רק לפני כשנה הן נראו כשרידים ישנים של עידן בו מנועי בעירה פנימית הזיזו את המכונית הפרטית שלכם. והנה נתוני המכירות באירופה במהלך חודש פברואר הוכיחו כי מכוניות היברידיות נטענות זינקו באופן חד יותר ממכוניות חשמליות, עם צמיחה של 12% במכירות מחודש פברואר 23' לעומת צמיחה של 10.3% בלבד בחשמליות.
אפילו BYD, מי שתהיה השנה יצרנית החשמליות הגדולה בעולם ואשר משווקת רק חשמליות באירופה, הודיעה כי תשתול בדגם הסיל החשמלי גם יחידה היברידית-נטענת בעתיד הלא רחוק. איך זה קרה?
מכוניות היברידיות-נטענות, כך הובהר באינספור בדיקות ופורסם בכל כלי תקשורת רלוונטי, אינן פתרון אמצע-הדרך שהבטיחו לנו, שלב ביניים יעיל בין רכב מזהם עם מנוע בעירה פנימית על בנזין או דיזל לחשמלי מלא ונקי. אם כבר, דגמים היברידיים לא נטענים, אלה שלא נדרשו לסחוב סוללות כבדות כדי להציג טווח נסיעה חשמלי נדיב (ולהציג כך צריכה ממוצעת נפלאה אבל אפילו לא קרובה לריאלית), היו פתרון ביניים ראוי.
הובהר לא פעם כי הברידיות-נטענות עם צריכת דלק ממוצעת מוצהרת של יותר מ-100 ק"מ לליטר בתנאי בדיקה רשמית, מציעות בפועל, עבור הנהג שאינו טוען אותן אחרי כל 45 ק"מ למשל, צריכה ממוצעת לא טובה משמעותית - אם בכלל - מדגמים היברידיים.
על הכביש, הדגמים האלה שנאלצו לשאת בכל עת 200 ק"ג ויותר של סוללות, אלה שמסייעות לנסיעה חשמלית נטולת זיהום, מצאו עצמם עם מנוע בנזין חלש מדי, משקל גבוה מדי, והמון פליטת זיהום. הצרכנים עזבו אותם לנפשם ועברו לחשמליות. כי אם כבר לשאת משקל, אז הרבה וכזה שדואג לטווח של 400 ק"מ ויותר. וגם לא לזהם בכלל, וגם לא לתדלק בכלל. הבחירה הייתה פשוטה. חוץ מכמה עניינים שלא נצפו כהלכה.
ההתנפלות העזה על רכב חשמלי שהסתייעה בהצפה מהירה של דגמים סיניים זולים יחסית, הזניקה את צי הרכב שדרש עמדות טעינה מהירות לאורך הכבישים באופן שאף מדינה, אף אחת, לא התמודדה איתו יפה. עזבו את ישראל בה המצב מביך. אפילו מדינות סקנדינוויה עם 80% ויותר של רכב חשמלי מסך המכוניות החדשות הנמכרות והיצע אינסופי של אנרגיה ממקורות נקיים, לא עמדו בקצב.
לכך נוספה ההכרה כי רכב חשמלי אינו המתנה המוטורית הפשוטה ונטולת האחזקה והאמינה ('כי-אין-חלקים-מסובכים') שמכרו לנו. ציי רכב עצומים, בעיקר חברות השכרה עם מאות אלפי מכוניות, הודיעו כי הם מוותרים על התענוג וחוזרים לרכב בנזין חסכוני. ביקורים במוסך התגלו כלא זולים כלל, וזו רק ההתחלה.
שמירת הערך שנראתה פנטסטית בעידן של מחסור בשבבים הפכה לפתע לנורמלית במקרה הטוב, או גרועה יותר מרכבי בנזין. ויש את מחירי הטעינה הגואים, ואת ההבטחות להקטנת ההטבות, ומס גודש מיוחד ועוד ועוד. הרכב החשמלי נראה פתאום פחות אטרקטיבי.
וכמובן, היצרניות. אם יש מי שבאמת סבל מנחשול הביקוש לחשמליות והתפלל לחזרה אחורה בזמן, הרי אלה יצרניות הרכב. האחת אחר השניה הן גילו כי השקעות עתק מגיעות עם הצורך להשאר עדכני ותחרותי בשוק בו הסינים הופכים תוך זמן קצר לשליטים.
גם כך עמדו לא מעט יצרנים אירופאיים ואמריקאים בפני בעיות פיננסיות, והנה הם חייבים ליישר קו עם החדשנות הבלתי נגמרת והמואצת של האויבים חסרי הדאגות מהמזרח. וזה עולה המון כסף.
אז היברידיות-נטענות חוות קאמבק. זה לא הופך אותן לפתע לפחות מזהמות, כי אין שינוי דרמטי במנועי הבנזין שמניעים אותן, ולא במשקל הסוללות. אם בכלל, הטווח החשמלי שלהן גדל, עם עליה במשקל הסוללות, וכשהן לא טעונות הן צורכות (עוד) יותר דלק. והשוק האירופי עומד לבחון שוב ("בשנים הקרובות") את צריכת הדלק האמיתית שלהן, כי ברור לכול שתקן WLTP אינו מציג נתונים אמיתיים, למרות שהוא טוב מקודמו.
והחשמליות? הן כאן כדי להשאר ולתפוס כל פינה בשוק הרכב. יצרניות הרכב מתחרות אמנם ביניהן כרגע מי תטען שכל רכב חשמלי עולה לה בהפסד גדול יותר, עם מספרים שמגיעים ל-6,500 דולר לרכב ויותר. אבל זה לא יעזור. מנוע מזהמים ימצאו עצמם מחוץ למחזור גם אם נטישתם תיקח עוד 5 שנים, או עוד 10. התחייה של ההיברידיות הנטענות לא יכולה להמשיך זמן רב מדי.
פורסם לראשונה ב- 24.03.24
למאמר זה התפרסמו 59 תגובות