שיא חדש לירושלים: רשת הרכבות הקלות הראשונה בישראל

בעולם התחבורה בישראל מדובר בהתרגשות אמיתית: קו הרכבת הקלה החדש שנפתח בשבוע שעבר מקים, הלכה למעשה, רשת רכבת קלה ראשונה בישראל. ברשת הזו יש אמנם רק שני קווים בינתיים, אבל הם מצטלבים ומתפצלים ממש כמו בעולם הגדול.

מפגש הקווים בתחנת הטורים ובבנייני האומה מאפשר מעבר נוח ופשוט בין קו L3 לקו L1 (הקו האדום הוותיק), כמו גם התממשקות ישירה לרכבת ישראל בתחנת יצחק נבון. החזון העירוני רחוק מלהסתיים כאן: עד סוף שנת 2027, מתוכננת השלמת התוואי הירוק במלואו – באורך כולל של כ-20 קילומטרים ו-42 תחנות – שיחבר בין גילה ומלחה בדרום לבין הגבעה הצרפתית והר הצופים בצפון, לצד שלוחות לגבעת שאול ולאזור בר אילן. בסך הכל, הרשת תכלול ארבעה קווים מצטלבים, 40 קילומטרים של מסילות ו-160 קרונות.

כשנוסעי הרכבת הקלה בקו החדש עולים לנסיעה, רק מעטים מודעים לאתגר ההנדסי והלוגיסטי שהתרחש מאחורי הקלעים כדי להביא את הפרויקט הזה אל קו הסיום. מומחים זרים שעזבו את הארץ בעקבות הלחימה, ניסיונות חבלה ליליים בהנחת המסילות באזורים החרדיים ומורכבות טופוגרפית עירונית צפופה.

כל אלה היו חלק בשגרת עבודתו של אורן כהן, מנהל חטיבת הזכיינות בקבוצת שפיר ומנכ"ל חברת "כפיר" (זכיינית ומפעילת הרכבת הקלה בירושלים). למרות האתגרים הרבים המשימה הושלמה ושפיר מעבירה לידי המטרופולין את רשת הרכבות הקלות המשולבת הראשונה בישראל, משאירה מאחור את מטרופולין תל אביב.

המקטע הפעיל החדש, שאורכו כ-7 קילומטרים וכולל 12 תחנות חדשות (ו-13 בסך הכל), מחבר בין תחנת הטורים ברחוב יפו לבין קניון מלחה וקריית הספורט בדרום העיר. הציבור הירושלמי וגם המבקרים מבחוץ, מקבלים כעת נגישות ישירה ומהירה למוקדי התעסוקה, ההשכלה והתרבות המובילים בבירה: אצטדיון טדי, הארנה, קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, הספרייה הלאומית, מכללת עזריאלי להנדסה, הגן הטכנולוגי, בנייני האומה ומרכז העיר.

חלק מרכזי בתפיסה התחבורתית של שפיר בבירה מבוסס על סגירת המעגל בין הרכב הפרטי לתחבורה הציבורית. לאחר שהקימה את כביש 16 (כביש הכניסה החדשה לירושלים שכולל 6 קילומטרים של דרך, ארבע מנהרות ושבעה גשרים), נדרשה החברה לפתור את צוואר הבקבוק שנוצר בחיבור לרשת העירונית. הפתרון מגיע בדמות חניון "חנה וסע" במחלף בייט: מבנה מקורה בן שבע קומות בשטח של 90 אלף מ"ר, שיציע 2,200 מקומות חניה לכלי רכב ו-30 חניות לאוטובוסים. כפי שמסביר כהן: "הקו החדש מתחבר לקצה של כביש 16 במחלף בייט. הרעיון הוא שמי שמגיע בכביש 16 יוכל לחנות בתוך החניון, לעלות למעלה, להיכנס לרכבת הקלה ולהגיע לכל מקום בעיר שהוא צריך."

הדרך להישג הזה דרשה ניהול סיכונים יוצא דופן. פרויקטי PPP (שותפות ציבורית-פרטית) במגזר התשתיות הם מורכבים בשגרה, אך המציאות הישראלית בשנים האחרונות הוסיפה משתנים בלתי צפויים. "פרויקטים מהסוג הזה דורשים כתפיים רחבות ועצבים חזקים," משתף כהן. "מעבר לאתגרים ההנדסיים הבינלאומיים, בישראל יש את המציאות של המלחמה. נתקלנו במצב שבו מומחים זרים עוזבים את הארץ, חוזרים, שוב עוזבים ושוב חוזרים, ונדרשנו למצוא פתרונות יצירתיים ולגלות גמישות מרבית כדי לא לעצור את התקדמות הפרויקט."

היכולת להתגבר על הפרעות סביבתיות ולוגיסטיות נובעת מהמודל הייחודי של קבוצת שפיר. החברה, שהוקמה בשנת 1968, מעניקה מעטפת שלמה תחת קורת גג אחת – החל משלב היזמות והתכנון, דרך ייצור חומרי הגלם וההנדסה, ועד לזכיינות, תפעול ותחזוקה ארוכת טווח. יתרון גודל זה בא לידי ביטוי במגה-פרויקטים לאומיים רבים ברחבי הארץ.

פורטפוליו הפרויקטים של שפיר כולל את סלילת כביש 6 חוצה צפון (פרויקט בהיקף של 4 מיליארד שקלים שהושלם לפני המועד החוזי), כביש 531 בשרון, הרחבת חניון הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב ל-3,800 מקומות חניה, וכריית מנהרות A1 של הרכבת המהירה לירושלים באמצעות מכונות TBM מתקדמות. החברה אף הרחיבה את פעילותה לתשתיות ימיות עם הקמת נמל המפרץ בחיפה ונמל הדרום באשדוד.

כיום, שפיר משכפלת את הניסיון שנצבר בבירה אל המטרופולינים הנוספים: היא שותפה בהקמת הקו הסגול של הרכבת הקלה בגוש דן – קו עילי באורך 27 קילומטרים ו-43 תחנות שיסיע כ-60 מיליון נוסעים בשנה – לצד הקמת מתחם ה"דפו" (מרכז תפעול ותחזוקה) בטייסים, ומתחם דפו 25 התת-קרקעי בן שתי הקומות בכניסה לירושלים. במקביל, זכתה החברה בהקמת הקו הכחול ברחובות ובנס ציונה (מערכת BRT בהשקעה של 2.9 מיליארד שקלים) ובמחלף ומסוף נתב"ג המערבי החדש.

הצלחת השקת הקו הירוק בירושלים והתרחבות התשתיות ברחבי הארץ מסמנות תמורה עמוקה בענף ההנדסה והתחבורה בישראל. התחום צועד בבירור מעידן של פתרונות נקודתיים – כגון סלילת כביש או כריית מנהרה בודדת – לעבר מודל של מערכות תשתית אינטגרטיביות ומולטי-מודאליות. העתיד שייך לחיבורים הסינרגטיים: חניוני ענק בכניסות לערים, המתממשקים באופן חלק לרשתות הסעת המונים חשמליות, רכבות כבדות ומערכים לוגיסטיים מתקדמים.

בעשור הקרוב, המפה התחבורתית של ישראל תיראה שונה לחלוטין: הערים הגדולות ייסמכו על רשתות תת-קרקעיות ועיליות מצטלבות, והיכולת לשלב בין זרועות תכנון, ביצוע וזכיינות תהיה התנאי הבלתי מעורער לקידום עצמאותה התחבורתית של המדינה.