עם האיוניק 5 יצא ליונדאי דגם פגז, ניסיון חשמלי ראשון שהתגלה כהצלחה מסחררת. על הבסיס הזה היא פיתחה את ה–9 הגדול עם מקום לשבעה נוסעים. נהיגה של עשרות שעות לאורך 1,000 ק"מ על כבישי דרום–קוריאה הספיקה כדי להחליט עד כמה הוא מוצלח
בעד: תא נוסעים, מערכת טעינה, ביצועים, איכויות נסיעה
נגד: מצלמות-מראות
איפשהו באמצע הדרך בין בוסאן לסיאול אני מבין שכבר לא אצליח לחזור לבירה הדרום קוריאנית מבלי לעצור לטעינה בדרך. ואני נשבע שלא נסעתי מהר. אי אפשר לחרוג מהמהירות המותרת כאן. חושבים שרק אצל השכנה שלה מצפון עוקבים אחריכם? מסתבר שלא. הדרומית היא מדינה שבה כל מאה מטר מוצבת מצלמת מהירות, כולל מקטעים ארוכים שמודדים מהירות ממוצעת. מי שלא מקפיד על מד המהירות או דואג מבעוד מועד להפעיל את בקרת השיוט על "מותר פלוס חמישה אחוז" - עשוי לחוות אסון פיננסי.
אפרופו, ליונדאי יש כיום את אחת ממערכות הטעינה המתקדמות בתעשייה, ודרום קוריאה מרושתת היטב בעמדות מהירות. ממש מהירות. אז תיכננתי להגיע עם 10% לעמדה אולטרה מהירה כדי לבדוק אם איוניק 9 הענק, האח השלישי במשפחת החשמליות המתקדמות של יונדאי, יסגור את המרוץ לטעינה מובטחת תוך 24 דקות מ-10% ל-80%.
צפייה בתוכן יונדאי איוניק 9 (בלעדי) - גדול בקוריאה
אבל מול העמדה הראשונה משתרך תור ארוך של חשמליות ממתינות. מערכת הניווט מדלגת אותי לעמדה אחרת אבל היא רק בשלבי הקמה ועדיין לא מחוברת לרשת החשמל. מפלס החרדה קצת עולה כי אני כבר מתחת ל-10%. זמן מצוין - בתקווה שלא מאוחר מדי - לעבור למצב "אקו", לנטרל את החימום ברכב כשבחוץ משהו כמו 0 עגול של מעלות צלזיוס, בלי חימום לתחת או להגה. אפילו את הטלפון אני מסיט ממשטח הטעינה האלחוטית, כדי לחסוך עוד כמה מילי וואטים. וכמובן, חותך חזק במהירות. משיוט נינוח ב-100 קמ"ש להזדחלות ב-60 קמ"ש בנתיב הימני וכנראה ים של קללות מנהגי משאיות שנאלצים לעקוף אותי. אני מגיע בסוף לעמדת טעינה, עם 2% סוללה ופחות מ-10 ק"מ של טווח. לא מומלץ לקוראים עם בעיות לב.
וגם כאן כל העמדות תפוסות, אבל כבר אין לי ברירה ואני ממתין בסבלנות עד שנהג איוניק 5 יסיים ויפנה את אחת מחמש העמדות המהירות עם 350 קילוואט כל אחת. במהירות פנטסטית, בשונה מאירופה וישראל. ככה זה כשהכביש עמוס בחשמליות של יונדאי וקיה עם ארכיטקטורת חשמל מתקדמת, שמסוגלת אשכרה לנצל את מה שהעמדה יודעת לתת. פחות מחצי שעה לאחר מכן סוללת 110 הקילוואט הענקית מלאה ל-80%, בקצב מרבי של 240 קילוואט. בדיוק כמו שמבטיח דף הנתונים. ויש עוד פרט קטן ולא בלתי חשוב - היא עשתה את זה בטמפרטורה של אפס מעלות. נראה סיניות ואירופיות שמסוגלות לזה.
קצת יותר מהאחות
30 שעות קודם לכן התיישבתי בפעם הראשונה מאחורי ההגה של איוניק 9. זו שמבוססת על הפלטפורמה הייעודית והמתקדמת שהוצגה לראשונה באיוניק 5 לפני ארבע שנים. פלטפורמה כה מתקדמת לזמנה, עד שגם היום, ולמרות השינויים האולטרה מהירים של עידן החשמל וההתפתחות הטכנולוגית שהוא מביא, היא עדיין נחשבת לאחת המתקדמות מסוגה, אם לא המתקדמת מכולן.
ה-9 שנקרא בעצם 7 כשעוד היה אב טיפוס לפני שלוש שנים וחצי, בהתאם למספר המושבים שהוא מציע, מצטרף למעשה ל-EV9 של האחות קיה, שמשווק כאן כבר זמן מה. ליונדאי יש עוד כמה סנטימטרים לאורך ולבסיס הגלגלים, עוד קצת כוח מנוע, ובהתאם כמה עשיריות שנייה פחות בזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש. ובעיקר סוללה גדולה יותר ומקדם גרר נמוך יותר, שילוב שמבטיח טווח של בין 550 ל-620 ק"מ, כ-10% יותר מה-EV9.
יונדאי מצליחה להשיג את מקדם הגרר הנמוך יחסית לרכב שכזה (0.26, זהה למרצדס EQS SUV, הנחשב לאחד הטובים בקטגוריה) מבלי להיות מכוער. הוא ענק, ובכל זאת הוא לא נראה מגושם מדי. גם בגלל יחידות תאורה מעניינות מלפנים וגם בגלל אלה שמאחור שמזכירות לי תאורה של רכב Follow Me על מסלולי שדה תעופה. על מערכת המצלמות במקום מראות הייתי מוותר בשמחה, גם במחיר של להיות שני למרצדס. זה עובד טוב יותר ממערכות קודמות של היצרנית (היי ג'נסיס) וגם משפר את שדה הראייה, אבל אחרי 18 שעות וכמעט 1,000 ק"מ, זה עדיין לא משכנע.
סביבת הנהג מוכרת לכל מי שישב ביונדאי מודרנית מהשנים האחרונות. צמד מסכים גדולים ("12.3) כלוח מחוונים ומסך מגע, מתגים פיזיים לתפריטים שונים ובקרת אקלים. היתרון הוא שאתה מרגיש כאן מיד בנוח, למרות שזו פגישה ראשונה בהחלט עם דגם חדש לחלוטין, ושניכם עדיין נמצאים בשלב ההיכרות. גם הקונסולה המודולרית בין המושבים שניתנת להזזה מוכרת מאיוניק 5, וגם מושב נהג סופר נוח עם אפשרות התאמה לכל כיוון אפשרי. וכל אלה מציגים איכות חומרים גבוהה מאוד, ותחושה שהמכונית הזו לא משפילה עיניים מול מותגי יוקרה. אפילו לא לרגע.
בשורה השנייה אפשר לבחור בין ספסל לשלושה לבין צמד מושבי קפטן עם כל הפינוקים שיש מלפנים, כולל חימום, אוורור, עיסוי, כיוון חשמלי ואפילו הדום לרגליים. וגם צמד מסכי "14.6 על גב המושבים הקדמיים לטובת הסדרה שהילדים שלכם צופים בה בדיסני פלוס. יש סוללת שקעי USB לכל אחד מהנוסעים ויחידת מיזוג אחורית נפרדת עם פתחים לכל שורה, שפועלת רק כשיושבים שם נוסעים, כדי למנוע בזבוז אנרגיה ולהגדיל את הטווח. חכם. מאוד.
מהיר מ–GTI
לאיוניק 9 יש שלוש מערכות הנעה אפשריות עם מנוע אחורי ו-218 כ"ס, או שני מנועים והנעה כפולה עם 308 כ"ס או 428 כ"ס כמו ברכב המבחן. והענק הזה מאיץ כך ל-100 קמ"ש ב-5.2 שניות - חצי שנייה מהיר יותר מגולף GTI. אחח, עידן החשמל שמחק את כל מה שידענו על מיאוצי רמזורים. בכל מקרה ובכל מצב יש כאן תחושה קבועה של עודף כוח ולמרות שהשארתי את כל נציגי משפחת בן זקן בארץ, אני משוכנע שגם בתפוסה מלאה בעליות של רמת הגולן לא יהיה מחסור בסוסים. יודעים מה, כולל תא מטען ענק (620 ליטר) מלא עד הקצה וקרוואן נגרר מאחור (עד 2.5 טון).
מערכת הבלימה הרגנרטיבית היא המוכרת והמתקדמת של יונדאי, עם חמישה מצבים בשליטה ידנית ממנופים נוחים מאחורי ההגה - שזו הגישה המועדפת עלינו בחשמליות. המצב העוצמתי ביותר מאפשר לנהוג בלי להזיז את רגל ימין מהמצערת. המצב האוטומטי כולל התאמת מהירות למכוניות אחרות באמצעות נתונים מהרדאר, ובדרום קוריאה גם עם נתוני מערכת ניווט והאטה עצמית לפני מצלמות מהירות, צמתים, כיכרות וגם בקרבת בתי ספר. מעולה.
איכות הנסיעה טובה מאוד, בעיקר בהתחשב בכך שאין כאן מערכת מתלים מתקדמת, קפיצי אוויר או בולמי זעזועים אדפטיביים. רק כיול מוקפד כמו פעם. בידוד הרעשים מרשים לא פחות, הודות לשמשות כפולות (מלפנים ומאחור) ומערכת לנטרול רעשים באמצעות הד חוזר מ-14 רמקולים של BOSE.
וכן, במגבלת התנועה הדרום קוריאנית והפחד לבלות במרתפי המשטרה המקומית, גילינו שגם היכולת הדינמית טובה יחסית. היינו שמחים לקצר מעט את פעולת ההגה (כ-3 סיבובים מקצה לקצה) אבל בתמורה הוא מעניק כושר תמרון טוב ביחס למידות הענק. וגם כאן יש אפשרות להסיע אותו לתוך חניה צפופה רק באמצעות השלט. מבקרי קניון רמת אביב יכולים להירגע.
תרגיל ביוקרה
זה נכון שהאיוניק 9 לא הותיר אותנו נפעמים כמו אחרי הנהיגה הראשונה באיוניק 5 לפני כמעט ארבע שנים. גם כי ה-5 הציבה רף מאוד גבוה וגם כי התחרות כיום עזה פי כמה. ולמרות זאת, ה-9 משאיר רושם טוב מאוד, עם רמת ביצוע גבוהה, טכנולוגיה מתקדמת וחשיבה חכמה בכל הנוגע לשימושיות משפחתית. אני מוכן להתערב שלפחות קובעי המדיניות שהגו אותו הם הורים לשלושה ילדים לפחות.
והוא יהיה יקר. אבל ממש יקר. ביונדאי יכולים להתקומם כמה שבא להם, אבל חצי מיליון שקל עבור מכונית עם הסמל שלהם זה עדיין המון כסף.
כן, זה אמנם חצי מיליון פחות ממה שמרצדס מבקשים על ה-EQS SUV, אבל חוקי המשחק הם עדיין כאלה שבהם מותגי יוקרה גרמניים יכולים לדרוש בונוס על התדמית. אבל גם אם יונדאי ישראל לא תמכור המוני איוניק 9, זהו רכב שמציב את היצרנית הדרום קוריאנית במקום גבוה. מאוד גבוה.
