דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

ג'יפ אוונג'ר (מבחן דרכים) - לחשמל את השטח

Getting your Trinity Audio player ready...

מכונית המבחן האחרונה שלנו מבית ג'יפ היא חתיכת היסטוריה מוטורית רב-ממדית. גם הרכב הקטן ביותר של המותג, גם היחיד שזכה בתואר 'מכונית השנה' (2023), גם חשמלי ראשון עבורו. וגם, ראשון בצד האמריקאי של קונצרן סטלנטיס, שנשען באופן מלא על פיתוח מהצד הצרפתי, עם פלטפורמה ומכלולי הנעה של פיג'ו-סיטרואן ואם לדייק עוד יותר, של פיג'ו 2008 חשמלית.

הוא גם מסמן באופן ברור עתידו של מותג השטח האייקוני, עם תכנית ברורה להפיכת כל דגמי המותג - כן, כולל הרנגלר - (גם) לחשמליים בעשור הקרוב. החברה כבר הודיעה כי עד 2030 לא תשווק יותר באירופה דגמים שאינם חשמליים באופן מלא, ותגיע לכ-50% חשמליים אפילו בארה"ב. בעוד שש שנים בלבד, שימו לב.

סיכום: נכון שג'יפ אוונג'ר נתפס כפיג'ו 2008 (או אופל מוקה, או DS3 ואחרים) במעטפת שונה. הבסיס ומערכת ההנעה הם ללא ספק המרכיבים העיקריים בכל רכב, והם כמעט זהים לאחים בקונצרן. אבל בעוד שבקרב חלק מאותם אחים קשה לזהות מי-הוא-מי, בג'יפ העניקו בכל זאת תחושה שונה לחלוטין ממושב הנהג, תוך שהם יוצקים לתוך הגוף צנוע המידות מספיק תדמית וערכי מותג כדי להתחבר למוניטין וההילה. עד כאן המחמאות.

  • מתחרים ישירים: סמארט 1, וולוו EX30, לקסוס LBX
  • מחיר: 220 אלף שקל
  • טוב: עיצוב, יכולת שטח, יכולת דינמית
  • בסדר: נוחות נסיעה, מערכת הנעה, טווח
  • טעון שיפור: מקום לנוסעים, אבזור, בלימה רגנרטיבית
  • ציון: 7

אבל בהיעדר גרסת הנעה כפולה שתגיע בשלב מאוחר יותר, ולכן ללא התייחסות ליכולת שטח (יש כזו, אל תצפו ליותר מהתנהלות שבילים), נותר לדון בשאלת המחיר. 190 אלף שקלים לגרסה מופשטת מדי מאבזור נוחות, או 220 אלף שקלים בגרסה קצת יותר מאובזרת, הוא מחיר שמעמיד את הרכב הקטנטן מול מתחרים מאוד ראויים - וולוו EX30, סמארט 1 - וסוללה ארוכה של סיניים מתקדמים.

אין לנו ספק שהמראה והייחוס המשפחתי ישכנעו לא מעטים לשלם אקסטרה. ככה זה עובד בעולם הרכב. אבל על אף הייחודיות שיש לבייבי-ג'יפ הזה, אי אפשר להתעלם מכך שמתחריו הישירים עולים פחות, מאובזרים יותר וחזקים הרבה יותר. וזו עשויה להיות בעיה לא קלה.

איך נראה: השיוך המותגי ברור ממבט ראשון, עם מראה זוויתי ואלמנטים של קשיחות שמתבטאים בסבכת שבעה פסים מזוהה מלפנים. כזו שאינה נושאת בשום תפקיד שכן היא אטומה ממילא. הכנפיים מנופחות מעט, סממני ג'יפ זעירים מוצמדים בפינות שונות והתוצאה משובחת.

גם מי שחסין כנגד גימיקים עיצוביים יספוג תחושה 'ג'יפאית' כאשר יתיישב מאחורי ההגה. התנוחה גבוהה יחסית, עם מושבים מעט צרים אך נוחים ובעלי תמיכות ירכיים וגב טובות. מכסה המנוע שטוח וארוך (עד כמה שאפשר להעניק 'אורך' עם מידות צנועות) ובמרכז המכסה בליטה גדולה. ממש כאילו מסתתר שם V8 ביריון. אך השמשה אנכית וקטנת מידות והמראה הפנימית מעל ומסך מולטימדיה מתחת, פוגמים בצפייה לפנים.

יש מדף גדול ונוח לרוחב הקונסולה ושפע תאים פזורים. החומרים עצמם מעט גסים למגע באזורים מסוימים ויש להניח שהבחירה נעשתה בכוונה, כדי להעניק תחושה מחוספסת-קשוחה. אך במקומות שכיחים למגע החומרים רכים ומזמינים יותר.

במבחן השתתפה גרסת 'סאמיט' היקרה מכולן שמציעה לוח מחוונים דיגיטלי ("10.25), מסך מולטימדיה ("10.25), פתיחה חשמלית לתא המטען, טעינה אלחוטית לסלולר, חישוקי "18 קלים ועוד. אבל למרות המחיר העסיסי האבזור די סטנדרטי, עם מעט מאוד תחושת פינוק וללא בקרת אקלים דו-אזורית (היא רק חד-אזורית) או כיוון חשמלי אפילו למושב הנהג.

כשהושק DS3, אחיו לפלטפורמה, נטען כי אין מקום למנוע חשמלי עבור מושב הנהג בגלל הסאבוופר של מערכת השמע הממותגת שיש ברכב. חלפו שנים ובאוונג'ר אין מערכת שמע ממותגת, והכיוון עדיין ידני. ואם כבר מחפשים עבורנו תירוצים, נשמח לשמוע מדוע האיתות זקוק לצליל כפול (גם דרך מערכת השמע) ומעצבן.

את מידותיו הצנועות של האוונג'ר ובסיס הגלגלים הקצר שלו (256 ס"מ, ארבעה ס"מ פחות מהאח של פיג'ו) יגלה מיד מי שישתחל לאחור. מפתח הדלת האחורית צר יחסית ודרושה הנפת רגל גבוהה יחסית ומוזרה כדי לעבור את הקורה התחתונה. ואחרי שתתיישבו תגלו מרווח ברכיים צנוע ומרווח כפות רגליים חסר בגלל מסילות המושב הקדמי. ארבעה נוסעים יסתדרו, לחמישה יהיה מאוד צפוף.

תא המטען שימושי (הגם שצנוע יותר מהתא בפיג'ו למשל) ובהשכבת המושבים האחוריים משיגים רצפה כמעט שטוחה. רק שימו לב ובדומה לטרנד כיום, אין גלגל חלופי אלא רק ערכת ניפוח. ברכב עם יומרות שטח זו בהחלט בעיה.

איך נוסע: מערכת ההנעה החשמלית היא העדכנית והמוכרת של קונצרן סטלנטיס. 156 כ"ס, הנעה קדמית אך רק שני מצבי בחירה לבלימה רגנרטיבית וחבל שכך. הזינוק מהמקום מהיר ומיידי עד בערך 60 קמ"ש, אחר כך הופך קצב צבירת המהירות לאיטי יותר ואת המיאוץ ל-100 קמ"ש הוא מסיים בזמן איטי מהמקובל בעידן החשמל (9 שניות). עם זאת, להתנהלות רגועה ביומיום הוא מספיק לגמרי.

מערך המתלים מכויל כראוי, עם נוחות בינונית במהירות נמוכה-עירונית, ושיפור ניכר במהירות גבוהה יותר. שיכוך תנועת המרכב לא מרשים כאשר חוצים את המהירות הדו-ספרתית, אם כי הנוחות לא נפגעת באופן ממשי. פחות טוב הוא סינון רעש הכביש. בסך הכל, היכולת הדינמית ראויה עם ריסון מוצלח, היגוי חד ואחיזת כביש טובה.

נזכיר כי לאוונג'ר - כמו אחיו - יש סוללת 54 קוט"ש שמספקת טווח נסיעה רשמי של 400 ק"מ, וטעינה מהירה של עד 100 קילוואט. במהלך המבחן, כולל נסיעת שטח, הצריכה עמדה על כ-5.8 ק"מ לקוט"ש או במילים פשוטות, טווח של 320 ק"מ. בנסיעה רגועה יותר וללא שטח השגנו כ-350 ק"מ.

ומעבר לאספלט? האוונג'ר מרגיש זריז על שבילים ואפילו מהנה. ובהיעדרה של הנעה כפולה הוא מציע עזרי אלקטרוניקה כמו בקרת מהירות ירידה במדרון ומצבי נהיגה בשטח שמייחדים רק אותו במשפחה, כמו 'חול', 'בוץ' ו'שלג' בנוסף ל'ספורט', 'אקו' ו'רגיל' שיש בגרסאות חשמליות אחרות בסטלנטיס.

אלה משפיעות - באופן לא ממש מורגש - על הכוח, רגישות דוושת התאוצה ונקודת ההתערבות של בקרת היציבות והמשיכה. מה שכן משפיע הוא המרכב המוגבה שמאפשר עם מרווח גחון של 20 ס"מ וזוויות גישה-ונטישה של 32-20 מעלות להשתעשע אפילו בקטעי עבירות קלים. בזמן שמערך המתלים מטפל היטב בשיבושי שבילים מבלי להפגין רכות-חרטום מוגזמת.

  • מנוע: חשמלי
  • מצבר: 54 קוט"ש
  • הספק / מומנט: 156 כ"ס / 26.5 קג"מ
  • הנעה: קדמית
  • אורך: 408 ס"מ
  • רוחב: 178 ס"מ
  • גובה: 153 ס"מ
  • בסיס גלגלים: 256 ס"מ
  • משקל: 1,550 ק"ג
  • נפח תא מטען: 380 ליטר
  • 100-0 קמ"ש: 9.0 שניות
  • מהירות מרבית: 150 קמ"ש
  • כריות אוויר: 6
  • דירוג בטיחות (Euro NCAP): 5 כוכבים
  • מחיר: 220 אלף שקל

למאמר זה התפרסמו 27 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב
  • צור קשר בוואטסאפ
  • התקשר אלינו

הוספת תגובה

תגובות

תגובות לכתבה

צור קשר בוואטסאפ חזור למעלה