טויוטה היילקס נחשב למלך בלתי מעורער, בין היתר משום שהוא הטנדר הנמכר ביותר בכל מקום שהוא לא צפון אמריקה. עם יותר מ-20 מיליון יחידות ב-56 השנים שחלפו מאז הושק, כשהוא משווק ביותר מ-180 מדינות ונהנה מתפוצה גדולה מזו של מקדונלד'ס.
אבל זו לא רק הפופולריות יוצאת הדופן, לה זוכים דגמים רבים של היצרנית היפנית. שכן מאז הוצג הדור השמיני בשושלת, באמצע העשור הקודם, הוא הפך למנצח סדרתי של כל מתחרה אפשרי, כולל טנדרים שהוצגו שנים אחריו מבית מיצובישי ואיסוזו.
אבל לא קל בפסגה, ותמיד יהיו קוראי תיגר צעירים ומוכשרים. למשל פורד ריינג'ר שמגיע לישראל לראשונה, והוכיח כי הוא מסוגל להתמודד עם מכירות טויוטה בשווקים רבים בעולם. וגם דור שני לפולקסווגן אמרוק, שחולק רכיבים רבים עם הטנדר של פורד ומבטיח לשפר חלק ניכר מנקודות התורפה של קודמו.
- מנוע: 4 צילינדרים, טורבו-דיזל, 2.8 ליטר (204 כ"ס)
- תיבת הילוכים: אוטומטית, 6 הילוכים
- הנעה: אחורית, כפולה, הילוך כוח, נעילת דיפ' אחורית
- מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 22.8 ס"מ, 27/29 מעלות
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית, צריכת דלק (יצרן): 10.7 שניות, 175 קמ"ש, 10.4 קמ"ל
- מחיר רכב מבחן (בסיס): 326 אלף שקל (300 אלף שקל)
- מנוע: V6, טורבו-דיזל, 3.0 ליטר (240 כ"ס)
- תיבת הילוכים: אוטומטית, 10 הילוכים
- הנעה: אחורית, כפולה אוטומטית, הילוך כוח, נעילת דיפ' אחורית
- מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 23.7 ס"מ, 26/30 מעלות
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית, צריכת דלק (יצרן): 9 שניות, 180 קמ"ש, 9.7 קמ"ל
- מחיר: 360 אלף שקל
- מנוע: 4 צילינדרים, טווין-טורבו-דיזל, 2.0 ליטר (205 כ"ס)
- תיבת הילוכים: אוטומטית, 10 הילוכים
- הנעה: אחורית, כפולה אוטומטית, הילוך כוח, נעילת דיפ' אחורית
- מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 23.5 ס"מ, 23/30 מעלות
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית, צריכת דלק(יצרן): 10.5 שניות, 180 קמ"ש, 11.2 קמ"ל
- מחיר: 365 אלף שקל
להשוואת מפרטים בקטלוג: טויוטה היילקס מול פורד ריינג'ר ופולקסווגן אמרוק
עיצוב ההיילקס תכליתי ולא עושה רושם מיוחד או גורר התעניינות דומה לזו שמושכים צמד מתחריו הצעירים. האמרוק הוא הקיצון השני, מוחצן מדי, עם סבכה קדמית עמוסת ניקל. הריינג'ר נראה טוב מכולם, עם חרטום בהשראת האחים הגדולים מאמריקה.
סביבת הנהג של ההיילקס מגלה עד כמה הוא ותיק, עם מסך מגע קטן ("8), לוח מחוונים אנלוגי ורק שקע USB בודד (2 באמרוק, 4 בריינג'ר). בדומה למתחריו הוא מצויד בשקע חשמל אמיתי (220V בטויוטה, 230V בפורד ובפולקסווגן) המאפשר חיבור למחשב נייד למשל.
אך הוא הנוח והקל ביותר לתפעול, ומציע תאי אחסון רבים לרבות צמד מחזיקי כוסות סמוכים לפתחי האוורור (רעיון שפורד העתיקה) המסייעים לשמור על קרירות פחית המשקה. שדה הראיה הוא הטוב ביותר, אך טווח כיוון ההגה מוגבל למרחק ופוגם בתנוחת הנהיגה.
הריינג'ר והאמרוק מודרניים בהרבה ולשניהם מסך מגע ענק ("12) האחראי על תפעול המערכות. בפורד התפריטים ברורים יותר ויש גם מתגים ייעודיים ונוחים לבקרת האקלים. הוא גם מצויד בשישה מפסקים ייעודיים (AUX) להפעלת מכשירים חיצוניים כמו פרוז'קטורים או כננת. מתגי השליטה בהגה, לעומת זאת, נוחים יותר בפולקסווגן.
בשניהם יש מערכת מצלמות היקפיות משובחת המקלה על צליחת אתגרי עבירות או חיבור לנגרר, ויחידות תאורה מסביב למרכב ובפנים הארגז לטובת פריקת ציוד בקמפינג לילי. עוד נציין כי לשניהם בלם חניה חשמלי ובורר הילוכים אלקטרוני. ולמרות היתרון הבטיחותי (שילוב למצב חניה אם הנהג שכח לעשות זאת) המעבר מ-D ל-R מסורבל מדי.
לשניהם לוח מחוונים דיגיטלי המאפשר מגוון תצוגות ונתונים שונים, אבל בפולקסווגן הוא גדול יותר ("12.3 לעומת "8) ולכן נוח יותר לתפעול מהזה העמוס מידע שבפורד.
לאמרוק יתרון נוסף עם איכות חומרים גבוהה יותר ובעיקר מושב נהג נוח ותומך יותר, באופן שמאפשר לבלות שעות ארוכות ללא מאמץ מאחורי ההגה. הוא גם היחיד עם כיוון חשמלי למושבים הקדמיים (לנהג בלבד באחרים). במפתיע, לשני הטנדרים הצעירים אין כיוון גובה לחגורות הבטיחות, מגבלה בעיקר לנהגים נמוכים.
בריינג'ר ובאמרוק מרחב המחיה נדיב יותר מבהיילקס (הודות לבסיס גלגלים ארוך ב-18.5 ס"מ) והיושבים שם גם זוכים לפתחי מיזוג נפרדים. גם הארגז שלהם ארוך (ב-2 ס"מ) ורחב (ב-4 ס"מ) מהטויוטה, אבל כושר העמסה של היפני גבוה במעט (בין 70 ל-100 ק"ג).
לפורד יש בארגז צמד שקעי חשמל (12V הקיים גם באמרוק ו-230V), מסילות ייעודיות לקשירת ציוד ומגרעות בקצוות הפגוש האחורי המקלות על הטיפוס אליו.
גם מערך הבטיחות מציג את פער הדורות בין הכלים. בשלושתם הוא כולל בלימה אוטונומית ובקרת שיוט אדפטיבית, אך זו של ההיילקס מתנתקת מתחת ל-30 קמ"ש ולכן לא שימושית לזחילת פקקים. האמרוק והריינג'ר מוסיפים גם שמירת נתיב (התרעה ותיקון באמצעות הבלמים בטויוטה) והתרעת שטח מת. לפולקסווגן יש גם 9 כריות אוויר (8 בפורד, 7 בטויוטה) כולל אחת בין הנהג לנוסע להפחתת פגיעה במקרה של תאונה צידית.
האמרוק מצוייד במנוע הגדול (V6 בנפח 3.0 ליטר) והחזק (240 כ"ס) מכולם, ובהתאם הביצועים הם הטובים ביותר, ובפער ניכר. זה מורגש בזינוק מהמקום, בתאוצות הביניים וגם ביכולת השיוט הקלילה במהירויות של כביש 6.
במבחן הגרירה - עם עגלה במשקל 1.9 טון - הוא המרשים מכולם, כשהוא מסוגל לצבור מהירות בקלות ולשמור על רזרבות כוח גם בעליות להרי ירושלים, לצד בלימת מנוע יעילה יותר בירידה. הוא גם מצויד במצב גרירה ייעודי ויעיל, אם כי לא מושלם כמו בטנדרים הגדולים מאמריקה.
במפתיע, מערכת ההנעה הוותיקה של ההיילקס (4 צילינדרים בנפח 2.8 ליטר עם 204 כ"ס) ממצבת אותו שני במבחני התאוצה והביצועים, בעיקר הודות לתיבת הילוכים שמציעה אמנם פחות יחסי העברה מהשניים האחרים (6 לעומת 10), אך מחפה על כך במהירות תגובה ודיוק. החיסרון הבולט הוא צליל הטרטור המוכר של מנוע הדיזל, שנוכח כאן באופן קבוע.
ביצועי הריינג'ר פשוט מאכזבים, למרות שמדובר במנוע מודרני מזה של ההיילקס (4 צילינדרים, כפול מגדשים בנפח 2.0 ליטר עם 205 כ"ס). הוא אחרון במבחני התאוצה, בין היתר בגלל תגובות איטיות של תיבת ההילוכים, ועם הנגרר הוא האיטי ביותר בעליה וזה שסיפק את בלימת המנוע הפחות אפקטיבית במבחן. בדומה לאמרוק, גם כאן יש מצב גרירה ייעודי, אך השפעתו כמעט ואינה מורגשת.
ולמרות כל זאת, הוא לא החסכוני מכולם. עם 8.2 ק"מ לליטר סולר בממוצע מבחן של יותר מ-500 ק"מ לעומת 8.4 ק"מ לליטר להיילקס. כצפוי, המנוע הגדול והחזק של האמרוק היה הצמא בחבורה, עם 6.9 ק"מ לליטר.
דוגמה נוספת לפערי דורות הגיעה בסעיף היכולת הדינמית, וזו של ההיילקס נמוכה ממתחריו המודרניים, גם עקב הגה הידראולי כבד מדי לתפעול עם תחושה מעורפלת. פורד ופולקסווגן מציעים אפשרות להנעה כפולה לכביש (אחורית בבסיסה, עם העברת כוח לפנים כשנדרש), המהווה יתרון בטיחותי בנסיעה בכביש רטוב ללא מטען בארגז. לשנייהם גם בלמי דיסק מאחור, לעומת תופים מיושנים בטויוטה.
האמרוק משדרג עוד יותר את היכולת עם כיול מיתלים ייעודי של המהנדסים הגרמנים, והוא הנעים ביותר לנסיעה בכביש, שכן הוא מבודד טוב יותר את תחלואי הסלילה, עם תחושה הקרובה ביותר לנסיעה במכונית נוסעים פרטית גדולה.
גם בשבילים משובשים האמרוק הוא הנוח ביותר. הריינג'ר מפתיע לרעה עם כיול נוקשה מדי וחסר ריסון מספק, המובילים לנוחות בינונית על פני כל טווח מהירות. ההיילקס נוקשה יחסית, אבל הריסון משובח ולכן הוא הטוב מכולם בנסיעת שבילים מהירה, עם תחושת החוסן המוכרת שמעניקה שפע של בטחון.
שלושתם עושים שימוש במכלולים חסונים כמקובל בקטגוריה: שלדת סולם, מיתלים נפרדים מלפנים, סרן חי מאחור, הילוך כוח קצר ונעילת דיפרנציאל אחורית. בשטח טכני ההיילקס הוא עדיין המלך, עם מהלכי מתלה ארוכים יותר ובקרת משיכה יעילה המאפשרת לדלג בקלות על הצלבות צירים.
לאמרוק ולריינג'ר בורר עם מצבים ייעודיים לשטח (בוץ-חריצים וחול), אבל אופן הפעולה שלו מטריד שכן הוא משנה גם את המצבים בתיבת העברה, והיינו מעדיפים לוותר עליו. וגם כאן הריינג'ר פחות מבריק, עם בקרת משיכה שמתקשה לרסן אובדני אחיזה, והוא נדרש לשימוש בנעילת הדיפרנציאל מאחור כדי לצלוח את הקטע הטכני.
האמרוק מצויד בצמיגי שטח דו-שימושיים (גודייר טריטורי AT) לעומת צמיגי כביש בשני האחרים. הוא הצליח להתמודד טוב מהריינג'ר עם הקטע הטכני מבלי להזדקק לנעילה אחורית ושוב, נהנה מבלימת מנוע טובה משמעותית בירידה.
פורד ריינג'ר מנצח בתחום המראה ואבזור תא הנוסעים. אבל בשאר הסעיפים הוא לא מהווה תחרות לשני מתחריו. הביצועים שלו נחותים, נוחות הנסיעה בינונית ויכולת השטח לא מבריקה. למרות הבסיס הזהה לאמארוק, הוא שונה ממנו באופן ברור, אם כי תג המחיר שלו גבוה משמעותית מזה של ההיילקס, בדיוק כמו הגרמני. אגב, באוסטרליה ובאירופה תג המחיר של הטויוטה והפורד כמעט זהה.
טויוטה יכולה לראות עצמה כמנצחת במבחן, ולו רק בשל העובדה שהיא מכניסה לזירה הלוהטת הזו טנדר בן 10 שנים, שעדיין נחשב לסופר-רלוונטי ותחרותי, אירוע נדיר מאוד בתעשיית הרכב. הוא אינו מצליח (ולא ממש מנסה) להסתיר תא נוסעים מיושן ומערכות בטיחות פחות מתקדמות, אבל אם היינו נדרשים לבחור בסוס עבודה יעיל וחסון, עם מוניטין אמינות ויכולת שטח טובה, הוא היה הבחירה שלנו.
אבל פולקסווגן אמארוק בסביבה, ועכשיו גם טוב משמעותית מקודמו, עם יכולת עבירות טובה בהרבה ומערכות בטיחות מתקדמות. גם הוא יקר, אבל בניגוד לפורד הוא מצדיק זאת עם יכולת גבוהה מכולם על הכביש, מקום בו יבלה את עיקר זמנו, עם ביצועים טובים משמעותית לצד סביבת עבודה עדיפה על השניים האחרים. ולכן הוא גם מנצח המבחן הזה.
תודה לליאור אלדן מחברת עופר אבניר, יבואנית קאן-אם, על הסיוע במבחן הגרירה