50 גוונים של אופל: מאסקונה עד אינסיגניה

בימים אלו עושה אופל אינסיגניה החדשה את צעדיה הראשונים על כבישי ישראל. מכונית המנהלים של אופל, שהחלה להימכר כאן בימים האחרונים של 2017, היא דור שני למכונית שזכתה בתואר "מכונית השנה באירופה" בסוף העשור הקודם. אבל הותיקים יותר מבין קוראינו ודאי יודעים כי היסטוריית מכוניות המנהלים של אופל לא התחילה באינסיגניה ההיא, ואפילו לא באופל וקטרה של שנות התשעים.

לרגל השקתה של אופל אינסיגניה החדשה, יצאנו למסע היסטורי מרתק בעקבות מכוניות המנהלים של אופל. התחלנו עם האסקונה שצוידה במנוע 1,200 סמ"ק בסוף שנות ה-60, וסיימנו באינסיגניה החדשה שמצוידת ב-250 כ"ס, תיבת 8 הילוכים אוטומטית ומערכות בטיחות שהופכות אותה למכונית כמעט אוטונומית. ומה היה בין לבין? קחו נשימה, אנחנו יוצאים לדרך.

אופל אסקונה: השושלת מתחילה

הסיפור מתחיל אי שם בסוף שנות ה-60, אז מחליטה אופל לייצר רכב משפחתי גדול, מה שלימים יקבל את הכינוי "רכב מנהלים". בשנת 1970 מוצגת לראשונה ברוסלסהיים (גרמניה) אופל אסקונה. האסקונה משווקת בשלוש תצורות שונות: סדאן שתי דלתות, סדאן 4 דלתות וגרסת סטיישן בעלת שתי דלתות בלבד! האסקונה שווקה עם שלושה מנועים: 1.2 ליטר, 1.6 ליטר ו-1.9 ליטר, כאשר שיא ההספק של מנוע ה-1.9 עמד על 90 כ"ס והמנועים שודכו להנעה אחורית, כמקובל באותן השנים.

האסקונה מוקמה בהיררכיית הדגמים של אופל בין אופל קאדט המשפחתית לאופל רקורד הגדולה (שהוחלפה בהמשך באופל אומגה, שיצורה הופסק ב-2003). את שמה היא קיבלה מהעיר אסקונה שבשוויץ.

הדור השני של האסקונה הוצג ב-1975 ובשתי תצורות סדאן של 2 או 4 דלתות. בהמשך עודכן קו המנועים: מנוע 1.3 ליטר החליף את ה-1.2 ליטר, מנוע 2.0 ליטר החליף את ה-1.9 ואליהם הצטרפו מנוע 2.0 ליטר דיזל חדש ומנוע 2.4 ליטר שסיפק 144 כ"ס.



זהו נתון מרשים במיוחד לאותן שנים, אבל מה שמרשים במיוחד אלו הגרסאות ששופרו עבור מירוצי הראלי על ידי סדנת קוזוורת', והגיעו להספקים מפלצתיים של 230 עד 340 כוחות סוס. מעל 1.2 מיליון יחידות נמכרו מהדור השני של האסקונה, שהפכה לאחד הלהיטים הגדולים של אופל.

בשנת 1981 החל ייצורו של של הדור השלישי. בניגוד לשני הדורות הקודמים, הפעם האסקונה קיבלה הנעה קדמית, כחלק מפרוייקט פלטפורמת J של ג'נרל מוטורס להסבת קו הדגמים להנעה קדמית. האסקונה בדור השלישי שווקה בנוסף לתצורת 2 ו-4 דלתות, גם בתצורת 5 דלתות "פאסטבק" - תצורה שכיום נחשבת לעתיד של תעשיית הרכב, עם דגמי קופה-סדאן כמו מרצדס CLS ואודי A7.

באותה תקופה קיבלה האסקונה מנוע דיזל בנפח 1.6 ליטר מפיתוח של לא אחרת מאשר איסוזו (שגם היא נמצאת בבעלות ג'נרל מוטורס). מ-1986 הייתה אפשרות להוספת ממיר קטליטי במנועי הבנזין הגדולים. אופל אסקונה בדור השלישי זכתה גם לגרסה ספורטיבית, בעלת מנוע עם הזרקה ישירה שסיפק 130 כ"ס - אך בישראל של אותן שנים היא שווקה (בין היתר) עם מנוע 1.3 ליטר בעל ביצועים פושרים למדי, בשל הגדרות המיסוי שהותאמו לנפחי המנוע...

היבואן של אופל באותן שנים, ליאו גולדברג, מכר את האסקונה בגרסאות המהודרות במחירים של פחות מ-45,000 שקל. עם זאת, לא מעט ישראלים ייבאו מכוניות באופן אישי מרחבי אירופה, בגרסאות מאובזרות עוד יותר ובמחירים דומים.

אופל וקטרה: צעד אחד קדימה

סוף שנות השמונים ותחילת התשעים, תקופת הסיום של המלחמה הקרה ונפילת בריה"מ, היו גם ימים מעניינים בגזרת המשפחתיות הגדולות. דגמים כמו פולקסווגן פאסאט, פורד סיירה, פיג'ו 405 ואודי 80 החלו לתפוס תאוצה באותן השנים ואופל היתה צריכה דגם שימלא את נעליה הגדולות של האסקונה הותיקה. אל המערכה נשלחה אופל וקטרה, שהוצגה בשנת 1988 ויוצרה ב-3 דורות במשך 20 שנה בסך הכל.

בדור הראשון שווקה אופל וקטרה בגרסאות 4 או 5 דלתות, בעוד גרסת הקופה 2 דלתות זכתה לשם אחר - אופל קליברה. קו המנועים כבר היה מודרני יותר עם נפחים שהחלו ב-1.4 ליטר והגיעו עד ל-2.5 ליטר. עם כניסת תקנות הזיהום "יורו 1" הותאם קו המנועים לדרישות החדשות והמנוע הבסיסי היה בנפח 1.6 ליטר בעוד הגרסה הספורטיבית GSI צוידה במנוע 2.0 ליטר עם 16 שסתומים, שסיפק 150 כ"ס. מעבר לביצועים הטובים, אופל וקטרה של אותן שנים סימלה קו של איכות והידור - ואפילו יוקרה. היא היתה מרווחת, נוחה מאוד לנסיעה ומרשימה מבחינת איכות החומרים.

בשנת 1990 ו-1993 הושקו שתי גרסאות בעלות הנעה כפולה. האחת צוידה במנוע 2.0 ליטר שקיבל חיזוק בדמות מגדש טורבו וסיפק 204 כ"ס. השנייה הייתה בעלת מנוע V6 בנפח 2.5 ליטר שסיפק 170 כ"ס. כאן אופל כבר שאפה להתחרות בגרסאות החזקות של המתחרות, שקרצו לעולם הספורטיביות.

הדור השני של אופל וקטרה הושק בשנת 1995. לשתי התצורות של 4 ו-5 דלתות, הצטרפה לראשונה גם גרסת סטיישן שימושית. העיצוב היה מודרני יותר עם קווים מעוגלים יותר וקו עיצובי הנמשך מהגריל הקדמי ועד לקצה מראות הצד. בדור השני הוצגו גם שתי גרסאות במהדורה מוגבלת. האחת יוצרה ב-3,900 יחידות (מתוכן 317 בתצורת סטיישן) והיא קיבלה את מנוע ה-V6 שהספקו שודרג ל-195 כ"ס. לקראת סוף שנת הדגם, ב-2001-2002 יוצרה הוקטרה GSI במהדורה מוגבלת עוד יותר, של 500 יחידות בלבד (מתוכן 37 סטיישן). מהודרה זו זכתה למנוע בנפח 2.6 ליטר ואבזור כגון פנסי קסנון ובלמים מוגדלים. הדור השני יוצר במפעלים שונים ברחבי העולם, ממדינות אירופה, דרך ברזיל, מצרים ועד טייוואן.

הדור השלישי של הוקטרה הושק ב-2002 ויוצר במשך 6 שנים, עד 2008. הדור הזה כבר קיבל את פלטפורמת "אפסילון" של ג'נרל מוטורס, ששימשה בין היתר את ביואיק לה קרוס, קאדילק XTS ושברולט אימפלה. גרסת הכניסה קיבלה מנוע בנפח 1.8 ליטר שסיפק 121 כ"ס, בעוד הגרסאות הבכירות צויידו במנוע בנפח 3.2 ליטר שסיפק 208 כ"ס - אחת מהן עדיין מסתובבת על כבישי ישראל, ועוטה את הכינוי GTS. בשנת 2003 הצטרף למבחר מנוע מוגדש בנפח 2.0 ליטר שסיפק 173 כ"ס, אך הוא לא נמכר בכמויות גדולות. לצד זאת הגיע מנוע דיזל V6 בנפח 3.0 ליטר שזכה להצלחה באירופה, סופק על ידי איסוזו, והפיק 177 כ"ס ובהמשך שודרג ל-184 כ"ס. מנגד, מנוע הבנזין בנפח 3.2 ליטר הוחלף במנוע תוצרת אוסטרליה, V6 מוגדש בנפח 2.8 ליטר שסיפק 228 כ"ס. ב-2006 הציגה אופל לראשונה גרסת OPC ספורטיבית, שהביאה את הוקטרה להספק של 248 כ"ס.

דווקא בדור השלישי שלה, שהיה היוקרתי והאיכותי מכולם, אופל וקטרה לא זכתה להצלחה ניכרת בישראל. בתחילת העשור הקודם, עם ניפוחה של בועת ההיי-טק הישראלית, עלה הביקוש למכוניות מנהלים ב"קבוצת רישוי 4" - ודגמים כמו מאזדה 6, סיטרואן C5, פורד מונדיאו והונדה אקורד נמכרו בכמויות גדולות. אופל וקטרה של אותן שנים היתה יקרה מהן, ולכן לא הצליחה להתבסס בחברות הליסינג ולהפוך לרב מכר - לפחות עד שהגיעה האינסיגניה...