יש משהו בבנטלי בנטאיגה שלוכד את המבט, גם עבור מי שמעולם לא שמע על המותג. קשה להסביר מדוע: הרי אין כאן עיצוב דרמטי או נועז במיוחד, גם לא פרופורציות חריגות. אבל הניקיון העיצובי הזה - צמד יחידות תאורה עגולות מלפנים, גריל גדול ומרובע, מכסה מנוע ארוך וצמד פנסים אליפטיים מאחור - כל זה גורם לסביבה להעניק כבוד לבנטאיגה. ודאי עם המימדים הגדולים. וכשמדובר ברכב המבחן, עם חישוקי "22 שחורים, ספוילר שחור, רביעיית פתחי מפלט וסבכה קדמית שחורה אף היא - הכבוד הופך ליראת כבוד. בנטלי בנטאיגה S הוא רכב שמפנים לו את הנתיב.
מבפנים מצפה לנו הפתעה. אין כאן מסכי ענק נוסח מרצדס, שום דבר לא צף מעל הדשבורד ופקדי המיזוג לא מסתתרים בתוך משטחי מגע מתוחכמים. בבנטלי שומרים באדיקות על המראה השמרני, יהיו שיגידו אפילו מיושן: הרבה כפתורים, מנופי מתכת כבדים, מסך צנוע בגודלו, גימורי קרבון כהים ועוד קצת כפתורים לקינוח. אבל השמרנות הזאת גורמת גם לנהג לחוש מידה מסוימת של כבוד כלפי הרכב. הרי גם מלכת אנגליה מופיעה בציבור בשמלה ישרת גזרה, כובע רחב שוליים ונעליים מבית סבתא, ולא בשמלת סטרפלס עם פאייטים.
תא הנוסעים
איכות החומרים של הבנטאיגה היא משהו ששווה להרחיב עליו את הדיבור. מחד, לא מדובר באיכות שעוד לא פגשנו במותגי יוקרה; אין כאן רכות יוצאת דופן של המשטחים וגם לא חיפויי משי. אבל האיכות הסופר-גבוהה שכן תמצאו כאן, מופיעה פשוט בכל מקום אפשרי. וככל שהעמקנו את החיפוש, כך נדהמנו יותר. הכסאות עוטי עור נהדר ומשענות הראש מציעות ריפוד שונה, רך ונעים. על הדלתות, גם בתחתיתן, יש דיפון עור עבה. אפילו בחלקים הכי נמוכים של הקונסולה המרכזית מצאנו עור בתיפור מרשים, ואילו בתוך תא המטען - כולל במסילות הזניחות שמחברות אותו לתקרת הרכב, או בנקודות החיבור של בוכנות ההרמה - מצאנו ציפוי אלקנטרה איכותי. כמות דיפוני הקרבון של רכב המבחן (אופציה בתשלום נפרד) יכולה לפרנס כמה וכמה מכוניות ספורט אקזוטיות.
וזה עוד לפני שדיברנו על המתכות. הו, המתכות. כדי לפתוח ולסגור את פתחי המיזוג, יש למשוך מנוף מתכתי קר וכבד, שמצידו מפעיל מנוע חשמלי פנימי. מסגרות פתחי המיזוג, ידיות הדלתות ואפילו כפתור שמירת הנתיב שנמצא בקצה ידית האיתות - עשויים כולם מתכת. המאפרות, שאותן תמצאו גם בקונסולה המרכזית ואפילו בדלתות מאחור, עשויות מתכת כבדה ועבה. ידיות הקיפול של מושבי השורה השניה? מתכת, כמובן. ואחת טובה. ווי החיבור של מדף תא המטען? ברור שמתכת, מה השאלה. אפשר היה לוותר על מנוע הבנזין ופשוט למשוך את הבנטאיגה עם מגנט.
וזה לא שהבנטאיגה יוצא פראייר מבחינה טכנולוגית. למסך המולטימדיה (10.9 אינץ') רזולוציה גבוהה מאוד, ואינספור תתי תפריטים לקביעת כל הגדרה אפשרית שתרצו (רק שמערכת ההפעלה שלו איטית משהו וההפעלה הקולית לא מגיבה היטב). לוח המחוונים דיגיטלי לחלוטין, ומאפשר למרוח את תצוגת הניווט על רוב שטח המסך או לקבל תמונת מצב נאה של מחשב הדרך. והשוס: מצב ראיית לילה מציג תמונה כמו-תרמית על גבי לוח המחוונים, ומאפשר לזהות גם אלמנטים שלא נראים בקלות בחשיכה. מעניין, אבל אנחנו העדפנו בכל זאת להסתכל על הכביש.
שווה להשחית כמה מילים גם על מערכת השמע, מתוצרת Naim - תוספת של 94 אלף שקלים בלבד למחירו של הבנטאיגה. אגב, המספר הזה לא גבוה בהרבה ממחירה של מערכת ביתית מתוצרת מותג האודיו הבריטי. כך או אחרת, מדובר באחת ממערכות השמע הטובות ביותר שפגשנו ברכב כלשהו עם עוצמה אדירה ובאסים מופלאים, על אף קושי מסוים במיקוד בצלילים הגבוהים.
יתר האביזרים והטכנולוגיות הם לא משהו חריג בנוף של רכבי היוקרה: יש כמובן את מרבית מערכות הבטיחות המוכרות, אך עם פעולה פחות רהוטה בהשוואה לדגמים המודרניים ביותר של ב.מ.וו או מרצדס. יש גם מושבים נהדרים עם עיסוי, חימום ואוורור (שקט להפליא), יש זכרונות וכוונון חשמלי לכל דבר שזז, תצוגה עילית מינימאלית, חימום לגלגל ההגה, טעינה אלחוטית לסלולארי ועוד.
אבל יש גם רשימת חוסרים, חלקה מפתיעה: יש אמנם מצלמת חניה עם תצוגת "מבט-על", אבל ללא תצוגת תלת מימד שכבר קיימת בדגמים זולים יותר של פולקסווגן ואודי (בנטלי משתייכת לקבוצת פולקסווגן). אין גם תצוגת מציאות רבודה, זיהוי מחוות יד ושאר טכנולוגיות על שפגשנו כבר במותגי יוקרה אקסלוסיביים פחות מבנטלי.
ועכשיו פרקטיקה. הבנטאיגה, עם אורך של 512 ס"מ ורוחב של למעלה משני מטרים, הוא רכב גדול - והמרווח בהתאם. מלפנים יש שפע של מקום לנהג ולנוסע, וגם לא מעט תאי אחסון. מאחור המרווח גם כן מצוין, בכל המדדים, למעט אולי גובה הכסא שיכל היה להיות נדיב יותר. טאבלט נשלף שממוקם בין המושבים מאפשר ליושבים מאחור לשלוט על בקרת האקלים, ועוד.
ויש גם שורה שלישית (אופציה בתשלום נוסף של כ-40,000 שקלים). זו מציעה מרווח מוגבל יחסית, אך גם כאן המושבים נוחים ואיכותיים מאוד.
תא המטען סביר בלבד בגודלו כאשר כל המושבים בשימוש, אך קיפול של השניים האחוריים (בלחיצת כפתור) חושף נפח העמסה עצום. כפתורים נוספים בצידי תא המטען מאפשרים להנמיך את מתלי האוויר וכך להשיג גישה קלה יותר. איכות החומרים כאן ללא דופי, וגם המדף עבה וקשיח במיוחד. חביבי, זאת בנטלי.
נוחות נסיעה
בנטלי בנטאיגה מגיע עם מתלי אוויר כסטנדרט, כמובן. בורר מצבי הנהיגה מאפשר להגדיר את מידת הקשיחות של המתלים, כאשר במצב "קומפורט" המתלים רכים בצורה כמעט קיצונית, ומייצרים נדנוד בלתי פוסק על פסי האטה; במצב הספורטיבי הם מתקשחים, ובמצב "בנטלי" הרכב לומד לזהות את פני הכביש ולהתאים את כיול המתלים בהתאם.
איך זה עובד? תלוי. עוד לפני שמתלה האוויר מחליט אם ואיך לעבוד, חישוקי הענק והקשיחות היחסית של בולמי הזעזועים מעבירים את פני הכביש לתא הנוסעים. כל עוד אנחנו נוסעים בכבישים עירוניים סבירים, לא נוכל ליהנות מתחושת "ריחוף" או מנוחות אבסולוטית. זה המחיר של ה-S הספורטיבי בשמו של הבנטאיגה S. אבל כאשר נאלץ הרכב להתמודד עם רצף שיבושים או עם בורות עמוקים יחסית, הוא מבצע את השיכוך בצורה אלגנטית ומדויקת הודות למתלי האוויר האדפטיביים.
בכבישים המהירים הנסיעה הופכת נוחה בהרבה, והבנטאיגה מצליח לבודד את נוסעיו מתלאות הדרך. גיהוץ האספלט מתבצע ללא דופי במרבית הכבישים, אך כבישים גליים במיוחד יעבירו תחושה של נדנוד לנוסעים.
בידוד הרעשים יוצא מהכלל, ומדובר בהישג מצוין לאור העובדה שהבנטלי נאלץ להתמודד עם מקדם גרר לא אידיאלי, חלל פנימי גדול שעלול ליצור תהודה וצמיגים רחבים במיוחד שיוצרים חיכוך לא מבוטל.
מנוע ותיבת הילוכים
אוהו, חתיכת מנוע יש פה. 4.0 ליטרים שמחולקים ל-8 צילינדרים בתצורת V, צמד מגדשי טורבו והרבה מאוד בנזין שנשרף בקצב מהיר ועושה טוב ללב ולנשמה. והיכולות? 550 כוחות סוס, 78.5 קג"מ ורצועת כוח מבהילה שמתחילה ב-2,000 סל"ד ומסתיימת אי שם ב-6,000 סל"ד, כאשר את כל הדרך לשם עושה הבנטאיגה בקונצרט הרמוני של נהמת שסתומים, שאגת מצתים ורעם אגזוזים. לחיצה מעודנת על כפתור ההנעה מספיקה כדי להעיר את השכונה המנומנמת, מכה קלה על הגז תבריח את החתולים אל הגינה של השכנים. וזה כשידית ההילוכים עוד לא יצאה ממצב פארקינג.
בשיוט מנהלתי מצליח הבנטאיגה לשמור על איפוק ולהתנהל בשקט יחסי. אף אחד אמנם לא יפספס אתכם ברחוב, אבל לפחות לא תעשו רעש מוגזם בין שתיים לארבע. המנוע פועל בנונשלנט ומאפשר ל-SUV הכבד לרחף על גלי המומנט כמעט ללא מאמץ, בכל נסיעה והאצה שגרתית.
אבל עם כל הכבוד לנונשלנט, לא נהגנו בבנטאיגה S רק כדי לספר שהוא מסוגל להיות גם שקט. מעבר למצב ספורט יגרום לאגזוז לגרגר ברעבתנות, לחיצה בריאה על דוושת התאוצה כבר תגרום לכמה מחוקי הפיזיקה להתעקם. כמעט 2 וחצי טון שוקלת המפלצת הבריטית, אבל המנוע רב-היכולות גורם להם להרגיש כמו 2 וחצי קילו. בתוך 4.5 שניות מגיע הבנטאיגה ל-100 קמ"ש, שתיים-שלוש שניות נוספות ואתם כבר הופכים לכותרת בשער האחורי של העיתון. התאוצה מהפנטת, הגב נדבק למושב, הנוף נמרח בחלון ויתר קלישאות התאוצה של מבחני הדרכים מוצאות את עצמן נמחצות מתחת לגלגלי הענק של הבנטאיגה.
והכוח הזה אפילו מרשים יותר כשהוא מגיע במהלך נסיעה, בעקיפה שמתקצרת לשברירי שניות או בסתם רגע של חשק פתאומי לקצת גז, מה שיכול להטיס את מחוג המהירות מדו ספרתי לתלת-הרבה-ספרתי בהרף עין. מנוע הצגה.
הכוח הזה, אגב, יורד אל ארבעת הגלגלים דרך תיבת 8 הילוכים אוטומטית שפועלת ללא דופי. חלוקת הכוח שולחת 40% ממנו אל הציר הקדמי ו-60% אל האחורי. צריכת דלק? 4.5 ק"מ לליטר, תודה ששאלתם.
התנהגות כביש
להתגרזן בכבישים מפותלים עם רכב פנאי ששוקל אתם-כבר-יודעים-כמה, ועולה אתם-יודעים-מצוין-כמה? זה כנראה לא הדבר החכם והאחראי ביותר שיכולנו לעשות, אבל מישהו צריך הרי לעשות את העבודה המלוכלכת.
אז את הפניות הראשונות תקפנו די לאט. תקפנו? אולי ליטפנו. אבל הבנטאיגה S שידר שאפשר יותר מזה. אפילו הרבה יותר. אז נתנו בגז, הרחקנו מבט, העברנו משקל עם הרפיות דוושה מדודות והורדנו פקודות היגוי קצרות והחלטיות, כמו שכתוב בספר. והוא התמסר. כן, הענק הירוק התגלה בכבישי עמק האלה ככזה שבהחלט לא מפחד מקצת אקשן.
פניה רודפת פניה בכבישי עמק הפסטה המסולסלים, השלדה מתקשרת היטב, האחיזה כמובן נפלאה, ההיגוי מהיר ומדויק, הצלילה לתוך העיקולים לגמרי לא רעה בהתחשב במאסה האדירה. הקשחת המתלים במצב הספורטיבי מצמצמת את הרכינה למימדים נסבלים בהחלט, חיפוי האלקנטרה של ההגה סופג היטב את הזיעה הקרה שבידיים ואנחנו מרשים לעצמנו לבחון גם את מגבלותיה של בקרת היציבות. לא לנתק חלילה, אבל כן לגלות שהזנב אפילו מסוגל להשתחרר קצת, עד שהבקרה גודעת את המשחק באכזריות. מה אתם יודעים, ה-S זה לא רק קישוט לכנפיים בתוספת תשלום.
סיכום
ביום שאחרי המבחן, הגענו לאסוף את הילד מהגן ביונדאי אלנטרה עממית, אבל הרושם שהותיר הבנטאיגה בשכונה המנומנמת עוד נשאר במשך ימים רבים. בנטלי בנטאיגה הוא קודם כל, בראש ובראשונה, רכב שמדברים עליו. כדי לקנות אותו צריך לא רק להיות אמיד, אלא גם לרצות בכל תשומת הלב שהוא מושך. נהגים עם מרצדס ואודי יש הרבה על הכביש, אבל קנית בנטלי? תהיה מוכן לכך שהמכונית הזו תהיה נושא השיחה הראשון בכל מפגש. וגם אם שמת אותה בחניון התת-קרקעי והמאובטח, צרור המפתחות השמנמן יסגיר אותך עוד לפני שהזמנת אספרסו וסודה.
אבל מעבר למעטפת הרושם, שהיא ללא ספק יוצאת דופן, יש גם רכב. כזה עם מנוע, מתלים, שלדה ומולטימדיה, כזה שאמור לשרת את בעליו ביומיום - ולעשות זאת ללא דופי. לרוב, התמורה מלאה: איכות החומרים גבוהה באופן קיצוני, הירידה לפרטים והקפדנות הם משהו שלא פוגשים בכל יום. הבנטאיגה גם מספק מרווח ושימושיות ברמה גבוהה, רשימת אבזור עשירה (גם אם יש כמותה ברכבים זולים בהרבה) ומערכות בטיחות בשפע.
ועוד לא דיברנו על יחידת ההנעה הפנטסטית, שהופכת אותו לטיל קרקע-קרקע קולני במיוחד, ועל התנהגות הכביש המפתיעה שמצליחה להשכיח את מימדי הענק.
וזה לא שאין חסרונות ברכב כזה. מעבר למחיר הרכישה העצום ולצריכת הדלק הגבוהה - שני פרמטרים שהרוכשים הפוטנציאליים ידלגו מעליהם כנראה בקלות - גם נוחות הנסיעה של הבנטאיגה לא מושלמת, הטכנולוגיה איננה המתקדמת ביותר והתחושה היא לא של גאדג'ט חדשני מעולמות ההייטק, אלא יותר של קריסטל יוקרתי מהמאות שעברו. כזה שמתייחסים אליו ביראת כבוד, מקבלים את חסרונותיו בהכנעה ומפנים לו את החניה הטובה והשמורה ביותר בבניין. וכמובן, לא מכניסים אליו את הילד בדרך לגן.
לדגמי בנטלי בישראל - בנטלי
למאמר זה התפרסמו 5 תגובות