פריסת עמדות הטעינה הולכת ומתרחבת, ונכון להיום יש בישראל מעל 500 עמדות טעינה מהירות ועוד כ-3,000 עמדות איטיות לטעינה ציבורית. במקביל, מספר כלי הרכב החשמליים גדל בקצב מהיר לא פחות, וכיום נעות בישראל קרוב ל-100 אלף מכוניות המתחברות לשקע, אשר בעליהן מסתמכים על תשתיות טעינה ציבוריות.
ולאחר כחצי שנה שבה אנו משתמשים באופן יומיומי בג'ילי גיאומטרי C, במטרה לבחון את החיים בישראל עם רכב חשמלי, זיהינו כמה כשלים נפוצים הפוגעים בנוחות השימוש בעמדות טעינה מהירות. רובם אגב, ניתנים לפתרון בדרכים פשוטות יחסית.
1. הספק הטעינה נמוך מהמובטח
הרכבים החשמליים הנפוצים בישראל, בעיקר מתוצרת BYD וג'ילי, מוגבלים להספקי טעינה של פחות מ-100 קילוואט ולכן לא יכולים לנצל את ההספק המירבי בעמדות טעינה אולטרה-מהירות. אבל גם הם, ובעיקר בעלי רכב עם יכולת טעינה מהירה יותר - למשל מבית טסלה, יונדאי ואחרים - נתקלים לא פעם בעמדות טעינה שמספקות קצב טעינה נמוך מהמובטח.
הגורמים לכך מגוונים, החל מסוג החיבור שמקצה חברת החשמל למקום, דרך מזג האוויר ועד לעמדת הטעינה עצמה או למצב הסוללה ברכב, אבל בכל מקרה לא מדובר במקרים נדירים. כבר נתקלנו בעמדת 175 קילוואט שסיפקה 40 קילוואט בקושי.
2. העמדה תפוסה, ולא למטרת טעינה
ישנם שני מקרים אופייניים של תפיסת עמדות שלא לצורך טעינה. במקרה הראשון, רכבים "רגילים" פשוט חונים במקום המיועד לרכב החשמלי ומונעים את אפשרות הטעינה. את זה צריך לפתור באמצעות חקיקה שתסמיך את פקחי הרשות המקומית לתת קנסות, גם במקרה שבו מדובר על חניון פרטי, למשל של קניון או בניין משרדים.
במקרה השני נתפסות העמדות על ידי בעלי רכבים שסיימו לטעון, ופשוט לא טרחו להזיז את הרכב מהחניה. כאן הפתרון פשוט יותר - ולמיטב ידיעתנו טסלה היא היחידה שנוקטת בו: חיוב כספי של בעל הרכב על כל דקת חניה, לאחר סיום הטעינה.
3. אין אפשרות להטעין באמצעות צ'יפ
כל עמדות הטעינה ניתנות להפעלה באמצעות אפליקציית סלולאר יעודית, וזו האפשרות שבוחרים מרבית המשתמשים. בנוסף, אצל מרבית חברות הטעינה ניתן להזמין גם צ'יפ קטן שמתחבר למחזיק המפתחות ויכול לשמש להפעלת הטעינה. אך יש חברות שלא מאפשרות להשתמש בצ'יפ כזה - העיקרית שבהן היא פז שפרסה לאחרונה כמות עמדות מרשימה בתחנות הדלק שלה, אך דורשת שימוש באפליקציית "יילו" בלבד.
ישנן גם חברות קטנות יותר שמאלצות שימוש באפליקציה, והאילוץ הזה עלול להוות מכשול משמעותי לאוכלוסיות שלא משתמשות בסמארטפונים - למשל במגזר החרדי או בגיל השלישי, וגם סתם במקומות עם קליטת סלולאר משובשת.
4. הכבל קצר מדי
בעמדות ה-DC המהירות מותקן כבל טעינה כבד ויקר. זו הסיבה שבגללה רבות מחברות הטעינה בוחרות לשים כבלים קצרים יחסית. אך ככל שהכבל קצר יותר, כך הנהג נדרש לתמרונים מסובכים יותר על מנת להעמיד את הרכב בזווית המתאימה ליד העמדה.
לא פעם נתקלנו בנהגים שפגעו בעמודי הברזל שמוצבים מסביב לעמדה (ולא סתם הם שם), ובעצמנו נתקלנו לפחות במקרה אחד שבו נאלצנו לחנות באופן חלקי על המדרכה כדי להתחבר לעמדה. וזה עוד מבלי לספור את כמות הפעמים שבהן נאלצנו למשוך בחוזקה את הכבל לטובת החיבור לרכב, מה שיוצר לחץ על שקע הטעינה ברכב ומוביל לבלאי משמעותי בטווח הארוך.
5. חולקים הספק
גם אם על גבי העמדה או באפליקציה מוצג הספק טעינה גבוה, הרי שבמקרה ולעמדה מחוברים שני כבלים זהים - במרבית המקרים ההספק יחולק לשניים ברגע שיתחבר לעמדה רכב נוסף. כשמדובר בעמדות אולטרה-מהירות, עם הספקים של 180 קילוואט או יותר, הפער יחסית נסבל - אבל עמדת 60 קילוואט עם צמד כבלים מתפקדת בפועל כעמדה איטית להחריד, כאשר מחוברים אליה שני רכבים.
הבעיה היא שבמקרים רבים מדי, החלוקה הזו לא מוצגת באופן ברור לנהגים, ואלו מופתעים מקצב הטעינה העצל.
6. איפה לעזאזל נמצאת העמדה?
את העמדות שנמצאות בתחנות הדלק קל יחסית לאתר, אך בחניונים גדולים - בעיקר כאלו עם כמה קומות - איתור העמדה עלול להתגלות כמשימה מורכבת למדי. כבר מצאנו את עצמנו לא פעם מתברברים דקות ארוכות בחניונים חשוכים ונטולי קליטת סלולאר. שלטי הכוונה (ברורים!) יתקבלו בברכה.
7. רוצים לטעון? לא עכשיו
עמדת טעינה מהירה היא עניין יקר, שיכול לעלות אפילו כמה מאות אלפי שקלים, כולל ההתקנה. את ההשקעה הזו מקוות חברות הטעינה להחזיר באמצעות שנים ארוכות של שימוש - ולכן מפתיע בכל פעם מחדש לפגוש עמדות שהגישה אליהן מוגבלת בשעות הלילה או בסופי שבוע.
ואמנם, כאשר הקניון סגור יהיו מטבע הדברים פחות נהגים שירצו להטעין בו את הרכב - אבל דווקא אז יש לקוחות שישמחו לקבל גישה לעמדה שקטה ונוחה, ללא תורים ארוכים. פתחו עבורם את העמדות, ותחזירו את ההשקעה מהר יותר.