בתחבורה הציבורית חסרים אלפי נהגים, בזמן שבחוץ ישנם עשרות אלפי בעלי רישיונות זמינים. "בלי טיפול שורש בתנאים ובמעמד, גם הרכבת הקלה והמטרו לא יפתרו את הבעיה"
המחסור בנהגים בתחבורה הציבורית כבר מזמן אינו רק בעיה של החברות המפעילות. הוא משפיע ישירות על תדירות הקווים, על זמינות האוטובוסים, על איכות השירות וגם על היכולת של המדינה לשכנע נהגים לוותר על הרכב הפרטי. אורי מתוקי, מנהל חטיבת התחבורה הציבורית בהסתדרות, טוען כי כי שורש המשבר אינו היעדר רצון לעבוד בענף, אלא תנאים שמרחיקים ממנו עובדים ומקשים לשמר את מי שכבר נכנס אליו.
"יש בעיה אמיתית של מחסור בנהגים והיא מורגשת גם בשטח", אמר אורי מתוקי, מנהל חטיבת התחבורה הציבורית בהסתדרות. לדבריו, המחסור לא נובע מכך ש"אנשים לא רוצים להיות נהגים", אלא בעיקר מכך שהם לא נשארים בענף לאורך זמן. "אני לא חושב שהבעיה היא שאין ישראלים שרוצים לעבוד בזה", אמר. "יש הרבה אנשים בעלי רישיון שעזבו, בואו נבין למה הם עזבו".
מתוקי מנה כמה גורמים מרכזיים למשבר. הראשון הוא השכר. "אנחנו מדברים על בעיה כוללת", אמר, והוסיף כי אמנם השכר עלה בשנים האחרונות, אך "העלייה היא נחמדה, אבל היא לא מספקת". לדבריו, "אם השכר יהיה באזור ה-15-16 אלף לחודש, אנחנו נראה את עצמנו במקומות אחרים".
לצד השכר, הוא הצביע גם על שעות העבודה. "היום נהגים עובדים 10, 11, 12 שעות", אמר. "התקן האירופי אגב הוא 9 שעות לנהג, לא יותר מזה". לדבריו, השילוב בין שכר לא מספק ליום עבודה ארוך יוצר מציאות שוחקת: "אני לא רוצה נהג שיהיה 13-14 שעות מחוץ לבית. אני רוצה שהוא יראה את הילדים שלו, שהוא יראה את המשפחה שלו".
גורם נוסף, לדבריו, הוא תנאי העבודה עצמם. "העבודה של נהג היא עבודה של נותן שירות", אמר. "מצופה ממנו להגיע בזמן, מצופה ממנו לפתוח את הדלתות, לקבל את הנוסעים, מצופה ממנו להיות מסביר פנים, וזה בהחלט קשה". הוא הזכיר גם את התנאים הבסיסיים ביותר: "היינו צריכים להיאבק על משהו שנראה הכי טריוויאלי שיש: שבכל מסוף שבו הנהג עוצר בנקודת הסיום שלו יהיה לו איפה לעשות פיפי".
אחד הנושאים הכואבים ביותר מבחינתו הוא האלימות. "זו הפכה להיות תופעה יומיומית", אמר. לדבריו, מדובר לא רק בתקיפות פיזיות אלא גם ב"המון אלימות מילולית, קללות". הוא סיפר על נהג שפרש מהמקצוע לאחר ש"ירקו עליו", והדגיש: "בן אדם צריך להרגיש שמכבדים אותו. אי אפשר שבן אדם יספוג קללות כמעט ברמה יומיומית".
מתוקי סבור שיש דרך לשנות את המצב, אך היא מחייבת טיפול שורש: "להעלות את השכר, לקצר את השעות, לטפל בתנאים הסביבתיים, בנת"צים, למגר את האלימות". לדבריו, "יש 4-5 דברים שאם נעשה אותם, אני חושב שנראה עלייה מאוד מאוד גדולה ברצון של אנשים להיות נהגים".
הוא סיכם באמירה ברורה: "אם אנחנו רוצים לראות כאסטרטגיה את אזרחי ישראל יותר בתחבורה ציבורית, פחות ברכב הפרטי, צריך לעשות פה שינוי יסודי - וזה מתחיל בנהג".
זה לא רק הנוסעים..גם החברות עצמם מתנהלות בזלזול כלפיי הנהגים..לא יודעים לשמר עובדים..הנה אנחנו בזמן מלחמה..נוסעים בקווי השרות..מישהו דואג לנו..את השכר המינימלי.שמגיע לנו צריכים להילחם כדי לקבל..החברות עצמן מתנערות מהאחריות שלהן כלפיי הנהגים..אז אייך יבואו...אייך לא יעזבו
כל הבכירים מונו בגלל קשרים ולא כישורים ובראשו השרה המטורללת מירי רגב וכולם לא מבינים כלום בתחבורה
הפכו את נהגי האוטובוס לעבדים שנוגשים בהם
חייבים לשפר את השכר ותנאי העבודה