בקצרה:
- הממשלה רוצה לעבור לרכב חשמלי? עיכוב ניכר בהכנות
- אין הסדרה חוקית לעמדות טעינה בבתים משותפים
- זיהום אוויר: צי משאיות מזדקן אחראי עיקרי
ליקויים בהיערכות: דו"ח מבקר המדינה שמתפרסם היום (ב') חושף שורת ליקויים בצעדי המדינה לצמצום זיהום האוויר, הן בהיבטי הטיפול ברכב מזהם והן בהכנות למעבר שוק הרכב להנעה חשמלית.
כך למשל מצביע המבקר על היעד שנקבע בהחלטת הממשלה, לפיו 95% מהרכבים החדשים שיימכרו בישראל בשנת 2030 יצוידו בהנעה חשמלית. ויחד עם זאת, בתקנות התכנון והבנייה נקבע - החל מחודש מרס 2023 - כי בנייני מגורים חדשים אמורים לתמוך בטעינה של 20% בלבד מכלל הרכבים בבניין.
בנוסף טוען הדו"ח כי עד היום לא פורסמה הסדרה חוקית להקמת עמדות טעינה בבתים משותפים, מה שעלול לגרום לסכסוכי שכנים ולהוות חסם לרכישה של רכבים חשמליים. נזכיר כי כבר לפני שלוש שנים וחצי פורסמה החלטת ממשלה לפיה נדרשות תקנות שכאלו, אך הדבר טרם בוצע.
במקביל, על אף יעדי הממשלה, תוכניות הייצור של חברת החשמל מניחות כי שיעור הרכבים החשמליים מכלל הרכבים החדשים יעמוד בסוף העשור על 74%, בעוד חברת נגה, האחראית על תכנון משק החשמל, מתבססת על פי תחזית נמוכה במעט, של 70% רכבים חשמליים בשנת 2030.
בשני המקרים האלו, ממליץ מבקר המדינה, כי על חברת נגה וחברת החשמל להתאים את עצמן ליעדי הממשלה - או לכל הפחות להגיש לממשלה המלצה לעדכון היעדים, בהתאם להערכות החלופיות שברשותן.
עוד מצביע המבקר על עיכוב בולט בהתקנת מוני חשמל חכמים, שעשויים לאפשר טעינה מנוהלת לרכבים חשמליים. על פי הדו"ח, בשנת 2021 רק 3.5% ממוני החשמל היו "חכמים" - בעוד במדינות האיחוד האירופי המספר היה גבוה פי עשרה כבר בשנת 2019.
העמדה תפוסה: באשר לטעינה הציבורית טוען דו"ח המבקר כי למרות התמיכה שמעניקה המדינה להקמת העמדות, לא נקבעו יעדים לפריסת עמדות הטעינה הציבוריות, לא מבחינה כמותית ולא מבחינת הפיזור הגיאוגרפי, ואף לא בוצע סקר לבדיקת הרגלי הנסיעה של בעלי הרכבים החשמליים, אשר יכול היה לסייע לנתב את הכספים המושקעים בצורה יעילה יותר.
בנוסף מצביע המבקר על בעיה שמוכרת היטב לבעלי הרכבים החשמליים - אכיפת החניה בעמדות הטעינה. למרות שכבר באוקטובר 2021 נקבע כי משרד התחבורה יגבש הנחיות לאכיפה והסדרה של החניה בעמדות הטעינה, ואף נקבע מועד להגשת ההנחיות וגובשו צוותי עבודה בין משרדיים, הנחיות כאלו טרם פורסמו עד כה.
אין מוסכים, אין מיסוי: למרות שכבר כיום 10% מכלי הרכב בישראל הם היברידיים או חשמליים, ישנם רק 507 מוסכים בעלי הסמכה לטיפול ברכבים אלו - המהווים 4% בלבד מכלל המוסכים בישראל. ולמרות שישנם כיום על הכבישים קרוב ל-400 אלף כלי רכב היברידיים ועוד קרוב ל-100 אלף כלי רכב חשמליים, עד כה לא פורסמה אף תוכנית להסדרת מחזור הסוללות.
ולאחר שבימים האחרונים פורסמו (שוב) שמועות בדבר הטלת מס נסועה על בעלי רכבים חשמליים, טוען דו"ח המבקר כי מדובר בצעד מתבקש לאור מדיניות הממשלה להגדלת המיסוי המשתנה על הרכב (מיסי דלק ואגרות גודש) במקביל לצמצום המיסוי הקבוע (מיסי קניה ואגרות רישוי).
זאת מתוך ההנחה הסבירה לפיה מרבית העלויות החיצוניות הנלוות לשימוש ברכב - בהן הגודש בכבישים, תאונות הדרכים, זיהום האוויר (בפליטת האגזוז או בייצור החשמל) ושחיקת תשתיות התחבורה - קשורות כולן באופן ישיר לכמות השימוש ברכב.
ומכיוון שמרבית ההשלכות של השימוש ברכב רלוונטיות גם לרכבים חשמליים, נדרשת המדינה להטיל מיסוי משתנה גם על רכבים אלו - ולעשות זאת באופן שמשקלל את חלקם היחסי של כלי הרכב השונים בזיהום האוויר.
המשאיות מזדקנות: פרק נוסף של דו"ח המבקר עסק בנושא זיהום האוויר, בעיקר בתחום הרכב הכבד. על פי דו"ח המבקר, כלי הרכב הכבדים (משאיות ואוטובוסים) תורמים כ-61% מסך עלויות הזיהום מהתחבורה, על אף שהם מהווים כ-10% בלבד מסך הרכבים על כבישי ישראל.
הזיהום המוגבר מגיע בין היתר בשל העובדה שצי המשאיות בישראל מתיישן במהירות: גילן הממוצע של המשאיות זינק מ-5.1 שנים בשנת 2,000 ל-9.4 שנים בשנת 2021, כאשר במקביל באותן שנים עלה הגיל הממוצע לרכב פרטי באופן זניח, מ-6.4 ל-7 שנים בלבד, ואילו גילם הממוצע של האוטובוסים ירד מ-7.5 שנים בתחילת המילניום ל-5.2 שנים בלבד בשנת 2021.
למרות הנתונים החד-משמעיים האלו, הפעם האחרונה שבה בוצעה בדיקת כדאיות כלכלית לגריטת כלי רכב כבדים היתה בשנת 2003 - לפני 20 שנה בדיוק. ולמי שעוד זוכר, תוכנית הגריטה לרכבים פרטיים שפעלה בין השנים 2010 ל-2013 ובמסגרתה נגרטו קרוב ל-28 אלף רכבים ישנים ומזהמים, הופסקה בשל בעיות תקציב - מבלי שבוצעה החלטת מדיניות בנוגע לחידוש התוכנית או לאי-חידושה.
האכיפה מוגבלת: גם אכיפת זיהום האוויר איננה מתבצעת כראוי, עם אחוז פסילה של 3.3% בלבד בבדיקות זיהום האוויר במכוני הרישוי - זאת בזמן שעמדות מחלקת האכיפה של המשרד להגנת הסביבה פוסלות 15% מכלי הרכב הנבדקים.
בישראל ישנם כיום למעלה מ-40 אלף כלי רכב המוגדרים "מזהמים", כלומר רכבי דיזל מיושנים שלא הותקן בהם מסנן חלקיקים, אך הטיפול בהם מסתכם בסימון באמצעות מדבקה ובאיסור כניסתם לשני אזורי "אוויר נקי" - בחיפה ובירושלים.
על פי דו"ח המבקר, למשרד להגנת הסביבה ולמשרד התחבורה אין תוכנית סדורה לטיפול ברכבים אלו ובזיהום המוגבר שהם יוצרים. יתרה מכך, המדינה אינה יוזמת הגדרה של אזורי "אוויר נקי" ולא מגדירה קריטריונים שיאפשרו איתור אזורים פוטנציאליים בהם נדרשת הגדרה כזו, ומשאירה את הטיפול בכך לרשויות המקומיות.
לשם ההשוואה, במדינות האיחוד האירופי הוגדרו למעלה מ-400 אזורי "אוויר נקי" ב-17 מדינות שונות, ממוצע של 23 אזורים למדינה - זאת בזמן שבישראל ישנם שני אזורים כאלו בלבד.
פורסם לראשונה ב- 15.01.24
למאמר זה התפרסמו 22 תגובות