ההיגיון הפשוט אומר שאם אתה משלם יותר אתה גם אמור לקבל יותר. הגיוני. ולכן, אם ג'יפון עולה יותר ממכונית משפחתית, התמורה המתקבלת אמורה להיות גבוהה יותר בהתאם.
ואכן, הג'יפונים מעניקים לא מעט. רוב רכבי הפנאי הקומפקטיים, כמו קיה ספורטאז' ורנו קדג'אר, מבוססים על מכוניות משפחתיות. בדרך כלל הם מציעים מרווח טוב יותר לנוסעים ביחס למשפחתית המקבילה. תנוחת הישיבה ברכבי פנאי גבוהה יותר, וגם זה משהו שנהגים רבים היום מעדיפים. גם נפח תא המטען שלהם לא נופל ואף עולה על זה שמציעה משפחתית ממוצעת, ובדרך כלל יותר נוח יותר להעמיס ולהוריד ממנו ציוד. הביקוש הגבוה לרכבי פנאי מביא אותם לשמור על ערכם בצורה טובה וזה ללא ספק נתון שמשפיע על רכישת הרכב במקרים רבים.
זה לא אומר שהמשפחתיות של היום אינן טובות. ממש לא. משפחתית ממוצעת תהיה יותר חסכונית מרכב הפנאי המבוסס עליה, בדרך כלל כי היא יותר קלה. בנוסף, משפחתיות נוטות להיות (באמירה מכלילה) יותר נוחות, מכיוון שיש להן מרכז כובד נמוך יותר והן לא צריכות הקשחה של המתלים כדי למנוע רכינה בפניות.
הציבור, ולא רק בישראל, מצביע ברגליים ובוחר ברכבי פנאי. מדובר על עליה של עשרות אחוזים באירופה בשנים האחרונות ובשינוי של כ-20% בקטגוריה רק בשנה האחרונה (!). בארה"ב נמכרים רכבי הפנאי כבר שנים, ועדיין יש עליה קבועה בביקוש לרכבים אלו מדי שנה.
ובישראל? פה זה כבר טירוף. המכונית הנמכרת ב-2016 הייתה רכב פנאי (קיה ספורטאז') ושתי מתחרות נוספות מאותה קטגוריה (יונדאי טוסון ומיצובישי אאוטלנדר) הצליחו לעבור את רף ה-10,000 מכוניות בשנה. המספר הזה אומר שלמעלה מ-10% מכלל הרכבים החדשים שנמכרו השנה בארץ, היו מתוך 3 רכבי הפנאי הללו.
אז למה הישראלים נוהרים לאולמות כדי לרכוש ג'יפונים? מסתבר שביחס שבין עלות המכונית המשפחתית לעלות של רכב הפנאי, השוק הישראלי מציע עסקאות יוצאות דופן ביחס לעולם.
המצב בעולם: מכוניות משפחתיות מול רכבי פנאי
באירופה ובארה"ב היחס במחיר בין מכונית משפחתית ובין רכב פנאי נע בין 25% ל-35% בממוצע. כלומר, לקוח שמעוניין לרכוש רכב פנאי צריך לעשות קפיצת מדרגה די גדולה על מנת להרשות לעצמו ג'יפון.
בצרפת, לדוגמא, גרסאות הבסיס של רכבים כמו פיג'ו 3008, ורנו קדג'אר, יעלו כ-30% יותר מהרכב המשפחתי המקביל. בגרסאות המאובזרות והאוטומטיות הפער יותר קטן, ונובע מהעובדה שרכבים משפחתיים עם תיבות אוטומטיות זוכים לביקוש נמוך ביבשת הישנה ונמכרים בעיקר בגרסאות מאובזרות. ג'יפונים אוטומטיים כבר יותר נפוצים ולכן פער המחיר לא משמעותי באותה מידה ועומד על 10-15%.
בספרד הפער משמעותי בהרבה. היחס בין רכב משפחתי לרכב פנאי יכול להעפיל עד ל-60% (פיג'ו 3008) או 48% (טויוטה C-HR). גם באנגליה וגרמניה מדובר בפערים גדולים. התוספת שתאלצו לשלם כדי לעבור מ-i30 לטוסון תעמוד על 27-33% והפער בין רכב פנאי למשפחתית של רנו יעמוד על 15-20%.

אם נעיף מבט מעבר לאוקיינוס, לארה"ב, הפערים שירשמו יהיו גדולים אף יותר. גרסאות הפנאי של קיה ויונדאי (המקבילות לאלו שנמכרות בארץ ובאירופה פחות או יותר) יעלו בממוצע 35% יותר מהמשפחתיות של אותן חברות. המצב דומה גם עם טויוטה והונדה – למרות שכאן מדובר ברכבים גדולים יותר כמו הראב 4 וה-CR-V, ולכן ההפרש קצת יותר הגיוני.
פערי המחיר משקפים את העובדה שהמוצר שמתקבל הוא מוצר מבוקש ויוקרתי יותר, ולכן הציבור מוכן להוסיף סכום מכובד על מנת לזכות ולנסוע ברכב פנאי מסוקס ונאה.
ומה קורה אצלנו?
המכונית המשפחתית מגדירה כבר שנים את מרכז המאסה של שוק הרכב הישראלי, והיא הקטגוריה הגדולה בו כבר שנים רבות. ב-2016 מחירה של מכונית משפחתית בישראל עמד על כ-130 אלף שקל, עם סטיות קטנות לכאן ולכאן.
לעומת זאת, מחירם של הג'יפונים הקומפקטיים מתחיל באזור ה-140 אלף שקל וממשיך צפונה עד לכ-165 אלף. היחס הממוצע בין מחירה של מכונית משפחתית לג'יפון עומד על כ-10%.
למשל: טויוטה אוריס עולה בישראל 130,000 שקל, והגרסה ההיברידית שלה עולה 134,000 שקל. הג'יפון של טויוטה, ה-C-HR, מתחיל ממחיר של 142,000 שקל. המשמעות היא שבכדי לעבור ממשפחתית אפורה לג'יפון מעוצב נדרשת תוספת לא גבוהה שנעה בין 6% ל-9%.
דוגמא נוספת היא פיג'ו. ה-308 המשפחתית עולה 129,000 שקל, מחיר נמוך יחסית למשפחתיות כיום. רכב הפנאי של החברה הצרפתית עולה 145,000 שקל ובמבצעי ההשקה נמכר גם ב-140,000 שקל הפער הוא בין 9% ל-12%.

רנו פלואנס היא אחת הזולות בקבוצתה: 128,000 שקל מחירה. אם תוסיפו למחיר זה 9% בלבד, תגיעו למחירו של הקדג'אר המוצלח. על ניסאן סנטרה בטח לא שמעתם, אבל ניסאן קשקאי הוא רכב מוכר במיוחד. אז למה להשקיע במשפחתית עלומה כשבתוספת תשלום של 11% תוכלו לרכוש רכב פנאי יפני?
אפילו מלך המכירות של שנה שעברה לא מצריך דילוג גדול מדי במחיר, אפילו להפך. כדי לעבור מקיה סיד או פורטה לקיה ספורטאז' תצטרכו להוסיף רק 8% במחיר. שווה.
עדיין לא משוכנעים? תעיפו מבט על המחירים של של סיאט אטקה, יונדאי טוסון ועוד ועוד. הרשימה עוד ארוכה.
למה הפערים כל כך קטנים?
זה בגלל הליסינג.
כמו שכבר כתבנו, קטגוריית המשפחתיות היא הגדולה בישראל. היא הפכה להיות כל כך משמעותית מכיוון שציי הרכב קונים משפחתיות בכמויות עצומות. ופה קבור הכלב.
כדי לעודד את רכישת המשפחתיות , מעניקים היבואנים לחברות הליסינג הנחה מאוד גדולה. כדי לאפשר את ההנחה, היבואנים פשוט מעלים את מחיר המחירון ומתוכו גוזרים את ההנחה. מחיר המחירון הגבוה מאפשר לחברות הליסינג לשמור על ערכן, מכיוון שערכה של חברת ליסינג נקבע משווי כל נכסיה (כלומר, המכוניות שלה). בד בבד חברות הליסינג קונות את המכוניות בזול ומתמחרות אותן ללקוח על פי מחיר המחירון, וכך מגדילות את הרווח. לחלופין, במקרים רבים חברות הליסינג מגלגלות חלק מההנחה ישירות לצרכן באמצעות מסלולי "אפס קילומטר".
המשמעות האמיתית היא שרכב משפחתי בדרך כלל נמכר במחיר שגבוה משוויו האמיתי.
רכבי הפנאי, מצד שני, הם רכבים שתמיד כוונו ללקוחות פרטיים. כך היה בזמנים שרק לקוחות אמידים יכלו לרכוש רכב פנאי, וכך גם כיום. החל מ-2015 החלו להימכר רכבי פנאי בטווח המחיר של 135 אלף שקל, כאשר קיה ספורטז' היה נושא הבשורה הראשון. בטווח המחיר הזה, שאליו הצטרפו מאז דגמים רבים, הם הצליחו להמיר הרבה רוכשים מרכבים משפחתיים לרכבי פנאי.
.jpg)
מעבר ליתרון הפוזה, השילוב בין ירידת מחיריהם של רכב הפנאי ועליית שווי השימוש בליסינג סייעה ללקוחות רבים שהחזיקו רכב צמוד ממקום העבודה לוותר על השירות, ואלו עברו לרכוש מכוניות פרטיות - במקרים רבים רכבי פנאי. בשנת 2011, למשל, רק 46.4% מכלל הרכבים בישראל נמכרו ללקוחות פרטיים. בשנת 2015 המספר הזה קפץ ל-59.3% והמגמה מצביעה על ירידה בנתח היחסי של חברות הליסינג מכלל הרכבים הנמכרים.
באופן מעניין, המעבר לרכב פרטי לא מצביע בהכרח על קניה של רכבים זולים יותר. הרבה מאלו שמוותרים על "רכב חברה" מעדיפים לרכוש ג'יפון ולא מכונית קטנה וזולה יותר. ב-2015, לדוגמא, קטגוריית רכבי הסופר מיני (הקטנים ממשפחתיות) כמעט ולא צמחה. לעומתה, קטגוריית רכבי הפנאי קפצה בלמעלה מ-50% באותה שנה.
מה צופן העתיד?
העתיד צופן לנו המשך של המגמה. הג'יפונים אמנם התייקרו למחירים של 140 אלף שקל ומעט למעלה מכך, אך עדיין מדובר בפער שולי ביחס למכוניות משפחתיות. גם הגעת רכבי הפנאי האירופאים לאחרונה, בישרה על מגמה של רכבי פנאי במימדים מעט יותר קטנים ולכן גם יותר זולים כמו רנו קדג'אר, פיג'ו 3008 וסיאט אטקה.
כל עוד חברות הליסינג נותרות חזקות, גם משם לא יבוא השינוי. להן אין אינטרס בירידת מחירי המשפחתיות מצד אחד, ואין להם הנחה מספיק גדולה ברכישת רכבי הפנאי על מנת שישתלם להן לעבור לרכישה מאסיבית של ג'יפונים.
כל ירידה במחירי המשפחתיות תשפיע מיד על ערכן של החברות והן יעשו ככל שניתן על מנת לשמר את המחירים הקיימים. ככל שהן ימשיכו ויעשו זאת, כך לכם יהיה קל יותר לדלג הלאה לעבר הג'יפון.

יבואני הרכב בישראל הצליחו בעבר לשנות תמחור של קטגוריות. סוזוקי שינתה את קטגוריית המיני עם האלטו ב-2009 וסיאט נדנדה את קטגוריית הסופר-מיני ב-2015 עם הורדת המחיר של האיביזה. ובכל זאת, בכל פעם שיבואניות - בעיקר כאלו שאינן מתחרות על ליבן של חברות הליסינג - מנסות להציע רכב משפחתי במחיר אטרקטיבי, הקהל נשאר מאחור. הדוגמא הטובה ביותר היא פיאט טיפו, משפחתית לא רעה בכלל במחיר של 100 אלף שקל, שלא זכתה להצלחה ניכרת.
אז עכשיו נותר לחכות שאחד היבואנים ירים את הכפפה ויציע ג'יפון אוטומטי קטן (כמו רנו קפצ'ור, סוזוקי ויטרה ושברולט טראקס) במחיר של 100,000 שקל וישבור גם את הקטגוריה הזאת. כי קטגוריית המשפחתיות, כפי שזה נראה כרגע, לא תשנה את עורה בשנים הקרובות.
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות