כמו כל האירועים השנתיים בתעשיית הרכב, גם תחרות מכונית השנה לא שומרת עוד על התנאים הברורים לפיהם התנהלה במשך עשרות שנים. במקרה זה, מועד החשיפה. בעבר הוכתרה מכונית השנה באירוע שנערך ערב תערוכת הרכב הבינלאומית של ז'נבה, האירוע השנתי הנוצץ ביותר בתעשייה.
אלא שתערוכת ז'נבה לא תתקיים עוד, ובמקומה מפיקים המארגנים תערוכה חלופית שתתקיים בסוף השנה הבאה בקטאר. בהתאם, הכרזת מכונית השנה לא נשמרת עבורה, אלא נודדת לתחילת השנה (10.1) - שינוי הגיוני - ולתערוכת הרכב האנונימית של בריסל.
מה שכמעט ולא השתנה הוא הרכב השופטים, ממנו הוסרו נציגי רוסיה לאחר פלישתה לאוקראינה. נותרו 60 מהם, מלא פחות מ-23 מדינות שונות ביבשת. במהלך החודשים האחרונים התנסו כולם בלא פחות מ-42 דגמים שהוגדרו חדשים והשתתפו בשלבים המוקדמים של התחרות, עברו סלקציה וכעת נותרו מהם שבעה בלבד.
המועמדות הסופיות:
מה אנחנו חושבים: שלא במקרה, דגמים חשמליים, היברידיים נטענים או כאלה שמציעים גם אופציה חשמלית, השתלטו בשנים האחרונות על התחרות. אחרי הכל, חדשנות נמצאת בבסיס התחרות וקשה לנו להזכר מתי הציגה התעשייה בפעם האחרונה מכונית עם מנוע בעירה פנימית שנחשבת לפורצת דרך מבחינה טכנולוגית.
ומכיוון שכך, נדמה שלאלפא רומיאו עם הג'וניור החדשה, ולקופרה עם הטראמר, יש פחות סיכוי לזכות במירב הנקודות מהשופטים. נזכיר כי לכל אחד מה-60 יש 25 נקודות לחלק למכוניות השונות, עם מספר מרבי של 10 נקודות למכונית וצורך להעניק ניקוד לפחות לחמישה משבעת הדגמים.
נחזור לסיכויים. קיה, סיטרואן ויונדאי מיוצגות בתחרות בדגמים חשמליים שקשה לכנות פורצי דרך, שכן מדובר בכאלה האמורים לשאת תג-מחיר נמוך עם פוטנציאל שיווק לקהל רחב ככל הניתן. נשארנו עם דאצ'יה שמציעה אלטרנטיבה היברידית לדאסטר המחודש והמסקרן, אך לא בדיוק מסעיר.
וגם עם רנו 5 החשמלית, שנושאת את שמו של דגם אייקוני ומיוצגת גם על ידי גרסת הביצועים המעניינת של אלפין. בעינינו לפחות, היא בעלת הסיכוי הטוב ביותר לנצח השנה. ולהעניק בכך זכיה שניה ברציפות ליצרנית, אחרי הסניק E שגרף את התואר היוקרתי אשתקד.