גם בלי להציץ דרך קבע בטבלאות המכירות הרשמיות, כל מי שעוקב אחרי תעשיית הרכב יכול לנחש בקלות את זהות הדגמים המובילים בכל שוק. בארה"ב אין בכלל שאלה: טנדר מסדרה F של פורד שולט שם ללא עוררין כבר יותר מארבעה עשורים. באירופה הכתר היה שייך לפולקסווגן גולף במשך תקופה מאוד ארוכה, גם אם בשנים האחרונות לקחו את ההובלה מכוניות קטנות וזולות יותר כמו פיג'ו 208 ודאצ'יה סנדרו. עדיין, האצ'בק קומפקטיות, כמו שהם רגילים לאהוב שם. אצלנו, במשך שנים ארוכות, הבכורה הייתה של להיטי הליסינג התורנים, מיצובישי לאנסר, מאזדה לאנטיס, יונדאי איוניק וטויוטה קורולה. ובשנים האחרונות, טוב, אנחנו כנראה לא מחדשים לכם שום דבר כאן, השוק עבר לפזול לכיוון רכבי פנאי מתוצרת סין (ג'ילי, BYD או ג'אקו) שמציעים יחס מפתה של תמורה למחיר.
רגע, ומה קורה בסין? מה אוהבים החברים האלה ששטפו את הכבישים בארץ, אחרי ששטפו פחות או יותר כל קטגוריית צרכנות אפשרית? האם התוצרת הסינית שמגיעה למערב היא גם זו שקונים בשוק הרכב הגדול בעולם, או שמא הם שומרים לעצמם דברים אחרים שאנחנו עוד לא מכירים? אז בשבילכם, רק בשבילכם, פתחנו את חוברות הדאטה העצומות ובדקנו. והתשובה די פשוטה: ג'ילי שינגיואן, או משהו באזור הזה כי אנחנו לא בטוחים שאייתנו נכון את השם, שנכתב באנגלית Xingyuan ובסין מבטאים אותו עם צליל פותח שנשמע כמו ח' עם דיקציה גרועה. בלחגאן, אל תשאלו.
אבל בג'ילי עשו לנו חיים קלים, והודיעו מראש כי מחוץ לסין הדגם ייקרא EX2 וזהו. רגע, לא. הם התחרטו והחליטו בסוף להתפשר על E2 בלבד עבור השוק האירופי ועבורנו. אל תטעו, זו לא רק סמנטיקה. כי בזמן ש-BYD ו-MG כבר מוכרות מאות אלפי מכוניות לצרכנים באירופה, וצ'רי ואקספנג אפילו מייצרות שם, בג'ילי - היצרנית השנייה בגודלה בסין - עדיין לא עשו את הפריצה הגדולה לאירופה. קשה להאמין אבל גיאומטרי C, שאצלנו הייתה סיפור הצלחה יוצא דופן, מעולם לא פגשה אספלט אירופי. ה-EX5 והסטאריי עושות שם עכשיו את צעדיהן הראשונים, כמובן שבזהירות המתבקשת.
והמכונית הקטנטנה עם השם הכה מסובך? ובכן, על הכתפיים הצנועות שלה מוטל משקל עצום, שכן החיבה של האירופאים למכוניות קטנות וזולות הופכת את ה-E2 למוצר החשוב ביותר של ג'ילי ביבשת הישנה. ומכיוון שהדרך של כל סינית להצלחה באירופה עוברת בשנים האחרונות בשוק הישראלי, בקרוב מאוד תפגשו כמה אלפי חתיכות ממנה בפקק הסמוך למקום מגוריכם. בינתיים קפצנו למדינה החשובה ביותר בעולם המוטורי כיום, כדי שנוכל להביא לכם התרשמות ראשונית.
במכוניות קטנות יש הרבה דברים שפשוט אי אפשר לעשות. מנועים עתירי ביצועים, אבזור יוצא דופן או חלל פנימי מרווח במיוחד, כל אלו הן פריבילגיות ששמורות למכוניות עם קצת יותר נדל"ן וגם קצת יותר תקציבי פיתוח, ובהתאם יעד גבוה יותר של תג המחיר. אבל עיצוב? כאן כבר אפשר להתפרע. תראו למשל את השיק של פיאט גרנדה פנדה, את הסטייל הנועז של יונדאי אינסטר, שלא לדבר על הרטרו המקסים של רנו 5. בג'ילי משום מה בחרו לוותר על כל זה, וזה ממש חבל. כי עכשיו ה-E2 נראית כמו EX5 שכובסה בטמפרטורה גבוהה מדי והתכווצה: שמרנית, אלגנטית, אפילו קצת משעממת. בעצם, אולי לא רק קצת.
אבל לא בטוח שזו טעות תכנונית. הגישה הזו, שמעניקה למכונית הקטנה מראה רציני ומכובד, יכולה דווקא להצליח למרות שהיא חורגת מהשטאנץ. זה יקרה אם ג'ילי תוכיח שזו אכן מכונית רצינית ומכובדת, רק במידות קטנות. בינתיים אנחנו מעניקים לה מחמאה ראשונה על ידיות דלתות מוסלקות אבל לא נשלפות. הגיע הזמן לוותר על המנגנון המיותר הזה, ובסין אסור יהיה למכור מכוניות כאלה מעתה והלאה.
בפנים אנחנו פוגשים בסביבת נהג זהה כמעט לחלוטין לזו של האחות הגדולה. וזו לגמרי בשורה טובה. יש קונסולה מרכזית גבוהה שמפרידה בין הנהג לנוסע, ומאכלסת לא מעט תאי אחסון שימושיים (בנפח 20 ליטר), יש לוח מחוונים דיגיטלי ("8.8), מסך מגע גדול ("14.6) וגם הטבעה ממש מיותרת של נוף עירוני על הדשבורד ובדלתות, שגם מאירה בצבעים מתחלפים. אם תושבי אשדוד לא מזהים את הנוף העירוני, זה בסדר. תושבי שנגחאי מכירים אותו היטב. איכות החומרים סבבה לגמרי, ומגיע כאן בונוס על תא כפפות מקורי שנשלף כמו מגירה בנפח מרשים של 10 ליטר. זו אולי מכונית קטנה, אבל ה-E2 בשום פנים ואופן לא מרגישה כמו מכונית זולה.
גם מה שקורה על המסך זהה פחות או יותר לדגמים היקרים יותר של ג'ילי. וכן, התפעול של המיזוג ויתר המערכות מתבצע במגע, כי מתגים פיזיים אין וכמו במקרים אחרים זה מרגיז, אבל האייקונים לפחות גדולים וברורים. מושב הנהג נוח ושדה הראייה מצוין, אבל במפתיע וכדוגמה מעציבה לחסכנות מיותרת לפחות בגרסה שהועמדה לרשותנו, ההגה לא מתכוונן למרחק כך שהתנוחה לא אידיאלית. נותר לקוות שבגרסה האירופית הוא יואיל לנוע על ציר האורך.
את מה שחסכו במקומות האלה לא שמו בקופת הוועד של העובדים, אלא ברשימת האבזור. באופן די חריג לקטגוריה שלה, ב-E2 יש מושבים דמויי עור עם כיוון חשמלי, משטח טעינה אלחוטי לסלולרי, מצלמות היקפיות, תאורת אווירה (ב-256 גוונים) ואפילו דלת תא מטען חשמלית. וגם מפרט בטיחות עם בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת סטייה מנתיב ושטח מת כולל על פתיחת דלת. לא חסכו בסעיפים האלה, וטוב מאוד שכך.
וה-E2 היא קטנה אבל לא כל כך קטנה. בין הפגושים שלה יש 413.5 ס"מ של מתכת ופלסטיק, שזה כמעט 20 ס"מ יותר מטויוטה יאריס, למשל. בסיס הגלגלים מרשים אפילו יותר עם 265 ס"מ, שזה 9 ס"מ יותר מהסופר מיני היפנית ורק 1.5 ס"מ פחות ממה שיש לניסאן קשקאי. ולכן יש לה יופי של מרווח במושב האחורי, וגם פינוקי ת"ש של מכוניות גדולות בהרבה - כמו פתחי מיזוג נפרדים ושקע USB לטעינה. רק חבל שהמושב עצמו קצת נמוך, ולכן לא יהיה נוח לנוסעים מבוגרים לאורך זמן.
תא המטען הוא הפתעה נוספת, עם נפח של 375 ליטר מאחור, ובאופן נדיר בקטגוריה גם עם תא נוסף מלפנים בנפח 70 ליטר - שזה הרבה יותר ממה שיש אפילו ביונדאי איוניק 5 העצומה.
אני שייך לאסכולה שמאמינה שמי שזקוק לחיישנים או למצלמת רוורס במכונית סופר מיני, לא באמת צריך להחזיק רישיון נהיגה. מצד שני, אני גם חושב שחלונות ידניים זה אחלה ומחזיק במועדפים את הפלייליסט של מופע הארנבות של ד"ר קספר. אז לכל מי שהוא לא אני, ה-E2 היא אחת המכוניות שהכי קל לתמרן בחניות ובשטחים צפופים. וזה לא רק המצלמות (המצוינות) והממדים הנדיבים יחסית אבל עדיין קומפקטיים, אלא גם פלטפורמה ייעודית (GEA) מתקדמת שתופיע בעתיד גם בסמארט. והודות לוויתור על ציריות מלפנים היא מאפשרת זווית הפניה גדולה של הגלגלים וקוטר סיבוב מרשים של קצת פחות מ-10 מטרים. או במילים ברורות יותר, פרסה על המקום. קל.
ההנעה האחורית הזו לא הופכת את הג'ילי הקטנה למכונת דריפטים - למרות שיש לי כמה מחשבות זדוניות בנושא - בעיקר בגלל מנוע צנוע יחסית המפיק 116 כ"ס. עם 11.5 שניות ל-100 קמ"ש היא תהיה איטית מהמתחרות שלה, אבל מצד שני גם אין גם חשש לפרפורי צמיגים אחוריים שיפחידו נהגים צעירים ביום גשום. יש גם שלושה מצבי רגנרציה עם בחירה מתוך המסך, אבל לא תפסידו הרבה אם תשאירו את העיניים על הכביש. ההבדלים ביניהם ממילא לא גדולים, ואף אחד מהם לא מאפשר נהיגה בדוושה אחת. יש גם שלושה מצבי נהיגה, כולל מצב "ספורט" שמשפיע בעיקר על תאורת האווירה.
לגרסה שבה נהגנו סוללה צנועה בקיבולת 39.4 קוט"ש שמבטיחה טווח נסיעה ממש תיאורטי של 325 ק"מ. סביר בהתחשב בקטגוריה, קצת פחות מרשים ביחס לציפיות של הלקוחות מרכב חשמלי מודרני. בהקשר הזה ראוי לציין כי לפחות לפי ההבטחות, אלינו תגיע גרסה עם סוללה וטווח נדיבים יותר, אך עדיין לא ברור כמה בדיוק. טעינה מהירה (70 קילוואט) תדרוש 25 דקות לטעינה מ-30% ל-80% ויש גם אפשרות להשתמש בסוללה לטובת הפעלת מכשירים חיצוניים (V2L), אם אתם מאלה שלא מסוגלים להסתדר בלי טוסטר משולשים בבגאז', לכל צרה שלא תבוא.
נוחות הנסיעה בעיר טובה, בין היתר הודות למתלה רב חיבורי מאחור נדיר בקטגוריה שמאפשר שיכוך מפתיע של שיבושים בעיר, אבל זה בא על חשבון ריסון פחות מוצלח במהירות גבוהה. ייתכן שהגרסה האירופית תקבל כיול שונה שיטפל בכך, וגם ישפר את היכולת הדינמית.
ג'ילי היא סינית עם גנים קצת אחרים. אולי היא למדה כמה דברים מוולוו השוודית ומלוטוס הבריטית אותם רכשה, ואולי היא פשוט יצרנית יותר בוגרת ותכליתית, שמתמקדת במה שחשוב ומוכנה להתפשר על מה שלא. אם חושבים על זה, היא קצת טויוטה כזו של פעם. הולכת על בטוח, מכוונת למכנה משותף הכי רחב, רוצה למכור בארגזים.
ה-E2 היא לא מכונית צעקנית, לא אחת שתסתכלו עליה פעם שנייה ברחוב וגם לא אחת שתזנק ביללת צמיגים ילדותית. במובנים האלו, היא בהחלט שונה מהעדר הסיני ששוטף את כבישי ישראל. במקום זה היא מציעה סביבת נהג נעימה ושימושית, אבזור עשיר וגם בסיס מתקדם של הנעה אחורית יעילה שהופכת את השוטטות בעיר במיני-ג'ילי למשימה קצת פחות מעיקה.
אנחנו אוהבים את הגישה הזאת, אבל בכלל לא בטוח שזה יספיק. כי הג'ילי הקטנה עדיין תיאלץ להתמודד עם הבעיה שעד כה הכשילה את רוב המתחרות שלה - עדיין לא נמצאה הנוסחה שתהפוך את המכונית החשמלית לפתרון תחבורה עירוני יעיל. במרכזי הערים הגדולות, לתושבים רבים אין חניה צמודה שאפשר להתקין בה עמדת טעינה, בעוד הטעינה הציבורית לא שימושית כפתרון קבוע.
עכשיו צריך רק לוודא שלקוחות הרכב החשמלי בישראל יתפתו לעשות את המהלך הלא פשוט. בהקשר הזה, לוחשים לנו שליבואנית המקומית יש רעיונות מקוריים ודי מבטיחים לעשות את מה שהמדינה פחות מתאמצת (ומצליחה). קדימה, אנחנו מאוד מאוד בעד.
074-799-1900 
בשיתוף כלמוביל
קבלו ייעוץ מומחה
* אני עדיין בתקופת למידה של התוכן באתר וייתכנו טעויות
