אודי R8 ספיידר - מבחן רכב

ואז יש את המכונית, כאשר במרכז הרכב, מאחורי הנהג, ניצב לו המנוע. וזה חתיכת מנוע. האמת, כשתיאמנו את ה-R8 הנחנו שנקבל את גרסת ה"בסיס", עם 570 כ"ס. כשנכנסנו לאסוף את הרכב, נציג הקבלה אפילו לא הרים את המבט. "קיבלת את ה-R8 Spyder", הוא אמר, והוסיף כבדרך אגב - "Performance". 
 

הממ, אוקיי. כש-620 כוחות סוס מחכים שתדרבן אותם בלחיצה החלטית של הסוליה - מומלץ לדעת מה אתה עושה. 

ובחזרה לאותו רגע, שלושה ימים מקבלת המפתחות, על הכביש הנידח אי שם באלפים. כמה דקות לפני שהעפלנו לכביש, המתפתל בין הכפרים אי שם באחת הנקודות הגבוהות של טירול, התחיל לרדת גשם שוטף. הכביש ספוג מים אבל כבר עברנו עליו כמה פעמים, גם באותו היום. מה כבר יכול להיות? 
 

הדוושה נדרכת, המנוע רועם, הביטחון עולה והמכונית מרגישה יותר ויותר צפויה. פניה מתונה, חוזרים מוקדם לגז ונותנים למערכת ה-Quattro לעשות את מרבית העבודה. האחיזה שהיא מספקת בסיבוב מאפשרת לנהג להעפיל תוך רגע למהירות שמכונית מיני קטנה תגיע אליה אחרי 15 שניות. 

הסיבוב הבא הוא סיבוב הדוק, Hairpin. נכנסים לאט יחסית וחותכים מוקדם ביחס ל"קו הנכון". עכשיו נותנים מכה של גז, מכל הלב. התגובה הראשונה של מערכת ההנעה היא העברה של רוב הכוח אחורה, ופתאום הבריה הענקית מרגישה כאילו רק שני הגלגלים האחוריים בעסק... אתם בטוחים שזאת אודי?
 

הצמיגים מסתחררים והזנב מוטח לתוך הסיבוב.

בנקודה הזאת אתה מרגיש כמו ברגע בו רכבת ההרים מגיעה לשיא הגובה ומאטה – אתה יודע שהלב הולך לקפוץ ואתה ממש מקווה שהכל ישאר על הפסים. ב-R8 אתה מקווה שכמות הדלק שעברה למנוע תספיק, ושהכביש מספיק רטוב כדי להוציא את הגלגלים לסחרור ולא את הרכב לתת היגוי שיגמר בעץ הקרוב. 
 

התנועה של הזנב מגיעה בחטף, כמו הבזק של מצלמה. זה כמעט לא סביר שמכונית שמרגישה כל כך גדולה תנוע כל כך מהר על הציר האופקי. ואנחנו עוד מדברים על הגרסה הפתוחה שלה... 

האינסטינקט של יישור ההגה ותיקון תוך הוספת גז עובד נפלא ברכב הזה. מיד לאחר אותה מכת כוח מהסרן האחורי, הכוח חוזר בחלקו קדימה והגלגלים נתפסים בכביש. 620 סוסים דוחפים את הנהג קדימה בהיסטריה ששמורה לגרופיות של רונאלדו או לילדים שראו R8 Spyder לראשונה בחייהם.
 

והביטחון עולה. הקצב עולה. הסאונד של המנוע מעמיק והצליל של פעמוני הפרות נמרח לו אחורה. סוף סוף יש כביש שבו אפשר לפתוח את המנוע הזה ולגלות את הסודות הקטנים של השלדה. 

אודי R8 היא מכונית מופלאה, בעיקר כי יש לה לב ענק, והלב הוא המנוע שלה. במרכז ניצב לו בלוק בנפח 5.2 ליטרים. אם הנפח נשמע לכם גדול, חכו לשאר הנתונים. מתי פעם אחרונה נהגתם על מנוע V10? רק האזכור שלו מעורר זעם אצל אנשי Greenpeace.  
 

למנוע יש רצועת כוח צרה של 1,600 סל"ד, ברצינות. וזה ממש בעייתי... טוב, לא באמת. ההספק, כבר אמרנו, עומד על 620 כ"ס שמגיעים בין 7,900 ל-8,100 סל"ד. המומנט עומד על 59.1 קג"מ ב-6,500 סל"ד. כמה זה שווה? 3.2 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, תודה ששאלתם. אז מה, המנוע לא גמיש? ובכן, אורווה עצומה של סוסים תדפוק לך את הראש בכיסא גם 4,000 סל"ד לפני שיא המומנט. ולגבי שיא ההספק? הוא מגיע בנקודה הבאה בכביש, שם בחירה נכונה של הנתיב תאפשר לך ליישר שלושה סיבובים במכה. ומנוע אטמוספרי שמגיע ל-8,100 סל"ד וצפונה בהחלט מסוגל להודיע שהוא בסביבה. 
 

כשהחברה שלי דיברה על צבעים, נניח על ההבדל שבין אדום, לבורדו וארגמן, התקשתי להבין את הניואנסים. עד לאחרונה. המנוע של ה-R8 עשה לי סדר בעניין, ועל הדרך סידר את מערכת היחסים. 
 

כשאתה נותן ליחידת הכוח הזאת לטפס לפסגות אליהן היא יכולה להגיע, פתאום אתה מגלה שלא רק לצבעים יש גוונים אלא גם לקולות. כי כשהוא יוצא מהמקום אתה בטוח שהרעם שמצטרף אליך הוא פסגת החלומות. ואז אתה עובר את ה-3,000 סל"ד והרעש מקבל טון יותר גבוה. הגעת ל-5,000 סל"ד והוא עולה עוד אוקטבה, ועדיין, נשמע כאילו הוא לא ממש מתאמץ. ממש לקראת 8,000 סל"ד הוא לפתע מוסיף סוג של בריטון שנלווה לצווחת השסתומים הנפלאה, והצליל הזה, תאמינו או לא, הוא שמיימי כמעט כמו הסל"ד בו הוא מושג או מעבר ההרים בו אנחנו משיגים אותו. 
 

ויש אבל גדול. קוראים לו "תקנות זיהום אוויר". ה-V10 הזה לא ימשיך, ככל הנראה, ממש כמו שה-R8 לא תזכה לדור נוסף על פי הידוע לנו. למרות ההנאה הגדולה וההנעה האדירה שבמבחן הזה, זאת הפעם האחרונה (כנראה) שאנחנו פוגשים יחידת הנעה מיוחדת כל כך. 

ננסה להסביר עד כמה האובדן גדול. 
 

אם אתם אוהבים בשר, תחשבו על עולם בלי סטייקים. יהיה עוף, וקציצות, ושניצל והמבורגר. אבל סטייקים – לא יהיו עוד. זה פחות או יותר העולם שיהיה לנו בלי מנועים כמו ה-V10 הזה. 

מסביב למנוע המדהים יש גם מכונית, והיא מיוחדת בפני עצמה. העיצוב באמת מרהיב. יש מי שטוען שהדור הראשון היה יותר יפה, אבל עשרות אירופאים לאורך המבחן, שהיו אמורים להיות קרירים ומאופקים, הוכיחו שמכונית-על עם גג נפתח וצבע צהוב בוהק יכולה להוציא מכל אחד את הילד שבו. 
 

עכשיו, על פיסת אספלט שקטה ורגועה יותר, במהירות ארצית ובלי הנופים המטריפים בשיא הגובה של המעברים היפים באלפים, אפשר לספר גם על הצדדים האחרים בנהיגה ברכב כזה. 

כשנוסעים בעיר ההגה מרגיש קל באופן מפתיע. לא הולם רכב קיצוני כל כך. בכבישים המפותלים, הוא מגלה אופי אחר. הוא קצר מאוד, מהיר, עם הפנייה ראשונית נחושה ועם דיוק של מדען אטום יקה. אגב, כשהעומס עולה גם המשקל משתפר קמעה. 
 

ברכב יש רק שני מושבים, אבל זה לא אומר שכדאי שתסעו לבד. כי לכל נסיעה יש חניה של אחרי הנסיעה, ונכון שיש פה כל חיישן שקיים על פני הפלנטה, ועדיין, אם שני מיליון השקלים שלכם חשובים לכם, כדאי שיהיה לכם מכוון קרקעי על מנת שתוכלו לדעת מה קורה מאחור. 

תא מטען? יש משהו לא גדול, במקום שברכב רגיל שוכן המנוע. זה בסדר, האוטו לא מקולקל, אנחנו רק מסדרים את שני תיקי הטיולים. על מזוודות אין מה לדבר, בקושי שני תיקי גב נדחסו פנימה. האוכל התמקם בתא קטן בין המושבים, הדברים הרכים מאחורי הכיסא של הנהג, שימעכו. הקייס הענק של המצלמה מצא את מקומו על הרצפה מתחת לרגלי הנוסע. 
 

באופן מעורר השתאות, האודי הזאת מצליחה להיות נוחה במידה. ברצינות. בסטנדרט של מכוניות ספורט קיצוניות היא ממש הפתעה. נהגנו על הרבה הוט-האצ' משפחתיות ומלוקקות, חלקן היו פחות נוחות. 

מצד שני, חייבים לספר שכל מהמורה מאיימת תוקלה במהירות שתגרום ליונדאי אטוס להתגלגל... מצחוק. החרטום כל כך נמוך וכל גירוד שלו יעלה כמו הרכב הפרטי שלי, כך שבמצטבר יש כנראה כמה חבר'ה בפורד פיאסטה שהגיעו למעבר ההרים הרבה לפנינו.... ונעקפו בסיבוב הראשון.  
 

מערכת המולטימדיה היא ה-MMI המפורסמת של Audi, אבל בשם החיסכון במקום, המיקוד בנהיגה או מכל סיבה אחרת, הכל נמצא בלוח המחוונים הדיגיטלי. אין שום מסך אחר. וכשאני אומר הכל, זה ממש הכל. למעט כפתורי התפעול של המזגן, הכל נעשה אל מול פני הנהג. ובגלל שאין שום מקור מידע אחר ברכב, אם החלטת לשנות יעד ניווט, תיפרד מנתוני הדרך והנהיגה. כן, יש איזה חיווי מהירות קטנטן, אבל בכלי עם רוחב של 2 מטר וכבישים יותר צרים מהגשר של נחמן, אתה לא רוצה להתמקד בדברים אחרים. בקרת שיוט אדפטיבית או מערכת לשמירה על הנתיב לא תמצאו פה. למזלנו, בחנו את הרכב במדינות בהן הוא פטור מהתקנה של מערכת מובילאיי.
 

זה בדיוק הרעיון. אודי R8, אפילו בגרסה הפתוחה שמלטפת את השיער והאגו (למי שנשאר / צריך), היא מכונת נהיגה. מכונית על. היא מאוד מתחשבת, צפוייה ונשלטת, בהתחשב בעובדה שהיא הגיעה ל-300 קמ"ש באוטובאן ולא המשיכה הלאה רק כי רצינו לשמור משהו לפעם הבאה. 

המכונית המהירה והמהנה ביותר בהיצע של אודי היא מכונית שאפשר לקחת בה את הילד או ללכת לקנות משהו (קטן) בסופרמרקט. ובעולם של מכוניות משוגעות עם המון כוח, היא אפילו הייתה נוחה ומבודדת. אחרי מסע של 1,000 מייל יצאנו ממנה כאילו צעדנו צעד אחד. 
 

ואם הרגשתם שזהו, אתם שם, היא בידיים שלכם, ושיותר מסוכן לנהוג באימפרזה טורבו ישנה, אז ה-R8 תתגנב לה בשקט ותוציא את הטפרים. ואתם תקבלו שריטה. ושריטה על מכונית במחיר הזה היא לא אירוע נעים במקרה הטוב, ועלולה להיגמר גם הרבה יותר גרוע. כי ה-R8 רוצה את הכבוד שלה, וממש כמו בן / בת זוג אובססיבי, לא תקבלו ממנה רגע של שקט או שלווה. על כל ליטוף עלולה לבוא סטירה, וכדאי להיות מוכנים לתגובה מהירה...

לצפייה בכל דגמי אודי בישראל

למאמר זה התפרסמו 8 תגובות