רב המכר של קטגוריית הטנדרים, איסוזו די מקס, מגיע בדור חדש ומסקרן. איפה הוא מפתיע ואיפה פחות? ואיזה קלף סודי הוא מסתיר בשרוול?
אם אתם לא נוהגים ביום יום על טנדרים, יהיה קשה לכם להבין עד כמה הרכבים הפשוטים לכאורה, הם מוצרים מורכבים לפיתוח. חשבתם שלכם יש דרישות? חכו ותשמעו מה בעלים של טנדר דורש. זה מתחיל בארגז שימושי לציוד רב, ממשיך בכושר נשיאה מרשים, מערכת המתלים צריכה להתמודד עם התעללויות מסוגים שונים, הכלי חייב להתמודד עם שטח קשוח ובסוף מישהו הולך לבלות ברכב שעות על גבי שעות בכל יום ודורש גם רמה מסוימת של נוחות, אבזור ובטיחות. בשווקים מסוימים, חלקם נמצאים לא רחוק מכאן, נדרשים הטנדרים גם לשאת מקלעים... פתאום שלושה כיסאות בטיחות וחיבור לנייד לא נשמעים כמו אתגר, אה?
מהסיבות האלו, טנדר חדש לא נולד בכל שנה, וכשאיסוזו מתכננת די מקס להוסיף מכל הבא ליד כדי להפוך את הדור החדש למשתלם, איכותי ומוצלח מבעבר. די מקס חדש, בטח בישראל, הוא כמו מאזדה 3 או יונדאי טוסון חדשים - מאורע של ממש, רק עם קהל לקוחות הרבה יותר ממוקד.
| איסוזו די מקס, 1.9 דיזל, 163 כ"ס, הנעה כפולה, אוט', מ-247,990 שקלים | |
| יתרונות | חסרונות |
| אבזור | נוחות נסיעה עירונית |
| בידוד רעשים | ביצועי מנוע |
| עיצוב | תיבת הילוכים איטית |
להפוך טנדר לרכב יפה דומה לניסיון לגרום לתנין להראות כמו ג'ירפה. בואו נגיד שאין הרבה חומר לעבוד איתו. המבנה הכללי מכתיב עיצוב די גנרי - אלא אם קוראים לכם אילון מאסק, ואז הבעיות שלכם אחרות לגמרי.
אבל למרות נקודת הפתיחה הבעייתית, הדי מקס החדש מושך עיניים וגורר התגודדויות שלא היו מביישות קניונים אחרי הסגר או חתונות במהלכו ברבים מהמגזרים.
תאמינו או לא, אבל הגרסה המאובזרת של הדי-מקס שהתייצבה למבחן מציעה הופעה מהממת. זה מתחיל בצבע כתום זרחני שגם מקילומטר אפשר לראות. ההמשך הוא גריל מושחר וגדול, כשבעולמות של טנדרים מודרניים גריל גדול ומרשים הוא כמו קרניים של צבי. ויש עליו מספיק מקום לבשל אחד. אורות ערפל ופנסי LED ממסגרים את הגריל העצום, מדרגות צד וחישוקים מושחרים מוסיפים להופעה ולאלו מצטרפים (בתוספת תשלום) משולשי מתכת מרושתים וקורות שמעניקים לו חזות כוחנית עוד יותר.
התגובות מסביב היו היסטריות. אנשים אשכרה עוצרים אותך ברחוב כדי לברר מה קרה לדי-מקס ואיך הוא הפך לכזה חתיך. לך תסביר להם שמדובר בגרסה המאובזרת עם תוספות ושבמחיר שלה תוכלו לקנות רכב פנאי יוקרתי ולהישאר עם כמה שקלים בעודף. הגרסאות הפשוטות יותר נראות שגרתיות בהרבה, ועדיין הן ככל הנראה מהנאות שיש ברמת המחיר.
כשמדלגים פנימה, הדי-מקס הבכיר שבהיצע חושף עוד כמה נקודות זכות. העיצוב הפנימי תכליתי אך גם די נאה, כמו טנדרים רבים שפגשנו לאחרונה, אך איכות ההגשה כאן עדיפה. המושבים הם מושבי עור עוטפים, נגיעות של עור תמצאו גם על הדשבורד ואיכות החומרים הכוללת טובה, כנראה הטובה בקבוצה. במרכז הקונסולה ניצב לו מסך גדול (9 אינץ' בגרסה הזו) שקל לתפעל. היתרון המשמעותי ביותר הוא החיבור לאנדרואיד ואפל שמאפשר הקרנה של כל הדברים החשובים בקלות. 
האבזור עצמו שופע למדי, והרבה מהפריטים לא מקובלים בקטגוריה. כנסיה והנעה ללא מפתח? צ'ק. בקרת אקלים? צ'ק. מושבים עם כוונון חשמלי, מצלמת רוורס וחיישנים לכל הכיוונים, מראות צד מתקפלות חשמלית? צ'ק על הכל.
רשימת אביזרי הבטיחות, בטח בקטגוריה שבטיחות היא לא בדיוק הפורטה שלה, היא הקלף המפתיע ביותר של הדי-מקס בגרסתו היקרה. האמת, יש כמה רכבי יוקרה שברמת האבזור הגבוהה שבהם לא מציגים כזה מערך בטיחות מרשים. המפרט כולל בלימה אוטונומית עם זיהוי של הולכי רגל ורוכבי דו גלגלי, מערכת שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, אורות גבוהים אוטומטיים, מערכת למניעת התנגשות בפנייה, התראה על רכב בשטח מת כולל תיקון היגוי (מערכת קצת היסטרית לטעמנו), התראה על תנועה חוצה מאחור ויש עוד. כן, מדובר ברכב שמציע מעטפת בטיחות חריגה לטובה. מרשים לא פחות הוא אופן הפעולה של המערכות השונות. נציין גם את העובדה שהדי מקס זכה באופן חריג לציון מירבי במבחני הריסוק.
תנוחת הישיבה גבוהה מאוד. כבר במצב הנמוך ביותר מתקבלת תחושה של רכיבה על הטנדר. אפשר לאהוב או שלא, זה עניין של טעם. הפוזיציה הגבוהה מאפשרת לראות את קצה החרטום ולכוון את המפלץ בקלילות. גם אחורנית קל לראות ובאמצעות החיישנים והמצלמה נוח לחנות את הרכב בעיר.
כוונון חשמלי למושב הנהג מאפשר להגיע לתנוחת ישיבה טובה. המושב נוח ועוטף – יש אנשים שטוענים שהוא עוטף מדי ולא מתאים לרחבים שבבני האדם. בגדול המושב קצת נוקשה אך בילינו בו שעות ארוכות ואפשר להגיד שהוא עשה עבודה טובה בתמיכה בגוף. חסרה לנו יותר תמיכה בירכיים. ההגה לא מתכוונן מספיק רחוק החוצה וזה מאלץ את הנהג לשבת יותר קרוב מהרצוי.
אל מול הנהג ניצב לוח מחוונים שגרתי עם מחשב דרך קטן בגודל 4.2 אינץ'. למרות שטחו הקטן הוא כולל הרבה מידע חשוב על מאפייני הנסיעה ומערכות הבטיחות ומידע כללי כמו מהירות הנסיעה. לאורך המבחן שמנו לב שהוא הפך את שאר המחוונים למיותרים לגמרי, כך שחבל שהוא לא גדול יותר. תאי האחסון, כמו ברוב הרכבים בקבוצה, נמצאים בכל פינה.
המושב האחורי הוא נקודת התורפה של רוב המתחרים בקטגוריה. פה המצב קצת יותר טוב. קודם כל, שני המושבים החיצוניים קצת עוטפים את הנוסעים ובעלי מבנה שלפחות במראה הוא קצת יותר "ספורטיבי" לעומת הספסלים המקובלים בדרך כלל במתחרים. הם לא מציעים הרבה תמיכה בירכיים, המרווח לראש סביר והמרווח לרגליים טוב יחסית.
לנוסעים מאחור מחכות עוד כמה הפתעות קטנות: יציאות מיזוג, משענת יד עם מחזיקי כוסות ושקע USB.
נוחות בטנדרים היא עניין מאוד יחסי. תחשבו על מישהו בגובה 1.85 מ' - לכאורה מדובר באדם די גבוה, אבל ב-NBA מדובר כמעט בגמד. בטנדרים העניין די דומה - טנדר נוח מאוד לא יצליח לספק נוחות נסיעה של משפחתית קופצנית במיוחד.
הדי-מקס הוא טנדר די טוב ככל שזה נוגע לנוחות הנסיעה. אם אתם לא בעלים של טנדר, לא תבינו על מה אנחנו מדברים, אך בשביל מי שמעביר ימים שלמים בפיק-אפ ההבדלים הקלים הם עניין של גב שבור או חזרה לכשירות אחרי מסאז' טוב.
כמו בהרבה רכבים מסוגו, המתלה האחורי נוקשה מאוד ונוטה "לזרוק" את הרכב חזרה לנקודת המוצא של המתלה כשהוא לא מועמס. בתוך העיר זה הופך אותו לכלי רכב עסוק למדי שמגיב להרבה שיבושים ושברים. הרכב לעולם לא מתרסק ומכות כואבות לא חודרות פנימה, העניין הוא שהמתלה עובד כל הזמן, ולפחות כשהוא לא מועמס, זה לא ממש נינוח.
מחוץ לעיר התחושות מעט שונות. המתלה הקדמי חושף מעט רכות (כן כן) שמובילה לתנועות עדינות שלו על גלים בכביש וסופחות חלק מהמהמורות. המתלה האחורי (שוב, כשאין משקל בתא המטען) עדיין נוקשה וחוזר מהר למקומו כך שגם מחוץ לעיר הוא עובד לא מעט וגם כאן הוא לא חובט בנוסעים. במגבלות הז'אנר מדובר ברכב נוח ברמה ממוצעת ואולי יותר.
הנקודה המפתיעה ביותר בחבילה הכללית שנקראת נוחות נסיעה היא בידוד הרעשים. רעשי הכביש מסוננים באופן מאוד מרשים והם מופיעים רק על משטחים רעים או במהירות גבוהה. רעשי רוח מגיעים במהירות גבוהה, בעיקר מהמראות, ורעשי מנוע ישמעו כשהדרישות מהמנוע יעלו.
אם נמשיך עם דוגמאות מעולם הכדורסל, נוכל להקביל בין המנוע של האיסוזו מודל 2021 לבין מכבי תל אביב מאותו המודל. בליגה המקומית היא קורעת את כולם, אבל לכל שבוע יש יום חמישי ואז צריך להתמודד ביורוליג. ומה לעשות, ככל שזה נוגע ליחידות ההנעה, טויוטה היילקס (אדוונצ'ר) ופולקסווגן אמארוק הם הצסק"א וריאל מדריד של הטנדרים. 
המנוע של האיסוזו לא חלש; יש לו 163 כוחות סוס ומומנט נדיב של 36.7 קג"מ, מנפח של 1.9 ליטרים בלבד. אבל ליד המתחרים שמציעים למעלה מ-200 כ"ס ולמעלה מ-50 קג"מ, ברור שאפשר יותר. כשמתחילים לנוסע הרכב הכבד מגיב טוב ללחיצות רציניות על הדוושה והוא מתקדם בקצב משביע רצון.
המנוע מתפקד נפלא בתוך רצועת הכוח וקל לבצע עקיפה או לזנק בסיבוב. אחת הסיבות לכך היא ההילוכים הנמוכים הקצרים. העניין הוא שמחוץ לגבולות הגזרה של המנוע הוא פחות מבריק. מתחת לשיא המומנט המנוע מרגיש הרבה פחות נינוח וצריך לחיצה הגונה על הדוושה. אם הגעתם בטעות לשיא ההספק תגלו שהתיבה איטית מאוד ולא ממהרת להעלות הילוכים.
ככל שההילוכים עולים כך הם יותר ויותר ארוכים. המומנט הנמוך (יחסית) לצד האיטיות של התיבה גורמים לרכב להיות הרבה פחות יעיל במהירות גבוהה או בכביש הררי. אם אתם מתכננים הובלה של ציוד כבד, קחו בחשבון שעקיפות או דהירה מהירה בעליות מהבקעה לגב ההר יעשו בקצב יותר רגוע ועם הרבה דפדוף בין ההילוכים. שוב, הרכב לא איטי בכלל, הוא פשוט לא מגיע לקצבים של הטובים בחבורה.
צריכת הדלק מצידה די נשכרת מהמנוע הרגוע וההילוכים הארוכים. כאשר בסוף המבחן נרשמה צריכה של 10.8 ק"מ לליטר.
במהירויות גבוהות הדי מקס אוחז את הכביש טוב והוא משייט באופן מהיר בקלות. הנקודה היחידה שמפריעה בכבישים מהירים היא ההגה. לאחרון יש שטח מת די גדול ובתוכו הרכב נע לא מעט, כאשר לא פעם הוא מגיע בלי משים לגבולות הנתיב. למרבה המזל, גם בקרת הסטייה וגם פונקציית המרכוז מסייעות פה לשמור על כולם בחתיכה אחת.
בכביש המפותל נרשמת הפתעה רבתי. קודם כל, הדי-מקס אוחז טוב מאוד. תת היגוי, המכה החולה של לא מעט טנדרים, מתון עד כמעט לא קיים וזה חשוב. למרות ההתרככות של המתלה לא נרשמת רכינה גדולה מדי.
ההגה עצמו מנותק ומעורפל והברקסים קצת אמריקאים – הם מתחילים את פעולתם בתחושה ספוגית אך כשהם מתחילים לנשוך, הם עושים זאת היטב. 
שלדת הסולם החדשה מרגישה קשיחה יותר בכביש המפותל, אך לא הרגיש לנו שזה בא על חשבון היכולות בשטח. בבסיסו, הרכב גבוה יחסית ובגלל זווית גישה טובה יחסית הוא מתמודד יפה עם מכשולים טכניים. הזנב הארוך יכול לחטוף אם לא נזהרים, אך בסך הכל את האתגרים שהגשנו לו בשטח הוא עבר בלי בעיה מיוחדת.
מי שצריך יותר יכול להיות רגוע, כי הנעילה האחורית מספקת עוד מעטפת של יכולת בשטח וההנעה הכפולה אף היא הגיבה היטב וסייעה בהשגת אחיזה בעת הצורך.
שטח ההעמסה של הדי מקס גדול מאוד, מהגדולים בקטגוריה: אורך רצפה של 157.1 ס"מ, רוחב מירבי של 153 ס"מ וגובה פנימי של 49 ס"מ. הדלת עצמה מעט כבדה (עניין שגרתי) ובתי הגלגלים מצמצמים מעט את השטח האפקטיבי, גם כן כרגיל, אך הארגז כיום גבוה יותר וארוך במעט לעומת הדגם היוצא. כושר ההעמסה שלו (כ-1,100 ק"ג, בהתאם לגרסה) וכושר הגרירה שלו (בין 2.5 ל-3.5 טונות, גם כן בהתאם לגרסה) הם מהטובים בקטגוריה.
צריך לבדוק טוב טוב מה אתם מחפשים מהטנדר שלכם. יחידת הנעה יוצאת דופן לא תמצאו פה אבל ברוב הסעיפים האחרים הדי-מקס החדש מתבלט לטובה.
אולי הנקודה המשמעותית ביותר הוא תא הנוסעים המרשים, עם סביבת נהג הרבה יותר פרייבטית ואיכותית מהמקובל ועם אבזור בטיחות עשיר וחשוב שיכול לשנות המון למי שנמצא עם רכב עבודה שעות רבות על הכביש.
מעבר לזה המושב האחורי טוב יחסית, האבזור הכללי מרשים, צריכת הדלק טובה, הארגז נדיב וכך גם כושר ההעמסה. על העיצוב לא צריך להוסיף מילים. אין ספק, אם אתם בוחרים לשים את הכסף על הגרסה היקרה ביותר של טנדר, האיסוזו מתייצב (כמעט כרגיל) בחזית ומציע אלטרנטיבה מפתה לטנדרים החזקים בקטגוריה.
לדגמי איסוזו בישראל - איסוזו
074-799-1900 
קבלו ייעוץ מומחה
