דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

פחות עבודה, יותר מרוצים: פורד ריינג'ר ראפטור מול שברולט קולורדו ZR2

Getting your Trinity Audio player ready...

יש להם ארגז מאחור עליו ניתן להעמיס וגם וו גרירה לעגלה, והם יכולים לשמש את הגנן, הקבלן, האינסטלטור והחקלאי. וגם אותי, זה שמנצל את הטנדר בעיקר לנשיאת צמד אופנועים לטיולי רכיבת שטח של שישי בבוקר. אבל השניים האלו בכל זאת שונים מאוד, ולא לשם כך הגיעו לאוויר העולם. ולכן גם תדרשו לשלם עליהם הרבה, הרבה יותר מאשר על אחיהם הרגילים.

שכן שניהם מיועדים להעניק לבעליהם יכולת שטח-אקשן יוצאות דופן. ממש כמו שפרארי, מקלארן ואסטון מרטין מוכרות חלומות מירוץ לכביש.

פורד הייתה ראשונה עם ה-F150 ראפטור, שהוצג לפני עשור וחצי וזכה להצלחה אדירה, שגרמה לה להרחיב את ההיצע גם לשאר העולם על בסיס הריינג'ר הקודם שלא שווק כאן. אבל עכשיו היא כבר לא לבד. ובעוד ראם (TRX בעבר, ו-RHO כעת) מתחרה ב-F, שברולט מאתגרת את הריינג'ר ראפטור עם הקולורדו ZR2.

שברולט קולורדו ZR2

  • מנוע: 4 צילינדרים, טורבו-בנזין, 2.7 ליטר (310 כ"ס)
  • תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 יחסים
  • הנעה: אחורית, כפולה לכביש ולשטח, הילוך כוח, נעילת דיפרנציאל אחורית וקדמית
  • מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 27.3 ס"מ, 25/38 מעלות
  • מחיר: 420 אלף שקל

פורד ריינג'ר ראפטור

  • מנוע: V6, טווין-טורבו-בנזין, 3.0 ליטר (292 כ"ס)
  • תיבת הילוכים: אוטומטית, 10 יחסים
  • הנעה: אחורית, כפולה לכביש ולשטח, הילוך כוח, נעילת דיפרנציאל אחורית וקדמית
  • מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 27.2 ס"מ, 24/32 מעלות
  • מחיר: 485 אלף שקל

פוזה

הקולרדו עושה לי את זה יותר, עם חזית אגרסיבית במיוחד, תוך שהוא מבליט קימורי-שריר על מכסה המנוע. אבל גם עם בתי גלגלים מורחבים ופגוש קדמי המעוצב בדומה למקובל בטנדרי מרוץ. הריינג'ר נראה לצדו שגרתי יותר וללא הצבע הכתום בוהק של רכב המבחן והמדבקות, אף אחד לא היה מביט בו בעניין. יש לו אומנם צמד מפלטים בולטים מאחור, אבל היינו מוותרים עליהם בשמחה שכן הם פגיעים בשטח.

בפנים המצב הפוך. סביבת הנהג בקולורדו כוללת לוח מחוונים דיגיטלי ("11) ומסך מגע ("11.3) כמקובל כיום, אבל אין בו אווירת אקשן מתבקשת מגרסת קצה ספורטיבית. גם תנוחת הנהיגה מרגישה כמו טנדר של פעם עם טווח כיוון מוגבל של ההגה למרחק, דוושת בלם שממוקמת גבוה מדי בעוד המושבים עצמם נעדרי תמיכה צדית מספקת. עוד בחסרונות - אין כיוון לזווית בסיס מושב הנהג ואין כיוון גובה למושב הנוסע.

העיצוב הכוחני של מכסה המנוע פוגם בשדה הראיה לפנים ומראות הצד קטנות מדי ומכילות שטחים מתים. במפתיע, מנגנון פתיחה אוטומטי יש רק לחלון הנהג. חשוב הרבה יותר אין אפשרות לשליטה ידנית בהילוכים, אלא רק הגבלת הילוך באמצעות מתגים לא נוחים לשימוש על הבורר.

מצד שני, יש מידע רב על מצבה של כל מערכת מכנית, כולל מצב רפידות הבלימה וכמות האבק בפילטר אוויר. אהבנו את ההתרעה (באמצעות הצופר) על הורדת אוויר ללחץ הרצוי, וגם את מערכת המצלמות המוצבות בגחון ומאפשרות למקם את הגלגלים כראוי בשטח טכני, ללא צורך במכוון אנושי.

סביבת הנהג של הריינג'ר מרשימה יותר ויזואלית, עם גימור בצבע המרכב לדיפון והגה בשרני עם פס מרכוז ומנופים גדולים מאחוריו לשליטה ידנית בהילוכים. המושבים מציעים תמיכה מצוינת וטווח כיוון רחב גם להגה מאפשר לכל אחד למצוא תנוחת נהיגה אידיאלית. הוא גם נראה מודרני יותר הודות ללוח מחוונים ("12.4) ומסך מגע ("12) גדולים יותר, ונהנה מתפעול קל ונוח יותר.

יש גם יותר תאי אחסון (צמד תאי כפפות ותא למשקפיים) ויותר מפסקי AUX (שישה לעומת אחד) להפעלת מערכות חיצוניות (כננת, פרוז'קטורים וכו'). את בורר הילוכים האלקטרוני לא אהבתי, למרות היתרון הבטיחותי (שילוב ל-P אם הנהג שכח לעשות זאת) שכן כמעט כל ניסיון להזזת הידית מ-D ל-R הסתיים ב-P.

בשגרה

מרחב המחיה לנוסעי הריינג'ר נדיב יותר וגם הספסל נוח משמעותית. בשניהם תנאי השירות כוללים פתחי מיזוג נפרדים וצמד שקעי USB ליושבים מאחור, אבל הריינג'ר גם מוסיף שקע חשמל אמיתי (230V).

למי שבכל זאת מתכוון להשתמש בהם כרכבי עבודה נציין כי כושר העמסה שלהם נמוך מהמקובל (כ-600 ק"ג) וכך גם כושר הגרירה (2.5 טון לראפטור, 2.7 טון ל-ZR2). לשניהם יש בארגז שקע חשמל (230V), לפורד יש שם גם שקע 12V.

רשימת האבזור כוללת בשניהם ריפודי עור, כיוון חשמלי למושב הנהג (בפורד גם לנוסע) וחימום למושבים הקדמיים (בשברולט גם אוורור), מצלמות חניה היקפיות ומשטח טעינה אלחוטי. מערך הבטיחות זהה: בלימה אוטונומית, שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת.

לשניהם מנועי בנזין: רק 4 בוכנות ומגדש בודד בקולורדו לעומת V6 וצמד מגדשים בריינג'ר, אבל דווקא מניין הסוסים בקולורדו גדול יותר (310 לעומת 292) ובמבחני התאוצה הוא מהיר יותר. זה המקום לציין שהריינג'ר משווק כאן בתקינה אירופית, ולכן ההספק שלו נמוך ביותר מ-100 כ"ס מהגרסה המשווקת באמריקה.

אבל למרות יתרון הביצועים, העדפתי את אופי הפעולה של מנוע הפורד. יש לו זמינות כוח טובה משמעותית בסל"ד נמוך יותר, ואספקת כוח חלקה ולינארית בהרבה, עם בונוס של סאונד משובח הודות לסעפת פליטה אקטיבית. גם תגובת תיבת 10 ההילוכים שלו מהירה מתיבת 8 היחסים בשברולט, הסובלת מהשהייה משמעותית.

איכויות הנסיעה בכביש דומות. יתרון משמעותי על פני טנדרים רגילים הוא בתיבת העברה המאפשרת הנעה כפולה אוטומטית (עם העברת כוח לפנים כשנדרש) לטובת אחיזה טובה יותר בכביש רטוב.

לא שחשבתם אחרת, אבל צריכת הבנזין שלהם היא עניין בפני עצמו. 4.8 ק"מ לליטר בשניהם בממוצע המבחן, שכלל לא מעט פול-גז בשטח. בשיוט נינוח הקולורדו מעט חסכוני מהריינג'ר: 6.7 ק"מ לליטר לעומת 6.5 ק"מ לליטר.

באטרף

עד כאן החלק השגרתי, עכשיו מתחיל הפאן. בהשוואה לגרסאות הבסיס, שניהם זכו להשבחת מכלולים מסיבית לטובת נהיגת שטח מהירה. מערך מיתלים בגיאומטריה ייעודית עם מפסקי סרנים מורחבים, בולמי זעזועים משובחים (מולטימאטיק בשברולט, פוקס בפורד) וצמיגי שטח גדולים ("33), גודייר טריטורי AT בשברולט, BFG AT בפורד.

בשניהם יש בורר בחירת מצבי נהיגה (בפורד הוא מורחב יותר), ובשניהם בחרתי להעביר מייד למצב "באחה", על שם מירוץ השטח המפורסם בארה"ב שהיווה השראה לכלים האלה. המערכות עוברות למצב האגרסיבי ביותר עם ביטול עזרי בטיחות אלקטרוניים - מסובך יותר בשברולט, המחייב שיטוט בתפריטי מסך המגע.

בשבילי מדבר משובשים, הקולורדו מתגלה כאחד הכלים המהירים בהם נהגתי, כשהוא מבודד באופן מעורר התפעלות שיבושים וחריצים. ואז החלפתי לראפטור. אחרי דקה-שתיים כבר ברור היה שפעולת המתלים כאן היא ברמה גבוהה הרבה יותר.

מהנדסי פורד פשוט התאמצו יותר. למשל עם זרועות מתלה קדמיות מאלומיניום להפחתת המשקל וקפיצי סליל מאחור, לעומת קפיצי עלים בריינג'ר רגיל ובקולורדו ZR2. ובעיקר, בולמי זעזועים מקצועיים הרבה יותר (עם אפשרות לבחירת שלושה מצבי קשיחות) שמייצרים לא רק שיכוך טוב משמעותית על שביל משובש אלא גם קצב נסיעה גבוה בכ-15% מהשברולט. אם היה זה קטע דירוג בדקאר, הפער הזה הוא בין המנצח למקום 20.

אבל הראפטור לא רק משכך טוב יותר בשטח, הוא גם מגיב באופן טבעי בהרבה לכל פעולת היגוי או העברת משקל, עם תחושה שקרובה מאוד למכונית ראלי מקצועית. גם התחושה מההגה (עם אפשרות בחירה בין שלושה מצבי תגבור) ומהבלמים טובה יותר.

ה-ZR2 מרגיש לצדו מגושם וכשמנסים לגרום לו לרקוד מצד לצד, מגלים פחות נכונות. עם הגה מעורפל יותר וכזה שמושפע באופן ניכר מפני השטח (באמפ סטיר) תוך פגיעה בביטחון.

בשטח טכני מורכב, שניהם נהנים מהילוך כוח ונעילות דיפרנציאל רוחביות (אחורית וקדמית). וכאן העליונות היא של הקולורדו, עם מהלכי מתלה ארוכים יותר, זוויות גישה ונטישה טובות יותר ובקרת משיכה יעילה המאפשרת להתגבר על הצלבת צירים בקלות, בעוד הריינג'ר נזקק במצבים כאלה גם לנעילת דיפרנציאל אחורית. חבל רק שבלימת המנוע בשברולט פחות יעילה, ומחייבת בירידות ארוכות שימוש מתמיד בבלמים.

דגל שחמט

שני המתמודדים נושאים תג-מחיר צפונית ל-400 אלף שקל בואכה חצי מיליון. וזה מחיר גבוה לא רק מטנדרים רגילים, אלא מתקרב לרכבי שטח כמו טויוטה לנד קרוזר או לנד רובר דיפנדר. אבל יש להם משהו שאין לשני האחרונים ולעולם כנראה גם לא יהיה. פראות, קשיחות וייחוד.

ומי משניהם? לקולרדו ZR2 יש מראה מרשים, אבזור עשיר יותר, יכולת עבירות עדיפה במעט וגם תג המחיר נמוך ב-65 אלף שקלים. אבל אם צריך לבחור בכלי שבו אפשר ליהנות יותר בנהיגת שטח מהירה, בטנדר שמרגיש הכי קרוב לכלי מירוץ אמיתי, הראפטור לוקח בקלות. ההשקעה יוצאת הדופן בהנדסה ובכיול מוקפד של מערכות מכניות מאפשרות לו להשיג עליונות מוטורית ברורה. ולכן הוא המנצח הגדול.

הירשמו לקבלת עדכונים ומבצעים בעולם הרכב

למאמר זה התפרסמו 49 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב
  • צור קשר בוואטסאפ
  • התקשר אלינו

הוספת תגובה

תגובות

תגובות לכתבה

צור קשר בוואטסאפ חזור למעלה