בחזרה לאיטיז:רנו חשפה את ה-5 טורבו 3E, יורשת חשמלית ל-5 טורבו משנות ה-80 שהייתה למעשה גרסת הומולוגציה עם רישוי לכביש הציבורי של מכונית אליפות העולם בראלי. עם כמעט 5,000 יחידות שיוצרו במפעל של אלפין בדייפ, צפון צרפת, היא כיום פריט אספנים מבוקש וסופר יקר.
צפייה בתוכן בסיוע החשמל ובעיקר המנכ"ל: המכונית המסעירה של רנו חוזרת
אב-טיפוס ראשון לגרסה עדכנית של המכונית ההיא הוצג כבר לפני שנתיים, אבל רק כעת, בדיוק 40 שנים לאחר הפסקת הייצור, רנו חושפת מה שנראה כמו מכונית בשלה - כמעט - לייצור סדרתי, הגם שזה צפוי להיות מוגבל.
הנעה מאחור: בדומה לגרסת המקור ההנעה אחורית, אבל באמצעות צמד מנועים חשמליים, אחד עבור כל גלגל. ההספק המשולב יעמוד על יותר מ-500 כ"ס ויאפשר לה לזנק ל-100 קמ"ש בכ-3.5 שניות.
מרכב מכונית התצוגה עשוי קרבון קשיח וקל משקל, וכולל מוטיבים עיצוביים מגרסת המקור, כמו בתי גלגלים אחוריים מורחבים עם כונסי אוויר ופנסי ערפל בולטים בפגוש הקדמי, לצד מסיטי אוויר מסיביים סביב למרכב.
מה אנחנו חושבים: לוקה די מאו הצליח לבצע ברנו לא פחות ממהפך חשיבתי מאז מונה לעמוד בראש היצרנית. מצד אחד עם היצע דגמים חשמליים בקטגוריות ליבה כמו מגאן-E, וסניק-E. אבל בעיקר עם החייאה מסיבית של מורשת העבר באמצעות דגמים מעוררי רגש כמו ה-5 וה-4. כיוון מקורי ויש להניח מאוד יעיל עבור היצרנית המתמודדת עם קשיים.
עם ההכרזה על ההומאז' לאחת המכוניות המפורסמות והנחשקות של רנו, תוך חיבור ברור למקורות עיצוביים ובעיקר מערכת הנעה ייחודית, הוא גורם להארכה מיידית של רשימת ה"המכוניות שאנחנו חייבים כבר לנהוג בהן".
אצלנו בצפון אמריקה לא אוהבים מכוניות גמד, רק פורד ו GM ענקיות וכמובן שמשתמשות בבנזין בלבד.
גם רנו לא נמכר בקנדה כי אנחנו אוהבים רק תוצרת מקומית.
הבנטלי שלי הייתה מכונית יוקרה לפני 30 שנה אז יש לה פטור.
