דאצ'יה סנדרו סטפוויי (מבחן דרכים) - פחות לואו-קוסט, יותר רנו

להיט המכירות של שוק הרכב האירופי נחת בישראל, ונושא הפעם עם תג-מחיר יקר משמעותית מבעבר. האם הוא מסוגל להצליח גם אצלנו? נהגנו בו לראשונה

מאת: נועם ריין
פורסם 18:09

Getting your Trinity Audio player ready...

דאצ'יה סנדרו סטפווי הוא סיפור הצלחה היסטרי בשוק האירופי, שם הפך למכונית הנמכרת ביותר ב-2023, מותיר מאחור להיטים נצחיים כמו פולקסווגן גולף וטרנדים עכשוויים כמו טסלה מודל Y.

אצלנו? פחות, גם בעבר, כאשר הוצמד לו תג-מחיר מפתה. הקהל המקומי פשוט לא חלק את ההתלהבות האירופית מהשילוב בין מראה פושר, אבזור צנוע ויחידת הנעה מאתגרת - ידנית בלבד בשנים הראשונות, תיבה רובוטית מטלטלת בהמשך. ובניגוד לאירופה, גם בגלל מחיר שלא היה תחרותי מספיק.

עכשיו, ארבע שנים לאחר השקתו באירופה, דאצ'יה מנחיתה בישראל את הדגם המצליח. ומבטיחה לשפר משמעותית כל פרמטר - בעיקר הודות לשימוש בפלטפורמה ומערכת הנעה מודרנית מבית רנו, המאפשרות גם לצייד אותו במערכות בטיחות אקטיביות מתקדמות.

אבל יש לכך מחיר, תרתי משמע. הסנדרו סטפוויי התייקר משמעותית. אמנם, הוא עדיין הזול בקטגוריה, אבל הפער מול מתחריו המבוססים והמצליחים קטן בהרבה.

סיכום: הסנדרו סטפווי החדש טוב מקודמו, קפיצת מדרגה של ממש. החל ממראה, דרך סביבת נהג, מערכת הנעה, מערכות בטיחות ותודה לרנו - עם איכות נסיעה עדיפה בעיר ומחוצה לה.

מתחרים: יונדאי ווניו, קיה סטוניק, סיאט ארונה
מחיר: 120 אלף שקל

טוב: מרווח פנימי, מראה, נוחות בעיר
בסדר: תיבת הילוכים, צריכת דלק
טעון שיפור: איכות חומרים, ביצועים
ציון: 7

אך השיפור הדרמטי ביחס לדגם היוצא לא מציב אותו (עדיין) בקו אחד מול מתחריו הישירים. שכן תחושת החסכון עדיין נוכחת, בעיקר בתא הנוסעים, וכך גם הביצועים ואופי הפעולה של מערכת ההנעה.

אילו תג המחיר היה עדיין מציב אותו בפער ניכר מהאחרים, זה היה מובן יותר. אבל תמורת 120 אלף שקלים, אלפי שקלים בודדים פחות ממתחרים כמו יונדאי וניו, סיאט ארונה וקיה סטוניק, הוא קרוב אליהם מדי ולכן מלאכת השיווק לא צפויה להיות פשוטה. לא כמו באירופה לפחות.

איך נראה: הוא נראה טוב בהרבה מקודמו, מודרני עם תאורת לד מלפנים וסבכת המותג העדכנית, לצד פסי הגנה שחורים סביב למרכב וגגון מסיבי. על מיגוני הצד השחורים (בהתקנה מקומית) היינו מוותרים, או לכל הפחות דורשים להדביק אותם באופן שלא יפריע לפתיחת הדלת האחורית כמו שקרה ברכב המבחן.

סביבת הנהג עדכנית מבעבר עם מסך מגע בחלק העליון של הקונסולה ("8) ובקרת אקלים דיגיטלית, אבל איכות החומרים נמוכה מהמקובל בקטגוריה, עם פלסטיק קשיח וברגים חשופים המייצרים תחושה זולה.

גם דיפון הבד האפור על הדשבורד והדלתות לא מצליח לחפות על כך. עדויות נוספות לחיסכון הן שקע USB בודד, פתיחה אוטומטית רק לחלון הנהג וחסרונה של תאורת פנים ליושבים מאחור.

תנוחת הנהיגה לא משכנעת בשל טווח כוונון מוגבל להגה, מנגנון מסורבל לכוונון גובה המושב (ללא אפשרות כוונון לתמיכת הגב) ותמיכה צידית סבירה בלבד.

בהשוואה לקודמו הוא ארוך ב-2 ס"מ (410 ס"מ) עם בסיס גלגלים ארוך ב-1.5 ס"מ (260.5 ס"מ) ומשיג כך שיפור קל של מרחב המחיה לצמד יושבים מאחור, שיתקשו להיכנס פנימה עקב מושב נמוך ומפתח דלת צר וגבוה. תא המטען כמעט זהה בגודלו (8+ ליטר, 328 ליטר) אך סף ההטענה נותר גבוה. שימו לב, מיקום לא שגרתי של המגבה בדופן עלול לשרוט ציוד עדין.

רשימת האבזור צנועה וכוללת מצלמת נסיעה לאחור ומפתח חכם, בעוד מערך הבטיחות כולל בלימה אוטונומית ותיקון סטיה מנתיב, עם התרעת שטח מת בהתקנה מקומית ברכב המבחן.

איך נוסע: מערכת ההנעה היא המוכרת של רנו: מנוע בנזין מוגדש, עם 3 צילינדרים בנפח 1.0 ליטר (91 כ"ס) ותיבת הילוכים רציפה. הביצועים פושרים ולא רק בגלל נתון ארכאי של 14.2 שניות בזינוק ל-100 קמ"ש. גם יציאה לעקיפה, במישור ועם נהג בלבד, מחייבת תכנון מוקפד.

המנוע מייצר רעידות בסל"ד נמוך ותיבת ההילוכים הרציפה שפועלת בצורה חלקה בתנועה עירונית, מייצרת רעש ניכר בעומס גבוה, ואינה מאפשרת בלימת מנוע יעילה בירידות בשילוב למצב L. צריכת הדלק לא מבריקה, עם 12 ק"מ לליטר בממוצע המבחן.

כיול המתלים רך יחסית ונוחות הנסיעה בעיר טובה, אך מחסור בריסון המתלה גורם לנדנודי מרכב במהירות גבוהה על כבישים גליים. לצד זאת, רעשי רוח חודרים לתא כבר במהירות שיוט חוקית.

בכביש מפותל הוא סובל מזוויות גלגול גדולות מהרצוי, ומפעולת הגה ארוכה (יותר מ-3 סיבובים מקצה לקצה) ונטולת תחושה. כך גם במקרה של הבלמים, בין היתר עקב שימוש בבלמי תוף מאחור.