אלפא רומיאו ג'ולייטה - מבחן רכב

אלפא רומיאו ג'ולייטה, טורבו-בנזין 1.4 ליטר, 170 כ"ס, החל מ- 161,200 שקל
יתרונות	חסרונות
מנוע ותיבת הילוכים	נוחות נסיעה
עיצוב	מחיר גבוה לגרסה הנבחנת
אחיזת כביש גבוהה	לא מספיק מהנה לנהיגה

אלפא רומיאו ג'ולייטה.  לה ויטה בלה (החיים יפים) / צילומים: יתיר דוידוביץ

בכל נקודה אליה הגענו עם היפהפיה האיטלקית נרשמו מבטים נלהבים. כמעט מכל כיוון ממנו מסתכלים, מדובר במכונית מהממת - אבל חזית הג'ולייטה, דווקא היא, רק יפה ולא יותר. היא עוצבה בדמותה וברוחה של מכונית העל אלפא 8C קומפטיציונה משנת 2007, עם שני פנסים עגולים וגריל עמוק שכל כך מזוהה עם תוצרת החברה. אולם הפנסים רחוקים מדי מהגריל ומותירים ביניהם שטח מתכת גדול ומיותר, ונראה שהחזית של אלפא 159 היתה הולמת אותה הרבה יותר. עם זאת, מי שבאמת אוהב אלפות יביט בתמונות של הג'ולייטה משנות השישים (ויש אחת בהמשך הכתבה) ויגלה כי החזית של הנכדה קרובה מאוד למקור. קו הפרופיל של הג'ולייטה ספורטיבי למראה עם קווי מתאר בולטים בדלת ומותניים חסונות. לגרסת ה"מילאנו" שהתייצבה למבחן, היקרה ביותר בהיצע, יש חישוקי מגנזיום מטריפים בקוטר 18" שמתאימים לאלפא כמו נעלי עקב לדוגמנית מסלול. כמו באלפא 156, גם פה החביאו את ידית הדלת האחורית בתוך קורה C מה שמקנה לרכב מראה של מכונית שלוש דלתות ועשוי ליצור סיטואציות משעשעות. חבורת טרמפיסטים שעלתה לרכב ניסתה במשך דקות ארוכות לקפל את המושב הקדמי בכדי להיכנס אחורנית, מבלי ששמו לב לקיומן של דלתות מאחור, וגרמו לנו להתפקע מצחוק.

תא הנוסעים ממשיך את האווירה, והוא צבוע בשחור שנראה ומרגיש איכותי. החלק הגדול והמבריק במרכז הקונסולה מעניק ניחוח יוקרתי וכך גם הכפתורים של מערכת השמע ובקרת האקלים. פה ושם אפשר למצוא חלק פסטיק פשוט אבל האווירה הכוללת מרשימה. באלפא, כמו באלפא, נגיעה של רטרו היא בסיסית כמו כוס קפה בבוקר: בגרסת ה"מילאנו" מושבי העור מלפנים ומאחור נראים כמו הומאז' יפיפה לאלו שהיו ברכבי המותג משנות ה-70, הם גם נוחים למדי בישיבה ממושכת. המרווח לראש במושב האחורי מוגבל והעיצוב מכתיב גג נמוך מהרצוי במכונית משפחתית. קל להבין מדוע איטלקי ממוצע נוטה לאבד את הראש מדי פעם. מחשב הדרך, ועוד כמה חלקים שמגיעים היישר מפיאט, מרגישים קצת זולים עבור המכונית היקרה. במכונית שמסתכלת על תג המחיר של 200,000 מלמעלה, לפחות בגרסת ה"מילאנו", היינו מצפים לפגוש מסך מולטימדיה שיסייע בתפעול הרכב - אך אם תרצו אחד כזה בג'ולייטה תצטרכו לפנות למתקין מקומי שיחבר יחידה נפרדת. אחרי שלושה ימים בקוקפיט של גרסת ה"מילאנו" היפה, התחושה היא יותר משכרת ממשקרת - אבל צריך לסייג ולומר כי הרושם נכון בעיקר לגרסה הזאת, שמגיעה במראה שונה מזה של גרסאות הבסיס.


אוטו מטוס...

על סידור העבודה בג'ולייטה אחראית מערכת "DNA" המנהלת את המנוע, יחס ההעברה בהגה, תגובת הדוושות ותיבת ההילוכים. כל עוד תסעו במצב N (Normal) האלפא תרגיש רגועה, אפילו רגועה מדי, ואתם בעיקר תשאלו מי פרץ את האורווה ולאן ברחו 170 הסוסים. תדחפו את הבורר למצב D (Dynamic) וכל הסוסים יחזרו, ומיד. ביציאה מהמקום הגלגלים יאבדו אחיזה אם לא תהיו עדינים, והמשיכה של המנוע תהיה החלטית. מגדש הטורבו ידחוס אוויר ל-1,400 הסמ"ק של המנוע, שיפצח בנגינה של נעימת ליווי גרגרנית ומקסימה. במצב A (All Weather) של בורר המצבים היינו מצפים לשמוע אותו מנגן את "ארבע העונות" של ויואלדי, אבל מסיבות מובנות העדפנו להישאר על D. אי שם גבוה במעלה הסל"ד המנוע מאבד אוויר ומתקשה לנשום, אבל רק בעליות מים המלח לערד תחת מצערת מלאה הורגש חסרון בכוח. בכל מצב אחר הוא יתן הרבה יותר ממה שצריך ושאפשר לדרוש. תיבת ההילוכים היא רובוטית כפולת מצמדים אבל תשכחו ממה ששמעתם על התיבות הללו, במקרה של אלפא התיבה חלקה מאוד ולא נתקלנו בתופעות כמו רעידות וחבטות, למעט פעם אחת מה הרכב התדרדר עקב סינכרון לקוי בין מערכת ה"עצור וסע" והתיבה.

נתוני היצרן מספרים על צריכת דלק של 17.2 ק"מ לכל ליטר, אבל כששאלנו את נציג המכירות על הנתון הגיע תורו להתגלגל מצחוק. "מי שמנסה להוציא מהמנוע את הנתון הזה הוא לא בדיוק הלקוח הממוצע שלנו" הוא גיחך. הבחור כנראה צודק, אבל אנחנו החלטנו לנסות ולאמת את הצהרות היצרן. את הדרך בין ירושלים לתל אביב העברנו בנסיעה רגועה יחסית, ואחרי שיוט נינוח ועמידה לא ארוכה בפקקים צריכת הדלק עמדה על 12.8 ק"מ לליטר. את ה-90% הנותרים מהזמן והקילומטראז' בזבזנו בנהיגה דינאמית ואגרסיבית, והתוצאה: 6.7 ק"מ לליטר.


הסבתא רבא, ג'ולייטה משנות ה-60. אפשר למצוא קווי דימיון / צילום: יצרן

מאז שהושקה ה-159 לפני שבע שנים טוענים הרבה כתבי רכב שאלפא הופכת גרמנית יותר. האמת? צודקים. אחרי נסיעה בג'ולייטה בכביש עירוני ספק אם תחלקו עליהם ניתן להבין זאת היטב, שכן כיול המתלים מכוון לצד הנוקשה של הסקאלה. כמה נוקשה? הרבה יותר משחקן הגנה איטלקי במשחק גמר גביע. בתוך העיר האלפא קופצת ממהמורה למהמורה. אמנם, היא מאוד מרוסנת בניגוד לכדורגלן האיטלקי, אבל במקרים נדירים המתלה גם יכול להסגר ולהעביר חבטה לא גרמנית בעליל. ככל שהמהירות עולה נוחות הנסיעה משתפרת, ובמהירויות שיוט היא אפילו מצליחה להיות נוחה.

כיול מתלים נוקשה אמור לספק התנהגות כביש טובה, ובכלל, אלפא רומיאו חייבת לספק התנהגות כביש טובה כחלק מהגנום של המותג. ואכן, הג'ולייטה מתנהגת נהדר - בעיקר כשמסתכלים על התמונה כולה. האחיזה פנומנאלית וגם על מצע חלק היא תתעקש למצוא איזושהי אחיזה באספלט ולהמשיך להתקדם בכיוון הרצוי. הנכונות שלה להיכנס לפנייה (Turn In) מדהימה, וכוח ה-G שהיא מצליחה לשאת ועדיין להשאר נטועה בנתיב זה משהו שמוכר ממכוניות ספורטיביות הרבה יותר. ואחרי הכל, דווקא כאן היא לא ממש משכרת אלא יותר משקרת. למרות הכל, הג'ולייטה לא מצליחה לתרגם את היכולת הספורטיבית הגבוהה למונחים של כיף. הזנב לא תמיד מוכן להשתתף בחגיגה ולהדק את הפניות, אלא אם הנהג מתחנן או עושה פרובוקציה חסרת אחריות. התקשורת מההגה ומהשלדה לא מספקת, והאלפא לא תמיד מצליחה להתיישר על הקו אותו הנהג בוחר עקב חוסר הדיוק של ההגה, שגם במצב הדינאמי מרגיש כבד אבל באופן מאוד מלאכותי. בסופו של יום הרגשנו קצת מרומים לאור היכולת הגבוהה מצד אחד והחסרון האקוטי בתחושת ה-"Fun" מהצד השני. לעומת ה-147 וה-156 ההן, אלפא ג'ולייטה היא מכונית הרבה יותר מהירה בכל כביש נתון - אך היא פשוט לא מספיק מהנה לנהיגה.



כדי לענות על השאלה ולקבוע האם הג'ולייטה יותר משקרת או יותר משכרת, צריך לדעת האם אתם ממעריצי החברה האיטלקית או לא. מי שגדל על ברכי הג'ולייטה או הספיידר ההן, ואפילו מי שחווה את ה-147, יתקשה לראות בג'ולייטה הזאת אלפא אמיתית. היא יותר מדי גרמנית, סטרילית ונטולת שמחת חיים ואופי ביחס למכוניות ההן. לכל השאר היא תהיה חוויה מדהימה: ביכולת, בביצועים ובראש ובראשונה בעיצוב.

לדגמי אלפא רומיאו בישראל - אלפא רומיאו