מנוע טורבו קטן: חזק יותר או חסכוני יותר?

"ואף על פי כן, נוע תנוע"

כדי לענות על השאלות האלו הצטיידנו בקיה ריו, שלאחרונה זכתה במנוע חדש בנפח 1,000 סמ"ק בלבד. המנוע הקטן מייצר הספק של 120 כ"ס ומומנט של 17.5 קג"מ - שיפור ניכר לעומת מנוע ה-1.4 ליטרים שקדם לו.

אל המנוע משודכת תיבת הילוכים כפולת מצמדים. הנתונים הרשמיים מדווחים על תאוצה של 10.5 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש ועל צריכת דלק משולבת של 19.6 ק"מ לליטר. בעצם יש לנו כאן שני פרמטרים שצריך לבדוק: הראשון מתייחס לביצועים שמנועי הטורבו הקטנים מסוגלים לייצר, השני הוא צריכת הדלק.

כדי לבחון את כל זה לעומק החלטנו על מסע לאילת ובחזרה, שיתחיל ויסתיים באותו היום. בדרך הלוך ננסה לנהוג בצורה רגועה ומתונה, במהירות של לא יותר מ-80 קמ"ש, על מנת לבדוק כמה חסכוני יכול להיות המנוע הקטן. בנסיעה חזרה הביתה נהפוך את עורנו וננהג בצורה אגרסיבית הרבה יותר, עם תאוצות חזקות, עקיפות מאומצות וניסיון לסחוט כל טיפה של ביצועים מהמנוע הקטן.

נעים מאוד, ריו

את ההיכרות המחודשת עם המכונית ערכנו בתל אביב, יום לפני היציאה למסע. החלטנו לבצע סדרת ניסיונות למרחקים קצרים על מנת לבחון מהם התנאים שבהם ניתן להשיג את צריכת הדלק האופטימלית.

בדקנו כיצד עדיף להאיץ בתחילת נסיעה, מהי מהירות הנסיעה העירונית החסכונית ביותר, מהי המהירות הבין-עירונית החסכונית ביותר, איך כדאי לעקוף ואם בכלל כדאי לתת למערכת ה"עצור וסע" להיכנס לפעולה בזמן עצירות קצרות.

לאחר מספר שעות של ניסויים הגענו למסקנות. את ההאצות יש לבצע בהדרגתיות (ברור, לא?). אין סיבה להאיץ ב"קצב צב" שכן את המומנט המירבי משיגים כבר ב-1,500 סל"ד נמוכים, אבל גם לא כדאי למעוך את הדוושה. מעקיפות כמובן שעדיף להימנע עקב צריכת דלק מוגברת בזמן האצות ביניים, וכמובן שאת הנסיעה עצמה נבצע בהתאם לחוק - בבטחה, ללא הפרעה או סיכון לנסיעתו של רכב אחר וללא הפרעה לתנועה מכל כיוון.

את התפעול של תיבת ההילוכים כפולת המצמדים השארנו למחשב, שכן התיבות ממילא מכוילות להעלאת הילוכים מהירה יחסית לטובת חיסכון בדלק.

במהלך הבדיקות גילינו כי המהירות העירונית שהציגה את נתון צריכת הדלק הנמוך ביותר היא 50 קמ"ש והמהירות הבין-עירונית שהציגה את נתון צריכת הדלק הנמוך ביותר היא 80 קמ"ש.

לאור המסקנות הוחלט על נסיעה מהמרכז לאילת דרך כביש 40, עד לחיבור לכביש 90 שיוביל אותנו לאילת. הבחירה בכביש 40 תאפשר לנו להתמיד במהירות הבין-עירונית החסכונית ביותר ולמרחק רב יותר, לעומת נסיעה דרומה דרך כביש 6 בה מהירות של 80 קמ"ש תפריע לתנועה באופן ממשי.

***

04:50, יוצאים מהבית. הרחוב שקט לגמרי, הריו נחה בחניה. נכנסים, מניעים, מכבים מזגן (מי צריך מזגן בקור הזה). מיכל הדלק מלא ומחשב הדרך מדווח על טווח נסיעה של 555 ק"מ (שיהיה למזל). מאפסים את מוני המרחק, וצריכת הדלק ויוצאים.

05:00, תחילת נסיעה. נסיעה עירונית ב-5 בבוקר שקולה לסדנת ויפאסנה. הכל רגוע ושקט ובהחלט אפשר לשמור על מהירות של 50 קמ"ש. לאחר יציאה מהעיר מגבירים את המהירות ומתייצבים על 80 קמ"ש. הכבישים עוד ריקים.

05:40, אוספים את הצלם. אחרי נסיעה עירונית קצרה ונסיעה בין עירונית דרומה, שמשום מה כללה לא מעט רמזורים אדומים, הגענו סוף סוף לקרית גת במטרה לאסוף את הדר. חוזרים למוד עירוני ומנווטים אל היעד. צריכת הדלק כבר נשקה ל-18 ק"מ לליטר.

הדר כבר מחכה בפינת הרחוב. בזמן שהוא מכניס את התיקים, מערכת "עצור וסע" דוממה את הרכב והעירה אותו לחיים בתזמון מושלם, ברגע שחגר את החגורה. מעירים גם את ה-Waze וכותבים "אילת", כיוון כללי. הווייז אופטימי ומבטיח נסיעה של 3 שעות בדיוק. הוא עדיין לא יודע שאנחנו לא נעבור את רף ה-80 קמ"ש אפילו במילימטר.

06:10, הווייז הבין... אחרי 30 דקות נסיעה הבינה אפליקציית הניווט שלא נגיע  ליעד בזמן שחשבה. כדי שלא נשתגע ברכב הוחלט על עצירת התרעננות קצרה בכל שעה. יש בקיה ריו התרעת עייפות לנהג, אבל עצרנו הרבה לפני שהגענו למכסת השעות שהיא מאפשרת לפני התרעה. גם אפשרות שיקוף לטלפון יש, אנדרואיד אוטו או אפל קארפליי. אנחנו מסודרים גם עם מוזיקה לדרך.

07:15, קפה של בוקר. עצרנו להתרעננות ראשונה בנופים המדבריים של גן לאומי עבדת. זו הזדמנות לציין את מערכת השמירה על הנתיב של הריו, אחת ממכוניות הסופר מיני היחידות שמצוידות במערכת האקטיבית. בקיה אפשר להגדיר את מידת ההתערבות בהיגוי, החל מכיבוי מוחלט של המערכת, דרך התרעה בלבד ועד התערבות ב-3 רמות של עוצמה. חשוב במיוחד בנסיעות למרחקים ארוכים.

07:45, מכתש רמון. כשהגענו למצפה רמון, אפילו היעלים עוד ישנו. בדרך כלל ניתן לפגוש אותם מטיילים בכיכר הגדולה או בעמדת התצפית על המכתש, אבל הפעם היה שקט במיוחד. ירדנו בדרך הפתלתלה אל המכתש לכמה צילומי נוף. למי שירצה לעשות עצירה ארוכה יותר, נמליץ על טיול במנסרה. כנסו בשביל הכורכר הכבוש בהתאם לשילוט למסלול. מהחניה המשיכו במסלול הירוק והמעגלי. אם תרצו תוכלו לחזור לרכב לנסיעה קצרה אל החולות הצבעוניים או להמשיך בהליכה כ-700 מטר במסלול השחור.

אחרי הירידות של מצפה רמון הצביע מחשב הדרך על צריכה של כ-19 ק"מ לליטר. הדרך עוד ארוכה.

08:25, עבודות בכביש. לאחר כ-40 דקות נסיעה בחיבור של כביש 40 עם כביש 13, הגענו לקטע בו בוצעו עבודות בכביש. כביש 40 בחלקו הדרומי הוא כביש חד-נתיבי, ועל כן נאלצנו לעמוד זמן ממושך עד שהתנועה מהכיוון הנגדי תיפסק. בשלב זה פתחנו את החלון ודוממנו את הרכב. מה לא עושים כדי לשפר את צריכת הדלק.

09:00, כביש 90. סוף סוף הגענו לחיבור עם כביש 90. צריכת הדלק הלכה והשתפרה עם הזמן למרות שלא נסענו רק בכבישים ישרים ומישוריים. ועדיין משהו לא היה מושלם. צריכת הדלק עמדה על 20.5 ק"מ לליטר, ועכשיו זה ה-Money Time. אבל החום בחוץ עלה וגם המזגן חזר לעבוד.

האם נצליח להגיע לצריכת הדלק הבין-עירונית המוצהרת של 21.2 ק"מ לליטר? המאמץ הזכיר לנו דיאטה. בהתחלה יורדים בקצב גבוה, אבל ככל שהמשקל מתאזן, המאמץ להוריד גרמים ספורים הופך קשה יותר ויותר. אבל לא ויתרנו! התייצבנו על 80 קמ"ש והפעלנו בפעם המי יודע כמה את בקרת השיוט.

20.6... 20.7... 20.8... אבל לא הצלחנו להגיע למספר עגול.

9:30, היי דרומה לאילת. אחרי כ-4.5 שעות נסיעה (שכללו כאמור כמה הפסקות קצרות) נכנסנו לאילת. צריכת הדלק כבר עמדה על 20.9 ק"מ לליטר. נתון מצוין לכל הדעות, אבל... רגע, אפשר להפעיל את בקרת השיוט גם ב-50 קמ"ש (וגם פחות), והרי אנחנו בדרך עירונית. ננסה להגיע בצורה הזאת עד למצפה התת ימי. אין נקודת סיום אילתית יותר מזו.

09:40, המצפה התת-ימי. מהכניסה לאילת וכל הדרך למצפה אנחנו מקפידים על האצה הדרגתית בין הכיכרות והפעלת בקרת השיוט על 50 קמ"ש בדיוק. אחרי 4 שעות ו-40 דקות של נהיגה הגענו לחניית המצפה התת-הימי עם בדיוק 21 ק"מ לליטר על השעון.

בתחנת הדלק המספרים היו זהים: 319 קילומטרים, 15.2 ליטרים ומחיר של 79.5 שקלים במחירי הדלק של אילת בחודש מרץ. אחרי ארוחת בוקר והתרעננות זריזה נצא לדרך חזור, במטרה לבחון את הביצועים שיודע לספק המנוע הקטנטן.

כן, זה היה ארוך מהרגיל. הקפדנו על נסיעה רגועה ושלווה מהרגע שנכנסנו לרכב ועד שהגענו ליעד. נאלצנו להתאזר בסבלנות אין סופית ולוותר על עקיפות, האצות מהירות וגם על חלק מהשפיות, יש לומר. בסוף זה השתלם. צריכת הדלק שהושגה טובה ב-7% מנתוני היצרן לצריכה ממוצעת ורחוקה בפחות מ-1% מצריכת הדלק המוצהרת במסלול בין-עירוני. הופתענו.

***

מגדשי הטורבו מסייעים לנו להשיג את כוחות הסוס ובעיקר את המומנט בסל"ד נמוך יותר. במקרה של הריו לאחר ש"ויתרנו" על כ-400 סמ"ק הרווחנו עוד 20 כ"ס וכ-4 קג"מ שגם זמינים 4,500 סל"ד מוקדם יותר לעומת המנוע האטמוספרי.

הדרך הביתה היתה על טהרת הביצועים. תדלקנו שוב אבל הפעם מחשב הדרך כבר דיווח על טווח נסיעה של כ-715 ק"מ לליטר. למד משהו מהנסיעה הקודמת, אבל אין לו מושג מה מצפה לו בדרך חזור. מאפסים מונים ויוצאים.

את הדרך חזור עשינו בדיוק באותו המסלול בו הגענו. לפנינו כביש 90 הישר יחסית ולאחר מכן הפיתולים של כביש 40 בדרך למצפה רמון, העליה הפתלתלה מהמכתש ולאחר שנעבור את צומת טללים בדרכנו חזרה צפונה נמשיך בנסיעה פרברית עם לא מעט רמזורים.

היציאה מהמקום זריזה בהחלט. בתחילת נסיעה התיבת כפולת המצמדים לא תמיד רהוטה ונראה שהיא קצת מופתעת מכוחו של המנוע. אם תאיצו בצורה הדרגתית יותר לא תרגישו בכך. התיבה גם מזדרזת להעלות הילוכים, לטובת סיוע בצריכת דלק טובה יותר.

כביש 90 לא היווה אתגר מיוחד למנוע הקטן של הריו. שיוט מתבצע בקלות ובהילוך השביעי של תיבת ההילוכים גם הסל"ד מתייצב נמוך.

אחרי שהגענו לכביש 40 ונפרדנו לשלום מהכביש הדו-מסלולי, הצטברו לא מעט מכוניות לפנינו. תזמון מצוין לבדוק איך הקיה המטורבתת עוקפת. לריו 120 כ"ס, נתון דומה לזה של משפחתיות רבות.

אז לעבודה - קו מקווקוו, מבט קדימה, קיק דאון והיידה. השהיית הטורבו אמנם מורגשת, אך לא צריך לתכנן זמן רב מראש את העקיפה. מיד לאחר מכן המנוע מושך את הסופר-מיני הזו בנחישות. התיבה לא ממהרת להוריד הילוכים, וגם כשזה קורה זה קורה לאט יחסית. ככה זה כשהכיול לטובת צריכת דלק, אבל בשביל זה יש מצב ידני.

אחד האתגרים למנוע הקטן היו העליות למצפה רמון. בנוסף לזווית הטיפוס צריך גם להתמודד עם פניות הדוקות והמנוע הצנום עשה זאת בלי בעיה. בנסיעה מנהלתית לא צריך למעוך את הדוושה ותיבת ההילוכים תוריד כמה הילוכים שיסייעו בטיפוס. אבל אנחנו כאן כדי לבדוק איך הוא מתמודד כשרוצים ממנו קצת יותר והוא עושה את זה בצורה טובה מאוד. אפשר לחזור לגז מוקדם יחסית שכן אחיזת הכביש טובה מאוד וזו גם דרך לדרבן את התיבה להוריד הילוכים מהר יותר לקראת היציאה מהסיבוב. הפעם כדי גם להאיץ בעליה היינו צריכים לתת לחיצה בריאה יותר.

בקיה יש גם מד חום לתיבת הילוכים בתצוגה המתחלפת של מחשב הדרך. גם במצב ידני וגם באוטומטי, בעליות, בירידות או בנהיגה דינאמית ומאומצת, חום תיבת ההילוכים לא התקרב אפילו למחצית הסקאלה.

בסוף הנסיעה הארוכה והמאומצת צריכת הדלק עמדה על 13 ק"מ לליטר. פער עצום לעומת הדרך הלוך, אבל עדיין מדובר בנתון לא רע בכלל בהתחשב באופי הנהיגה. בנוסף, הנסיעה היתה מהירה וקצרה בהרבה: בדרך הלוך בילינו ברכב 4 שעות ו-40 דקות. בדרך חזור עשינו את זה בתוך 3 שעות ו-50 דקות.

זמן כידוע שווה לכסף. בנסיעה הלוך אמנם שרפנו עוד 50 דקות, אך הגענו לצריכת דלק שטובה ב-8 ק"מ לכל ליטר. פער של למעלה מ-50 אחוז. בימים בהם ליטר בנזין שווה לכם כ-6 שקלים, מדובר בפער מורגש. גם בצד הביצועים המנוע הקטן והמוגדש מילא את תפקידו היטב. תמו הימים שבהם מכונית קטנה מלווה בפשרה בתחום הביצועים. הריו אכלסה 2 מבוגרים, ציוד צילום ועוד כמה וכמה שקיות של קניות נטולות מע"מ, ולאורך כל הדרך חזרה נסעה מהר יותר ממרבית המכוניות שהיו סביבה על הכביש.

***

מאז ומתמיד היו מכוניות עם מנועים חזקים. בדרך כלל הביצועים הושגו על ידי תוספת נפח, הוספה של מגדשי טורבו או שילוב של השניים. במקביל, מאז ומתמיד היו בעולם מנועים חסכוניים. בדרך כלל אלו היו מנועי דיזל או פשוט מנועים קטנים, שויתרו על הביצועים לטובת החיסכון.

הבשורה הגדולה של מנועי הטורבו הקטנים, כפי שראינו בנסיעה לאילת, היא הורסטיליות. אם תרצו - הם מסוגלים לנפק צריכת דלק פנומנאלית בנסיעה מתונה. אם תבחרו בביצועים, תקבלו יכולות מצוינות ועדיין תוכלו לשמור על צריכת דלק סבירה בהחלט. השילוב בין שני המאפיינים האלו הוא הסיבה שבגללה עתיד תעשיית הרכב נמצא באותם מנועים קטנטנים ומוגדשים. לפחות עד שנעבור לחשמל.




* הכתבה בשיתוף קיה

למאמר זה התפרסמו 18 תגובות