המסחרית הקומפקטית של אופל מגיעה לישראל אחרי שנות היעדרות רבות. מה ההבדל בינה לבין האחות סיטרואן ברלינגו? והאם זו חלופה מוצלחת למשפחתית?
מי שפתח רדיו בחודשים האחרונים לא היה יכול להימנע מהפרסומות לאופל קומבו. לדגמי הקומבו יש היסטוריה ארוכה על הכבישים, בעיקר באירופה אבל גם אצלנו בארץ: אופל קומבו התחיל בשנות השמונים כגרסה מסחרית של אופל קדט הקומפקטית והמשיך בשנות התשעים ובעשור הראשון של שנות האלפיים כגרסה מסחרית של אופל קורסה. בעשור הקודם הקומבו היה בעצם פיאט דובלו עם סמל של אופל בחזית. ב-2018, לאחר שקבוצת פיג'ו-סיטרואן רכשה את אופל, הקומבו הפך לגרסת אופל לסיטרואן ברלינגו ופיג'ו פרטנר.
כעת, עם מעבר זיכיון יבוא אופל לקבוצת לובינסקי, יבואני פיג'ו וסיטרואן, הקומבו חוזר לארץ ומתכוון להוות אלטרנטיבה עם ניחוח של רכב משפחתי בקבוצת המסחריות הקטנות. אז לקחנו את גרסת הבסיס של הקומבו לייף, עם מנוע טורבו-בנזין שעולה 140 אלף שקלים, ויצאנו לבדוק האם כדבר המפרסם הקומבו הוא אכן "המסחרית הכי משפחתית שיש".
| אופל קומבו, 1.2 טורבו-בנזין, 130 כ"ס, אוטומטית 8 הילוכים, מ-139,990 שקלים | |
| יתרונות | חסרונות |
| מרווח ושימושיות | איכות חומרים |
| אבזור בטיחות | בידוד רעשים |
| יחידת הנעה | שדה ראיה |
הקומבו שמופיע בפרוספקט שקיבלנו באולם התצוגה של לובינסקי נראה מבטיח. צבע כחול עמוק, חישוקים קלים נאים בקוטר גדול ופסי נשיאה על הגג. הקומבי שחיכה לנו בחניון התת קרקעי נראה פחות מרשים, עם צבע כסוף שגרתי וצלחות גלגלים מפלסטיק. "הלקוחות מעדיפים את הטאסות כדי לא לדפוק את הג'אנטים", לפי נציג אופל. מי שירצה, יוכל לקבל חישוקים קלים וגם שמשות כהות בגרסאות היקרות יותר. בכל מקרה, הקומבו שלנו נראה כמו מסחרית רגילה למדי.
גם בגרסה הבסיסית של הקומבו הדלת נפתחת אוטומטית ללא לחיצה על השלט ואנו מטפסים אל תוך הקומבו. אין ספק שמדובר תא נוסעים עם המון מרחב. תנוחת הישיבה גבוהה ושולטת, אבל שונה מהתנוחה הגבוהה הקיימת בג'יפונים. בין המושבים הקדמיים יש המון מרחב שהיה יכול להפוך בקלות לחלל אחסון או אפילו למושב נוסף.
יבואנית אופל מתגאה באבזור הבטיחות האקטיבית המכובד של הקומבו והוא אכן מכובד, כבר בגרסת ה"אנג'וי" הבסיסית: בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל, תיקון סטיה מנתיב, מעבר אוטומטי לאורות גבוהים ומערכת לזיהוי תמרורים. הטרוניה היחידה שלנו הייתה כלפי מערכת ההיגוי האקטיבי שזיהתה סטיות היטב אבל הרגישה לא אחידה בפעולה האקטיבית לתיקון ההיגוי.
בהיבט הבטיחות הפאסיבית, הקומבו לא עבר בעצמו מבחן ריסוק של Euro NCAP אבל שני אחיו התאומים לבית פיג'ו וסיטרואן עברו אותו עם תוצאה של 4 כוכבים.
מעבר לבטיחות, כולל מפרט האבזור גם לא מעט פריטים אחרים שנדיר למצוא בסגמנט הזה: כניסה והנעה ללא מפתח, מערכת מולטימדיה מקורית עם מסך בגודל "8 וממשק אפל קארפליי, חיישני גשם ותאורה, 6 רמקולים, מראה נגד סנוור ובקרת שיוט. גרסת ה"אנג'וי פלוס" מציעה עוד אביזרים רבים נוספים - עיינו בקטלוג.
המושב האחורי רחב מאוד ומתאים בקלות לשלושה מושבי בטיחות פול סייז לילדים. הרבה משפחתיות היו מתות לקבל קצת מכל הגודל הזה. כיאה לרכב מסחרי במקור, לקומבו יש תא מטען ענק בנפח של 597 ליטר (ואני עדיין מנסה להבין לאן הלכו אותם 3 ליטרים) עם מפתח טעינה שטוח ורצפת הפרדה מפלסית שניתן לכוון לגובה. בכל הקשור למרחב פנימי, הקומבו הוא פשוט חלום רטוב לכל מי שנוסע במשפחתית רגילה עם חלל מוגבל לנוסעים ולציוד שלהם.
לו רק אותו חלום היה ממשיך גם בכל הקשור לאיכויות של אותו תא נוסעים. הנהג מקבל לידיו הגה משולש חישורים ספורטיבי למראה, קטום בתחתית ומצופה בעור. גלגל ההגה קצת דק ופשוט לאחיזה אבל זה בסדר גמור. עיצוב לוח המחוונים לכשעצמו נאה, עם שני צבירי מחוונים גדולים מול פני הנהג. מסך המולטימדיה גדול ופתחי האוורור המתוחכמים פונים אל הנהג ונראים טוב. כיאה לרכב שתוכנן לעבודה, לקומבו יש הרבה תאי אחסון (מעליו, מתחתיו ומצידיו של הנהג) ומחזיקי כוסות שימושיים. 
הראשונה מבין שתי הבעיות העיקריות היא איכות החומרים שאיננה מבריקה: מרבית החומרים בהישג ידו של הנהג והנוסעים מרגישים קשים ופשוטים למגע. בדיפוני הדלתות יש מעט בד שחור והוא נמצא רק היכן שמניחים את המרפק. נו, לפחות זה.
בנוסף, גרסת האנג'וי הבסיסית של הקומבו אכן מרגישה כמו גרסה בסיסית: יש יותר מדי מקומות של "הכנה לכפתורים", כמו הגומחה לבלם היד האלקטרוני. כל החלונות החשמליים לא נסגרים או נפתחים בלחיצה אחת. הנדסת האנוש בסדר גמור בסך הכל, כולל מערכת המולטימדיה הסבירה, חוץ מפיקוד המזגן שממוקם עמוק מדי וידית פתיחת הדלת הנמוכה שצריך לחפש כשפותחים אותה. לקומבו יש עדיין במה להשתפר כדי להגיע לרמה של מכונית משפחתית טובה, אך בסך הכל מדובר ברמה טובה מאוד עבור רכב מסחרי.
נוחות הנסיעה העירונית סבירה. כיול המתלים של הקומבו הוא על הצד הקשה והוא לא מפלטר מספיק שברי אספלט רציניים. באופן לא מפתיע, כשמעמיסים את הקומבו במשקל נוסף נוחות הנסיעה משתפרת. בהתאם לתנוחת הנהיגה הגבוהה שציינו בסעיף הקודם, הקומבו מרגיש גבוה על הכביש עם מימד גובה של כמעט 180 ס"מ. לכן לא מפתיע לגלות שבמהירות בינעירונית הוא רגיש לרוחות צד וגם כאשר סתם משאית חולפת לידו. אותו מימד גובה מייצר רעשי רוח נוכחים במהירות בינעירונית. אפשר לנהל שיחה אבל הרעש תמיד נמצא שם ברקע.
שדה הראיה מלפנים מעט מוגבל עקב קורות A עבות ולמרות חלונות הצד הקטנים בדלתות הקדמיות. מראות הצד גדולות אך חסרה להן זווית פנורמית רחבה בקצוות. המראה האחורית מתכהה אוטומטית אך היא קטנה מכדי לתפוס את כל החלון האחורי הגדול.
לחיצה על כפתור ההתנעה והמנוע מוגדש הטורבו מתעורר לחיים באופן חלק. מתחת למכסה המנוע הקצר נמצא מנוע בנזין עם 3 צילינדרים בנפח 1.2 ליטרים. המנוע מספק 130 כ"ס ב-5500 סל"ד נמוכים ומומנט של 23.4 קג"מ ב-1750 סל"ד נמוכים. מסובבים את חוגת בורר ההילוכים ל-D ויוצאים לדרך. 
הבורר הזה מחובר לתיבת הילוכים עם שמונה הילוכים קדמיים מתוצרת אייסין היפנית. תגובתה של תיבת ההילוכים מעט איטית ומהוססת ביציאה מהמקום, אבל בהמשך היא מציגה פעולה חלקה ונעימה. השילוב בין המנוע המנוע הגמיש ותיבת ההילוכים החלקה מתאים היטב לאופי של הקומבו. האופן העברת הכוח בסל"ד נמוך נותן תחושה דיזלית, רק בלי התקתוק האופייני למנוע לוגם סולר. הטרוניה העיקרית כלפי התיבה היא בלימת המנוע החלשה בעת שימוש בפדלים שעל ההגה.
צריכת הדלק לאורך המבחן עמדה על כ-12 ק"מ לליטר. כאשר אימצנו סגנון נהיגה חסכוני יותר בחלק מהמבחן, כזה שכולל עמידה בפקקים ונסיעה בינעירונית בכביש שש, צריכת הדלק השתפרה ל-14.5 ק"מ לליטר. עם מיכל דלק בנפח של 60 ליטר, הקומבו יכול לקחת אתכם רחוק.
ככלל אפשר לומר שהתנהגות הכביש של הקומבו מרגישה בטוחה. בכניסה לפניות קיימת נטייה ברורה ונשלטת לתת היגוי. הרפיה מהדוושה תצמצם את הסחיפה קדימה, בלי דרמות כלשהן. ההגה מדויק מספיק כדי להבין לאן הגלגלים פונים והאם הם מאבדים אחיזה אבל הוא לא מסגיר מידע נוסף. מהלך דוושת הבלמים מעט ארוך והם דורשים לחיצה החלטית כדי לשתול את הקומבו בכביש בעצירה חזקה. למרות זאת בלמי הקומבו עשו עבודה טובה בפעולה רציפה במהלך המבחן. 
הקומבו נוחת ישר לתוך קבוצה עמוסה במתחרים אך מצליח להתבלט באופן מיידי. באותה גזרת מחירים ניתן למצוא את פיאט דובלו, האח החורג של הקומבו הקודם, שמגיע עם תיבה ידנית וללא אבזור בטיחותי. רנו קנגו עולה יותר אבל כל האבזור הבטיחותי חסר אצלו. הגרסאות המקבילות של פולקסווגן קאדי יקרות משמעותית, ואילו המתחרה הטבעי מבית, סיטרואן ברלינגו האוטומטי, יקר יותר ב-10,000 שקלים ומציע פחות אבזור לעומתת הקומבו. אגב, הברלינגו נמכר בישראל עם מנועי דיזל בלבד בשלב זה.
הקומבו, כמו כל מסחרית אחרת, לא תמיד מצליח לעמוד ברמת האיכותיות המקובלות בקבוצת המכוניות המשפחתיות: גימור תא הנוסעים לא מספיק איכותי ואיכות הנסיעה טובה אך לא מצטיינת. למרות זאת, הוא מציע אלטרנטיבה מעניינת לרכב משפחתי שונה, כזה שיכול לשלב בין רכב עבודה שימושי לרכב בטיחותי ומרווח למשפחה.
074-799-1900 
קבלו ייעוץ מומחה
