עם נימוקים מופרכים: רשות המיסים ביטלה הטבות להאמר החשמלי

בקצרה:

• בעלי האמר חשמלי ידרשו לתשלום מס מוגדל
• שברולט סילברדו EV, דגם כמעט זהה, לא יפגע
• בין הטיעונים להחרגה: אבזור יוקרתי וזהות לקוחות

נפרד מההטבות: רשות המיסים פרסמה אמש (ג') נייר עמדה חדש, לפיו היא שוללת הטבות מס מרוכשי האמר חשמלי. על פניו, לא רעיון מופרך. יש להניח שאחוז לא זניח של בעלי האמר חשמלי אינם משתמשים בו באמת לצרכים מסחריים. בדיוק כפי שלפני שנים רבות נמנעה הטבת מס מרכבי פנאי גדולים דוגמת איסוזו טרופר, הטבה שהפכה את דגמי הפנאי האלה לסופר אטרקטיביים עבור מחפשי "מקלט מס".

גם במקרה של ההאמר, יש להניח שרוכשיו נהנים מהטבת מס שמקורה במשקלו הגבוה כתוצאה מהתקנת סוללות ענק. ופחות בגלל יכולת ההעמסה שלו, המוגבלת הן בגודל והן במשקל.

אלא שעיון ברשימת הטיעונים שאותה פרסמה הרשות, מגלה חובבנות טיפוסית במקרה הטוב או רשלנות במקרה הרע, ובכל מקרה כמהלך של ציור המטרה לאחר ירי החץ. ברשות יש להניח ביקשו להפוך את ההאמר החשמלי למקרה בוחן שנועד להרתיע מהלכים דומים בכלי רכב אחרים, ואז חיפשו לכך הצדקות. להערכתנו, שלטונות המס יתקשו להגן על החלטתם בפני בית המשפט. וידוע לנו על לקוחות שכבר מכינים את כתב התביעה.

נזכיר כי ההאמר החשמלי משווק בישראל ביבוא אישי ומקביל בלבד. מאז תחילת השנה נמכרו ממנו 173 יחידות, במחירים שבין 570 ל-760 אלף שקל. ומכיוון שמשקלו הכולל של הרכב הוא יותר מ-4.5 טונות, והוא מופיע ברישומי משרד התחבורה כרכב מסחרי (N2), זכאים רוכשיו לפטור ממע"מ ולהכרה מלאה בהוצאות - הטבה ששווייה מגיע למאות אלפי שקלים.

על פי תקנות התעבורה, רכב מסחרי הוא כזה ש"תוכנן, נבנה ומיועד להובלת טובין או רכב שצוין ברישיונו כרכב עבודה", זאת לעומת רכב פרטי ש"תוכנן, נבנה ויועד להסיע נוסעים". ומכיוון שהגדרות אלו נתונות לפרשנות, רשות המיסים אכן ניסתה לפרש אותן בהתאם למאפיינים של ההאמר החשמלי. וכשלה באופן מהדהד.

טיעונים מופרכים: בנייר העמדה שפרסמה רשות המיסים וזכה לחשיפה תקשורתית רבה, מופיעה רשימה ארוכה של נימוקים. ראשית הוזכר כי בעבר הוחרגו מהטבת המס שורה ארוכה של דגמים במסגרת מה שמכונה "התוספת הרביעית", ולצידם כל רכב "דומה לו במהותו או זהה לו". זאת במטרה להבהיר כי "לא רק ההאמר סובל".

אלא שעיון באותם דגמים מגלה מספר נקודות חשובות. ראשית, ברשימה מופיעים בעיקר רכבי שטח ומיניוואנים ישנים. למשל איסוזו טרופר, יונדאי גאלופר, טויוטה פריוויה, מאזדה MPV, ב.מ.וו X5 ועוד. כולם אגב נרשמו כמסחריים בשעתם, אך לא זכאים להטבות מס מנימוקים שלא פורטו. אלא שלא ברור כיצד ניתן לטעון כי ההאמר החשמלי, במיוחד בגרסאות עם ארגז פתוח, נחשב כ"דומה לו במהותו".

בנוסף נטען כי ההאמר הוא "רכב יוקרתי עם חמישה מקומות ישיבה, עם מאפייני נוחות ועם ארגז קטן יחסית". עוד נטען כי "להאמר מאפיינים של רכבים העונים לשימוש פנאי, כגון נוחות, התאמה לשטח קשה, חוויית נהיגה, חלון בגג, בקרת שיוט אדפטיבית, עיצוב חיצוני ופנימי, מולטימדיה מתקדמת וכד'".

מלבד העובדה שלא ברור כיצד עיצוב חיצוני הוא עניין בעל מהות לשימוש הרכב, או כיצד נקבעה רמת נוחות ומה ערכיה שמונעים מההאמר להיחשב כרכב מסחרי, חלק מאותם מאפייני אבזור קיימים בשורה ארוכה של דגמים המוגדרים 'מסחריים', החל מפורד F250 וכלה בפיאט דוקאטו.

עוד נטען כי "כפי שעולה מאתרי אינטרנט של היצרן והיבואן, רכבים מדגמים אלה מופנים לקהל לקוחות שמחפש רכב נוח, חדשני המתאים למטרות בילוי ומשווקים ככלי רכב לשימוש פרטי ולא ככלי רכב לעבודה". מיותר לציין שתיאור שיווקי של היצרן או היבואן, בו נטען כי הרכב מתאים לשימוש כזה או אחר, לא אומר דבר למעט קריאטיביות מחלקות שיווק או פרסום.

מעבר לכך, לא ברור לנו באיזה "אתר יבואן" נערכה הבדיקה, שכן להאמר אין בינתיים אזכור באתר יבואן רשמי כלשהו. בדקנו אתרים שמציגים את ההאמר למכירה ביבוא אישי או מקביל - כל אתר שמנוע החיפוש של גוגל מכיר - לא מצאנו אפילו התייחסות אחת ל"קהל לקוחות שמחפש רכב נוח" או להתאמה של הרכב ל"מטרות בילוי".

בנוסף, טוענים ברשות המיסים כי 57% מרוכשי ההאמר החשמלי הם לקוחות פרטיים ורק 43% הם לקוחות עסקיים, אחוזים שנגזרו מסך של 173 יחידות. כך שראשית, מדובר במספרים זעומים שספק אם יכולים לשמש מדד לסוג שימוש כללי. בנוסף, אילו ברשות היו רוצים להתנהל באופן מקצועי, מוטב היה לשקלל פנימה את עובדת היותו רכב חדש ומבוקש על ידי ציבור מאוד מסוים של מה שמכונה בתעשייה "Early adopter", מאמצים מוקדמים שמעוניינים בדגם הכי חדש ומתקדם שקיים. ולא ברכישה מן המניין.

ומעבר לכך, אין בחלוקת האחוזים הזו השוואה כלשהי לדגמים מסחריים אחרים, אין הסבר כיצד יחושב המס לכלים ראשונים שמגיעים לישראל מדגם מסוים ואין לגביהם כל היסטוריית בעלות. ואגב, אותם 43% בעלי עסקים שהוגדו כך על ידי רשות המיסים, לא אמורים להפסיד מאות אלפי שקלים בגלל אותם 57% פרטיים תיאורטיים שבחרו אף הם לרכוש את הדגם.

לבסוף טוענים ברשות המיסים כי המשקל המרבי המותר להעמסה על הרכב (בין 560 ל-670 ק"ג, במרבית המקרים - נ.ר) דומה למשקל המותר לרכב נוסעים פרטי או לרכבים המפורטים באותה "תוספת רביעית". מיותר לציין שמדובר בנתונים דומים עד כדי זהים לאלו של שברולט סילברדו החשמלי, שממשיך להיחשב כרכב מסחרי לכל דבר ועניין. ויתרה מכך, בהגדרות משרד התחבורה אין כל התייחסות למשקל ההעמסה המותר לצורך הגדרת סוג הרכב.

מה אנחנו חושבים: למרות שאתם כנראה מבינים היטב מה אנחנו חושבים על החלטת רשות המיסים, חשוב לנו להבהיר כמה דברים. מי שנהנה מהטבת מס לא מוצדקת, כל אחד ללא קשר לרכב שבו הוא נוהג (ו"לרמת הנוחות" שהוא מספק. ברצינות, רשות המיסים?) ראוי שיאבד אותה באופן מיידי. יש לסגור פרצות השתמטות מתשלום, מכל סוג.

אבל זאת אינה הדרך. גם בגלל הטיעונים שמעוררים בעיקר אי נוחות ("בקרת שיוט אדפטיבית"? נו באמת), גם בגלל האפליה לעומת שברולט סילברדו EV, דגם זהה שימשיך לקבל את הטבות המס, וגם בגלל שרשות המיסים לא אמורה לנסות ולנחש האם דגם הוא "מסחרי באמת" או אחד שמתחזה למסחרי. כבר ראינו שאין לה מושג איך לעשות את זה.

אז יתכבדו בעלי הסמכות ויתקנו את הפרצה. בין אם על ידי קביעת מדדים ברורים כמו כושר העמסה מינימלי או גודל הארגז, בין אם על ידי הגדרת רשימת רכבים (שיטה פחות מוצלחת, כפי שהוכיחה הרשימה שפורסמה) ובין אם בכל דרך אחרת שתיבחר.

עד אז, מומלץ לרשות לוותר על הודעות יח"צ לעיתונות אשר זוכות אמנם לדברור מיידי על ידי כתבים שונים, אבל לא מצליחות לנטרל את הרושם שמדובר בעיקר בצעד פופוליסטי.