רשימות ממושב הנוסע: ג'נסיס הזמינה אותנו להשקת מאגמה

קסדה. חתימה על טפסי ויתור. מכונית כתומה וחשמלית שאף אחד, עד לפני שנה, לא ידע שתגיע. עם ספוילר גדול מאחור, כונסי אוויר ענקיים וצבע ממש כתום. והכי קטע, היא מחכה לי.

מאחורי ההגה יושב אנדריי לוטרר. אתם לא מכירים אותו, אבל יש לו בארון הגביעים בבית הוכחות לכך שפעמיים הוכתר כאלוף מרוצי סיבולת (WEC), שלוש פעמים ניצח ב-24 שעות של לה-מאן, פעם אחת בפורמולה ניפון היפנית.

בקיצור: נהג. וגם הוא עם קסדה. "מה עושים היום?" אני שואל אותו והוא עונה במבטא גרמני קל: "יוצאים לחופשה".

מה שקורה כמה שניות אחר כך הוא - יכולתי לומר "חופשה מהגיהנום" אבל לא - חופשה חלומית, אם זה סוג החלומות שלכם. היא נמשכה אולי שלוש דקות, אבל כשלוטרר דחק את המכונית הזו סביב מסלול פול ריקארד במהירות מטורפת, והביא אותה למצב שבו אין בכלל ספק, אנחנו עומדים להתהפך על הצד בעוד שלוש, שתיים, אחת, הלב שלי איים לקפוץ מהחלון, להציל את עצמו וללכת ברגל הביתה. תחושה של חיים מלאים בשלוש דקות. תחושה שאין עליה.

אלה החיים, לעזאזל. הם חולפים לנגד עיניי ונראים באופן תמוה כמו מסלול מירוצים. וזה ריגוש שאין שום דבר דומה לו, והוא מתחיל – וגם די ממשיך – כמו שבטח מרגיש שיגור לחלל. כשלוטרר דורך על דוושת הבלם והתאוצה בו זמנית, ולוחץ על כפתור ה-Boost שעל ההגה, הכתומה הזו מזנקת ב-3.4 שניות למאה. עבורי זה יותר מגב שנדבק למושב או גוף שמנסה להיאחז בנשמה שפרחה ממנו; זה מרק אדרנלין שהמוח משכשך בתוכו.

וכל החומרים הדרושים למתכון הזה – כולל סאונד שאגות המנוע המדויק שכמו יצא ממנוע בנזין אבל יוצא כאן, למעשה, ממערכת הגברה של שני רמקולים שהותקנו בקדמת ובאחורי הרכב – הם נהג מירוצים מקצועי ומכונית ספורט אגרסיבית.

אבל לנו אין את את המרכיב השני. לא; אנחנו יושבים ב-SUV כתומה וחשמלית. אנחנו יושבים ב-GV60, רכב הפנאי החשמלי של ג'נסיס – חטיבת היוקרה של יונדאי. בגדול, זו מכונית לאנשים עם משכורת נאה עם שלושה ילדים ולברדור. אבל כרגע זו מכונית לאנשים עשירים ומיושבים שראו המון פורמולה 1 והחליטו שגם להם מגיע.

איך זה הגיע לזה? אולי נתחיל משאלה אחרת: איך מכריזים מלחמה? 

התשובה, במקרה של ג'נסיס, היא כזו: מטיסים אותי לדרום צרפת ומציגים לי את הגרסה המשודרגת ל-GV60, שתשיק את חטיבת הביצועים החדשה של החברה "מאגמה", זו שאמורה להתחרות ב-AMG של מרצדס ו-M של ב.מ.וו. כלומר לקחת את דגמי המותג המוכרים ולייצר להם גרסאות כוחניות.

ואז מכניסים אותי ואת שאר 130 העיתונאים שהוטסו לכאן מאותה סיבה בדיוק להאנגר ענק, ובמקום הדגם האחד המובטח, מראים תשעה דגמים שתיכף ייצאו לשוק תחת הכותרת "ג'נסיס מאגמה", כולל קופה וגראן-ברלינטה ו-GT ורכב-על למירוצים. ואומרים להם: תשכחו מכל מה שידעתם על מכוניות ביצועים. אנחנו עשינו משהו אחר.

לקחנו את רכבי היוקרה של ג'נסיס והפכנו אותם, אומנם, למכוניות ביצועים ספורטיביות שרק מילה אחת תתאר בדייקנות – “Evil’, זו הבחירה של לוק דונקרוולקה, המעצב הראשי. אבל הן עדיין ייראו ויתנהגו בשוטף בדיוק כמו רכב יוקרה מעודן ואלגנטי, כלומר כמו הדגמים הרגילים שלנו.

אלה מכוניות קיצוניות שלא יאיימו על הנהג הבורגני המצוי, לא יאתגרו, לא יפחידו, לא יעשו צרות עם המשפחה; לא. שום דבר שמזוהה עם נהיגת ספורט אגרסיבית, למרות שזה בדיוק מה שהן מסוגלות לעשות. אם תרצו. ככה הוא אמר.

קחו את ה-GV60 הזו למשל. פרימיום לפי הספר. אבל חוץ מזה היא גם מכונית ספורט. היא אגרוף ברזל בתוך כפפת משי. רומן פרוע בתוך חיי נישואים מהוגנים. חמותכם יכולה עדיין לסרוג במושב האחורי, אין בעיה, אבל על ההגה תמצאו שני מתגים נוספים. אחד כתום שכתוב עליו "מאגמה", אחד שחור שכתוב עליו "בוסט". כל אחד מהם ישגר מהמכונית, בלחיצה, את כל פרעות תנג"ז.

אה, וזו תהיה מכונית כתומה, רק כדי שלכולנו יהיה קל להבחין בינה לבין התאומה הלא-זהה שלה, ה-GV60 הרגילה. כי אין לנו סבלנות לניואנסים אלגנטיים וחרישיים נוסח מרצדס, שרק מוסיפה את ה-AMG ליד הלוגו מאחורה; לא, אנחנו רוצים שכולם יידעו שאתם עם דגם הקצה. ואם יוקרה שקטה היא שחורה ואפורה, דגמי הקצה שלנו הם לא יוקרה שקטה; היא מרעישה.

ולכן, בשלב הראשון לפחות, כל מכוניות מאגמה יגיעו בכתום. ניקול ראידמן תעוף על זה. כל השאר? תאהבו, אל תאהבו, ג'נסיס רוצה להאמין שבכל אחד מאיתנו חבוי בנדיט פנימי שרק מחכה לצאת, או להיכנס לתא נהג שמתאים למעמדו הסוציו-אקונומי הממשי.

כבר שנים שיונדאי היא קצת כאב ראש וילד פחות צפוי בתעשייה, והעשור (בלבד) שבו קיימת חטיבת היוקרה שלה, "ג'נסיס" מדגים את זה; כי היא הצליחה לייצר לעצמה שפה עיצובית מובהקת – יוקרתית, חלקה, עגולה, שני פסים צרים המדמים מסלול לכל אחד מהפנסים הקדמיים – ואיכויות נסיעה וגימור שמיישרות קו עם מתחרות גרמניות מבוססות. כמו עם מוזיקת פופ – הקוריאנים אומרים: בואו נראה לכם איך עושים את זה אחרת ואותו דבר, ובכל מקרה לא פחות טוב.

ב-10 שנות קיומה ג'נסיס מכרה 1.3 מיליון מכוניות בעולם – יותר מכפי שמכרו טסלה או לקסוס בעשור הראשון לחייהן – אבל נדמה שבשנים האחרונות משהו מהתנופה הראשונית נבלם טיפה, כמו שקורה עכשיו לכל יצרניות היוקרה מול הצעצועים החדשים שמגיעים בהמוניהם בחסות תעשיית הרכב הסינית.

מה עושים? ג'נסיס החליטה לקחת הימור גדול ולהכריז מלחמה על הקצה העליון בשוק היוקרה. חטיבת ביצועים היא אירוע שמרצדס, ב.מ.וו ואודי הגיעו אליו עם עשרות שנות ניסיון ברזומה ולא מעט שנים במירוצים. לקסוס, מצידה, ניסתה את כוחה עם חטיבת F שהתקפלה בינתיים, קאדילק עדיין נאבקת - לא בהצלחה - עם חטיבת V שלה, ובקיצור: זה לא לכל אחד או לבעלי לב – או ארנק – חלש.

ג'נסיס לא נרתעה, עבדה על תשעה דגמים במקביל וחשפה את כולם בהאנגר ענקי בנוכחות המון עיתונאים, מסוק, נבחרת המירוצים שלה ושמפניה. אבל את הפלישה הגדולה של דגמי מאגמה לשוק הרמת-אביבי, או האמריקאי, או בקיצור הבורגני, אמורה לבצע עבורה ה-GV60 מאגמה שנכנסה לאולם רק בסוף התצוגה.

אז כן, זו GV60 שאין דרך לטעות בה, אבל בגרסה קרבית: כונסי אוויר מלפנים, מסיטי אויר סביב המרכב ובעיקר כנף בקצה תא המטען משווים לה מראה שלא בטוח שיחליק בגרון של אניני היוקרה השקטה, ויש מצב שאפילו הילדים יתהו בקול: אבא, למה יש לך רכב כתום כל כך?

לפחות בפנים, הנגיעות הספורטיביות מוצנעות יותר, וישנם, כמקובל, מושבים תומכים לנהג ולנוסע, כמות אינסופית של תצוגות נתונים – גם כאן בשילובים של שחור-כתום, כולל חיווי כוח ה-G שמופעל על גופכם בכל זמן – וחגורות בטיחות כתומות כנדרש, וכמובן הכפתור הכתום ההוא על ההגה.

בלחיצה עליו, אפשר לבחור בין שני מצבי נהיגה לא סטנדרטיים שנמצאים מעל מצב "ספורט" המקובל: מצב GT, שיעביר את המכונית לעולם של נסיעות ממושכות אבל כאלה שכל נגיעה חזקה מספיק בדוושת התאוצה תביא להסתערות המכונית, בכל כוחותיה, על העקיפה או מה-שזה-לא-יהיה; ומצב "ספרינט", שלוקח אותה לקצה הביצועיסטי העליון.

כאן כבר נכנסים לפעולה שני המנועים החשמליים עם הספק משותף של 650 כ"ס (במצב "בוסט" ולמשך עשר שניות, בשאר הזמן תסתפקו ב-609 כ"ס וזהו), וגם 20 נקודות הריתוך הנוספות שנוספו למרכב ומקשיחות אותה בכמעט 10 אחוז ביחס ל-GV60 הרגילה וגם הצמיגים הרחבים יחסית (275 מ"מ).

מרבית המכלולים האלה הגיעו מיונדאי איוניק 5N, שהייתה מעין ניסוי הכנה ושיעורי בית לקראת חטיבת מאגמה – כלומר רכב חשמלי מצליח שעבר השבחה גנטית והפך לגרסת ביצועים כמעט מושלמת, כולל עיצוב אגרסיבי עם ספוילר מתבקש ובתי גלגלים מורחבים.

בדיוק כמו באיוניק, גם ב-GV60 מאגמה המתלים מגיעים בכיול שונה, נתמכים בבולמי זעזועים אדפטיביים שהותאמו במיוחד ומאפשרים כאן גם להנמיך את המרכב כולו ב-2 ס"מ. כבר הזכרנו שכמו באיוניק, גם כאן הותקנה מערכת רמקולים שמדמה בדייקנות נהיגה במכונית עם מנוע בנזין עצבני, כולל העברת הילוכים ידנית וצליל מנתק הצתה ונהימות מגדש וכל הג'אז הזה.

אפשר, כמובן, לוותר ולבחור בשקט החשמלי הטבעי, אבל באמת שהפסקול הזה טוב מכדי לפסוח עליו, וכעבור דקה נשכחת לחלוטין העובדה שהוא לא באמת אמיתי.

ולמרות שלקחו מאיוניק 5N את כל מה שהיה לה לתת, בג'נסיס רצו ליצור משהו טוב יותר מהתפרעות השטח הלא מפנקת של המכונית ההיא, וזנחו את הסימון N. "חיפשנו משהו מעודן יותר, רצינו את האלגנטיות של נהיגה יומיומית בגרסת ספורט", אומר מנפרד הרר, ראש צוות הפיתוח. הם בחרו בשם מאגמה ויצאו לחפש את נקודת האיזון שבין ביצועים לנוחות. "ידענו שתמיד תהיה התפשרות על הנוחות ברגע שרוצים ביצועים, אבל לא רצינו להתפשר", אומר המהנדס הראשי הקוריאני גוואנג סו-פארק ודונקרוולקה מרחיב ש"מכונית שלא תהיה מאתגרת אלא מתגמלת, שלא תפחיד את הנהג, שתזריק אדרנלין לתוך היוקרה בלי לאבד עידון".

ייתכן שזה בדיוק מה שהם השיגו. ה-GV60 מכניסה את הנהג לתוך קונכיית יוקרה גמורה עם עשרה מצבי כיוונון שונים של המושב, ונוסעת בחרישיות מוחלטת כמקובל. מאידך, כשמזניקים את החיה שבתוכה ודוחקים בה להגיע לקצה (264 קמ"ש), היא לא מאבדת ראש או אחיזה, וגם רעשי הכביש והרוח מוחרשים בהצלחה למינימום שיאפשר לכם להאזין לצרחות המנוע הווירטואליות.

החוויה המתקבלת שונה ממה שהייתם מתארים כסופר-ספורט-חשמל. אולי כי המכונית הזו – מלבד הצבע והספוילר הבולט מאחורה – עדיין עושה רושם, נו, משפחתי איכשהו, וגם כי הנוחות באמת לא נפגמת לרגע, לא חשוב בכלל מה נהג מירוצים בשם אנדריי שמשום מה התיישב לכם במושב הנהג מחליט לעשות איתה.

אנחנו מזנקים במצב בוסט, בולמים באלימות ממשית ובמהירות גבוהה בפניות כשהרכב נזרק במכוון לפאתי המסלול, רק כדי לראות עד כמה שני דברים נשמרים עמוק בפנים: השלווה הכללית וגם ארוחת השף שאכלתי רק לפני שעות ספורות.

זה באמת אחד התענוגות הגדולים שספורט מוטורי יכול להציע תוך שהוא מתחזה לההיפך מזה, והרר מתחייב ששני הדברים שהוא הכי אוהב במכונית הם "תחושת הפידבק שהנהג מקבל" ומערכת הסאונד ההיא, המכוילת בדייקנות מופתית כל כך, עד שלעולם לא תרגישו שוב שאתם ברכב חשמלי.

אבל התחלנו בהכרזת מלחמה, ולכן, במעמד השקת ה-GV60 – למעשה עוד לפניה – נלקחו העיתונאים לסדנה שבה נוצרה המכונית המהירה ביותר בסדרת "מאגמה": מכונית-על בשם 001-GMR, רכב מסלול כתום שנראה כמו, ובכן, רכב מסלול כתום. עם קווי מתאר מושלמים עד שאתם פשוט נמשכים לדבר הזה כמו לכל אובייקט תשוקה.

מכונית-העל הזו חולפת – בכל עשרה סיבובים סביב המסלול – על פני מכונית מירוץ GT3 סטנדרטית וסוגרת כ-345 קמ"ש בסדיר, בזכות מנוע V8 בנפח 3.8 ליטר ושני מגדשים. סביב המכונית הקימה ג'נסיס נבחרת, ובשנה הבאה היא אמורה להיכנס איתה לאליפות העולם במרוצי סיבולת ולקרוא תיגר על פרארי, אסטון מרטין, פורשה וב.מ.וו.

כמה דקות אחר כך הם מפגישים אותנו עם מכונית נוספת שנשמרה בחשאיות עד היום וגם היא, למרות שהיא "מאגמה", אינה גרסה משודרגת לשום דבר קיים. היא עונה לשם GT – רכב ספורטיבי עם דלתות נפתחות למעלה וכל הסיכויים להפוך אייקוני ולהיות מכונית דגל בתצורה כללית של, הייתי אומר, זרם אוויר (כתום) או צללית של דולפין (כתומה), ועם שאיפה להתחרות במיטב שיש לפרארי, למבורגיני ומקלארן להציע. זו לגמרי מכונית שמעוררת בך חשק קדמון להיכנס לתוכה, להתיישב מאחורי ההגה ולהפליג אל האופק – שאליו, עושה רושם, היא תגיע די מהר.

כל זה בא לאותת לעולם שבמלאת לה עשור, ג'נסיס לא מתכוונת להמשיך לזנב במותגי היוקרה; היא הולכת לשבת להם על הצוואר. חטיבת הביצועים שלה אמורה לאפשר לה – ודרכה לקונצרן יונדאי – להתברג סוף סוף לאליטה הגרמנית, על המסלול ועל הכביש. הציפייה בג'נסיס היא שדגמי מאגמה יגיעו למכירות של 10 אחוז מסך כל מכירות המותג.

הציפייה לרכבים כתומים ברחובות צפון תל אביב בשנה הקרובה, מאידך, עשויה להיות מופרזת אם לקחת בחשבון תג-מחיר שיהיה סביב חצי מיליון שקל ומעלה ואת השמרנות הישראלית כשזה מגיע לצבעוניות של כלי רכב. מי שבכל זאת יעזו, יגיעו מוקדם בהרבה להצגת סוף השנה של הילדה.

הכתב היה אורח חברת ג'נסיס