אודי SQ7 - מבחן רכב

עיצוב

מבחוץ, ה-SQ7 לא ממהר להסגיר את שאיפותיו. במבט ראשון הוא נראה כמו Q7 שגרתי, הווה אומר - מאופק, סולידי, אלגנטי ואפילו קצת סטיישני. אין לו את הכוחניות של רכבי הפנאי מתוצרת קדילאק או מרצדס, אפילו לא את המבט המפחיד של ב.מ.וו. חדי העין יבחינו בסמלי ה-S האדומים המפוזרים טיפין טיפין, ובקאליפרים האדומים המציצים מתוך חישוקי 20 אינץ' ענקיים (יש גם 22, אגב, למי שלא מסתפק בזה).

נושאת מטוסים אימתנית או אוניית פאר היוצאת לשייט תענוגות? בשלב הזה, עדיין לא ברור.

תא הנוסעים

גם מבפנים זו אותה Q7 אלגנטית ויוקרתית, שכל כך אהבנו במפגשים הקודמים. ישנן ל-SQ7 גם גרסאות עם הגה קטום, מושבים מעוטרים וסגנון קצת יותר בולט, אבל זו שלנו בחרה לשמור על צניעות יחסית. הקווים נקיים, העיצוב אלגנטי והכל מרגיש סופר יוקרתי ומהודר.

איכות החומרים לעילא ולעילא. כל דיפון עור, תפר, גימור מתכת או ליטוש בפלסטיק עשוי ביד אמן. אבל לא אמן היפסטר עבדקן ומרושל, חלילה, אלא אמן מהגלריות המכובדות ביותר בעולם. כאלה שנועדו לארח שועי עולם.



מושב הנהג מעט קשה, אך מציע אינספור אפשרויות לכוונון ותמיכה - ואחרי הסידור הראשוני, הופכת סביבת הנהג לנוחה ונעימה במיוחד. שפע האבזור - ולא נוכל להתייחס כאן להכל - לא בא על חשבון קלות התפעול. באופן יחסי, יש מעט כפתורים על ההגה והקונסולה המרכזית, ואחרי שמבינים את ההגיון העומד מאחורי שיטת הכפתוריזציה של אודי ניתן להפעיל כמעט כל פונקציה ברכב מבלי להסיט את העיניים מהכביש. זה כולל משטח מגע לכתיבת אותיות וספרות עבור הטלפון, גלגלת שליטה נהדרת ולוח מחוונים וירטואלי שמרכז את כל המידע והפונקציות השימושיות.

שורת המושבים השניה מציעה מרווח מצוין לנוסעים, יחד עם כסאות נוחים ושליטה נפרדת על הטמפרטורה. בשורה השלישית יש זוג מושבים נוסף (עם קיפול חשמלי), קטן וצפוף יחסית, אך מאחוריו מסתתר תא מטען שמצליח לשמור על נפח סביר גם כשכל המושבים בשימוש.

נוחות נסיעה

אחרי שמתגברים על קשיי התמרון בעיר - ועושים זאת בקלות בזכות מערך נהדר של חיישנים, מצלמות היקפיות, מצלמה עילית ומערכת אוטומטית לחניה במקביל, בניצב וגם ליציאה מהחניה - נשאר להתמודד עם עניין הנוחות. אודי SQ7 מצויד במתלי אוויר, וכשמעבירים אותם למצב הנוחות מתקבלת רמת שיכוך פשוט נפלאה. הוא מתמודד נהדר עם מהמורות, בורות וסדקים בכביש, ומצליח להשכיח כמעט לגמרי את העובדה שמדובר בגרסה הספורטיבית של הדגם. אנחנו משערים שעם חישוקי "22 רמת הנוחות תהיה פחות מוצלחת (ואם גם זה לא שכנע אתכם לוותר עליהם, אולי מחיר של כ-2,000 שקל לצמיג יעשה את העבודה).

גם מחוץ לעיר האודי מבודד היטב, נינוח ומרגיע, כאילו לא מדובר במכונית שמסוגלת להגיע מפתח תקווה לקהיר בזמן שאתם מסיימים לקרוא את הכתבה. יהיו שיתלוננו על רכות יתרה בכבישים מסוימים, אבל כוונון קל למתלי האוויר יפתור את העניין מהר מאוד.

מנוע ותיבת הילוכים

בזמן שמהנדסי אודי הידקו את אחרוני הברגים במנוע הזה, מילאו שמנים, חיברו צינוריות, תדלקו סולר והניעו אותו בפעם הראשונה, עמדה להקת מלאכים בשמי מרום, היטיבה את הבייגלה על הראש ופצחה בשירה נרגשת. יש בעולם יצירות שפשוט צריך לעמוד ולהריע להן, גם אם הן לוגמות סולר ופולטות קצת יותר חלקיקים מהמקובל.

8 צילינדרים יש בחרטומו של ה-SQ7, בנפח כולל של 4 ליטרים - וכדי שאלה לא ישתעממו, הוסיפו להם 3 מגדשים. שני מגדשי טורבו, ועוד מגדש חשמלי שינטרל את השהיית הטורבו המוכרת. כך מתקבל הספק נאה של 435 כ"ס, יחד עם מומנט מעורר פלצות של 91.8 קג"מ ב-1,000 סל"ד. לשם השוואה, לפורשה 911 GT2 RS, החזקה בהיסטוריית ה-911, יש אמנם 700 כ"ס - אבל רק 76 קג"מ. עלובה שכמותה.



אז אודי SQ7, כמו שבטח הספקתם להבין, הוא חתיכת רכב שרירי. למרות משקל אדיר של 2.4 טונות, הוא מאיץ ל-100 קמ"ש ב-4.8 שניות, עוקף בקלילות ורומס את כל אחד מחוקי התנועה שמישהו אי פעם חשב לחוקק. אבל מה שיותר מדהים מהביצועים, זו הקלילות והנונשלנטיות שבה הוא עושה את זה. לאחרונה נהגנו במספר מכוניות ספורט חזקות במיוחד - למשל אודי RS7, מרצדס SL או אפילו פיג'ו 308GTI - כל אחת מהן מייצרת תאוצה דרמטית שמצמידה את הגב למושב ומאיימת על המפרקת בשבירה טוטאלית. באודי SQ7 התחושה הזו פשוט לא קיימת. יכולת הביצוע שלו אדירה - ברמה שנדיר לפגוש על כבישים ציבוריים - אבל התחושה נותרת נעימה, קלילה ואלגנטית, לא מתאמצת ולא מרעישה, גם כשמסביב הנוף נמרח ועשרות נהגים מפנים את הנתיב בבהלה.

הבחירה במנוע דיזל נועדה לשרת בדיוק את המטרה הזו, ובכלל - הבחירה בגרסה ספורטיבית לרכב פנאי גדול ומגושם היתה אמורה להסביר את זה מלכתחילה. כי אם זו אמורה להיות ספינת תענוגות, ולא מכונית ספורט קיצונית שחיה על חרבה, אז למה לייצר דרמות מיותרות? ה-SQ7 חי ונושם בטווח סל"ד נמוך יחסית, עושה את הכל באדישות מרגיזה, אבל מצליח שוב ושוב לנצח את חוקי הפיזיקה ולהריץ את הזמן לאחור, בזמן שהנהג והנוסעים יושבים בנחת ומתלבטים בין אוורור למושב, שינוי התמיכה לירכיים או בחירה בגוון שונה לתאורת הלד הפנימית.

ואני בינתיים יושב ומקלל את מי שבנה את המכונה הזו. מקלל כי ציפיתי לאקשן, סערה ופיצוצים, אבל גם כי אני קצת מקנא במי שמסוגל להיות הכי מהיר בסביבה, בלי לצעוק את זה חזק. יש מין אצילות ג'יימס-בונדית ברכב הזה. אתה הכי חזק שיש, אבל עם פאסון.

ומה לגבי תלונות? גם כאלה מצאנו. תיבת ההילוכים נהדרת רוב הזמן (אוטומטית, 8 הילוכים), אך תחת עומס נתקלנו בהחלפות הילוכים מעט פחות חלקות. גם צריכת הדלק היא לא מנקודות החוזקה של הרכב, על אף היותו לוגם סולר. בשיוט מאוד רגוע ואיטי הצלחנו להגיע גם ל-12.5 ק"מ לליטר, אבל אם אתם נוהגים ככה עדיף שתקנו קורולה. בנהיגה אגרסיבית הגענו ל-5 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

שיאו של המאבק בין הפיזיקה והטכנולוגיה, הטבע והאדם, בא לידי ביטוי כשבוחנים את היכולת הדינאמית של ה-SQ7. חוקי הטבע אומרים כי גוף כל כך גדול, כבד ומהיר, יתקשה לשנות כיוון בקלות ויפתח נטיה ברורה לתת היגוי. במילה אחת - אינרציה. המהנדסים מאינגולדשטאט, המייצגים כאן את המין האנושי על שאיפותיו הטכנולוגיות, מנסים להוכיח שאפשר גם אחרת.

מתלי האוויר הם נכס אמיתי כשמכניסים את ה-SQ7 המגודל לכבישים מפותלים, ולו רק בזכות העובדה שהם מחסלים כמעט לחלוטין את זוויות הגלגול. לכך אחראים גם מוטות מייצבים חשמליים הפועלים אוטומטית כדי לפלס את הרכב. אודי - 1, פיזיקה - 0. אבל זו רק המערכה הראשונה.

מיד אחר כך נכנס לקרב הגה לא רע, שמתקשח בצורה נחמדה ומייצר התנגדות מסוימת לגלגול. אבל ההגה הזה מלאכותי, לא מתקשר וסובל מתגבור מוגזם גם כאשר הוא מתקשח. כדי לסובב בקלות גלגלים כבדים הנאנקים תחת משקל רב, נדרש תגבור משמעותי - מה שפוגע בתחושות. 1-1.



השלדה מצליחה להפתיע, ומעבירה לא מעט מידע אודות מצב האחיזה. דרכה ניתן להבין האם עלול להתפתח תת היגוי בקרוב, לדאוג לתיקון מוקדם ולהימנע ממפגש כואב עם הסלעים שממול. 2-1 לאודי.

וישנה גם הנעת הקוואטרו המתוחכמת של אודי, שיודעת להעביר כוח לגלגל שצריך, מאפשרת לקבל אחיזת כביש פנומנאלית ומחפה בקלות על טעויות נהג שלפעמים חוזר מוקדם מדי לגז ביציאה מהסיבוב. אבל את זה אנחנו עדיין לא מחשיבים כנקודה לאודי, כי עוד לפני שיוצאים מהסיבוב - צריך להיכנס אליו.

ובכניסה לסיבוב, כל הטכנולוגיה הזו נדרשת להביא את המיטב שיש לה במטרה לגרום למפלצת הברזל לשנות כיוון. זה לא קל. הכוח האדיר מביא את האודי לקצב מטורף, מהיר הרבה יותר מכפי שמורגש על הסיפון, האינרציה שואפת להמשיך בתנועה קדימה, והכניסה לתוך הפניה דורשת מאמץ של ממש. שלא כמו בדגמי ספורט אחרים של אודי - אפילו לא החזקים והקיצוניים שבהם - כאן אי אפשר לנהוג בשיטת "כוון וסע".

פילוסופיית הפלייסטיישן, שתקפה במכוניות כמו S3, S5 ואפילו RS7, מאפשרת לכל נהג מתחיל להרגיש כמו שומאכר. אבל כאן, על גבי אוניית המלחמה ששמה SQ7, היכולות האלו מרימות ידיים אל מול חוקי הטבע. אם הנהג לא ינקוט בפעולה ממשית, הסיבוב הבא עלול להיות האחרון שלו. תת ההיגוי מעולם לא נראה מאיים ומוחשי יותר, ויש לנו כאן 2-2. שוויון.



ובסוף, אחרי כל מהנדסי העל וכוחות הטבע, יושב נהג מאחורי ההגה. הוא נדרש להוריד את המשקל ברגע הנכון לגלגלים הקדמיים, להרפות מהגז או להוסיף בבלימה, ולאפשר לאפשר לגלגלים הקדמיים לקחת איתם את הרכב אל תוך הסיבוב. לא העברת מספיק משקל? אתה עלול למצוא את עצמך בסיטואציה לא נעימה מול חברת הביטוח. עשית זאת מוקדם מדי? הקצב נפגע. עשית זאת באופן מדויק? ברכותיי. מכאן והלאה אתה יכול להתחיל לשלוט ב-SQ7, הוסמכת לפקד על הקרבות הבאים של הצי המלכותי.

באופן מעניין, מפתיע ואפילו קצת מרגש, זהו אחד מדגמי הספורט היחידים של אודי שבאים בתביעות כלפי הנהג. אם תסתפק בלחיצה על הגז והפניית ההגה, זה לא ילך. כאן, עם כל הכוח, הפאר וההדר, הנהג צריך לעבוד כדי לחלץ את ה-S מתוך ה-Q7. זוהי לא מלאכה מסובכת מדי: לא מדובר בספורטיבית קשוחה ומאיימת נוסח דגמי הקצה של סובארו או ב.מ.וו. כדי לנהוג ב-SQ7 אתה צריך פשוט לדעת את העבודה ולהיות שם כשזה קורה. בקרב הענקים של הטכנולוגיה מול הטבע, בידך הכוח להכריע.

סיכום

אודי SQ7 הסב לנו הנאה רבה, מבלי להיות חד, מתקשר, מכשכש בזנב או כל כינוי שאנחנו נוהגים להדביק לספורטיביות האהובות עלינו. הוא הצליח להיות Q7 לכל דבר ועניין - כלומר נוח, מפנק, מפואר, מרשים וכל סופרלטיב שקיים בז'רגון של רכבי היוקרה - אך גם להזכיר לנהג את תפקידו, לערב אותו במעשה הנהיגה במקומות הנכונים, ולהצליח לרמוס כמעט כל יריב אפשרי מבלי להזיע. זו לא מכונית ספורט טהורה, אבל זו לבטח אחת ממכוניות הפאר המהנות ביותר שישנן על כבישי ישראל. ספורט-אלגנט, במובן המזוקק והטהור ביותר של המילה.

לדגמי אודי בישראל - אודי

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות