בקצרה:
- תעשיית הרכב האירופית נלחמת בסינית בעזרת מיסוי על יבוא
- לסינים יש מספר פתרונות שיעקפו את המגבלות המלאכותיות
- והם עומדים להשתמש בכל אחד ואחד מהם
שוק הרכב העולמי עובר בארבע שנים האחרונות שורת טלטלות בקצב חסר תקדים. מגפת הקורונה זעזעה את כולם, בעיות מלאי הפכו לסיפור מוביל, ראשי קונצרנים מוערכים בורחים מרשויות חוק, אחרים מתפטרים באופן פתאומי. מיזוגים שנראו בלתי אפשריים קורמים עור וגידים ויצרניות מבוססות בעבר מוצאות עצמן על פי תהום. אפילו פולקסווגן, בעבר הלא רחוק אי של יציבות ניהולית ותעסוקתית, מוצאת עצמה לפתע במצב לא נעים, בלשון המעטה.
ועל כל אלה זה יש להוסיף מהפכת החשמל. זו שתפסה חלק מהיצרנים (היי פולקסווגן) בלתי מוכנים בעליל ופגעה בהם קשות, גרמה לאחרים (הלו יגואר) לאבד את הראש. אבל בעיקר הטיסה לשמיים את יצרני הרכב הסיניים שעד בואו של השקע והתקע דשדשו באופן לא ממש משכנע בכל שוק שאינו סיני.
אינספור מילים נכתבו כבר על השתלטות הסינים על שוק הרכב העולמי בעקבות המעבר לחשמל, על הסיבות לכך והתוצאות. כך שאין צורך להרחיב. גם על המלחמה עליה הכריזו יצרני הרכב האירופים - באמצעות נציגיהם בבריסל - בנחשול הסיני כתבנו מספיק.
העניין הוא שלא האירופים, ולא הסינים, או האמריקאים, מניחים לרגע שהטלת מכסי יבוא גבוהים יותר על רכב סיני חשמלי תפתור את בעיית התחרותיות. תוספת עלות לקניה שתמנע מיצרנית ויצואנית הרכב הגדולה בעולם, בשוק הרכב הגדול בעולם, עם מספר תלת ספרתי של יצרני רכב רלוונטיים, כוח עבודה זול, תרבות של מצוינות ואמצעים (לא רק פיננסיים, אבל בעיקר) בלתי מוגבלים, לכבוש בכל זאת כל שוק אפשרי.
למשל, בעזרת בניית מפעלים על אדמה אירופית, או אפילו הפיכת המותג הסיני לאירופי. האיטלקים והצרפתים והספרדים להטיל מס נוסף, אבל זה יהיה כבר מוגזם. למשל בעזרת איום על הטלת מכסים מקבילים על רכב אירופי שמיובא לסין. או צמצום שיתוף הפעולה בין מותגים סיניים לאירופים בבניית רכב בסין עצמה. מהלך שעשוי לחסל לחלוטין קונצרנים גדולים שהנשענים באופן קריטי על ההכנסות האלה.
אבל גם באמצעות התאמה לשינויים המהירים בטעם הקהל. חיסול או הקטנת הטבות המס על רכב חשמלי בפחות או יותר כל מדינות המערב, האט משמעותית את הזינוק ברכישת רכב עם מנוע נקי. גם העליה המהירה במחירי החשמל בעמדות הטעינה, עשתה את שלה והיתרון הפיננסי על פני מנוע בעירה פנימית, הצטמצם באופן ניכר. בוודאי כאשר מכוניות חשמליות ממשיכות להציע 350-400 ק"מ של טווח אמיתי, לעומת 50 עד 100 אחוזים יותר ברכב מקביל עם מנוע בנזין.
הקהל החל לבחון שוב את האופציה הבנזינית, אבל זו שזכתה ליחסי ציבור מעולים עם מערכת טעינה לסוללה ומנוע חשמלי צנוע. במילים פשוטות - היברידי-נטען. אז נכון שמדובר באחד ממצגי השווא המכעיסים בתעשייה, שכן נתוני צריכת הדלק הפנטסטיים שמציגים היצרנים עקב התקינה המאפשרת, אינם דומים כלל לנתונים במציאות. ונכון שאלה בדרך כלל כלי רכב - בעיקר היותר גדולים שבהם - מזהמים לא פחות מבנזין-טהור. ונכון שהם יקרים משמעותית. ובכל זאת, הקהל נוהר.
אז הסינים מגיבים כפי שהסינים יודעים. עוברים לייצר ולייצא יותר כלי רכב היברידיים-נטענים, עליהם אין מגבלת מס אירופית. לפי רויטרס, בין החודשים יולי ואוקטובר השנה, ייצוא כלי הרכב ההיברידיים מסין לאירופה שילש עצמו לכמעט 70 אלף מכוניות מול התקופה המקבילה אשתקד.
ברבעון השלישי של השנה עמד יבוא כלי רכב היברידיים מסין לאירופה על 18 אחוז, כפליים מהתקופה המקבילה אשתקד. באותה עת, יצוא כלי רכב חשמליים מסין לאירופה ירד מעט מ-62 אחוז ל-58. ולפי כל ההערכות, ההתפתחות הזו עומדת להתחזק בתקופה הקרובה.
למשל BYD, יצרנית הרכב המחושמל הגדולה בעולם שפתחה פסי ייצור בהונגריה, תציע בשוק האירופי לא רק רכב חשמלי שמיוצר מחוץ לסין, אלא גם היברידי-נטען. ובשני המקרים ללא מיסוי עודף ובמחיר יעד נמוך מהמתחרות הגדולות פולקסווגן וטויוטה. וכך גם MG שמוכרת יותר מכל סינית אחרת באירופה והצהירה שתתחיל לייצר מכוניות עם מגוון סוגי מנועים, ג'ילי שהשיקה דגם היברידי נטען חדש זה עתה באמצעות לינק אנד קו, ויש להניח שגם כל השאר.
מה אנחנו חושבים: שזה לא יעזור לאירופים. הם יכולים לכל היותר לדחות את ההתמודדות או את הקץ, מה שיבוא קודם. אבל אין להם לא את הכוחות, לא את ועדי העובדים ולא את הממון כדי לנצח במלחמה הזו. הם יכולים יהיו להציע אלטרנטיבות, אבל אם לא יטילו 100 אחוז מס על רכב סיני באשר הוא כמו האמריקאים, הסוף ידוע. גם להם.