אלפא רומיאו סטלביו - מבחן רכב

עיצוב

האיטלקים בולטים בכל מה שנוגע לתחום העיצוב. אך בעולם הג'יפונים, יצירת בידול וייחוד הופכת מאתגרת הרבה יותר, ולא מעט יצרנים נכשלים בניסיון ליצור אמירה ייחודית עבור הג'יפון שלהם. אלפא רומיאו צולחת את האתגר הזה עם הסטלביו באופן לא רע בכלל. הוא נראה כמעין הכלאה בין ג'וליה הגדולה לג'ולייטה הקומפקטית. רק שיצור הכלאיים הזה לקח סטרואידים - הכל כאן נפוח ושרירי יותר, ובעיקר מלא נוכחות. הסטלביו משך לא מעט תשומת לב בימי המבחן, כנראה גם בזכות נדירותו (לפחות בינתיים) על הכביש.

עיצוב יחידות התאורה מרשים, במיוחד בלילה כשכל תאורת הלד בפעולה. הגריל המשולש המוכר גדל כאן לממדים אימתניים, ובשילוב פתחי אוורור עצומים נוצר אפקט הגעה רציני. הצדודית מפוסלת וספורטיבית. חלקה האחורי מסתיים עם ישבנון שבולט החוצה, כשמעליו חלון אחורי קטן המוטה בזווית חדה בסגנון קופה.



החוויה החיצונית המוצלחת הופכת לחוויה פנימית ייחודית. האווירה אלפיסטית-אליטיסטית ייחודית. צג המולטימדיה היפהפה משתלב בצורה הרמונית בקונסולה המרכזית ושילובי העץ המקסים יוצרים מראה קליל, יוקרתי ובעיקר מאוד "פיין". השימוש הנרחב בעור איכותי מחניף גם הוא לנהג ותורם רבות לתחושת היוקרה.

רמת החומרים טובה ומרשימה בפני עצמה, ולמרות שלא הכל ברמה אחידה, נראה שהאיטלקים יכולים להיות קצת גרמנים כשהם מתאמצים. האיכות לא מצליחה ליישר קו עם מתחרות כמו אודי או מרצדס, הן מבחינת איכות החומרים והן מבחינת רמת ההרכבה. זה לא עניין משמעותי, ומי שבכל זאת מתעקש להתבאס מוזמן להתנחם בליטוף ציפויי העץ המהממים.

תא הנוסעים

מושב הנהג מתגלה כנוקשה למדי, אך בעל ממדים נכונים ותמיכות רבות וטובות. הכוונונים חשמליים, ובקלות אפשר להגיע לתנוחת נהיגה מדויקת. אמנם ישנן גם כריות מתנפחות ומתכווננות לתמיכה בגב התחתון, אך בנסיעות ארוכות המושב הנוקשה עלול לעייף את הגב.

סביבת הנהג המעוצבת מתגלה במהירות גם כקלה לשליטה. מערכת המולטימדיה נשלטת בקלות, כמיטב מסורת רכבי הפרימיום למיניהם, באמצעות מנגנון שליטה בסגנון ה-i Drive של ב.מ.וו עם חוגת-עכבר נוחה וגדולה. מסך המולטימדיה גדול - 8.8 אינץ' ובעל גרפיקה מרשימה. זהו לא מסך מגע, אך אין צורך בכך מאחר שהכל נשלט באמצעות החוגה. מאחורי ההגה, משני צידיו, משוטי מתכת ענקיים נוחים להעברת ההילוכים באופן ידני.

הזכרנו קודם את ב.מ.וו בהקשר לתפעול מערכת המולטימדיה, וישנן הוכחות נוספות לכך שמהנדסי אלפא ישבו במכוניות ב.מ.וו כשתכננו את הדור הנוכחי של דגמי אלפא. למשל תפעול ועיצוב ידית ההילוכים מסגירים את ה"קופי-פייסט" שבוצע מהיצרן הבווארי, ועל זה הוסיפו גם את תפעול האיתות (המעצבן) של ב.מ.וו, שמשאיר לא פעם את הנהג בחוסר וודאות לגבי השאלה האם האיתות הופסק, הופעל או בכלל מאותת לכיוון הנכון.

ואם כבר בתלונות עסקינן, אז גם תצוגת מצלמת הרוורס קטנה למדי, וברמת המחיר הזו היינו מצפים לקבל לפחות גג שמש אחד אם לא גג זכוכית פנורמי. גם בקרת שיוט אדפטיבית היתה מתקבלת בברכה וחסרונה קצת תמוה. ומה בכל זאת מקבלים עבור סכום הנושק ל-400,000 שקלים? נתחיל ממערכות הבטיחות: יש בלימה אוטונומית, התראה לפני התנגשות, התראה לסטייה מנתיב, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, מצלמת רוורס ותאורה דינמית. בנוסף יש גם בלם יד חשמלי, מערכת שמע עם 10 רמקולים וסאב וופר (סאונד פיצוץ), צמיגי "20 בחתך נמוך (מעוצבים לעילא), כניסה והנעה ללא מפתח, דלת תא מטען חשמלית, מסך "7 בלוח השעונים, דוושות אלומיניום וחימום להגה ולמושבים הקדמיים. זו רק רשימה חלקית, אך היא בהחלט מרשימה.

בספסל האחורי, קו החלונות הגבוה מקשה על הילדים הקטנים לראות מה קורה בחוץ (ואז קשה לומר להם "עזבו את הטאבלט ותסתכלו קצת על הנוף"). אבל יש פתחי מיזוג מאחור, משענת יד נוחה ושני שקעי USB. המרווח טוב כל עוד אתם שניים בלבד: כך תזכו למרווח רגליים טוב ומרווח ראש מצוין. מרווח הכתפיים לא יהיה משהו אם יתיישבו שם שלושה מבוגרים.

תא המטען מאובזר בטבעות עגינה, תאורה, שקע 12V ואפשרות קלילה לקיפול המושבים האחוריים באמצעות ידית קטנה. יחסית למתחרים לא מדובר בתא גדול במיוחד, אך נפח של 499 ליטרים אמור לספק. המבנה שלו מעט צר אך הוא שטוח ונוח לטעינה, והבונוס בסוף הוא סגירה ופתיחה חשמלית.

נוחות נסיעה

הסטלביו הוא רכב יחסית נוח. בוודאי לא מהנוחים בקטגוריה ובטח לא כזה שמיישר כבישים מושחתים ובולע מהמורות כלא היו, אך כל עוד תנאי הכביש סבירים ומעלה - רמת הנוחות שהוא יעניק תהיה טובה.

בתוך העיר הנוחות סבירה. קשיחות המתלים מורגשת אך היא מלווה בשיכוך ולא נרשמות התרסקויות או טלטלות מוגזמות. החסרון היותר משמעותי הוא ביכולת התמרון והשליטה בנסיעה עירונית. רדיוס הסיבוב המוגבל מייצר קושי בביצוע תמרוני חניה צפופים או פרסות הדוקות, אך הגה קל משקל יחסית עם שני סיבובים בלבד (!) מנעילה לנעילה מקל על העניין ותורם לפעולת תמרון זריזה ומיידית יותר. גם קורה C רחבה מאוד, בשילוב חלון אחורי קטן, פוגמים ביכולת התמרון - אבל מה לעשות, צריך גם קצת לסבול בשביל להיות יפה, לא?

כשיוצאים מהעיר המצב משתפר, והכביש צריך להיות משובש יותר כדי להפוך את חוויית הנסיעה לפחות נעימה. מה שתורם לתחושת הנוחות הם רמת השקט ויכולת השיוט הנעימה והמרשימה שמפגין הסטלביו (כל עוד הכביש סלול באופן סביר לפחות). במהירויות מאוד גבוהות מתחילים להישמע גם קצת רעשי רוח, אבל רעשי הצמיגים יותר נוכחים בתא הנוסעים - כנראה שזה קנס נוסף על צמיגים חריגי מידות.

מנוע ותיבת הילוכים

בגרסה היקרה שנבחנת כאן ישנה אותה מערכת הנעה שמשרתת את הג'וליה בגרסת VELOCE. כלומר, מנוע טורבו בנפח 2 ליטרים עם 280 כ"ס (בגרסאות הפשוטות יותר רק 200 סוסים) ומומנט אדיר של 40.8 קג"מ הזמין ב-2,250 סל"ד. כל הכוח הזה מועבר לארבעת הגלגלים באמצעות תיבת 8 הילוכים אוטומטית.



ויש כאן הרבה מאוד כוח. מדובר בחתיכת רכב מהיר. לא מדובר בכוח בלתי נשלט או בדחף היסטרי - לשם כך נחכה לגרסת התלתן ירוק - אבל יש כאן הרבה כוח, כזה שנבנה במהירות וביעילות. בהאצות ביניים תגובות הגיר זריזות מאוד והסטלביו שועט בקלילות קדימה ומשאיר לכל רכב שעקף אפשרות אחת ויחידה: לצפות בשני אגזוזים המתרחקים ממנו במהירות מרשימה. נרשמו מספר מקרים בודדים שתגובת הדוושה היתה מעט לא צפויה: לפעמים הגיבה במעט איטיות ולפעמים פתאום בעטה את הרכב לפנים, אך אלה היו מקרים נדירים. מה שקרה לעתים תכופות יותר זה שבהאצה מהמקום נרשמה השהיה מוגזמת. כלומר, לחיצה החלטית על הדוושה לא מייצרת תגובה מיידית מספקת. אך למעט מקרים אלה, מערכת ההנעה הזו בהחלט מרשימה. הסאונד שהמנוע מייצר נעים והמנוע מרגיש מעודן לכל אורך הפעולה שלו, מה שמרגיש כאילו הוא מסוגל למשוך את מחוג מד הסל"ד בלי סוף - אך לכל דבר טוב יש סוף. ואז הוא עובר להילוך הבא, לפעמים תוך שחרור נחירה קרבית.

מערכת ה"עצור וסע" כאן היא בין הפחות מוצלחות שפגשנו: משך הפסקת פעולת המנוע תמיד קצר מאוד והחזרה לפעולה מורגשת בצורה לא נעימה. מערכת ה-DNA מאפשרת לבחור בין 3 מצבי נהיגה, כש-D מייצג את המצב הדינמי והמהנה ו-N את המצב השגרתי (ה-A מיועד לתנאי מזג אוויר חלקלקים). בפועל, אם רוצים ליהנות מהסטלביו, לא יורדים ממצב D. במצב זה התגובות מחודדות והנהיגה מהירה ומהנה בהרבה. כשאלו האפשרויות העומדות בפני נהג שאוהב לנהוג, לא מפתיע שהסטלביו מסיים את המבחן עם נתון צריכת דלק ממוצע של 7.2 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

לא מדובר כאן בג'יפון טיפוסי. הסטלביו נועד לכביש, שם הוא שוחה כמו כריש. ככל שנוהגים את הסטלביו יותר מהר ויותר מפותל, כך הוא מתכווץ סביב הנהג יותר ויותר. קל לשכוח שמדובר ברכב גדול וגבוה. ההיגוי מהיר, חד ומדויק למדי, משקלו טבעי ואף נוצר קשר מסוים עם הגלגלים. התגובות לפקודות ההיגוי ישירות ומתגמלות. תגובות השלדה גם הן מדויקות ומתקשרות. התוצאה היא חדות והתנהגות המאפשרת להשתעשע תוך שמירה על בטיחותו של הנהג. ההנעה הכפולה מעניקה אחיזה גבוהה כשצריך (בברירת המחדל הכח מועבר לגלגלים האחוריים, הקדמיים יקבלו הנעה רק כשיהיה צורך בכך), ואם בכל זאת רוצים ליצור פרובוקציה זה מתאפשר - ולמרות מערכות הבטיחות. אפילו הישבן ישתף פעולה ויכשכש בהתאם לפקודות הגז וההגה. גם כח המנוע הרב מצטרף כאן למשחק הנהיגה המהנה ומוסיף את היכולות לשלוט בזנב באמצעות דוושת הגז. הסטלביו הוא כנראה אחד הג'יפונים הספורטיביים יותר שיש.

התשלום היחיד על הגובה והמימדים מגיע בדמות זוויות גלגול מעט מורגשות, אבל גם כאן לא מדובר במשהו שמכביד על ההנאה. הסטלביו מצליח בקלות לייצר יכולות דינמיות של מכונית מנהלים פרימיום, וזה הישג אדיר.

סיכום

הסטלביו מציב את אלפא רומיאו במגרש של הגדולים. המחיר כאן גם הוא מתייצב ללא בושה במרכז הארנה הגרמנית, אך נראה שהפעם יש גם לגרמניות מה ללמוד ממנו. יש כאן אמנם מספר פשרות, בעיקר ברמת הנוחות, האיכות וקצת באבזור, אך אלה עבור אלה שיודעים להעריך הנאה מנהיגה, הפשרות הללו יתקבלו באהבה. מה שמרשים במיוחד במקרה של הסטלביו זה שהוא מצליח להציע באמת חבילה שכוללת כמעט הכל: עיצוב וייחודי, תא נוסעים מאובזר, איכותי למדי ומפנק, איכויות פרקטיות סבירות וכל זאת ללא כל פשרה בצד הדינמי. מה שנותר זה להפגיש את את הסטלביו עם יריביו הגרמניים ולראות עד כמה ההתרשמות הזו אכן אובייקטיבית. אריוודרצ'י דון סטלביו - היה תענוג.

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות