אבארט 500 - מבחן רכב

יש לי וידוי קטן: אני אוהב מכוניות עם אופי. אלו מכוניות שבשביל לרצות להיות בעליהן צריך לבחון יותר מסתם כמה מספרים יבשים בקובץ ה-PDF באתר הבית של היבואן. אבארט 500 היא מכונית כזו. מכונית שמאחורי שמה עומדת מסורת מוטורית בת עשרות שנים. מכונית שמעלה חיוך על הפנים כבר ממבט ראשון. אלו היו סיבות טובות בכדי לנהוג באבארט 500 זמן קצר אחרי שהיא נחתה בארץ: סיבוב קצר ולא ממצה שארך פחות משעה. הסיבוב היה נחמד, אבל כעת הגיע הזמן למבחן אמיתי שיענה על השאלה האמיתית: איך זה לחיות עם אבארט 500?

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: אבארט 500 

 

אבארט 500, 1.4 טורבו, ידנית, החל מ-157,000 שקל
יתרונות	חסרונות
אופי	נוחות
הנאה מנהיגה	איכות חומרים והנדסת אנוש
יותר מרווחת ממה שחשבתם	היגוי מלאכותי ודוושות חסרות דיוק

צעצוע חמוד או מכונה רעה?

כפי שאולי שמתם לב במבחן לפיאט 500 קבריולה, אני מחובבי העיצוב של סדרת ה-500. בגרסא שלנו, אבארט לקחו את עיצוב הפיאט 500 והפכו אותו מצעצוע חמוד בעיני נשים למכונה רעה בעיני הגברים. שלל סמלי אבארט עקרביים, חישוקי 17" מרובי חישורים, זוג מפלטים עבים, מראות אדומות, מדבקות שמוסיפות לפחות 20 כ"ס, חצאיות וספוילרים עמוקים. אף אחד לא יחשוב שזו סתם איזו 500 שנשכרה ע"י זוג תיירים צרפתיים להתניידות ברחבי ת"א. למעשה, אף אחד לא נשאר אדיש לאבארט: זו כנראה מהמכוניות שסובבו הכי הרבה ראשים שנהגתי בהן בתקופה האחרונה. האם זה טוב? תשפטו בעצמכם.

 

 

אבארט 500. בונבון ממולא רום חריף / צילומים: סיון נורדמן 

אז מה היה לנו פה?

אבארט 500 נמכרת בארץ בשלוש גרסאות, שמחירן מתחיל ב-157 אלף ש"ח לגרסת הסקורפיונה וכלה ב-185 אלף ש"ח לגרסת הלוסו, כאשר ההבדלים מסתכמים בעיקר באבזור. גרסת המבחן היא המפוארת במבחר הגרסאות, עם חישוקי 17 אינץ', ריפודי עור, גג נפתח ותאורת קסנון. מתיישב במושב הנהג החובק ואוחז הגה עור משולש חישורים עם חלק תחתון קטום. תנוחת הנהיגה גבוהה ושולטת, אך חוסר יכולת כיוון ההגה למרחק, כמו בשאר דגמי ה-500, מגביל את האפשרות לבחור בתנוחת נהיגה אופטימלית. כידוע לכם ממבחנים קודמים, פיאט 500 אינה מכונית מושלמת והמגרעות של סדרת ה-500 קיימות גם באבארת': איכות החומרים אינה גבוהה והנדסת האנוש בינונית לגמרי. אבל למי זה אכפת? באנו לפה כדי לנהוג.

 

בדרך לכבישי נהיגה ראויים, אבארט 500 היא מכונית קלה לנהיגה, כך שאפשר לעבור קצת על המספרים: 135 כ"ס ממנוע מוגדש בנפח 1400 סמ"ק אינם נשמעים הרבה, אך כשמסתכלים על נתון המשקל (1035 ק"ג) של ה-500 מתקבלת תמונה לא רעה בכלל. למרות זאת, כאשר נורית מצב Sport  כבויה, ה-אבארט 500 היא מכונית רגועה למדי ודוושת התאוצה דורשת לחיצה הגונה כדי להתקדם. המושבים הספורטיביים נוחים ואוחזים היטב. דוושת המצמד רכה ומערכת ה-Hill Holder תשמח את אלו שסלדו מ"הזינוק בעליה" בשיעורי הנהיגה. הייתי מעדיף דוושות מדויקות יותר, חושב לעצמי. פניה שמאלה לכביש המפותל ההוא ולחיצה על כפתור ה-Sport. קדימה לעבודה.

 

האם העקרב הזה באמת ארסי? 

נהיגה בכבישים הנכונים ה-500 הזו כל כך שונה מאחיותיה הרכות. היא נכנסת לפניות בשמחה ויוצאת מהן בחיוך. ה-500 הקטנה מגיבה היטב להעברות משקל: הזנב יוצא לטיול קצר לפקודת דוושת התאוצה. מערכות הסירוס האלקטרוניות נמצאות תמיד בהקשב ואינן ניתנות לניתוק. במקרים קיצוניים נדמה שזו לא תכונה כזו גרועה. למרות שהוא מדויק, ההגה מספק תחושה מעט מלאכותית: המשקל שלו נכון אך הוא לא מעניק מספיק היזון חוזר, ומזכיר קצת משחק וידאו. סידור הדוושות מתאים היטב לנהיגה ספורטיבית, אך מהלכה הארוך של דוושת התאוצה דורש הסתגלות. בפניות הדוקות נדמה שההילוך השני קצר מדי. מאידך, המנוע הקטן כה גמיש שהוא מושך בפניות הללו גם בהילוך שלישי. הצליל הבוקע מזוג המפלטים פשוט עושה נעים באוזניים. כשדוחפים אותה לקצה הפיאט הזו מתגלה כמכונית מהנה מאוד.

 

נו, המשפחה תאהב את הכלה? 

סוף השבוע עם ה-500 אבארט נפל בדיוק על ארוחה משפחתית בצפון הארץ. ארבעה אנשים ב-500 אחת קטנה? למה לא, חשבתי לעצמי, ה-500 תצליח לשאת את המשפחה לצפון. מרווח המחיה בהחלט מספיק לשני מבוגרים מאחור, אך לא זו הייתה הבעיה. כנראה שזה הזמן לנצל את ההזדמנות ולבקש סליחה מאמא על הקפיצות והנדנודים במושב האחורי. נוחות הנסיעה של ה-500 היא סוגיה בעייתית. פיאט לא הצליחו למצוא מקבילה לנוסחת הקסם שיישמו פיז'ו וסיטרואן בקטנות הספורטיביות שלהם בשנות השמונים והתשעים: התנהגות כביש מהנה לא-שווה לנוחות נסיעה גרועה. כאשר המושב האחורי ריק מנוסעים, המהמורות העירוניות מקפיצות את ה-500 באופן נסבל אך בורות ביוב אימתניים יעבירו זעזועים ישירות לעמוד השידרה דרך חישוקי ה-17 אינץ' והצמיגים בחתך 40. סביר מאוד להניח שהמצב ישתפר עם גלגלי ה-16 אינץ' והצמיגים בחתך 45 שמותקנים בגרסא הבסיסית.

גם עקרבים נהנים מסוף השבוע

 לסיכומו של סוף שבוע, אבארט 500 היא מכונית כיף נדירה. חבל שגרסת הלוסו יקרה מדי ונוחות הנסיעה טעונת שיפור. מאידך, גרסת הסקורפיונה הבסיסית היא המומלצת: היא איננה חוסכת מהרוכשים אבזור הקשור ישירות לנהיגה, אלא בעיקר פינוקים מיותרים. בתחום המחירים של 160 אלף ש"ח, לאבארת' יש לפחות שלוש מתחרות ישירות: אחת מאולם התצוגה הסמוך העונה לשם אלפא רומיאו מיטו, שניתנת לרכישה בגרסא אוטומטית ושתי מתחרות מקונצרן פולקסווגן, פולקסווגן שירוקו וסיאט איביזה בגרסאות FR וקופרה. שלושתן גדולות יותר וקיצוניות פחות מהאבארת' הלא-מתפשרת. הן כנראה יהוו חלופה יומיומית הולמת יותר להסעת אנשים נוספים, אך אין להן את הייחודיות של האבארת' 500. אבארת' 500 היא פשוט מכונית עם אופי, כזו שנוהגים בה ביומיום עם חיוך מרוח על הפנים בגלל ההנאה מהנהיגה ובגלל הייחודיות. כבר אמרתי שאני אוהב מכוניות עם אופי? 

לדגמי אבארט בישראל - אבארט