך, כשמתחשק לכם לראות בדיוק עד איפה הפקק מגיע וכמה מיושביו מחטטים כרגע באף; או היכולת הקיימת כבר עכשיו להשתמש ברכב כגנרטור ולהוציא ממנו חשמל להזנת מקרר או כיריים חשמליות לפרק זמן של בין שלושה ימים להפסקת אש, מה שיבוא קודם.
בקיצור, אתם לא קונים פה מכונית; אתם קונים מכונית, ג'יפ, ג'יפון, סירה, גנרטור, מקרר, טוסטר-אובן ותכף גם רחפן, כך שהרכב יכול, מבחינתי, להימכר גם בשקם אלקטריק.
אבל בסוף, וגם בהתחלה, מדובר בעלייתה החגיגית של BYD למגרש של הגדולים. והיא לא מגיעה כאורחת או מתלמדת; היא מגיעה כדי להכריז על עצמה כבעלת בית חדשה ולייצר מפגן של כוח, טכנולוגיה ו... בעצם, צ'אן וונג, תשמע מה חשבתי: למה שלא יהיו שני מגיני שמש, אחד מתחת לשני, כדי שבמקרה הצורך אפשר יהיה לשים אחד על שמשת הצד ואחד יישאר מקדימה? אז יש גם את זה.
הסינים מוכנים לנסות הכל פעם אחת, ו-U8 הוא מגרש ניסויים גדול במיוחד. למשל ארבעת המנועים החשמליים – שאין צורך לדאוג לטווח הנסיעה שלהם, כי לצידם פועל גם מנוע בנזין שכל תכליתו לשמש כגנרטור במקרה שהחשמל אוזל ולטעון את הסוללה (49 קוט"ש) מחדש. רק במקרה הנדיר של שיוט קבוע במהירות שבו צריכת הבנזין משתלמת יותר מחשמל (סביב 80 קמ"ש), מנוע הדלק יתפוס את מקומם של החשמליים, ובקיצור: U8 נעה תמיד בשיטת הזול מביניהם. ישראלים ימותו על זה.
זה כמו איזו אבן שתייה ענקית, המפגש הראשון שלך עם U8. מיד כשהוא מופיע מולך מתעורר צורך מיידי לגשת, להתקרב, להבין, לגעת, לצלם. זה לא קשור לאהבה; כמו עם הסייברטראק של טסלה, כמו עם מקררי סאב-זירו מסוימים, כמו עם שרה נתניהו במספרה בכיכר המדינה; משהו בנוכחות הדבר – טוב, רע, יפה, מכוער, לא חשוב – מושך אותך אליו באופן כמעט בלתי נשלט.
אנחנו מתקהלים סביב ה-U8 התכול-בהיר הזה – היחיד בארץ, כאן רק לביקור, עדיין רחוק מהפצה מקומית – כמו להקת כלבים ששמעו משרוקית שרק הם שומעים. הבטיחו לי שאני עומד להיות האדם הראשון מחוץ לסין שנוהג באחד. אבל טעו והטעו; אמנם אין עדיין תקינה אירופית, רק שברוסיה הוא כבר מוכר היטב, וגם ראניה מלכת ירדן מחזיקה שניים.
אני מתקרב אל 3.4 הטונות האלה ובוחן את הפרטים: כן, הוא ענק אבל אסוף למראה. האימפקט אגרסיבי אבל מטופל. הסבכה הקדמית היא מסדר גודל שמשמש לכלובי קופים בגני חיות, יחידות התאורה המסותתות בחרטום לא נראות כמו שום דבר, אולי קצת כמו האות ת' שוכבת על הצד, אבל למה שהאות ת' תעשה דבר כזה? ועל דלת תא המטען מאחור תלוי גלגל חליפי עצום.
1,184 כוחות סוס. זה ההספק המשולב של ארבעה מנועים חשמליים, אחד לכל גלגל, באופן שמאפשר מינון כוח מדויק בהתאם לרמת האחיזה של כל אחד מהם. ובמצב כזה דרושה כף רגל יציבה על הגז, כי דריכה קלה בלבד על הדוושה והדבר מזנק קדימה כמו עטלף מהגיהינום, עוד רגע יתרומם לווילי. 3.6 שניות לוקח הזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש, מה שהופך את U8 לאחד מרכבי הפנאי שטח המהירים בעולם.
זה בעיקר תענוג. עיצוב הפנים, מרופד אלקנטרה בצבע אדמה-חמרה, משדר יוקרה ונוחות בכל דרך מוכרת למדעי הרכב, כולל שלושה מסכי תצוגה (המרכזי קמור בגודל "12.8) שמחליפים אנימציית רקע מרשימה בהתאם לסוג הקרקע שנבחר, מושבים שאוחזים בך אוטומטית בכל סוג של פיתול מהצד ומאחור כאילו היו מדריך כושר חטוב מתוצרת יבנה, ותועפות אלקטרוניקה עכשווית, כולל מסכים ושליטת טאבלט נפרדים ליושבים מאחור.
בנסיעת השטח שלשמה התכנסנו, ה-U8 נשאר, מבפנים, כמעט בלתי מופרע. המתלים עושים עבודת שיכוך מושלמת ונשלטים על ידי שלושה ליידרים, כאלה שרואים קדימה ולצדדים לטווח של עד 500 מטר ומתאימים את הנוקשות לכל סוג שטח. וגם יותר מזה: לכל גלגל בהתאם למצבו.
עכשיו תראו: מכיסא הנהג של רכב שנמצא בשיפוע של 60 מעלות אתם רואים רק מכסה מנוע ושמיים. זה מצב שבו גוף האדם עשוי להרגיש כמו יום כיף בלונה פארק או כמו יום מחלה בבית. תלוי איזה גוף ואיזה אדם אתם.
שלל המצלמות של ה-U8 משתלטות עכשיו את המסך המרכזי כדי להראות לי בדיוק את השיפוע לפניי ומאחוריי, כולל חיווי מדויק של מספר הסנטימטרים בין הגחון לקרקע בחזית, בצד ובאחורי הרכב. לא לשדר פחד, אני חוזר ואומר לעצמי. המכונית הזאת היא כמו כלב גדול; היא תרגיש.
למעשה אין סיבה לפחד, אולי רק לרגע קצר אחד, במרומי הכניסה לשיפוע, כשנדמה – על פי מראה השמיים שממלאים את השמשה בעוד שני הגלגלים הקדמיים תלויים לשנייה באוויר – שמדובר בקפיצה ממטוס. בראש חולפת פתאום מחשבה מסוג: "היי, זה מוצר סיני. אלה בלמים סיניים שאני מפקיד בידיהם את חיי כרגע".
אבל הררי האלקטרוניקה משרים ביטחון, והמושבים והמסכים מדווחים: מחזיקים אותך מכל כיוון, אל חשש. והיציבות אכן לא נפגעת לרגע, גם לא בהמשך – על קיר שיפוע הצד – או בשלב ההצלבה, כשגלגל וחצי תלויים באוויר על סלע ותלולית גדולים. שום הבדל מבחינת התחושה בתא הנוסעים. הכל טוב, אפשר להמשיך בחיי האלפיון היוקרתיים שלכם שם בפנים.
או אם בא לכם, אתם יכולים גם להסתובב סביב עצמכם. כמו כמה מתחרות מערביות – והמערב כולו, אם כבר – גם U8 מסוגל להסתובב סביב עצמו במקום, בדומה לכלי זחלי, ולהשלים סחרור של 360 מעלות באמצעות הנעה קדימה לגלגלים הימניים, אחורה לשמאליים, או להיפך. ניסינו את זה, בכל שלוש המהירויות האפשריות. ומה נגיד, זה בהחלט, נו, לא ממש נחוץ. להוציא אולי היקלעות לאיזה שביל צר יותר מעמוד השדרה של גדעון סער. מקרה נדיר.
אי אפשר שלא להעריך את רמת התעוזה והאגרסיה של BYD בכניסה לשוקי השטח-יוקרה שהיא מבקשת לתקוע בהם דגל; על ה-U8 סיפרנו לכם, ה-U9 היא מכונית על חשמלית מטורפת ואת ה-Z9 GT, דגם הספורט החשמלי הקיצוני של תת-המותג "דנזה", הם כבר צילמו לצד פורשה פנמרה טורבו ופרארי GTC4 רק כדי לסמן קבוצת ייחוס.
מה ש-BYD מנסה לומר הוא שהפיל הסיני יתיישב בכל מקום שבו יתחשק לו, ועכשיו מתחשק לו שטח, ביצועים ויוקרה. הקהל הסיני מעוניין בזה, ברוסיה מצטרפים מיד, ובאירופה ובאמריקה הביקוש נבנה, כצפוי, לנוכח העובדה שהמכוניות טרם הגיעו.
כל זה – כמו הבינה המלאכותית הסינית – מבשר שוב שכל מה שהמערב מסוגל לעשות ביוקר ולאורך זמן, המתחרה הסיני מסוגל לעשות בפחות, פלוס תוספות – למשל עדכוני תוכנה שיתאימו בהמשך את מהירות הנסיעה לגל הירוק. ובוודאי בזול יותר, אם כי כאן מדובר כבר בעניין מאוד יחסי. מחירו של U8 בישראל, אם יופץ כאן, ינוע כנראה סביב מיליון שקל.
רק שבסוף, כשהיום מסתיים, נותר בעיקר החשק להישאר עם U8 עוד קצת. או הרבה. למעשה, זו אולי הפעם הראשונה ש-BYD מעמידה מוצר שלא רק מיישר קו או מוזיל מחיר, אלא יכול להיות – וייתכן שהוא כבר – נחשק. וחשק הוא, כידוע, רוב מה שאיבדנו בשנים האחרונות. אם דווקא הסינים יודעים איך להחזיר אותו, נשמח לאספקה טרייה.
