DS3 - מבחן רכב

את הקרבה המשפחתית לסיטרואן C3, הצליחו מעצבי DS להסתיר יופי, כי אף אחד מהאנשים שהסתכל, שאל או התעניין, אפילו לא העלה בדעתו שמדובר באחות המעוצבת יותר של הסופר מיני ההיא.

תא הנוסעים

גם בפנים השינויים שנעשו הם מינוריים, וזה הבולט ביותר הוא מערכת מולטימדיה שמגיעה כעת כסטנדרט (זהה למערכת שב-C4). רוב תא הנוסעים שחור, ואיפה שהוא לא שחור, הוא שחור מבריק. אבל יש אופציה להחליף את החלקים השחורים-מבריקים בצבעים אחרים.

בניגוד לעיצוב החוץ, שהוא מוכוון מטרה וייעודי - להיראות, בפנים המצב מקבל תפנית אחרת, ואחת שהיא בהחלט פחות... ובכן, החלטית. מחד, לוח השעונים הוא תכשיט, ללא ספק אחד היפים שפגשתי, עם שני מחוגים - גדול למהירות וקטן לטמפ' מנוע - שנראים כמו שעון יוקרתי. מאידך, אין באמת משהו שאפשר לשים עליו את האצבע ולהגיד שהוא "פרימיום" אמיתי.

איכות החומרים מצויינת, שלא תבינו לא נכון. אבל כשחושבים על איכות תא הנוסעים של אחותה של ה-DS 3, פיג'ו 208, נזכרים שגם בזו האחרונה לא חסכו בחומרים נעימים ואיכותיים למכביר. היה גם חלק אחד - משענת היד שבין המושבים הקדמיים, שצקצק או חרק כמעט בכל פעם שהונחה עליו יד.



אבל יש בה משהו, בישיבה הנמוכה במושבי הספורט החובקים (שמרגישים דומים להפליא לאלו של ה-208 GTi), בתקרה השחורה שממקדת את המבט קדימה, ואפילו - מצחיק ככל שזה ישמע - במטהר האוויר המובנה בדשבורד, שמזכירים כל הזמן שיש פה משהו שהוא קצת אחר, קצת יותר.

המצב מלפנים מצוין, עם שפע התאמות של המושבים הקדמיים והמון מרווח לראש ולכתפיים. גם באיזור הרגליים של הנוסע המצב טוב בזכות דלת תא כפפות ששקועה הרבה יותר מדי לתוך הדשבורד, לא ממש ברור למה, כי גם עם דלת סטנדרטית המצב היה נשאר טוב. בגלל שאפשר לקבל את ה-DS3 רק עם שלוש דלתות, מאחור המצב הרבה פחות טוב, ומזכיר יותר מכוניות מקטגוריה נמוכה יותר. אפשר לשבת שם, אבל גם בן נוער טיפוסי ירגיש שם בדוחק.

תא המטען הוא בטוח לא הסיבה שבגללה תקנו את ה-DS 3, אבל כשכן תרצו להשתמש בו, תגלו נפח סביר לחלוטין אך שפת העמסה מעט גבוהה.

רשימת האבזור פה היא החלק שהכי פחות משדר את מהותה של המכונית. יש לה אמנם פנסי קסנון מלפנים ופנסים עם תאורת תלת מימד מגניבה להחריד מאחור (שניהם רק בגרסת So Chic המאובזרת יותר), אבל מעבר לזה אין פה משהו שגרם לנו לצעוק שאנחנו רוצים כזו. בקרת האקלים היא חד אזורית, והמולטימדיה טובה ואפילו קוראת (ומציגה) עברית, אבל מרגישה מעט מיושנת עם מעט מאוד שליטה על מערכות הרכב השונות. אין גם חלון שמש, ואת תמרוני החניה שלכם תצטרכו לבסס רק על חיישני חניה ולא מצלמת מצלמת רוורס.

נוחות נסיעה

את עניין הנוחות של ה-DS 3 אני נאלץ לפצל הפעם לשניים - בעמידה ובנסיעה. לפני שמתחילים לזוז, המושבים התומכים והספורטיביים של ה-DS 3 קרובים מאוד לקבל תואר "עילוי". הם נוחים מאוד, תומכים בצורה נפלאה מבלי להגביל את התזוזה ואפילו מצליחים להיות מאוד נוחים.

כשנוסעים, המצב פחות טוב. ה-DS 3, עם חישוקי ה-17 אינץ' והצמיגים נמוכי החתך שלה (45) לא מפספסים הזדמנות להתלונן בפני הנהג על בור פה, מכסה ביוב שם, ובאופן כללי על איכות סלילה ירודה. היא אמנם לא מתרסקת, לא חובטת או מאבדת עשתונות בשום שלב, ומצליחה להיות מוצקה ומהודקת מאוד בכל שלב של הדרך, אבל אם אתם מחפשים נוחות נסיעה מפנקת בנוסח של "סיטרואנים של פעם", כנראה שכדאי שתמשיכו לחפש.

מנוע ותיבת הילוכים

דווקא בחלק של יחידת ההנעה, ה-3 של DS היא הכי "לא פרימיום". היא מקבלת בדיוק את אותה יחידת הנעה שמשרתת את אחותה העממית, ה-208: מנוע שלושה צילינדרים בנפח 1.2 ליטר עם מגדש טורבו ו-110 כוחות סוס, שמשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם שישה הילוכים מבית חברת אייסין.

כל יחידת ההנעה מרגישה בשלה ובוגרת, היא שולחת די כוח לגלגלים הקדמיים ומרגישה חלקה ונעימה ב-99% מהזמן. רק בזחילה מאוד איטית משהו מקדימה רועדבסגנון שמזכיר גיר רובוטי, אבל ברגע שמאיצים מעל לכמה קמ"שים בודדים הרעידות נעלמות כלא היו.

למרות שאין לה ערימות של כוח, ה-DS 3 הצליחה להפתיע בכבישים הרריים ו/או מפותלים. התיבה הצליחה כל הזמן להישאר בהילוך הנכון, המנוע תמיד שלח כוח במידה מספיקה לגמרי לגלגלים וכמעט אף פעם לא הורגש מחסור בכוח.

צריכת הדלק בסוף המבחן עמדה על 13 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

על פניו, נראה שהסיכוי להוציא מה-3DS  - לפחות בגרסה בה היא נבחנה - איזשהו סוג של הנאה, הוא די קלוש. תיבת הילוכים אוטומטית, הנעה קדמית, מנוע לא מרגש. מקריאה של הקטלוג אפשר לחשוב שהיא ממש "פרווה". אבל כמאמר הגמד ההוא מהסרט הוביט (זה לא עלבון, הוא באמת גמד) - מעולם לא שמחתי כל כך לטעות.

השלדה של ה-DS 3, אותה היא חולקת עם ה-208 ואחותה ה-GTi'ית, היא אחת המתמסרות ביותר שיצא לי לחוות בשנים האחרונות, בקטגוריה שלה בכל אופן. היא נענית בצורה כמעט מידית להפניית ההגה, יורה את עצמה לתוך פניה ויוצאת ממנה בכל צורה שתרצו.

תשמרו אותה נייטרלית ואת כמות הגז מדודה, והיא תלפות את האספלט ותשמור את קו הפניה בפאנטיות של קיצונים דתיים. תוסיפו דלק והיא תודיע לכם כשהגזמתם עם תת היגוי מדוד ונשלט, עזבו את הגז והישבן מיד יפסע הצידה ויעזור לכם להדק את קו הפניה ולהיות מוכנים לזו הבאה.

נקודת התורפה היחידה כאן היא ההגה, שכמעט ולא משדר דבר על מה שקורה מתחת לגלגלים. אבל בעולם של הגאים חשמליים, הוא דווקא לא רע. הבעיה היא שקשה לדעת דרך ההגה מתי נגמרת האחיזה, ואת זה מבינים רק דרך הישבן. בסיטואציה אחרת, הייתי קורא לזה התנהגות של "כיבוי שריפות" - כלומר הרכב מאבד אחיזה ואז נדרש תיקון. אבל כאן, ההתנהגות והתגובות של המכונית לכל צורת קלט היא כל כך צפויה, שאחרי פעמיים או שלוש שהיא מפתיעה, כבר יודעים טוב מאוד למה לצפות ואפשר להתכונן לזה מבעוד מועד.

סיכום

יש מכוניות שמוכרות את עצמן כבר במפרט הטכני, ויש מכוניות שדורשות שתבואו לשבת בהן באולם התצוגה. DS 3 היא לא אחת מהן, ועל כך יעידו המספר המזערי של הדגם הקודם שמסתובב על כבישי ישראל. המפרט שלה לא מרשים במיוחד, היא לא מאובזרת במיוחד, וגם כשיושבים בה היא לא מרגישה - אולי חוץ מהעיצוב - מספיק שונה מה-208 שנמצאת מעבר לקיר.

אבל מהרגע שיצאתי מחניית האולם, ועד לרגע שהחזרתי את המפתח, כל נסיעה במכונית, כל מבט (שלי ושל כל בן אדם אחר ברדיוס של כמה עשרות מטרים), הכל הרגיש מיוחד. כאילו כל קפיצה למכולת היא טקס וכל עמידה בפקק היא מאורע חגיגי.

קשה מאוד לשים את האצבע על דברים מוחשיים, אבל משהו בה פשוט הפך כל כניסה לתוכה וכל נסיעה לכיף לא נורמלי. אולי זו זו ההגדרה של "פרימיום" ואולי לא, אבל יש ב"סיטרואן היוקרתית" הזאת, שממש - אבל ממש - לא כדאי לוותר עליו.


לדגמי DS בישראל - DS

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות