אודי TT (מתיחת פנים) - מבחן רכב

עיצוב הפנים מינימליסטי הייטקי שכזה. עד כדי כך מינימליסטי, שאפילו אין מסך מולטימדיה ענק במרכז הדשבורד. או מסך מרכזי בכלל. הייטקי – כי לוח המחוונים עצמו הוא בעצם מסך דיגיטלי בגודל 12.3 אינץ', וכפתורי המיזוג הם למעשה מסכים דיגיטליים קטנטנים ששוכנים במרכז גלגלות כוונון זרימת האוויר הענקיות, שבנויות בצורת טורבינת מנועי סילון.

ומה השתנה במתיחת הפנים? יש לנו כאן פגוש קדמי בעיצוב שונה, חצאית הצד קיבלה זווית קטנה לקראת המפגש עם הגלגל האחורי. ו... זהו פחות או יותר. סוס מנצח לא מחליפים.

תא הנוסעים

הכניסה לרכב מתבצעת מעמדה נמוכה, נמוכה מאוד. לא פעם בחניה במקביל למדרכה יש צורך בגמישות של מתעמלת אומנותית כדי להיכנס לרכב. אבל זה שווה את זה, כי המושבים לא רק נראים נהדר עם ריפוד משולב עור ואלקנטרה, הם גם נוחים ותומכים. לצד זאת, מנגנון קיפול המושב לטובת כניסה למושב האחורי פשוט ובסיסי - משיכה קלה ברצועה ורק משענת הגב מתקפלת, ואילו המושב לא מתקדם על המסילה. מצד אחד, חבל. מצד שני, זו כנראה דרכה של אודי לרמוז לכם שהמושב האחורי הוא רק "על הנייר".

אם הכניסה למושבים הקדמיים דורשת גמישות מסוימת, אז כדי להיכנס למושב האחורי כבר נדרשת מומחיות של ממש. המושב בקושי יתאים אפילו לילדים, וגם אז כדאי שהם לא יהיו גבוהים, אחרת זכוכית דלת תא המטען עלולה לקפד את ראשם.

מעמדת הנהג שדה הראיה סביר בסך הכל, למרות הישיבה הנמוכה והתחושה שעוטפת מכל כיוון. מרכז הדשבורד פונה אל הנהג, השמשה הקדמית צרה וחלונות הצד קטנים. כל אלו יוצרים סביבה מאוד הדוקה.

אודי TT מגיעה ברמת גימור אחת, בסיסית למדי. המפרט כולל לוח מחוונים דיגיטלי שכולל בתוכו את מערכת מערכת המולטימדיה, מערכת שמע עם 8 רמקולים, בורר מצבי נהיגה, כניסה והנעה ללא מפתח, בלם יד חשמלי עם פונקציית "אוטו הולד", משענת יד בין המושבים (נוחה מאוד) עם תא בתוכה שגם מתכווננת לגובה, תאורת לד מלאה (ומצוינת), חיישני גשם ואורות, מראות צד עם קיפול חשמלי, מראה מרכזית נגד סנוור, חיישני חניה היקפיים וחישוקים בגודל 19 אינץ'.

מה לא תמצאו ברכב? לא מעט דברים שהורגלנו לקבל במכוניות שעולות הרבה פחות: אין פה מושבים מתכווננים חשמלית, מצלמת רוורס או אפילו בקרת שיוט פשוטה, שלא לדבר על אדפטיבית.

במקום זאת יש יש רשימת תוספות ארוכה ויקרה: אם תכניסו את היד לעומק הכיס, תוכלו לשדרג את ה-TT שלכם עם תאורת מטריקס-לד בעלות של 27,300 שקלים, בולמי זעזועים מגנטיים בעלות של 14,000 שקלים, צבע מטאלי בעלות של 6,000 שקלים, שמשות כהות בעלות של 5,700 שקלים ותוספת חימום למושבים הקדמיים במחיר צנוע של 4,800 שקלים.

בתחום הבטיחות ה-TT מתוחת הפנים לא יישרה קו עם שאר דגמי אודי החדשים. יודעים מה? אפילו לא עם קיה פיקנטו. אין התרעת רכב בשטח מת למשל או התרעת תנועה חוצה מאחור ואפילו לא בלימת חירום אוטונומית. במקום זה ישנה מערכת מובילאיי בהתקנה מקומית. לא לעניין, בטח כשמדובר במכונית יוקרה שעולה יותר מ-300,000 שקלים.

לפחות הנדסת האנוש טובה. הכל נגיש, ברור ומואר (אפילו סימני הפלוס והמינוס על מנופי העברת ההילוכים). הגדרות ותפעול המערכות השונות מתרחשים כולם בתוך לוח המחוונים הדיגיטלי. אפילו תצוגת חיישני הרוורס תופיע שם. השליטה יכולה להתבצע בשני אופנים - מגלגל ההגה או מגלגלת ה-MMI. שניהם נוחים וקלים לתפעול.

איכות החומרים וההרכבה גבוהה והכל מרגיש מוצק ומהודק היטב. תא המטען מציע נפח לא רע של 305 ליטרים. המבנה שלו ארוך, נמוך וסף ההטענה גבוה, כך שאפשר להכניס כמה תיקי גב בשכיבה או מזוודת טרולי. בפועל הוא פחות פרקטי מכפי שמעיד הנפח. כמו כן יש כמה תאי אחסון בתא הנוסעים, כמו מחזיק כוסות חיצוני ששוכן בין המושבים ואחד נוסף, מתקפל, בתוך משענת היד (יתאים לפחית קטנה), תא נסגר מול ידית ההילוכים, תאים קטנים בדלתות ותא כפפות בגודל סביר.

נוחות נסיעה

נוחות הנסיעה היא לא נקודת חוזק של ה-TT. בנסיעה עירונית היא תעביר שיבושים קטנים אל תא הנוסעים ועל שברים גדולים יותר היא גם עלולה להעביר טלטלה מוחשית.

כשיוצאים מחוץ לעיר המצב בהחלט משתפר. אמנם ה-TT קופצנית על שיבושים וגלים, אך היא לא תסגור בולם כשבור סורר יפתיע. רעשי מתלים בהחלט נשמעים.

גם בידוד הרעשים לא תורם לחווית הנסיעה. הצמיגים נמוכי החתך יוצרים תהודה קבועה וברכב נשמעים רעשי כביש רבים, אליהם מתלווים רעשי רוח בנסיעה בין-עירונית. שיוט ארוך על כביש 6 אינו שקט וגם מערכת השמע (הסבירה) לא מסייעת להעלים את הקולות.

מנוע ותיבת הילוכים

אודי TT המחודשת משווקת בישראל עם שתי יחידות הנעה, כאשר לשתיהן משודכת תיבת S-Tronic כפולת מצמדים. ה-40 TFSI הבסיסית מוצמדת לקופה ולרודסטר, בעוד ה-45 TFSI החזקה מצטיידת בהנעה כפולה וזמינה רק בגרסת הקופה.

אל המבחן התייצבה גרסת ה-40 TFSI, עם מנוע טורבו-בנזין בנפח 2.0 ליטרים המספק 197 כ"ס ומומנט של 32.6 קג"מ הזמין ב-1,500 סל"ד. גרסה זו החליפה למעשה את גרסת ה-1.8 ליטרים מלפני מתיחת הפנים וביחס אליה היא מציגה תוספת של 17 כ"ס ו-7.1 קג"מ. ההאצה ל-100 קמ"ש אורכת 6.6 שניות.

עד כאן נתונים. ואיך זה עובד? המנוע נהדר ובקלות אפשר לשכוח שיש לו "רק" 197 כ"ס. אל תצפו לדחף שובר מפרקות, אבל הוא מזיז את ה-TT בקצב משכנע וצובר מהירות בקלות. ואחרי שכבר יצאנו מהמקום לא תתקשו לבצע עקיפות או לטפס בכבישי הצפון, למשל.

מנגד, תיבת ההילוכים איטית בכל מצב שהוא לא המצב הספורטיבי. העברת ההילוכים מורגשת, כאילו מדובר ב-DSG מהדורות הראשונים. בנוסף היא משמיעה קולות מכאניים בהחלפת הילוכים ובאופן כללי הציפייה הייתה לקבל פה את התחושות מתיבות 7 ההילוכים החדישות והמוצלחות יותר. בצידו השני של המטבע נציין את חלוקת ההילוכים הטובה שמנצלת כל סוס באורווה.

צריכת הדלק במהלך ימי המבחן עמדה על 11.5 ק"מ לליטר. נתון טוב בהתייחס לתנאי המבחן.

התנהגות כביש

אזהרת ספויילר (שמתרומם אוטומטית מעל 120 קמ"ש) - היכולות הדינאמיות של ה-TT גבוהות. מרכז הכובד הנמוך יוצר אחיזה כמעט פנומנאלית, עוד לפני שהזכרנו את גרסאות הקוואטרו כפולות ההנעה. אפילו התגובות מהשלדה לא רעות בכלל (הלו, זה אודי?!).

ההגה מדויק וקצרצר, עם 2 סיבובים מנעילה לנעילה וזה בהחלט תורם לחווית הנהיגה בכביש מפותל (מבלי לפגוע בתמרון העירוני). הקופה הקטנה מביעה נכונות להיכנס לפניות והיא עושה את זה בצורה מדויקת. למרות ההנעה הקדמית והנטייה הפיזיקאלית לתת-היגוי, מדובר במכונית ניטראלית שמצליחה לשמור על הקו באדיקות. עם זאת, בשל היעדר התקשורת מההגה ובזכות האחיזה הגבוהה שמאפשרת לפתח מהירויות גבוהות, היא פחות תתאים למסלולים קטנים וצפופים או לכבישי נהיגה טכניים ותעדיף עיקולים ארוכים או סוויפרים מהירים. זו מכונית צפויה, בטוחה ופרוגרסיבית.

אבל (תמיד יש אבל), זו לא מכונית ספורט מושלמת. ההגה לא מתקשר וקשה להבין דרכו מה באמת קורה למטה. גם אופי העברת ההילוכים של התיבה פוגם בחוויה הכללית. ומעל לכל, זו מכונית שמבצעת את העבודה היטב - אבל לא מצליחה לרגש או ליצור דרמות. אין לה את האופי של ב.מ.וו סדרה 2 מצד אחד, או של שברולט קמארו ואפילו סובארו BRZ מהצד השני. מי יודע, אולי ה-TTS תשלים את התמונה.

סיכום

אודי TT לא צריכה להרשים בסעיפי המרווח והשימושיות, כך שעל החסרונות האלו סלחנו לה בקלות. אך לצד זאת, גם בסעיפים אחרים וחשובים יותר כמו האבזור, הבטיחות, הנוחות ובידוד הרעשים, היא לא מצליחה להרשים. מתיחת הפנים, למרבה האכזבה, לא טיפלה בתחומים האלו.

מנגד, יש לה כמה אסים בשרוול: התנהגות הכביש משובחת ועדיפה על דגמי ספורט אחרים של אודי, יחידת ההנעה מוצלחת למדי והשתפרה לעומת מנוע ה-1.8 ליטרים היוצא, איכות החומרים וההרכבה גבוהה והעיצוב הוא מהמוצלחים שיש - וכאן דווקא מתיחת הפנים שיפרה עוד קצת את המתכון המוצלח.

בסופו של מבחן, אין כאן בשורות מהפכניות. מי שאהב את ה-TT עד היום, קיבל עוד כמה סיבות לאהוב אותה קצת יותר. מי שלא סלח לה על החסרונות, יתקשה גם היום לסלוח. כך או אחרת, מדובר במכונית ייחודית ומהנה - שכיף לראות על הכביש וכיף לא פחות לנהוג בה.

לצפייה בכל דגמי אודי בישראל

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות