אחרי למעלה מחודש וחצי של מבחן ארוך טווח עם מיצובישי אאוטלנדר PHEV, הגיע הזמן לעצור לרגע את שטף היומיום ולהבין כיצד עובדת המכונית המסקרנת הזו. זו לא מכונית היברידית, גם לא ממש חשמלית, ואפילו לא שילוב בין השניים. זה משהו אחר, והנה ספוילר - זה עובד לא רע בכלל.
ומה בתפריט? 3 מנועים, סוללה, מטען וטנק דלק אחד.
וביתר פירוט: מערכת ההנעה של האאוטלנדר PHEV היא אחת המורכבות ביותר שנתקלנו בהן. היא כוללת 3 מנועים, ומסוגלת לעבוד ב-3 מצבים שונים.
שניים מהמנועים הם חשמליים. הם מותקנים על שני הסרנים, וכך מספקים למעשה הנעת 4X4 ללא צורך בגל הינע. לכל אחד מהם הספק של 82 כ"ס, וכל עוד הסוללה טעונה הם מסוגלים להניע את הרכב בכוחות עצמם גם במהירות בינעירונית גבוהה. במצב הזה מספק ה-PHEV נסיעה חלקה, שקטה ומאוד נעימה.
הסוללה של הרכב נטענת משקע חשמל ביתי, שהוסב בפעולה פשוטה לשקע תעשייתי (קופסה גדולה יותר, ללא שינוי במערכת החשמל). כאשר הסוללה מלאה, ניתן לנסוע באמצעות החשמל בלבד למרחק של למעלה מ-40 קילומטרים, לפעמים גם מעל 45 קילומטרים. כל זה ללא שריפת בנזין כלל, ללא זיהום ובעלות נמוכה למדי.
וכשנגמרת הסוללה?אז נכנס לפעולה מנוע הבנזין, אבל זאת עדיין לא הופכת להיות מכונית סטנדרטית. במצב ההיברידי הטורי מנוע הבנזין משמש כגנרטור, ולמעשה טוען את הסוללה - כאשר זו שולחת את הכוח למנועים החשמליים. כך מתקבל כוח רב יותר, ונוצרת היכולת לנסוע למרחקים גדולים הרבה יותר - עדיין בכוח החשמל, אך תוך שימוש בבנזין.
כשאנחנו מעוניינים במנה נדיבה יותר של כוח, או כאשר אזלו טיפות המיץ האחרונות מן הסוללה, אזי מנוע הבנזין פועל במצב היברידי מקביל. כלומר: המנוע שולח את כוחו ישירות לגלגלים הקדמיים, ואילו עודפי הכוח - אם נותרו כאלו - מנוצלים לטעינה מינימלית של הסוללות.
ובתכל'ס?את הנהג כל הסיפור הזה לא ממש חייב לעניין. מבחינתו, הוא צריך להעביר את ידית ההילוכים (המגניבה!) למצב D ופשוט לנסוע.
מה שחשוב זו העובדה שבחיי היומיום אפשר לנסוע רק על חשמל, כל עוד מקפידים לטעון את הסוללה, ואילו בנסיעות מזדמנות למרחקים ארוכים משתמש הרכב בבנזין. כך נפתרה מגבלת הטווח המעיקה של הרכבים החשמליים הטהורים, ועדיין נותר החשמל כגורם מניע עיקרי ביומיום. פשוט, לא?
פורסם לראשונה ב- 04.10.17
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
