אודי Q8 (בנזין) - מבחן רכב

אם על ה-Q7 יש תלונות שהוא קצת גמלוני וסטיישני, אז ככל שזה נוגע לרכב הקופה-קרוסאובר העצום אי אפשר אפילו לחשוב שהוא לא מצטיין בעיצוב. יותר מזה, העיצוב שלו יותר הרמוני מרוב בני מינו. טוב, למעט אולי פורשה קאיין קופה.

תא הנוסעים

תא הנוסעים לעומת זאת הוא כמעט "העתק – הדבק" של ה-Q7 וזה ממש לא רע. מול הנהג יש שלושה מסכי ענק. המסך הראשון מחליף את לוח המחוונים. למדנו לאהוב את המערכת הזאת – היא מציעה שלל מידע בתוך לוח המחוונים, תצוגות שונות, פריסת מפת ניווט רחבה ושליטה בכל פרמטר משמעותי ברכב. במשך שנים זה היה המסך הוירטואלי בה"א הידיעה. היום, עם המערכות החדשות מבית מרצדס, הוא מתחיל להרגיש כמי שזקוק לרענון קל כדי להישאר בעניינים, למרות שהוא עדיין מעולה.

המסך הבא הוא המסך ממנו מתפעלים את כל הפונקציות החשובות האחרות כולל הגדרות הרכב, המדיה, הניווט ועוד. על המסך הזה, שניצב איפה שמסכי מולטימדיה בדרך כלל נמצאים, הקרנו ברוב שלבי המבחן את מערכת ה-Android Auto. המעבר בין הקרנת המכשיר הסלולרי למערכת הראשית מתבצע בצורה חלקה במיוחד. המסך האחרון, שממוקם מתחת לקודמו, מאפשר גישה מהירה לקיצורי דרך ולמערכת בקרת האקלים. 

אנחנו נוטים להתלונן רבות על הנדסת האנוש במסכי המגע שמשתלטים על כל חלקה טובה. מצד שני, אחרי עשרות שעות מול מערכות המולטימדיה של אודי (ויש לומר שגם מול המערכות של ב.מ.וו ומרצדס) אפשר להגיד שהנדסת האנוש בהן שודרגה משמעותית עם השנים והסחת הדעת קטנה מבעבר. 

תנוחת הישיבה היא איפשהו בין "בתוך הרכב" ו-"על הרכב". מצד אחד קו המותניים לא גבוה מדי אך הוא מספיק גבוה כדי שתרגישו שאתם יושבים בתוך טנק וכל שאר הנתינים שזזים סביבכם על הכביש נעים בכלים פצפונים לרגליכם. שדה הראיה לפנים נפגע קשות בגלל קורה A גדולה ומראות צד ענקיות. קורה C מפריעה לשדה הראה לאחור. 

המושב עצמו ענק ונוח. באמצעות כוונון חשמלי (כולל להגה) אפשר בקלילות להגיע לתנוחת ישיבה מצויינת. בין המושבים ניצבת קונסולה עצומה בגודלה. הקונסולה יוצרת תחושה של מרחב מעט צר לכל מושב וגם יוצרת מרחק ענק בין הנהג לנוסע. 

עוברים אחורה. הדלת האחורית גדולה בשביל רכב קופה והכניסה יחסית קלה. המרחב מאחור מעולה למי שיש לו רגליים ארוכות. מצד שני, לאנשים עם רגליים ארוכות יש גם ראש שמתנשא אל-על, ואז הם עלולים לגלות שמרכב הקופה מגיע עם מחיר מסויים ככל שזה נוגע למרווח בין הפדחת והתקרה. זה עדיין יותר טוב ביחס לחלק מהמתחרות אבל מכתיב תנוחת ישיבה קצת שונה. 

תא המטען חשמלי, כמובן, נפתח בהושטת רגל ומציע מרחב גדול ונוח לציוד. סף ההטענה מעט גבוה, כי הרכב גבוה, והמדף הנגלל נפתח חשמלית.

מפרט האבזור כצפוי מרשים ביותר וכולל כמעט כל מה שנדרש מרכב כזה. בין הדברים יוצאי הדופן – מצבים פרסונאליים ששומרים על כל הגדרות הרכב לפי הנהג, שמירת "קיצורי דרך" לפעולות שונות כמו מערכות רכב שבשימוש תכוף או טלפונים חשובים. בסעיף החניה, שעליו נרחיב בהמשך, השקיעו באודי באופן מיוחד - ובצדק. יש מצלמות 360 מעלות עם פונקציות "מבט על" ותמונת תלת מימד. האחרונה מציעה תמונה תלת מימדית של הרכב שמאפשרת להסתכל סביב הרכב ולראות איך הוא ניצב ביחס למכשולים. יש גם מצלמות יעודיות לגלגלים הקדמיים והאחוריים ושלל זוויות שונות קדימה ואחורה. 

גם סעיף אבזור הבטיחות נדיב כצפוי: בקרת שיוט אדפטיבית ובקרת סטייה מנתיב מעניקות יכולות כמעט אוטונומיות בכביש המהיר. בנוסף תתקלו כאן בהתרעה על תנועה חוצה מאחור, מערכת למניעת כניסה לצומת לא פנויה, מערכת לזיהוי רכבים בשטח מת, בלימה אוטונומית ועוד. 

נוחות נסיעה

רכב הפנאי הענק של אודי מגיע עם מערכת בולמים אדפטיביים. את המערכת פגשנו בשלל רכבי קונצרן פולקסווגן לאחרונה והיא מספקת טווח גדול של אפשרויות בין המצבים השונים. במבחן ל-Q7 שביצענו לאחרונה התרשמנו מנוחות נסיעה הגבוהה ומעניין לעמוד על ההבדלים בינו לבין האח הספורטיבי יותר.

לאח הספורטיבי מהשניים כיול ספורטיבי גם מצד מערכת המתלים. בכל מצב שבו תבחרו תגלו שרכב הפנאי-קופה מעט נוקשה יותר ועסוק יותר ביחס ל-Q7, שצריך להתמודד עם ילדים בשורה השלישית. חשוב להסביר - לא מדובר במכונית לא נוחה. ממש לא. מצד שני, חישוקי 21 אינץ' ומערכת מתלים עם כיול ספורטיבי יותר מעבירים מעט יותר שיבושים לכיוון הנוסעים והמרכב זז יותר ביחס לאחיו המגודל. 

מחוץ לעיר הנוחות משתפרת והופכת למעולה. נכון, גם כאן מפגש עם שבר אספלט בולט או רצף שיבושים יכול להזיז את הרכב הגדול באי נוחות, אולם זה אירוע די חריג ולא משהו שמשפיע על האווירה הכללית. 

בתחום בידוד הרעשים ה-Q8 מצטיין, כן, גם ביחס לאחיו המגודל. תא המטען הקטן (יחסית) עם סגירה עדיפה מנטרל את מעט התהודה שנוצרת באח הענק. אנחנו העברנו מאות קילומטרים עם האח הקטן, רובם בשיאה של סופה שפקדה את דרום הארץ ובגשם שוטף. למרות רעשי הרקע הנוכחים השיחות בתוך הרכב נוהלו בלי הרמת קול בכלל. על כבישים ממש גרועים יש מעט רעשי כביש שעולים – עניין נדיר שלא יפריע את מנוחת הנוסעים.  

מה שאפשר להגדיר כפחות נוח הוא הצורך שעולה מדי פעם להחנות את ה-Q8. אתם יודעים איך זה, מגיעים הביתה אחרי העבודה וצריך להשאיר את האוטו איפשהו. אז קודם כל, כדאי שתהיה לכם חניה פרטית וגדולה מספיק, כי המפלץ העצום הוא לא הרכב האידיאלי לחפש איתו חניה ברחובות הכרך. אבל גם אם מצאתם חניה, עכשיו יש את התהליך המפחיד של הכנסת הרכב פנימה. למרות כל עזרי החניה הקיימים ברכב וקצת בגלל שהמערכות קצת היסטריות, כמעט אי אפשר לדעת איפה הרכב באמת מסתיים ומתי החרטום או הזנב לא מתחככים במשהו. אם עד היום לא ידעתם כמה מורכבת הנחתה של מטוס קרב על נושאת מטוסים – קחו את ה-Q8 לסיבוב במרכז העיר. מניח שתבינו. 

מנוע ותיבת הילוכים

בתכל'ס, את ה-Q8 אנחנו כבר מכירים,  אבל השילוב בינו לבין מנוע הבנזין היה עבורנו פחות מוכר. בחזית ניצב מנוע 6 צילינדרים בנפח 3.0 ליטרים, שקיבל, רק ליתר ביטחון, מגדש טורבו. ההספק של המנוע החביב עומד על 340 כ"ס והמומנט הוא כ-50 קג"מ. עם רצועת כוח רחבה רחבה, למנוע הזה אין בעיה לשנע את רכב הפנאי בקלילות. 

אם תבחרו ב-"מצב שיגור" תגלו שלהוציא מהמקום 2.2 טון זה לא סיפור מסובך כשיש את המנוע המתאים. האופן החייתי בו האודי עושה זאת יכול להפתיע. הוא ממשיך לצבור מהירות צפונה בקצב מרשים ובאמת שרק שיא ההספק שמעביר אותו להילוך הבא מונע מהחגיגה להמשיך. 

למנוע יש מערכת מיקרו-היברידית שמספקת כוח חשמלי במקומות מסויימים. בגרסת הדיזל המערכת מסייעת לגשר על נפילות הכוח בהעברת הילוך. בגרסת הבנזין משום מה התהליך נעשה באופן פחות חלק. באופן כללי, שילוב המערכות השונות – Auto Hold, Start & Stop, תיבת ההילוכים והמערכת ההיברידית לא תמיד פועלים באופן חלק בעצירות ובתחילת נסיעה. האמת שציפינו למעט יותר עידון מרכב כזה במקרים שכאלו.

תיבת 8 ההילוכים האוטומטית, למעט אותם מקרים, פועלת באופן חלק ומדוייק.

צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על כ-8 ק"מ לליטר סבירים אך לא מבריקים. 

התנהגות כביש

עם מראה ספורט-אלגנט ומנוע גיבור, ה-Q8 נראה כמו מועמד מוצלח לסיבוב דינאמי בכביש נהיגה מפותל. מצד שני, כבר דיברנו על 2+ טון שהוא צריך להזיז בכל רגע נתון. האודי הגדול מתנהג באופן מפתיע לטובה ומפתיע לרעה. אם אתם מחפשים חוויה ספורטיבית אמיתית, כזאת שמאפשר להזיז את הזנב בזריזות, זה ממש לא הרכב. 

כשמעבירים למצב Sport המתלים מתקשחים – זה הופך את האודי לרכב לא נוח בעליל, אבל מרסן משמעותית את רכינת המרכב. בסיבובים מהירים מאוד, כשהגלגל פוגש מהמורה, אפשר ממש להרגיש את המשקל זז על המתלה. מה שיותר מפתיע שזה לא משפיע על אחיזת הכביש או על קצב הפנייה. גם הרכינה לא מחריפה משמעותית. 

ההגה עצמו מדויק מאוד, למרות שהוא חסר תקשורת. דוושת הבלם מאפשרת לקזז קמ"שים בקלילות ואיתה המפלץ השמנמן עוצר ביעילות גם אחרי סשן נהיגה הררי. 

כל כך הרבה משקל מבטיח תת היגוי, אבל בכל מצבי הנהיגה ובעיקר במצב Sport המושג הזה נעלם כמו מטוסי נוסעים בתקופת קורונה. בשיעור הפיזיקה הזה ה-Q8 ממש לא היה. 

אז בסופו של דבר אנחנו מקבלים מכונית מהירה, צפויה, אוחזת ובטוחה. מה שאנחנו לא מקבלים זאת חוויה ספורטיבית אמיתית. האם זה נורא? לא ממש.

סיכום

אודי Q8 הוא קנייה מוצלחת למי שיכול לרכוש אחד. העיצוב הרבה פחות צעקני ומקושקש ביחס למתחרות. האבזור, מרחב המחיה, תא המטען, נוחות הנסיעה – כולם לא מושלמים אך ניצבים בממוצע של רכבים בטווח המחיר הזה, או אפילו מעליו, ולבטח יספיקו למשפחה בהרכב של 2 + 2. 

באיזשהו מקום רכב הפנאי קופה הגדול של אודי הוא הילד הטוב בחבורה. טכנולוגי ומרשים, כזה שלא מעצבן אף אחד אבל בהחלט מציע מכל טוב. 

באשר ליחידות ההנעה, למרות שגרסת הבנזין חזקה יותר מגרסת הדיזל – נדמה שדווקא לוגמת הסולר מציגה אופי קצת יותר חלק, אלגנטי וחסר מאמץ ביחס לגרסת הבנזין. על הדרך היא תחסוך עוד קצת כסף בתחנת הדלק. 

לצפייה בכל דגמי אודי בישראל

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות