אנחנו, הישראלים, אוהבים לקבל מיליון דולר באלף שקל. תשאלו כל איש מקצוע אפילו. אנחנו אוהבים לקבל הכל הכל, במחיר צנוע. הנופש המועדף עלינו הוא "מלון המלך אחשוורוש הכל כלול דלוקס", ועם עותק בודד של עיתון שבת (אתם עדיין קוראים?) אפשר לצפות את כל הרצפות של מלון המלך אחשוורוש כדי לצבוע את כל הקירות שלו.
קבלו, אם כך, את הגרסה של אודי לחבילת הכל כלול: קוראים לרכב הזה אודי Q2 והוא מצהיר על עצמו גם כרכב פנאי, גם כרכב יוקרה וגם כרכב עירוני ומשפחתי, והכל במחיר נמוך מיאכטה קטנה: מכ-180,000 שקלים, נכון לכתיבת שורות אלו.
האם ה-Q2 הוא בגדר "תפשת מרובה לא תפשת" (או כמו שאומרים אצלנו במשפחה "תפשת מרובה לא תפשת מרובה"), או שזו באמת חבילה מוצלחת במחיר שיכול להנגיש את אודי, בזכות ולא בחסד, להרבה יותר נהגים בציבור הישראלי מאשר בעבר? והאם זהו אודי אמיתי, או רכב בסיסי יותר בתחפושת?
עבדכם הנאמן נוטה להאשים את אודי באופן קבוע בשמרנות-יתר כשהם מעצבים את המכוניות שלהם. אני, אם כך, הראשון לברך על דגם שעוצב (באופן נדיר) עם טוויסט. רואים בבירור שמדובר באודי, אבל כאן הכיוון שונה לגמרי – הקווים הקלאסיים לאורך הגוף נשברים ומפוסלים בכיוונים דינמיים, שוברים את השגרה השמרנית. האם אני אוהב את זה? לא כל כך (עניין של טעם), אבל בלי ספק לרכב הזה יש הרבה אופי ואם לשפוט על פי רכב המבחן (טוב, האדום), הרכב משך המון המון תשומת לב.
העיצוב בפנים הוא בכיוון אחר לגמרי, כלומר – הקו השמרני חוזר ובגדול. כאן כל בעל אודי גדולה ויקרה יותר (או קטנה וזולה יותר) ירגיש בבית. אבל גם מהבחינות הטובות – החומרים איכותיים ביותר, מכפתורי המתכת, דרך הדיפונים ועד לריפודים וגם ההרכבה מרשימה ביותר, לא פחות מכפי שהיינו מצפים מרכב פרימיום יקר פי שניים או שלושה. גם הנדסת האנוש מצוינת – הכל ממוקם היכן שהוא צפוי להיות ומערכת השליטה במסך המולטימדיה ובמערכות, MMI, עובדת מצוין.
תא הנוסעים
נכון שמדובר ברכב קטן יחסית, ממדי החוץ שלו מעט גדולים מרכבי פנאי קטנים (כמו שברולט טראקס או פיג'ו 2008) אבל קטנים מחבריהם הקומפקטיים (כמו קיה ספורטאז' או יונדאי טוסון), אבל מרווח הפנים שלו מצוין. היושבים מלפנים נהנים ממרווח טוב מאוד, וגם ממושבים נוחים שמותאמים בעיקר לנהג ונוסע גדולים. היושבים מאחור ייהנו ממרווח מספק והותר, כל עוד הם אינם מבוגרים גדולים משמעותית מהממוצע. המושבים האחוריים תומכים ונוחים, אבל אל תושיבו עוד נוסע באמצע.
ה-Q2 מוצע בשתי רמות גימור, BEAT ו-Design, ואת כל אחת מהן אפשר לרפד בחבילת אבזור Luxury. הביט כוללת מערכת בלימה אוטונומית, בקרת אקלים מפוצלת, את מערכת המולטימדיה עם שליטת ה-MMI וחיישני תאורה וגשם. עם ה-Luxury מקבלים גם גג פנורמי נפתח וחישוקי אלומיניום 17 אינץ'.
גרסת ה-Design, כשמה, מוסיפה לחבילת ה-Beat חישוקי 17 אינץ' וקישוטים מבריקים מחוץ לרכב, כולל ספי אגזוזים מטאליים. גם כאן ה-Luxury מוסיפה גג פנורמי, אבל גם ריפודי עור למושבים.
תא המטען גדול ושימושי, בעיקר אם משווים אותו לזה של מכונית משפחתית קומפקטית עם חמש דלתות (כמו פולקסווגן גולף או הונדה סיוויק). רף ההעמסה שלו מעט גבוה יחסית, אבל המיפתח רחב מאוד, שטוח ושימושי, בצדדים הוא מאובזר בווי תלייה לשקיות סופרמרקט (רב פעמיות) ואפשר להשכיב את צמד המושבים האחורי כדי להגדיל את נפח ההעמסה.
נוחות נסיעה
הפתעה! למרות שמדובר ברכב זול מאוד, יחסית לאודי, ולמרות שהוא קטן ממדים באופן יחסי, ה-Q2 נוח בנסיעה עירונית באופן מעורר הערצה. הוא מרכך בקלילות גם פסי האטה גדולים או בורות משמעותיים ומוביל את הנוסעים בנינוחות יוקרתית בין השברים וחספוסי האספלט. מרשים ביותר. גם התמרון של הרכב בעיר מצוין: הנהג יושב גבוה, בתנוחת נהיגה מעולה. שדה הראייה שלו מצוין בדרך כלל, כלומר, למעט הקורות האחוריות העבות-במיוחד. גם פעולת ההגה קלילה וטובה וקוטר הסיבוב שלו, היכולת להסתובב במקום קרוב ככל האפשר, קטן ומצוין. ה-Q2 הוא שותף מצוין לנסיעה בעיר ובסביבותיה.
מחוץ לעיר הוא בולט פחות לטובה. הוא עדיין נוח מאוד, אבל במהירות גבוהה מרגישים יותר את פני הכביש, ורכות כרית-הפוך שלו באה פחות לידי ביטוי בסביבה הבינעירונית. עם זאת, ה-Q2 מבודד טוב מרעשי הדרך והרוח ואפשר בהחלט ליהנות משעות רבות של נסיעה נינוחה יחסית ונעימה.
מנוע ותיבת הילוכים
קבוצת פולקסווגן (ואודי בתוכה) הולכת ומרחיבה את השימוש במנוע הטורבו-בנזין 1,400 סמ"ק שלה, בשילוב עם הדור האחרון של תיבת ההילוכים האוטומטית-רובוטית כפולת-מצמד, DSG (באודי היא נקראת S-Tronic). המנוע והגיר האלה הם השילוב היחיד שמוצע כיום עם ה-Q2 בישראל וזאת בשילוב עם הנעה קדמית בלבד (בחו"ל הרכב מוצע גם עם הנעה לכל הגלגלים).
כוח המנוע הוא 150 כ"ס. זה לא נשמע המון, אבל זמינות הכוח (המומנט) גבוהה כך שאפשר לקבל הרבה מהכוח הזה כמעט בכל מצב. המנוע חזק ומושך היטב את רכב הפנאי הקטן למהירות דו-רפורטיות (כל הזכויות שמורות לא. קישון), וביחד עם תיבת ההילוכים האוטומטית-רובוטית הכוח לא מועבר באגרסיביות, אלא באופן נעים ונינוח. ה"פרימיום" שבחבילה בהחלט מורגש.
התנהגות כביש
גם במונחים של רכבי פנאי, שאנחנו לא מצפים מהם להיות ספורטיביים ומחודדים בין העיקולים, אודי Q2 אינו בולט לטובה. ההיגוי שלו מעט קל מדי (למרות שהוא מתקשח לפי תנאי הנהיגה) ואינו מדווח לנהג דבר וחצי דבר ממה שקורה מתחת לשלדה. נוסף על כך, הגוף רוכן באופן משמעותי בעיקולים, דבר שפוגם בחדות ובחדוות הנהיגה.
מצד שני, אחיזת הכביש גבוהה ביותר, ההתנהגות צפויה ועם כוחות המנוע ופעולת הגיר, אפשר לנסוע עם רכב הפנאי הגרמני מהר מאוד ובבטחון מלא.
שטח
מרווח הגחון, המרחק שבין "בטן" המכונית ובין הרצפה, מצומצם מאוד ב-Q2 יחסית לרכבי פנאי (14.5 ס"מ בלבד). ביחד עם הנעה קדמית בלבד נמליץ לנהגי הרכב להישאר על שבילים סלולים ככל האפשר, אם יורדים לשטח. בחו"ל אפשר לקבל אותו עם הנעה לכל הגלגלים וגם עם ערכת מתלים שניתן להגביה אותם לכדי 20 ס"מ טובים משמעותית לנסיעת שטח.
סיכום
אודי Q2 אינו חף מבעיות – הוא לא מאוד ספורטיבי, עיצוב הפנים שלו שמרני ובמונחים של רכבי פנאי קטנים – הוא בכל זאת יקר מאוד. ועם כל זאת, התשובות לשאלות ששאלנו בפתיח ברורות: החבילה שהוא מעניק מצוינת, מדובר ברכב פנאי מעוצב באופן מיוחד ומושך מבטים, מרווח הפנים שלו מותאם בקלות למשפחה קטנה, הוא נוח מאוד – בעיקר לנסיעה עירונית אבל לא רק, ולמרות שהוא אינו ספורטיבי במיוחד, הוא בהחלט יכול לנסוע מהר מאוד ובבטיחות רבה. הוא מתאים יותר לעיר (עם יכולת התמרון, תנוחת הנהיגה והנוחות) אבל אפשר גם לחיות איתו מחוץ לה.
ולגבי היות ה- Q2 אודי אמיתי – בהחלט. נינוחות המנוע, הנוחות ומעל לכל איכות החומרים וההרכבה, בהחלט עומדים בסטנדרטים.
לדגמי אודי בישראל -
אודי
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות