מסתפקים בהמלצות: לאחר שלמעלה מ-100 אלף כלי רכב חשמליים כבר עלו על כבישי ישראל, ועם צפי (מאוד אופטימי) להגדלת המספר עד ל-1.3 מיליון כלי רכב בשנת 2030, משרד האנרגיה מפרסם היום (ג') מסמך המלצות מעודכן ומקיף להתקנת עמדות טעינה בבניינים משותפים.
המסמך הופץ בשלב זה כטיוטה להערות הציבור, ובכל מקרה מסתפק בהמלצות כלליות בלבד שאינן מחייבות. נזכיר כי כבר לפני יותר משנתיים הוגשה הצעת חוק להסדרת התחום, ואף אושרה פה אחד בועדת השרים לחקיקה - אך הליכי החקיקה עד כה לא הושלמו, גם לאחר שמבקר המדינה הצביע כבר לפני חצי שנה על הכשלים הנובעים מהיעדר החקיקה.
כך תעשו זאת נכון:
מיקום העמדה: אם עמדת הטעינה מותקנת בחניה המשויכת לדירה, מומלץ לוודא שהיא מותקנת בצורה בטיחותית כדי למנוע פגיעה של הרכב בעמדה. אם העמדה מותקנת על קיר המהווה רכוש משותף, או אם התקנת הכבלים נעשית על הרכוש המשותף, יש לפעול לפי כללי השימוש ברכוש כזה כפי שנקבעו בתקנון הבניין המוסכם. בהיעדר תקנון כזה, החוק מתיר "שימוש סביר" ברכוש המשותף - ולמעט מקרים מיוחדים יאפשר התקנה שכזו גם ללא הסכמת הדיירים האחרים.
אופן חיבור העמדה: ישנן מספר אפשרויות לחיבור הדירה לחשמל. ניתן, אך לא מומלץ, לחבר את העמדה ישירות ללוח הדירתי, שכן התקנה שכזו מייצרת עודף של כבלים, פוגעת בחזות הבניין ועלולה לגרום לסיכונים בטיחותיים ולשיבושים באספקת החשמל לבניין. חיבור ישיר ללוח המשותף של הבניין הוא אפשרי, אך יגביל את כמות העמדות שניתן לחבר ויחייב התקנת מונה עבור כל עמדה בנפרד והתחשבנות פרטנית בהתאם.
לוח ציבורי נפרד לטובת עמדות הטעינה, עם הגדלת החיבור מצידה של חברת החשמל, יאפשר חיבור של עמדות טעינה רבות ללא קושי ויתאים לבניינים גדולים. אך מדובר בהתקנה יקרה שכרוכה לעיתים גם בהמתנה ממושכת לקבלת החיבור המוגדל מחברת החשמל.
הפתרון המומלץ ביותר הוא חיבור למערכת ניהול, שתחלק את הספק החשמל הפנוי בין העמדות בבניין, תאפשר את דחיית הטעינה לשעות זולות יותר באמצעות מונה תעו"ז, תאפשר גביה אוטומטית מכל דייר בהתאם לצריכה שלו ועשויה לחסוך את העלויות הכרוכות בהגדלת החיבור, זאת בשל הניצול הטוב יותר של החיבור הקיים. מערכת ניהול מאפשרת גם תפעול מרחוק של תקלות במקרים מסוימים, ובטווח הרחוק תפחית משמעותית את העומסים על רשת החשמל האיזורית והארצית.
ההשקעה בתשתיות המשותפות, בין אם באמצעות לוח ציבורי נפרד ובין אם באמצעות מערכת ניהול, כרוכה בעלויות גבוהות. ניתן לבחור בהתקשרות ארוכת טווח עם ספק טעינה שישקיע בתשתיות ויגבה דמי מנוי מהדיירים המשתמשים בעמדות, לצד תשלום נוסף על כל קוט"ש. נדגיש כי גם בבניינים שבחרו לוותר על מערכת ניהול, מומלץ להציע ואף לחייב את הדיירים בהתקנת עמדות "חכמות" המאפשרות חיבור עתידי למערכת ניהול.
המצב המשפטי: אם לא קיים תקנון מוסכם או אם אין בו התייחסות מפורשת להתקנת עמדות הטעינה, וזה המצב כמעט בכל המקרים, סכסוכים יוכרעו באמצעות חוק המקרקעין ופסיקות העבר של בתי המשפט. עד לחקיקה היעדות, מומלץ לוודא כי ההתקנות לא פוגעות ברכוש המשותף, ומומלץ לדייר המתקין להעביר הודעה מפורטת לוועד הבית ולדיירים על הכוונה להתקין עמדות טעינה ועל דרך ההתקנה שנבחרה. מומלץ גם לוודא כי ספק העמדות וההתקנה עומד בתקנות של חברת החשמל, ואף לעגן זאת באמצעות התחייבות חוזית.
דייר שרואה את עצמו נפגע מהתקנת העמדות ומעוניין להתנגד לכך, רשאי לפנות למפקח על רישום המקרקעין ולהביא ראיות לפגיעה בזכויותיו. לוועד הבית אין סמכות להחליט ולהורות לדיירים על אופן החיבור, אך הוא רשאי לכנס אסיפת דיירים שבמסגרתה יתקבלו החלטות מחייבות.
ועוד כמה כללים: במקביל להתקנת העמדות, מומלץ לשלב התקנת תשתיות תקשורת - קווית או סלולארית - כדי לאפשר ניהול של העמדות מרחוק. הנחיות חברת החשמל מחייבות ביצוע בדיקות תחזוקה שוטפות לעמדות הטעינה, ונראה כי האחריות לכך מוטלת על ועד הבית. החוק אינו מחייב לבטח את עמדות הטעינה, אך ניתן לדרוש מהדיירים המתקינים ביטוח צד ג' - על אף שהדייר בעל העמדה אינו נושא בהכרח באחריות אישית לכל נזק שיגרם לצד ג'.
למרות שהליכי החקיקה טרם הושלמו, מומלץ לוודא כי כל פעולה הנוגעת להתקנת העמדות תתאים לדרישות החוק כפי שפורסמו - זאת מתוך הנחה והחוק יאושר בעתיד, גם אם יחולו בו שינויים קטנים.