נתיבי אילון: הפוליטיקה של האוטו באמריקה

נייבל בנווידס ליאון הייתה בת 19 כשהגיעה לארצות הברית מקובה, מלאה בחלומות גדולים על אמריקה. היא השתלבה היטב, הלכה לקולג' ומצאה אהבה. ערב אחד ב-2019 יצאה הסטודנטית בת ה-22 לדייט עם החבר שלה, דילון אנגולו. הם הביטו בכוכבים בצד כביש באזור כפרי בפלורידה, כשמכונית טסלה שמערכת ה"טייס אוטומטי" שלה יצאה משליטה, טסה לעברם אחרי שפרצה תמרור עצור, רמזור מהבהב וחמישה שלטי אזהרה צהובים. בנווידס ליאון מתה במקום, אנגולו נפצע. חקירה פדרלית קבעה שה"טייס אוטומטי" היה פגום.

"התעוררתי בבית החולים ולא ידעתי מה קרה לי", סיפר אנגולו ארבע שנים אחרי, עדיין סובל מפציעות פיזיות ונפשיות קשות. אנגולו ומשפחת בנווידס הגישו תביעה נגד טסלה וטענו במשך שנים שתוכנת ההיגוי האוטומטי אינה בטוחה, והטכנולוגיה מאפשרת לנהגים להשתמש בה בכבישים שאינם מתאימים. "אני מרגיש כאילו עשו ניסויים עליי ועל נייבל", אמר אנגולו ל-NBC. "אנחנו, כמשפחה, מעולם לא חזרנו להיות אותו הדבר", הוסיפה אחותה של בנווידס ליאון, ניימה. "אני מהנדסת וכל מה שאנחנו מעצבים ובונים עומד תחת תקנות מחמירות מאוד, אז בוודאי שצריך לפקח במיוחד על טכנולוגיה כזו במכוניות".

טסלה הגיבה תחילה בהאשמת הנהג, אך כמה ימים אחרי הודיעה על ריקול של יותר משני מיליון כלי רכב, לאחר שחוקרים פדרליים מצאו שהמערכת לא עושה מספיק כדי להשאיר את הנהגים מעורבים בנהיגה. הסוכנות הפדרלית שגרמה לטסלה לבצע את הריקול היא המינהל הלאומי לבטיחות בדרכים (NHTSA), שהוא חלק ממשרד התחבורה. היא קובעת תקני בטיחות לרכב, ויש לה זרוע אכיפה ומשרד לחקירת ליקויים, עם הכוח להצביע על מכוניות שצריכות לעבור ריקול. כיוון שטסלה היא, בהפרש גדול, מובילת מכירות המכוניות החשמליות בארה"ב, היא עמדה תחת זכוכית מגדלת רגולטורית של NHTSA יותר מכל חברה אחרת. "הסוכנות הפריעה לאילון מאסק לאורך העשור האחרון", אמר לרשת ABC דניאל אייבס, אנליסט ותיק של טכנולוגיה ותעשיית הרכב, "עכשיו עם הממשל החדש תהיה הקלה ברורה בלחץ הרגולטורי שחנק את טסלה".

הנקמה של טראמפ

הניצחון של דונלד טראמפ, שלקמפיין שלו תרם אילון מאסק יותר מרבע מיליארד דולר ואת כלי הנשק הווירטואלי של טוויטר, הפך את היזם הכריזמטי למנהל בפועל של הממשל הפדרלי בארה"ב. רשימת ניגודי האינטרסים והשחיתות סביב השתלטותו על ממשלת ארה"ב אינסופית, אבל באופן אישי מה שהכי חשוב למאסק זה להוציא את הקוץ המדובר מהעין: הפסקת חקירות של תאונות בכלי הרכב של טסלה; הפסקת חקירה פלילית של משרד המשפטים שבדקה האם טסלה הגזימה בתיאור יכולות הנהיגה העצמית של המכונית; וביטול מנדט ממשלתי לדווח על תאונות רכבים עם טכנולוגיית טייס אוטומטי. "מאסק רוצה לנהל את משרד התחבורה", אמרה ל-ABC מיסי קאמינגס, בכירה לשעבר במינהל הלאומי לבטיחות בדרכים, "איבדתי את הספירה של מספר החקירות שמתנהלות סביב טסלה. כולן ייעלמו".

כשטראמפ עזב את וושינגטון בבושת פנים ב-20 בינואר 2021, אחרי ששלח את תומכיו להתפרע בגבעת הקפיטול ומבלי להעביר את השלטון לג'ו ביידן, כולם היו בטוחים שקריירה פוליטית קצרה, מדהימה אבל גם לגמרי לא מתוכננת, הסתיימה. כף רגלו של טראמפ לא תדרוך שוב בוושינגטון. כגודל הביטחון כך גם היה גודל השאננות בארבע השנים שעברו מאז. הצד הליברלי של אמריקה, בראשות ביידן, התייחס לטראמפ כסטייה חד פעמית, ולא כתמרור אזהרה מהבהב במגוון צבעים לגבי הכיוון שאליו נעו האמריקאים.

טראמפ, מצידו, העביר ארבע שנים במשחקי גולף ותכנון נקמה. לא רק ביריביו, האמיתיים והמדומיינים, אלא באמריקה של המאה ה-21, שהוא שונא כל חלק ממנה.

כמעט שלושה חודשים אחרי שנכנס לבית הלבן, טראמפ הפך כמעט כל פן במדיניות הפנים והחוץ של ארה"ב, ולא במקרה שני התחומים האלה נפגשים בתעשיית הרכב. התעשייה הזו היא צומת בין אמריקה שטראמפ מתגעגע אליה (מכוניות בעיצוב פאלי שמייצרות הרבה עשן וזוללות דלק שמגיע מקידוחי נפט עם אפס התחשבות בכדור הארץ) לזו של המאה ה-21 (מכוניות קטנות ויעילות מעוצבות באלגנטיות, כלי רכב חשמליים והיברידיים ודאגה לכדור הארץ).

כבר ביומו הראשון כנשיא הטיל טראמפ מכסים, ביטל רגולציות שהגבילו שריפת דלקים וחיסל תמריצים לבניית מכוניות חשמליות. זה היה צפוי עוד לפני הבחירות, שכן טראמפ עשה זאת גם בקדנציה הראשונה, אך בסיבוב השני שלו בבית הלבן הוא לא נשיא בלעדי. יש לו שותף, וזה לא הסגן שלו, ג'יי.די ואנס. זה האיש הכי עשיר בעולם, שאף אחד לא בחר בו, וטראמפ לא מקבל שום החלטה בלי שהוא יסכים לה. משמעות הדינמיקה הזו לגבי עתיד תעשיית הרכב האמריקאית והעולמית עצומה, ובשלב הזה לא ברורה. מה שכן ברור הוא שכמו כמעט בכל תחום אחר, כשתסתיים הקדנציה של טראמפ בינואר 2029, גם הסימבול הזה של החלום האמריקאי ייראה אחרת לגמרי.

המכסים עולים לכולם

טראמפ שונא רכב מיובא, במיוחד מאירופה – יבשת שלפחות את חלקה המערבי הוא מתעב – אבל המציאות היא שבשנה שעברה כמחצית מכ-16 מיליון כלי הרכב הקלים שנמכרו בארה"ב היו מיובאים. היבוא התחלק בערך שווה בשווה בין מכוניות שיוצרו במפעלים במקסיקו וקנדה – חלק מאזור הסחר החופשי שנקבע בהסכם USMCA של שלוש המדינות – לבין מפעלים מחוץ לצפון אמריקה.

ארה"ב היוותה בשנה שעברה רבע מהמכירות של טויוטה, 29% של יונדאי ו-40% של הונדה. התלות הזו, בעיקר של השוק האסייתי, בצרכן האמריקאי, היא אחת הסיבות שבגללן טראמפ הרגיש בטוח להטיל מכסים בגובה של 25 אחוז. הוא רוצה שהחברות האלה יקימו מפעלים בארה"ב, אבל התהליך יארך שנים ולא בטוח שהוא יסייע לכלכלה האמריקאית. "אם הממשל יתקדם עם מכס של 25% על יבוא רכב, קונים צריכים להתכונן להלם מהמחירים", אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" דיוויד גרין, אנליסט בתעשייה.

סמנכ"ל הכספים של ג'נרל מוטורס, פול ג'ייקובסון, אמר למשקיעים כי החברה מוכנה לבצע מהלכים להתאמות אם המכסים יהיו לטווח קצר, "אבל אם הם הופכים קבועים, אז יש הרבה דברים שונים שצריך לחשוב עליהם. קשה לבצע מהלכים יקרים מהסוג הזה בהתחשב באי הוודאות של המדיניות".

בהתאם לאופן הטלת המכסים, עליות מחירים עלולות לפגוע גם במכוניות שנבנות במפעלים אמריקאיים, כי למעשה אין היום באמת דבר כזה "רכב אמריקאי": אפילו טנדר פורד 150-F, הרכב הנמכר ביותר באמריקה כבר יותר מ-40 שנה, מקבל פחות ממחצית מהחלקים שלו ממפעלים בארה"ב. ב-2024 ייצרו מפעלי רכב בארה"ב 10.4 מיליון מכוניות. כמחצית מהן מיועדות למותגים אירופיים ואסייתיים, כמו טויוטה, הונדה, ב.מ.וו ומרצדס. לפי נתוני משרד המסחר, בשנה שעברה ייבאה ארה"ב רכבי נוסעים בשווי 217 מיליארד דולר, כ-60 אחוז מהם הגיעו מיפן, דרום קוריאה, קנדה וגרמניה. במקביל, ייצאה ארה"ב מכוניות נוסעים רק בשווי 59 מיליארד דולר. בכל הנוגע לחלקי חילוף לרכב, היבוא לארה"ב, שהסתכם ב-149 מיליארד דולר, היה כפול משווי היצוא בשנה שעברה.

כל הנתונים האלה אמורים היו לגרום לטראמפ להאט ולבחון מחדש מלחמת סחר שאיש לא באמת רוצה בה, אבל זה לא קורה. מה שנותר הוא בעיקר בלבול. "עד כה, אנחנו רואים עלויות רבות וכאוס", אמר מנכ"ל פורד, ג'ים פארלי, בתדריך למשקיעים בחודש שעבר, "בואו נהיה כנים: לטווח ארוך, מכס של 25% על מקסיקו וקנדה יגרום לפיצוץ בתעשייה האמריקאית שמעולם לא ראינו".

האינטרס הסיני

מול מלחמת סכום אפס שמנהל טראמפ נגד החברות הכי טובות של ארה"ב בעולם – מדינות אירופה, קנדה ומקסיקו – בולטת הפסיביות היחסית שלו נגד מי שכבר בשנות ה-80 טען שהיא האויבת הגדולה ביותר של ארה"ב. לא רוסיה – סין. עד כה הטיל טראמפ מכסים מינימליים על סין, ביטל את איסור השימוש בטיקטוק בארה"ב (שהוא עצמו הטיל בקדנציה הראשונה), ובכלל נראה כהולך על בהונות בכל הקשור לסינים. ולא רק בגלל חיבתו הידועה לדיקטטורים והחולשה הקבועה שהוא מפגין מולם.

כאן נכנס לתמונה הנשיא השותף, אילון מאסק, שצריך את סין הרבה יותר מכפי שסין צריכה אותו. ב-2024 מכרה טסלה בסין 657 אלף רכבים, שהיוו כמעט 37 אחוז מסך המכירות העולמיות של החברה. יש לה מפעל בשנגחאי שנפתח ב-2019 ומייצר יותר מחצי מיליון מכוניות, שהן כשליש מהמכוניות שטסלה מוכרת בשנה בעולם. בכל 40 שניות יורד רכב מפס הייצור במפעל שאמור להגיע בקרוב לרמת ייצור של מיליון מכוניות. למאסק אין אינטרס לריב עם סין, וטראמפ מתנהג בהתאם.

בשירות טסלה

מצד שני, מלחמת הסחר הבינלאומית של טראמפ שואבת כל כך הרבה חמצן, עד שאף אחד לא שם לב שגם רוב מדיניות הרכב הפנימית שלו נועדה לעזור למאסק וטסלה. כי מבין כל עסקיו של מאסק, הכוח של הממשלה הפדרלית על טסלה הוא החזק ביותר.

בשבועות שלפני כניסתו של טראמפ לתפקיד ב-20 בינואר, צוות המעבר שלו המליץ על שורת שינויים שיועילו לטסלה, כולל ביטול הצו הפדרלי המחייב יצרניות רכב לדווח על תאונות הקשורות לנהיגה עצמית וטכנולוגיה אוטומטית חלקית. טסלה הייתה החברה שדיווחה על הרוב המכריע של התרסקויות שגרמו לסדרה של חקירות וריקולים.

צוות המעבר גם המליץ לגנוז זיכוי מס בסך 7,500 דולר עבור רכישת רכב חשמלי – צעד שמאסק רצה מזמן, כיוון שחלק לא קטן מהנהנים מהזיכוי רכשו מכוניות חשמליות מחברות אחרות. "תבטלו את הסובסידיות, זה רק יעזור לטסלה", כתב מאסק בקיץ. המהלך הזה בקושי ישפיע על טסלה, כי לקוחותיה עשירים ולא זקוקים לעזרה, אך הוא יהיה הרסני למתחרות שלה שנאבקות להשיג דריסת רגל בשוק.

ויש כמובן את מגוון החקירות העומדות בפני טסלה, ולא רק סביב עשרות תאונות הקשורות בטכנולוגיה לנהיגה עצמית: הרשות לניירות ערך ומשרד המשפטים חוקרים בנפרד האם מאסק וטסלה הגזימו בהצגת היכולות האוטונומיות של כלי הרכב, ויצרו מצבים מסוכנים שבהם נהגים עלולים להסתמך יתר על המידה על הטכנולוגיה; משרד המשפטים גם בודק אם טסלה הטעתה לקוחות לגבי המרחק שהרכבים יכולים לנסוע לפני הצורך לטעון מחדש; המועצה הלאומית ליחסי עבודה בודקת 12 תלונות על נוהלי עבודה בלתי הוגנים שהעלו עובדים במפעלי טסלה; הוועדה לשוויון הזדמנויות בעבודה הגישה בקשה לבית משפט פדרלי לאלץ את טסלה לבצע רפורמות, ולשלם פיצויים לעובדים שחורים שטוענים כי סבלו התקפות גזעניות במפעל בקליפורניה.

רוב החקירות צפויות להיסגר, בוודאי אלה שנמצאות תחת המטרייה של משרד המשפטים, שם התובעת הכללית החדשה, פאם בונדי, לא מסתירה שהיא עובדת קודם כל עבור טראמפ. בחודש שעבר כבר סגר משרד המשפטים תביעה בענייני עבודה של חברה אחרת של מאסק, SpaceX. "משרד המשפטים הזה לא יתבע את מאסק", אמר פיטר זיידנברג, בכיר לשעבר במדור היושרה הציבורית של משרד המשפטים, ששירת בתקופת ג'ורג' בוש האב וביל קלינטון, "כל החקירות המתמשכות יסתיימו בפתאומיות".

מהלך פוקר מנצח

מכל הזוויות הציניות של הברית הלא קדושה בין טראמפ למאסק, הצד של טסלה הוא כנראה הציני מכולם. מאסק אמנם נהנה לחתוך עכשיו באופן עיוור בממשל הפדרלי, אך יש סיכוי סביר שהוא לא היה האיש העשיר בעולם בלי הרבה מאוד עזרה ממשלתית. ב-2009, תחת ממשל ברק אובמה, טסלה קיבלה הלוואה של כ-465 מיליון דולר ממשרד האנרגיה כחלק מתוכנית לעידוד ייצור רכבים חשמליים.

בכסף הזה היא הקימה את מתקן הייצור הגדול הראשון שלה, בפרימונט, קליפורניה. זה עזר לה להתרומם באופן כל כך מהיר שהיא החזירה את ההלוואה כבר ב-2013, תשע שנים מוקדם מהצפוי. "לא הייתה טסלה ללא הגופים הרגולטוריים של קליפורניה", אמר מושל קליפורניה, גאווין ניוסום.

במהלך העשור האחרון, SpaceX וטסלה זכו בחוזים פדרליים בשווי של לפחות 18 מיליארד דולר, והחוזים ל-SpaceX הוכפלו בתחילת ממשל ביידן.

הלוואות ממשלתיות, הקלות מס ומדיניות רכב שנועדה להיאבק בשינויי האקלים היו כה חשובים לצמיחתה המהירה של טסלה, עד שבזמן שמאסק חיבק את טראמפ בקמפיין, טסלה המשיכה להוציא מיליוני דולרים על לובינג למען הטבות שהמפלגה הדמוקרטית היא זו שדוגלת בהן.

בדיוק לפני שנה, כתבה טסלה לסוכנות להגנת הסביבה (EPA) כי היא תומכת בבקשת קליפורניה לאפשר לה לקבוע חוקי פליטת דלק מחמירים יותר מאלה הפדרליים – רעיון שלא יעבור את טראמפ.

טסלה גם תמכה בהחלטת ממשל ביידן לאשר תקנות שיאסרו על ייצור רוב המכוניות המונעות על ידי דלק עד 2035. ביידן חתם על הצו וטראמפ ביטל אותו מיד כשנכנס לתפקיד. "מאסק אומר שהוא מתנגד לסובסידיות ממשלתיות בזמן שטסלה זוללת אותן כמו גודזילה רעב", אמר ל-CNBC מייק מרפי, אסטרטג רפובליקני שעומד בראש קבוצת תמיכה דו מפלגתית בכלי רכב חשמליים.

הרבה ציוצים נשלחו בטוויטר מאז הציג עצמו מאסק כסוג של איירון מן פרוגרסיבי, אבל מהפך ה-180 מעלות שלו לצד של שמרן רגרסיבי, כולל גם הקרבת תחום שפעם נראה שהיה חשוב לו מאוד: המאבק בהתחממות הגלובלית.

ביוני 2017, חמישה חודשים לתוך נשיאותו הראשונה של טראמפ, עזב מאסק את פאנל הייעוץ של הבית הלבן אחרי שהממשל פרש מהסכם פריז. "שינוי האקלים הוא אמיתי", כתב אז מאסק. "לעזוב את הסכם פריז זה לא טוב לאמריקה או לעולם". ב-2020 אמר מאסק ל-Fortune שהוא "מעודד במיוחד" לגבי האג'נדה של ביידן בנושא שינויי האקלים.

אבל אז קרה משהו שפגע במאסק באופן אישי ופתאום הצלת כדור הארץ הפכה משנית: הוא לא הוזמן ב-2021 למפגש בבית הלבן של יצרני מכוניות חשמליות. שנה אחר כך הוא רכש את טוויטר במחיר המופקע של 44 מיליארד דולר, והבין שהוא יכול לנהל את ארה"ב גם בלי לרוץ לנשיאות, והחל בדרך הארוכה של רכישתה.

השאיפה למונופל

ההתנהלות של מאסק מאז הבחירות פגעה בחודשים האחרונים במניה של טסלה ובמכירות שלה, אבל כמו שהסביר אנדרו וורד, פרופסור לניהול באוניברסיטת ליהי, "טסלה היא לא הכל עבורו, יש לו שפע החזקות, מבינה מלאכותית לחקר החלל ועד למדעי המוח. הוא מוכן להקריב חלק מהאינטרסים לטווח הקצר בטסלה, אם זה יספק את האינטרסים ארוכי הטווח שלו".

מאסק נמצא במקום שבו הוא יכול לדאוג שכל עסקיו, מחלליות ועד לשירותי לוויינים, יהפכו למונופולים לא רק בארה"ב, אלא בעולם כולו. או כפי שאמר האנליסט הטכנולוגי דניאל אייבס: "ההימור של מאסק על טראמפ הוא מהלך פוקר שייכנס להיסטוריה".