הדימויים המזוהים ביותר עם הנזק שגובה המכונית קשורים למה שמכונה "המלחמה בתאונות הדרכים": כוס בירה, חגורת בטיחות, פח מקומט, חלון מנופץ, שלולית דם. אם ננמיך לרגע את הווליום הצווחני של הטלוויזיה ונתפנה לחישובים, נגלה כי כ-450 בני אדם נהרגים בכל שנה בתאונות דרכים בישראל. כמה אנשים מתים בכל שנה בישראל מנזקי זיהום אוויר מעשה ידי אדם קשה לחשב בדיוק, אבל נהוג להניח שהמספר גדול מ-1,100 . כלי הרכב הם המזהם הראשי של האוויר, ומכאן נובע שהמכונית אחראית לקטל מזיהום אוויר הגבוה יותר מהקטל בכבישים.
מדוע אפוא תאונות דרכים עומדות במרכז העין הציבורית, ואילו המודעות לזיהום אוויר מתחבורה נמוכה כל כך? אחת הסיבות היא ההתמקדות התקשורתית בנ?ר?א?ה, בדרמטי, במה שמצטלם היטב. אבל ייתכן שיש סיבה נוספת להתמקדות בתאונות, ולהתעלמות ממחלות הקשורות למיפגעים ציבוריים. תאונה היא אירוע שהאחריות לו מוטלת במידה רבה על האדם. מחלה כתוצאה מזיהום אוויר היא אירוע הקשור בהתנהלותם של ארגונים ציבוריים או רשות מפקחת. במקרה של זיהום אוויר מתחבורה, המדינה צריכה לעשות דברים רבים כדי להקטין את רמת הפגיעה בציבור. ההתמקדות בתאונות דרכים פירושה הטלת רוב האחריות על הפרט ולא על הרשויות.
זיהום אוויר מכלי רכב משפיע בעיקר על תושבי הערים. במצב הגרוע ביותר בישראל נמצאת העיר תל אביב. חצי מיליון מכוניות נוסעות בעיר מדי יום ביומו. מאות אנשים מתים כל שנה בתל אביב בגלל זיהום אוויר מכלי רכב (לעומת 30 הרוגים בתאונות דרכים ב-2003). מחקר של אוניברסיטת תל אביב, שסקר את בריאות הילדים בצפון העיר ובמרכזה, מצא כי ילד אחד מכל שלושה יחלה בברונכיט. חמישית מהילדים יחלו בדלקת ריאות. יותר מחמישית מהילדים סובלים מאלרגיות. הסיכוי שפעוט בן שנתיים הגדל במרכז העיר יחלה בדלקת בסינוסים גדול פי ארבעה מזה של ילד הגדל באזור פחות מזוהם.
אנו נסקור כאן את הדרכים לצמצם את זיהום האוויר מתחבורה, בעיקר בעיר. מומחים לתחבורה ולאיכות הסביבה מסכימים כי צמצום הזיהום דורש שילוב של שלושה מהלכים: הרחבת התחבורה הציבורית, עידוד תנועה עירונית בלתי מזהמת כגון הליכה ורכיבה על אופניים, וצמצום הזיהום שפולטים כלי רכב .
תל אביב, עיר בלי אוויראחת הדרכים המקובלות להילחם בזיהום האוויר בתל אביב היא הקטנת כמות מקומות החניה בעיר. זוהי הדרך הקלה ביותר והרווחית ביותר לעירייה, המתפרנסת מקנסות חניה. אבל אם מסתפקים באמצעי זה בלי לפתח אמצעים נוספים, צמצום החניה הופך לגולם שקם על יוצרו, כפי שאכן קורה בתל אביב.
המכוניות המחפשות חניה זמן ארוך ממשיכות כל העת לפלוט זיהום. נהגים רבים נאלצים לעבור על החוק ולחנות במקומות אסורים, לעיתים על מדרכות ובמעברים. כשהמדרכות והמעברים נחסמים במכוניות, אי אפשר ללכת ברגל ואי אפשר לרכוב על אופניים. במקרה הטוב, הולך הרגל או רוכב האופניים שנחסמו יקחו מונית או אוטובוס. במקרה הרע הם ישלפו את המכונית הפרטית מהחניה ויסעו, וגם הם יעמדו על מדרכה באזור אחר של העיר.
תנועת המכוניות בתל אביב הופכת למעגל מרושע המזין את עצמו. הנתון המצמרר ביותר הוא שגם בעיר הפקוקה בישראל, שיעור המשתמשים ברכב פרטי ממשיך לעלות ואילו שיעור המשתמשים בתחבורה הציבורית נמצא בנסיגה מתמדת. זוהי הסיבה שזיהום האוויר בתל אביב לא קטן, על אף הירידה הארצית ברמת הזיהום ועל אף החמרת הפיקוח על ארובות התעשייה ועל אגזוזי האוטובוסים. יש יותר מדי מכוניות בתל אביב, ומי שנפגע הם תושבי העיר.
להמשך קריאה בנושאים:
תחבורה ציבורית
תנועה ירוקה בעיר
מכונית - איך לזהם פחות
מתוך הספר "מדריך מפה לחיים ירוקים" מאת ענבל רשף. באדיבות הוצאת מפה
פורסם לראשונה ב- 01.01.07
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
