אלפא רומיאו ג'וליה - מבחן וידאו

מהצד ומאחור אלפא ג'וליה פחות מסעירה, אם כי עדיין נראית מצוין. ומבפנים? שוב, חגיגה. מצד אחד, העיצוב נקי מאוד: יש מעט כפתורים על הקונסולה המרכזית, יש הרבה שטחים נקיים ונעימים למראה ולוח השעונים משתלב היטב בקו החיפוי, שעובר דרך המסך המרכזי ומגיע עד לפתח המיזוג מימין. הצבע האדום של רכב ההדגמה מקפיץ את סביבת הנהג למחוזות הספורט-פרימיום, ולכך תורמים גם המחוונים ששקועים בתוך מנהרות יעודיות, כפתור ההתנעה שנמצא על ההגה ושלישיית הגלגלות שמקיפות את ידית ההילוכים הצפה (ב.מ.וו, מישהו?).



תא הנוסעים
אבל אלפא ג'וליה זה לא רק עיצוב, ממש לא. יש כאן את כל המרכיבים שנדרשים על מנת ליצור אווירה שמשלבת בין יוקרה ובין ספורט. על החלק הראשון, שמציב את האלפא מול מכוניות כמו אודי A4 ולקסוס IS, אחראים איכות החומרים המצוינת, עם העור והמתכת המשובחת, גלגלת הפיקוד המרכזית שמקלה על השליטה בפקדים, מחשב הדרך המפורט ומערכת המולטימדיה המצוינת ששקועה ומשתלבת היטב בדשבורד. החלק השני, הספורטיבי, מקבל את שלו בזכות המושבים הנוחים והנמוכים, וגם בזכות גלגל ההגה שיוצא החוצה ומכניס את הנהג לאווירה קרבית.

רשימת האבזור של הג'וליה מכובדת, אם כי לא מרשימה בצורה יוצאת דופן. ג'וליה בסיסית מגיעה עם בקרת שיוט, בקרת אקלים, חיישני חניה, גשם ותאורה, וגם מראה נגד סנוור. תוספת קטנה למחיר - שכנראה שווה את זה לאור כמות הלקוחות שבוחרים בה - תעביר אתכם הלאה לרמת הגימור "לאונץ' אדישן", שכוללת גם ריפודים משולבי עור, תאורת קסנון וגג שמש כפול. הולוצ'ה, עם מחירים שנושקים לסגמנט גבוה יותר, מרעיפה עוד אביזרים רבים - וכך גם בחבילות האבזור האופציונליות (והלא זולות). מפרט הבטיחות לא מלא, אבל מה שכבר קיים - כמו התראה על שמירת מרחק וסטיה מנתיב - פועל היטב.

בפרקטיקה, לא תהנו מהעובדה שהג'וליה מוגדרת כמכונית מנהלים. רוצים מרווח אינסופי? קנו סקודה סופרב. זאת מכונית לנהג. אם בכל זאת תשתמשו בדלתות האחוריות (הלא גדולות), תתקלו בגג נמוך ובמושב שיכול לאכלס שניים בלבד, בשל תעלת ההינע הגדולה. שני הנוסעים שיכנסו פנימה יהנו ממרווח הולם.

נפח תא המטען לא רע בסך הכל, אבל המבנה שלו לא רבוע והפתח קטן, אז יהיה קשה להעמיס אותו. לשוק הישראלי זה אמנם פחות רלוונטי, אבל מסקרן לדעת האם בעתיד תוצע הג'וליה גם בגרסת סטיישן. לפחות עבור האירופאים.



נוחות נסיעה
מטרים ראשונים של נסיעה בעיר גורמים להפתעה מסוימת, המלווה בחשש. המתלים רכים יחסית - זה טוב לנוחות, ואכן רמת השיכוך של הג'וליה מצוינת. אמנם, חישוקי ה-"18 עם הצמיגים נמוכי החתך מעבירים לתא הנוסעים חלק מפגמי הכביש , אך בסך הכל רמת הנוחות טובה מאוד.

מחוץ לעיר הנוחות הטובה נשמרת, למעט נדנוד קל על גלים גדולים באספלט - רכה, כבר אמרנו? אך בסך הכל נעים מאוד להעביר קילומטרים ושעות רבות מאחורי ההגה שלה, וגם בידוד הרעשים המעולה תורם לכך. מתלים רכים עלולים לפגוע ביכולת הדינאמית של המכונית, ומכאן החשש. ב.מ.וו סדרה 3 הצליחה לייצר שילוב נדיר בין רכות לספורטיביות; האם גם הג'וליה מסוגלת לכך?



מנוע ותיבת הילוכים
אם בסגמנט מכוניות המנהלים העממיות מקובל לפגוש מנועי "2 ליטר" או מקבילים להם עם מנועי טורבו והספק מרשים, הרי שדווקא מכוניות המנהלים היוקרתיות לפעמים מסתפקות בפחות מכך בגרסאות הכניסה. את ב.מ.וו סדרה 3 תקבלו בגרסת הכניסה עם 136 כ"ס בלבד, אודי A4 מסתפקת ב-150 כ"ס, ובמרצדס C קלאס תמצאו 156 סוסים בסך הכל. אלפא רומיאו ג'וליה (יחד עם אינפיניטי Q50, קדילאק ATS ואחרות) לא מסתפקת בנתון התחלתי צנוע. המינימום שלה זה 200 כ"ס, שיורדים לגלגלים האחוריים ומופקים באמצעות מנוע 2.0 ליטרים מוגדש. המומנט עומד על 33.6 קג"מ.

המנוע הזה חזק מאוד, אבל לא באופן המקובל אצל מנועי טורבו. אין פרץ כוח עם בעיטה בגב, ומאידך גם אין אובדן של כושר הנשימה בסל"ד גבוה. הג'וליה מייצרת המון כוח כבר משלב מוקדם מאוד, ושומרת עליו לכל אורך קשת הסל"ד. ליניאריות שמעט מפתיע למצוא במנועי טורבו-בנזין, מהסוג שקצת מזכיר דיזלים - ולגמרי בקטע טוב.

המשמעות היא שבכל רגע יש הרבה מאוד כוח שזמין מתחת לרגל ימין, בין אם ביציאה מכיכר בעיר ובין אם בקצה עיקול חד בהרי ירושלים. את מה שיש לה - וזה לא מעט, מה שיש לה - האלפא הזו נותנת תמיד, בלי השתהות מיותרת. מעבר של בורר מצבי הנהיגה, DNA בשפתה של אלפא, למצב הספורטיבי, מחדד את תגובת הדוושה והתיבה אך לא משנה באופן מהותי את אופיו של המנוע.

תיבת ההילוכים הצמודה היא אוטומטית עם 8 הילוכים, שנתמכת בזוג משוטי ענק נהדרים מאחורי ההגה. החלפת ההילוכים כמעט תמיד מהירה ויעילה, והשוס - במצב הידני היא באמת ידנית, ולא מעלה הילוך גם אם הגעתם למנתק ההצתה.

צריכת הדלק שמדדנו במהלך המבחן עמדה על כ-11 ק"מ לליטר בקטעים הרגועים, ו-7.5 ק"מ לליטר בנהיגה תובענית יותר. לא רע בהתחשב בביצועים.



התנהגות כביש
אחרי כל החששות מהמתלים הרכים, וכל הזכרונות הטריים והפחות מוצלחים מדגמים אחרים של אלפא, סיימנו את הקטע הדינאמי עם חיוך ענק מרוח על הפנים, ובאישון לילה יצאנו מהבית לסיבוב אקשן נוסף. הרכות של המתלים אמנם יוצרת מעט רכינה בפניות, אך היא מאפשרת לשלוט בג'וליה בקלות, ויחד עם התקשורת הנהדרת מהשלדה קל מאוד לקבוע את המינון הרצוי של היגוי היתר, להיכנס בחדות לפניה ולצאת ממנה עם מכת גז משמחת לב, לא שניה אחת מוקדם מדי.

ההגה אמנם לא מושלם - הוא גדול מדי וגם התקשורת לא השביעה את רצונם כל כל הבוחנים, אך הוא מהיר, מדויק ומאפשר לנהוג את הג'וליה בקצב גבוה מאוד על המגבלות, וגם קצת מעבר להן. אין הרבה מכוניות שמסוגלות לספק נהיגה מדויקת וכירורגית "על הקווים", ומאידך להשתטות בשעשועי זנב בכיכרות נטושות. הג'וליה יודעת לעשות את זה, ובכך היא מציבה את עצמה כאחת המתחרות הכי קשוחות של ב.מ.וו סדרה 3 בזירה הספורטיבית. איזה כיף.



סיכום
לא היה קל להחזיר את המפתחות של אלפא רומיאו ג'וליה. אחרי כל כך הרבה שנים אפורות, היא הזכירה לנו למה כל כך אהבנו את אלפא רומיאו מלכתחילה, וגם הציגה מודל כמעט אידיאלי של מכונית מנהלים ספורטיבית. כמצופה ממכונית מנהלים יוקרתית, היא נוחה מאוד לנסיעה, שקטה, מאובזרת וגם איכותית ומעוצבת. כנדרש ממכונית עם אופי ספורטיבי, היא מייצרת ריגוש כמעט בכל נסיעה ועושה חשק לדגום גם את הגרסאות החזקות יותר.

לא פעם, מכוניות ספורט של ממש נוטות להיות לא נוחות ולא נעימות ביומיום; מכוניות מנהלים יוקרתיות, מצידן, נוטות לאופי מגושם וגמלוני. הג'וליה משלבת בין התכונות הנדרשות משתי אלו, כמעט ללא החסרונות הנלווים. אם יש לכם את הסכום, יהיה זה כמעט בלתי אחראי שלא לשקול קניה של הג'וליה.



לדגמי אלפא רומיאו בישראל - אלפא רומיאו

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות