רולס רויס ספקטר (בלעדי) - אל תדברו איתנו על כסף

רולס רויס ספקטר החשמלית הייתה אמורה ללכת בעקבות אחיותיה הבנזיניות לעולם שכולו עושר ועושר, עם הצהרה על עליונות מוטורית מול כל מותג אחר. וזה הצליח לה, קצת יותר מדי. עד כדי כך שעולה השאלה: מי צריך V12 מזהם?

מאת: ניר בן זקן
פורסם 09.04.25

Getting your Trinity Audio player ready...

במה נהגנו: רולס רויס ספקטר
מתחרים: אין
מתי אצלנו: לא בקרוב
מחיר: החל מ-3 מיליון שקל

בעד: הכי טובה בחשמל
נגד: מחיר

בסדר, כמובן שנבחר בצביעה דו-גונית. כאילו, תנו לנו קצת קרדיט. אבל לפני שנחליט יש לנו התלבטות בין שתי אפשרויות - מכסה המנוע והגג בלבד, או גם קורות הצד, עם אפשרות לפס צבע דקיק נוסף בעבודת יד לאורך המרכב? לא פשוט. מגוון אפשרויות ריפוד המושבים הוא כבר עניין לעבודת גמר, את ההגה אפשר להזמין באחד משלושה חומרים, ויש גם שבעה סוגי דיפוני עץ ועשרה צבעים ללוח המחוונים הדיגיטלי. אלה בחירות קלאסיות, לא משהו שמצדיק כתבה שלמה. אבל מה עם 20 (כן, עשרים!) צבעים שונים למטרייה המותקנת בדלת שאמורה לשמור על הפן (או ההשתלה, או הפאה או גם וגם וגם) מפני השפעתו הטרגית של זרזיף גשם סתווי?

אלפי נורות וכוכבים

רגע. את הסמל מלפנים אפשר לבחור כמוזהב או כמואר באור יקרות. מספר הנורות המשולבות בעבודת יד בריפוד התקרה הוא מטורף, ואליהן נוספות כאן בדיוק 4,796 נורות (לא ספרנו) בדיפון הדלתות שיוצרות אפקט מרהיב בנסיעה בלילה. ראבאק, הפאנל המוצב מול הנוסע אינו מסך מגע נוסף לבידור והטרדה כמו שיש במכוניות רגילות דוגמת מרצדס או פורשה. לא לא. הפאנל הזה משלב טקסטורה של, עצרו רגע את הנשימה, 5,500 "כוכבים" מאירים עם שם הדגם. אלוהים אדירים.

תהיו איתי עוד קצת. הדלתות נפתחות הפוך מהרגיל נגד כיוון הנסיעה, וזה תאמינו או לא, הפרט הפחות מרשים בהן. שכן מדובר בצמד הדלתות הגדולות ביותר שהוצעו אי פעם ברולס רויס וכנראה מהגדולות שיוצרו אי פעם ברכב כלשהו. ובגלל שהן כאלו גדולות וכבדות, וכדי שלא לגרום לבעל הרכב המאוד מכובד מתיחת שריר או כיווץ גיד חלילה רק כי הוא התאמץ לפתוח או לסגור אותן, העסק הזה מתבצע באופן חשמלי. אפשר גם לסגור אותן באמצעות מתג בדשבורד או באמצעות לחיצה על הבלם, שזה הכי כיף. ויש בהן גם מקום לצמד מטריות, אלה שהייתם צריכים לבחור את הצבע שלהן כדי שיתאים לעניבה של יום חמישי.

מיותר כמעט לציין, אבל האיכות כאן שונה מהמקובל בתעשייה. זה לא סוד למשל שמרצדס מייצרת תאי נוסעים - בדגמיה ששותים בנזין, לא חשמל חלילה - שהם די מופת של מקצוענות. הקפדה מטורפת על איכות החומר, על הגימור ועל הרווחים בין החלקים השונים.

ועכשיו, תכפילו את מה שקורה במרצדס, ותגיעו בקירוב למה שתראו, תרגישו ותריחו ברולס רויס. עזבו דיפון עץ איכותי ואלומיניום מוברש. זה כבר יש במכוניות עממיות. ברולס שבה אני יושב כרגע יש שטיחים מצמר כל כך עבה ואיכותי, עד שאני מוצא עצמי בנוהל כניסה לבית של ההורים בשישי אחרי ספונג'ה שזה שילוב של פחד, מורא ורגליים יחפות כדי שלא לטפטף כאן חלילה איזו טיפת אבק מזרח תיכוני מביש.

שטיחים רכים ועבים? יש ברולס מנוף איתות מצופה עור שמגיע מבקר שחי בתנאי אקלים, לחות ותזונה אופטימליים, ולאחר מכן עבר תהליך עיבוד שכולל בדיקת עמידות קיצונית, כזו שמפתחי מעבורת החלל דור 7 שתצא לכוכב מאדים ב-2027 יכולים רק ללמוד ממנה.

אני לא בטוח שתהיה מעבורת כזו, זו רק דוגמה. כל מתג, מפסק, כפתור, ידית ובורר עובדים כאן באופן שמשכנע אותך להאמין בישות איכות ייחודית למותג האריסטוקרטי הזה. ואני בטוח שיש כזו.

חשמל עם קלאסה

רולס רויס נחשבת כבר שנים ליצרנית הרכב הטובה בעולם, בליגה משל עצמה, בלי מתחרות אמיתיות. לא במקרה הפך שמה לתעודת מצוינות נדירה שמבטאת מהו "הטוב מכולם". נסו להיזכר כמה פעמים שמעתם את המשפט הרולס רויס של המקררים, הטלוויזיות, המיקרוגלים, הבלנדרים, עגלות התינוקות והדאודורנטים. וכמו שקראתם בערמת המילים שפיזרנו עד כה, יש לכך סיבה טובה. אבל יש עוד אחת.

המשותף לכל הדגמים שייצרה עד כה המלכה הבריטית הוא מנוע בנזין ענק מלפנים, ב-20 השנים האחרונות עם סידור נדיר וייחודי של 12 צילינדרים בתצורת V.

ובדגמים שבהם נהגנו בעבר יחידת הכוח הזו הייתה אחראית לנסיעה חרישית, שקטה, נטולת רעידות ובדרך כלל גם ממש חזקה. אבל את הספקטר לא מזיזה שום בוכנה. זאת אומרת, בניכוי זו שתומכת בתא המטען מאחור וזו שקשורה לדלתות. זהו דגם חשמלי ראשון ליצרנית, חלק מהאסטרטגיה שלה לניתוק מלא מבנזין כבר ב-2030 - מה שספק אם יקרה לאור ההתפתחויות אבל ניחא. בכך היא מאבדת חלק מרכזי ומאוד חשוב שיווקית מהייחוד, בזה אין ספק. אחרי הכל, המנוע כאן לא שונה משמעותית מזה שיש בטסלה או BYD, ישמור השם. מה עושים? משקיעים בכל השאר.

קחו למשל את המראה שלה. דגמים חשמליים מאפשרים חירות עיצובית גדולה מאי פעם, כיוון שלא צריך לשמור כל כך הרבה מקום למנוע, לתיבת ההילוכים ולעוד 1,400 אלמנטים של בנזין. כך שבאמת אפשר להשתולל, ויש כבר לא מעט יצרניות שעושות משהו יוצא דופן עם הסרת המגבלה ההיא. כמו למשל יונדאי איוניק 5 או טסלה מודל 3, או סמארט וזיקר, ומי לא בעצם.

אבל בספקטר זה לא קורה. רולס רויס העדיפה - בצדק, ברור שבצדק - לשמור על מראה קלאסי. עם נגיעות יומרניות פה ושם, עם הרבה בלינג בלינג, אבל גם עם האף המזוהה למרות שהוא אטום ומואר. ברור שמואר. אחרי הכל, אתם יכולים לתאר לעצמכם מישהו שקונה רולס רויס ולא רוצה שאחרים ידעו שהוא קנה רולס רויס? אנחנו לא.

ולכן הספקטר מתהדרת במאפיינים הקלאסיים של המותג. עם מכסה קדמי ארררררררוך וסמל רוח האקסטזה (Spirit of Ecstasy אם אתם דוברי בריטית שוטפת) הנשלף חשמלית. כמובן שחשמלית. החברים ברולס אומרים שזה נגד ונדליסטים. אני חושב שזה חלק מהשאיפה הבלתי מתפשרת לדפוק הופעה. אגב, אם להאמין לאותם חברים יקרים, הסמל הכה מזוהה הזה עוצב במשך 830 שעות במנהרת רוח כדי להפוך אותו לאווירודינמי יותר ולא לפגום בהישג הדי מרשים של מקדם גרר (0.25) - הנמוך ביותר של החברה מעולם. זו לא חוכמה, כי עד עכשיו לא הייתה לה שום סיבה להתאמץ בסעיף הזה, אבל בכל זאת.

וגם חישוקי ענק ש-99% מהלקוחות מסמנים V על האופציה להגדיל ל-"23, וזה לא בשקל תשעים, אם תהיתם לרגע. בהם, כמו ב-"22 הסטנדרטיים, האותיות RR שבמרכזם לא מסתובבות בזמן נסיעה באמצעות מנגנון ייחודי. אחרי הכל, אתם לא רוצים שנוסעי בנטלי פשוטה שנעקפת בלחש מלכותי יתהו באיזו מכונית מדובר.

כל הסלט הזה מתחבר למרכב קופה נדיר עם ממדים מפלצתיים - חייבים לעמוד ליד רולס שכזו כדי להבין כמה היא עצומה - של כמעט 5.5 מטר בין פגוש לפגוש. אין כאן שאלה של "האם מישהו לא יפנה מבט לכיוונה כשהיא עוברת". יש רק תשובה, "ברור שאין כזה", ולא משנה אם מדובר בבוורלי הילס, ציריך, מילאנו או בבית הקפה המגניב הזה בחוף הדרומי במיקונוס.

ולפני שאנחנו עוברים לשלב שבו המכונית הזו באמת זזה, עוד מילה אחת על מה שהיא מציעה. מושב הנהג כאן מתחרה בתואר הכיסא הנוח ביותר שעליו ישבתי וזה כולל גם את הכורסה במחלקה הראשונה של קתאי פסיפיק ואת השזלונג אצל גיסתי. אפשר להעביר בו שעות ומאות קילומטרים ללא מאמץ ומבלי לשחרר אפילו אנחת "חשבתי שהשתחררתי כבר מהפריצת דיסק ב-L3".

גם מאחור המצב לא בדיוק רע. שני נוסעים ייהנו ממשטח עצום של מרחב רגליים הודות לבסיס הגלגלים הענק (321 ס"מ). ולמרות זאת ואולי דווקא בגלל זה, לתא המטען יש נפח דומה למשפחתית קומפקטית (380 ליטר) והוא נראה כאילו הותאם להסעת שני תיקי גולף לא עמוסים במיוחד. לא הרבה מעבר.

שטיח בריטי מעופף

לא תתפלאו לשמוע שהספקטר מפנקת באחת מחוויות הנהיגה היותר מרגיעות שתוכלו להעלות על הדעת. באופן כזה שמכוניות יוקרה שעולות סביב המיליון שקל ירגישו לידה כמו מכונה חקלאית לא מאוד מהוקצעת. אם שאלתם למה, התשובה היא שעם 584 כ"ס, ולמרות משקל עצמי שמגרד מלמטה את השלושה טון, אפשר לנהוג בה מהר. זאת אומרת, אפשר בדיוק כמו שאין שום מניעה לרדת עם בנטלי בנטיאגה למסלול המדברי של נחל נקרות בערבה. אפשרי, אבל לא יקרה.

כשנכנסים לזון, עם דופק בסביבות ה-55 והרגשה של מה אני עושה כאן עם כל הפריפריה מסביב, זה עובד הכי טוב. כך ההגה הקליל מרגיש לא קל מדי, הדוושות הרכות לא מרגישות ספוגיות מדי, וכל מה שתבחרו לעשות ברכב, החל בכיוון מכני (יש!) של פתחי בקרת האקלים הלוחשת וכלה בפתיחת תא אחסון ארעי. היא-היא המכונית להירגע בה אחרי ישיבת דירקטוריון מעצבנת. או אחרי שמנצ'סטר יונייטד שוב הפסידה. מה שמתרחש בתדירות גבוהה יותר.

שני מנועים חשמליים - קדמי עם 258, אחורי עם 489 כ"ס - משגרים את המשחתת הכבדה הזו מעמידה ל-100 קמ"ש במהירות שאם אתם לא במכונית ספורט, תהיה קצת יותר מדי עבורכם. 4.5 שניות, עד לפני לא המון זמן תאוצה של פורשה 911. וכל זה תוך פעולה חרישית למהדרין עם אספקת כוח חלקה מ-10 ועד 210 קמ"ש. אפילו את אוושת התמסורת שכן מוצאים בחשמליות מהשורה, הצליחו להעלים עם כמה שכבות של חומרי בידוד וזיגוג כפול לשמשות הענק. מישהו החליט להשתעשע והוסיף כאן אופציה של צליל מדמה רעש מנוע דרך הרמקולים. שזה בערך כמו למזוג קולה על קוניאק. אחרי שתבטלו אותו, תגלו שבמהירות של 200 קמ"ש המכונית הזו שקטה יותר ממכונית יוקרה ב-100 קמ"ש.

סוללה ענקית של 102 קוט"ש אמורה להספיק באופן תיאורטי ל-530 ק"מ, הרבה מעבר למרחק שצריך נשיא החברה לעבור מהבית למשרדים. כי בכל מקרה, מרחקים גדולים הוא מעדיף לגמוע במסוק הפרטי, או במטוס. בשני המקרים האלה הוא לא ייהנה מהאיכות הפנטסטית של מערך מתלים שמשלב קפיצי אוויר עם מוטות מייצבים אקטיביים שמקשיחים או מרככים במהירות שיא בהתאם לנתוני היגוי, תאוצה, זווית מתלה ומצלמה סורקת דרך כמובן שמכינה את המשחתת לבור סורר באמצע רחוב סואן. יש (ולמה שלא יהיה?) היגוי אחורי אקטיבי שגם הוא נהנה מתמונות מאותה מצלמה, ובאופן פלאי ללא תחושה מלאכותית כלשהי שממנה סובלות מכוניות אחרות. נוחות הנסיעה כאן מדרבנת להשתמש בקלישאות, אבל הפעם ננסה להתאפק. בעצם, לא. שטיח מעופף, הנה.

מלכת החשמל

ובסוף, אחרי כל החוויות והשעות שבהן אתה מרגיש מלך העולם ומביט בבוז במרצדס S קלאס חדשה ופשוטה להחריד, השאלה הכי גדולה היא האם הרולס רויס הזו מצדיקה תג מחיר המאפשר לרכוש כמעט שלוש ב.מ.וו i7. מבחינה חשמלית היא הרי לא מחדשת במיוחד. אין כאן טעינה מהירה כברק או חוכמה שאף אחד לא חשב עליה קודם לכן. אין כאן גאדג'טים שבאחרות אין - ההיפך, אם כבר.

אז האם יש הצדקה למחיר? התשובה הרציונלית היא כמובן לא. העניין הוא, שאף אחד לא קונה רולס רויס מתוך מחשבה רציונלית. כן מהמון סיבות אחרות שנוגעות לאגו, יכולת, מעמד, פוזה והשד יודע מה. לא רציו. ולכן השאלה הכי גדולה חייבת לקבל תשובה חיובית וחד משמעית ובלתי ניתנת לערעור ולא משנה מה תגידו.

אחרי יום אחד של נהיגה בה לאורך כמה מאות קילומטרים, ברור שההבדל נעוץ בביצוע, והוא עצום. כמו כל רולס רויס שנוסעת על בנזין, גם החשמלית הראשונה של החברה מרגישה בליגה אחרת של איכות וייחודיות עם איכות נסיעה שלא מהעולם הזה. כזו שדי בקלות מעניקה לה את תואר הנוחה ביותר לנסיעה. נקודה.

רגע, עוד מילה וחצי לפני סיום. באופן די מופגן, בחרו יצרניות הרכב הוותיקות - אלה של היוקרה לפחות - שלא לשמר את האיכות הגבוהה שהציגו בבנזין, גם בחשמל. כך שמרצדס EQS לא מתקרבת לתחושת השלמות שמציעה S קלאס. פורשה טייקן לא מתקרב אפילו ליכולת הדינמית של 911. אבל במקרה של רולס רויס, הכיוון שונה. החשמל דווקא עשה טוב למותג העל הזה והספקטר התאימה עצמה בקלילות ל-DNA המוכר של החברה. ברור, אין כמו V12 ייחודי בחרטום, אבל האמת היא שממש לא התגעגענו אליו. והסיבה לכך היא זו: הספקטר היא כנראה הרולס רויס הטובה ביותר שיוצרה אי פעם.