אל תקראו לו טנדר: פולקסווגן אמארוק במבחן דרכים

טיול בדרום אמריקה, בין שבילי עיזים המוגדרים ככבישים לבין גרסאות חדשות ומשונות לפיאט אונו, הפגיש אותי עם טנדר יוצא דופן: פולקסווגן אמארוק. כמי שמגיע מישראל, בה פולקסווגן נהנית ממעמד של יצרן מכוניות "פרימיום" סמי-יוקרתיות ואילו טנדרים נחשבים ככלי עבודה של קבלני שיפוצים לצד המקדחה והרתכת, המראה של טנדר פיק-אפ הנושא את סמל ה-VW מעורר תחושת בטן מוזרה.


פולקסווגן אמארוק. עיצוב "פולקסווגני" / צילומים: יצרן

קטגוריית הטנדרים בישראל לא ממש השתנתה בשנים האחרונות. איסוזו די מקס הוא רב המכר כבר זמן רב, בעיקר בזכות מחירים תחרותיים והיצע נרחב של גרסאות. את משבצת ה"חתיך" נוהג לתפוס מיצובישי האנטר, וטויוטה היילקס יהיה לנצח הטנדר שיימכר מעל המחירון גם ללא מנוע. בנוסף לאלו ניתן למצוא גם טנדר או שניים מתוצרת ניסאן, עוד אחד של מאזדה שנמצא לקראת סוף חייו ואפילו טנדר סיני שהגיע לארץ זה עתה. האם לטנדר מתוצרת פולקסווגן יהיה מקום בשוק המקומי? מצד אחד, סיכויי ההצלחה על הנייר לא רעים בכלל: רבים מרוכשי הטנדרים הם עצמאים המעוניינים ברכב עבודה עם תדמית איכותית שיתאים גם ליציאה עם האישה בערב, ותעיד על כך ההצלחה של מיצובישי מגנום בתחילת העשור הקודם – אותו רכשו רבים כתחליף לרכב פנאי. מצד שני, טנדרים נהנים מהילה של אמינות ועמידות מוחלטת, ופולקסווגן הוא לא מותג שמזוהה בישראל עם תכונות אלו.

את האמארוק פגשתי בסוכנות פולקסווגן במנדוזה, ארגנטינה, ובסמוך לו ניצבה גרסת מרוצי הדקאר של הטנדר שהגיעה לארגנטינה לקראת ההכנות למרוץ שמתקיים בשנים האחרונות בדרום אמריקה. גרסת הדקאר של האמארוק שונה בתכלית מהגרסה הרגילה של הטנדר: במרוץ הדקאר יעבור הרכב כמעט 10,000 ק"מ מפרכים בתנאי שטח, ולשם כך הוא מצויד במנוע דיזל אימתני המפיק 305 כ"ס כאשר משקלו של הרכב הוא בסך הכל 1.8 טון. עלות ההשתתפות של הטנדר במרוץ, הכוללת את סגל קבוצת הראלי, משאית הסיוע, צוותים טכניים ודמי השתתפות עומדת על למעלה מ-200,000 יורו. כמובן שביקשתי סיבוב על האמארוק המחוזק, אבל חוץ מחיוכים והסברים מתנצלים באנגלית משובשת לא קיבלתי הרבה. התפשרתי על נהיגה באמארוק הסדרתי, וניסיתי לענות על השאלה – האם הוא מתאים לשוק הטנדרים הישראלי?



האמארוק הפתיע לטובה. מדובר בטנדר הראשון של פולקסוואגן וההשקעה בעיצוב ניכרת לעין. תא הנוסעים אמנם לא עומד בסטנדרטים של פולקסווגן פאסאט או אפילו ג'טה, אך הוא נראה לא רע בסך הכל. סביבת הנהג מאוד "פולקסוואגנית", ותקל על הנהג את ההתמצאות. איכות החומרים לא מדהימה והפלסטיקים נוקשים ולא מזמינים למגע, אבל איכות ההרכבה טובה מאוד ונראה שהאמארוק יצליח לשרוד גם התעללות ממושכת של חקלאים ונהגי קיבוצים צעירים. האבזור בגרסה שקיבלנו לא רלוונטי בכלל לשוק שלנו, היות ואפילו חלונות חשמל לא היו בנמצא.

המנוע – טורבו דיזל עם 160 כ"ס - גמיש מאוד, והשילוב עם תיבה ידנית בעלת 6 הילוכים מוצלח למדי. ההילוכים הנמוכים קצרים ומאפשרים כוח זמין וזינוק זריז יחסית, בעוד ההילוכים הגבוהים מאפשרים שיוט שקט וחסכוני, וזה לא משהו שקיים בכל טנדר.



המתלים (ובעיקר הסרן האחורי) מכוילים על הצד הנוקשה ומעבירים במהירויות עירוניות הרבה מאוד מפגעי הכביש הארגנטיני אל גבם של הנוסעים. והמפגעים בהחלט קיימים: אנשי מע"צ ישמחו לדעת כי ישנם, אי שם בפרברי מנדוזה, מספר כבישים שמצולקים יותר מהפרצוף של קרלוס טבס. כאשר הכבישים משתפרים - וגם בארגנטינה הם משתפרים בסופו של דבר - נוחות הנסיעה משתפרת גם כן. המתלים הנוקשים מעניקים לאמארוק התנהגות כביש לא רעה: זוויות הגלגול צנועות, ולמרות תת ההיגוי הראשוני לא מסובך להכניס את הבהמה המגודלת לסיבוב בנחישות. ההגה קל בצורה מוגזמת - כזאת שתפתיע את שרוליק מהגד"ש כשיעבור מהטרקטור המחליד אל האמארוק.  

הניסיון הראשון של פולקסוואגן לייצר טנדר בגודל בינוני נראה לא רע בכלל. רק ימים יגידו אם הוא מסוגל לשחק במגרש הביתי של טויוטה היילקס, שם האמינות והשרידות הן חזות הכל, אבל כטנדר המיועד לשמש גם את משפחתו של השיפוצניק ולא רק את הפועלים הזרים שלו - פולקסווגן אמארוק עושה את העבודה. השוק הישראלי מחכה לו בזרועות פתוחות.

לדגמי פולקסווגן בישראל - פולקסווגן