אחרי לא מעט רמזים ושמועות, וגם חשיפת תא הנוסעים המסקרן בתחילת השנה, פרארי מציגה סוף-סוף באופן רשמי חשמלית ראשונה. השיווק צפוי להתחיל בשנה הבאה, עם תג מחיר שצפוי לעמוד על יותר מחצי מיליון אירו, אך ביבואנית עדיין לא יודעים להעריך אם ומתי תגיע לכאן המכונית.
פרארי מתחברת לשקע באיחור לא מבוטל - וגם מציגה מכונית שונה כמעט בכל מובן ממה שהורגלנו מהסוס הצוהל, אפילו אם מתעלמים ממערכת ההנעה. קוראים לה לוצ'ה (אור באיטלקית), והיא בתצורת סדאן גדולה במיוחד עם ארבע דלתות, יותר מחמישה מטרים לאורך, שני מטרים לרוחב וגובה של 154 ס"מ, מספיק כדי להציע מקום לחמישה נוסעים - לראשונה במראנלו. למרות המידות הנדיבות והנעה חשמלית מלאה, הלוצ'ה מציגה משקל עצמי נמוך יחסית של 2,260 ק"ג. היא מצוידת מנגד בחישוקים הגדולים בתולדות פרארי: "23 מלפנים ו-"24 מאחור, עם צמיגים לא רחבים במיוחד: 265 מ"מ מלפנים ו-315 מאחור.
כפי שכבר פורסם בעבר, היא תצויד בארבעה מנועים חשמליים, אחד לכל גלגל, שפותחו על-בסיס המנועים החשמליים של ה-F80. ההספק עומד על 286 כ"ס מלפנים ו-843 כ"ס מאחור, ו-1,050 כ"ס יחדיו. זה מספיק להאצה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-2.5 שניות, ב-6.8 שניות ל-200 קמ"ש ומהירות מרבית של 310 קמ"ש. סוללות 122 קוט"ש יספקו טווח מוצהר של 530 ק"מ, בעוד מערכת חשמל במתח של 800 וולט תציע טעינה אולטרה מהירה בקצב של 350 קילוואט, אך היצרנית לא מפרסמת את זמני הטעינה.
על העיצוב אחראי ג'וני אייבי, לשעבר מעצב בכיר באפל שתיק העבודות שלו כולל את האייפוד, האייפון והמקבוק מסוף שנות ה-90 עד 2019, ומארק ניוסון, מעצב תעשייתי שתיק העבודות שלו בתחום הרכב מסתכם במכונית התצוגה 0C21 של פורד מ-1999, איזוטריה מוטורית למטיבי לכת.
מבחוץ פרארי מציינת כי העיצוב מתרכז סביב חופת הזכוכית של תא הנוסעים, וכי דגש ניכר הושם על אווירודינמיות מיטבית, לטובת ביצועים וטווח נסיעה כמובן. החרטום והאחוריים עוצבו בהשראת ה-360 מודנה מסוף שנות ה-90 וה-458 איטליה שהוצגה לפני כמעט שני עשורים. ללוצ'ה כאמור ארבע דלתות, האחוריות נפתחות הפוך ("דלתות התאבדות").
בתא הנוסעים ניכרת יד המעצב של אייבי, עם מסכי OLED בעיצוב מינימליסטי, עיצוב כללי נקי ולשמחתנו (או לשמחת מתי המעט שיכולים להרשות לעצמם פרארי), גם מתגים פיזיים נוחים ובטוחים יותר לשימוש. פרארי מבטיחה שימוש בחומרים מגוונים מעולם העיצוב המסורתי, כמו עור אמיתי, לצד חומרים עכשוויים יותר דוגמת אלומיניום ממוחזר וזכוכית גורילה. יש גם שפע אבזור, כולל למשל מערכת שמע עם לא פחות מ-21 רמקולים.
אם הזכרנו סאונד, אז נציין כי פרארי בחרה למקם מיקרופון בסרן ההנעה, שישמיע רעשים וקולות מתדרי התנועה של רכיבי ההנעה – במטרה לדמות צלילים דינמיים שיזכירו נסיעה במכונית בנזין, מבלי לנסות לזייף את צליל הבנזין האופייני. הקולות הללו יושמעו מרמקולים הממוקמים מחוץ למרכב ובתוך תא הנוסעים, לחוויה קולית אמינה יותר, כך היצרנית. הם יושמעו רק כשהנהג יחפוץ בכך, בהתאם לאופי הנסיעה ולתוכנית הנהיגה הנבחרת.
פרארי מבטיחה יכולת דינמית טובה, תודות לפלטפורמה חדשה לחלוטין שפותחה במיוחד עבור הלוצ'ה. זו עושה שימוש בתת-שלדה עם מחברים גמישים, מתלים אדפטיביים נשלטים אלקטרונית וגם היגוי אחורי אקטיבי. חיישני הפעלה נפרדים ימדדו את כושר המשיכה של כל גלגל בנפרד, אגירת האנרגיה, זווית ההיגוי וכוח התנועה האנכי, ויתאימו את חלוקת הכוח בין המנועים.
נתוני התאוצה מתאימים לסוללה מסוג זה. אני גם מניח שהטווח הוא במהירות 200 קמ"ש.. אבל ללא קשר, מי שיקנה את הרכב הזה, יגלה נפילה של עד 2.3% בקיבול הסוללה בכל שנה. בהתחלה זה לא כואב, אחרי 5 שנים זה כבר כואב מאוד. אם כי אני מניח שלמי שיש חצי מיליון אירו כדי לקנות את המכונית הזאת, לא יישאר עמה מעבר ל-3 השנים הראשונות. אישית, גם אם היה לי את הכסף, לא הייתי רוכש רכב עם סוללת NMC בגלל נושא הבטיחות: סוללה כזאת עלולה להתלקח במידה והיא תנוקב, למשל במהלך תאונה.
סוללת LFP הרבה יותר בטוחה ובחברת BYD מצאו איך למצוץ כוח גם מסוללת LFP - הם פשוט עולים למתח יותר גבוה. למשל ה-Atto-3 Evo עושה 0-100 ב-3.9 שניות ויש לה סוללת LFP (דור 1), פשוט בארכיטקטורה של 800V. כמובן שיהיו מי שיטענו "אבל למה לרכוש את ה-Evo, כאשר בסין כבר הוציאו דגם יותר מתקדם של האטו-3 עם סוללת Blade-2.0".. טוב, Blade-2.0 היא לא LFP טהורה אלא LMFP שזה LFP שהוסיפו לה מנגן. המנגן יוצר יונים פעילים בקתודה ומקצר את אורך חיי הסוללה (אבל הוא עדיין מאוד מרשים) יחסית ל-LFP רגילה, אבל מאפשר לסוללה להיטען מאוד מהר (9 דקות). כך שאם זה חשוב לכם, אז חכו עד שהאטו-3 החדשה תגיע. לדעתי ה-Evo כבר תתן כל מה שהישראלי הממוצע צריך. אולי לא כל מה שהישראלי הממוצע רוצה, אבל כל מה שהוא צריך :-).