לפני שנתחיל לדבר על ג'יפ רנגייד, אני רוצה שנתעכב לרגע על השם. אם תפתחו מילון תגלו שהתרגום למילה רנגייד (Renegade) הוא בוגד או עריק. לא ברור מי בחר בג'יפ את השם הזה ולמה, אבל יש סיכוי שמדובר במישהו עם חוש הומור עוקצני או מתוחכם במיוחד. מבולבלים? בואו נעשה סדר.
לפני מספר שנים רכשה פיאט האיטלקית את חברת קרייזלר וחברת הבת ג'יפ. הסיבות לרכישה מגוונות, אבל אין ספק שאחת מהן היא העובדה שהאיטלקייה רוצה להיכנס לשוק האמריקאי, ומי יצליח שם יותר מאייקון אמריקאי כמו ג'יפ? במקביל, שוק רכבי הפנאי האירופאי נמצא בתקופת זינוק, כך שסוף סוף למותג האמריקאי יש הזדמנות לדריסת רגל משמעותית באירופה לראשונה מאז 1944...
הכלי הנכון ליישום המטרות האלו, בשני המקרים, הוא הרנגייד של ג'יפ. סוג של ג'יפון שמתחרה מול רכבי פנאי קטנים כמו אופל מוקה, שברולט טראקס, רנו קפצ'ור ודומיהם. מושלם לאמריקאים שמחפשים SUV קטן, ולאירופאים שמחפשים ג'יפון ייחודי.
ומה הקשר לשם? טוב, הרנגייד הוא לא באמת ג'יפ. לא רק שלא תמצאו מתחת לפח והפלסטיקה שלדת סולם וברזלים חסונים לטיפוס הררי, אלא שבמהרה תגלו שמדובר בפיאט 500X מחופשת. אז האם ג'יפ רנגייד בוגד בערכים המסורתיים של המותג?
ג'יפ זה ג'יפ. עם השבכה הקדמית בעלת שבעת החרכים האנכיים והפנסים העגולים, קשה שלא לזהות אותו מיד. באופן מעניין, החזית של הרנגייד היא המזוהה ביותר עם האייקון האמריקאי ביחס לכל הרכבים האחרים שנמכרים תחת המותג ג'יפ כיום. המראה הג'יפי נמשך אחורה עם קווים מרובעים, חיפויי פלסטיק שחור לגלגלים ופסי גגון בולטים. הנקודה המוצלחת ביותר של הרנגייד היא ללא ספק הזנב. עם פנסים בצורת X, ופלסטיק שנראה כמו מגן גחון, מדובר בזווית שבה הרנגייד נראה עדכני ביותר.
בכל מקרה הרנגייד נראה גדול בהרבה מהמימדים האמיתיים שלו. בין אם זה בגלל הגובה או הצורה המרובעת, הוא נותן תחושה שהוא שייך לקטגוריה אחת למעלה. הגרסה שהתייצבה למבחן היא גרסת ה-"לימיטד". ההופעה שלה משודרגת אף יותר בזכות 3 ס"מ נוספים במרווח הגחון (סה"כ 20 ס"מ).
תא הנוסעים
פעמים רבות רכבי שטח קשוחים מציעים לנוסע ידית אחיזה גדולה בדשבורד. בהמשך נבין אם ג'יפ רנגייד הוא רכב שטח של ממש, אבל על הפרט הזה הוא לא מוותר. החרטום המרובע נמתח לפני הנהג ותנוחת הישיבה הגבוהה מעניקה תחושה מאוד ג'יפית, וכך גם השמשה והדשבורד האנכיים. קורות A מאסיביות משלימות סביבה שזועקת "ג'יפ", אפילו שמדובר בג'יפון קטן שמתחרה בשברולט טראקס.
מחפשים את המעורבות של פיאט? ובכן, כמות המחוות שמשגר ג'יפ רנגייד לעברו של המותג יגרמו גם לפיאט 500 להרגיש כמו אחת ששכחה את מורשתה. מעל מערכת המולטימדיה כתוב בפונט מאוד מאוד אמריקאי "Since 1941", ובכל מקום אפשרי, כמו על הרמקול בדלת, בתא המטען ואפילו על הפלסטיק שמחבר את המראה המרכזית לרכב, תמצאו חריטה של החזית המפורסמת של ג'יפ וויליס. בשלב מסויים זה כבר מרגיש יותר מדי. איכות החומרים טובה בדרך כלל, אבל ממכונית שגובה תג מחיר שנמצא בגזרת הפרימיום ציפינו לאיכות הרכבה גבוהה יותר. האבזור בגרסה הבכירה (לימיטד) טוב מאוד, ורק חסר לנו ניווט מובנה ברכב. הגרסה הזו מצוידת גם במערכות בטיחות כמו התראה על סטיה מנתיב, בלימה אוטונומית ומערכת המכינה את הרכב לתאונה. ברמת המחיר הזו היינו מצפים לקבל גם התראה על רכב בשטח מת.
רוב הנהגים יהנו מתנוחת ישיבה מוצלחת למרות קו החלונות המצומצם, וזה הודות לטווח תנועה רחב להגה ולמושב. המושב עצמו תומך היטב בגוף אך נהגים מגודלים יתלוננו על מרחב מעט מוגבל. לנוסע יש המון מקום. למרות שמדובר במכונית קטנה (בסיס גלגלים של 257 ס"מ), מימד הגובה, 169.7 ס"מ, משחק תפקיד משמעותי במרווח לנוסעים. לשם המחשה, הפיאט המקבילה נמוכה בכמעט 10 ס"מ. לנוסעים לא יחסר מרווח ראש, כל עוד הם לא עוברים את ה-190 ס"מ, ואז גג השמש עלול להפריע מעט. המרווח לרגליים בשורה השנייה טוב, וכל עוד לא גוררים את המושבים הקדמיים עד הסוף אחורנית, גם מבוגרים גבוהים יוכלו להתמקם שם. מצד שני, ככל שהנוסע מאחור יהיה יותר גבוה כך בסיס המושב הנמוך יפריע לו יותר.
תא המטען לא גדול (כ-350 ליטר) ושפת ההטענה שלו מאוד גבוהה. המבנה שלו רבוע וקל לסדר בו ציוד.
נוחות נסיעה
אנחנו נוטים לייחס נוחות נסיעה לשני מרכיבים עיקריים: אופן פעולת המתלים ובידוד הרעשים. בג'יפ רנגייד המתלים נוקשים יחסית. על מכסי ביוב ובורות עירוניים מצויים הוא נוטה לסגור מתלה וזה מורגש בתא הנוסעים, וגיבוב של שיבושים קטנים יגרום לו להיות קופצני. כמקובל ברכבים נוקשים יחסית נוחות הנסיעה משתפרת ככל שהמהירות עולה. גם בכבישים בין עירוניים מורגשת קופצנות, אך היא פחות משמעותית ותורגש בעיקר על ידי אלו שמאכלסים את השורה האחורית.
בידוד הרעשים נעשה באופן משביע רצון, בטח כשלוקחים בחשבון שמדובר יותר בקוביה נוסעת ופחות בחפץ שאמור להציג איזושהי יכולת אווירודינאמית. רעשי הרוח מתחילים רק צפונית ל-120 קמ"ש וגם אז הם מגיעים בעיקר מכיוון המראות. יש מעט תהודה פנימית בשל המבנה הקופסתי אבל גם רעשי כביש נשמרים בעיקר בחוץ.
מנוע ותיבת הילוכים
חיפשתם פיאט, אבל ממש פיאט? היא מסתתרת מתחת למכסה המנוע. מי שמניע את הרנגייד הוא מנוע בנפח 1,400 סמ"ק עם מגדש טורבו, זהה למנועיהן של אלפא ופיאט. בגרסה הבסיסית של הרנגייד הוא מגיע עם 140 כוחות סוס אבל בגרסה הבכירה הוא מספק 170 כוחות סוס. אבל המנוע הקטן צריך לקחת איתו 1,400 ק"ג ולהניע ארבעה גלגלים. לפיכך, לא מדובר בחורך אספלט מדופלם. מספיק כוח לעקיפה בעלייה, יש. אבל אל תצפו להרבה יותר. שיא המומנט מגיע מאוחר ביחס למנועים מסוגו ויש השהייה קלה לפני שהג'יפ-ון יוצא לדרך. אבל הבעיה העיקרית נעוצה בתיבת ההילוכים. על הנייר היא מציעה 9 הילוכים ונשמעת מאוד מתקדמת. בפועל, היא מעבירה הילוכים באופן איטי, חובטת לפעמים ונוטה להיתקע על הילוך נמוך גם בירידות מתונות.
צריכת הדלק לא הייתה רעה בכלל. במבחן שלנו, שהיה רגוע אך כלל הרבה נסיעה הררית, צריכת הדלק עמדה על כ-11 ק"מ לליטר סבירים למדי.
.jpg "ג'יפ רנגייד")
התנהגות כביש
ג'יפ רנגייד מגיע עם מפרט לא ממש מוצלח לנהיגת כביש. המשקל הרב ומרכז הכובד הגבוה משפיעים על הניהוג, אבל פחות מהצפוי. כשמתחילים ללחוץ אותו בסיבובים האחיזה לא נשברת מהר, הודות להנעה הכפולה. הוא ירחיב קו בתת היגוי קל וצפוי ולא ירכון בסיבובים באופן מוחשי או מפחיד. עם זאת, זה לא רכב שנועד לנהיגה דינאמית. ההגה והשלדה פשוט לא מכוונים לשם וכאשר המהירות עולה מתקבל אוטו צפוי ולא יותר, בטח שלא רכב מהנה.
נקודה מעניינת היא בקרת השמירה על הנתיב. הבקרה אקטיבית, משמע, ההגה פועל עצמאית כדי להחזיר את הרכב למסלול. הוא עושה את זה באופן חד והחלטי ונהגים שלא מכירים את המערכת הופתעו מהאופן בו היא פועלת.
שטח
היכולות של הג'יפ ג'יפון לא רעות בשטח. בגרסת הלימיטד כפולת ההנעה ישנה מערכת לשליטה במאפייני הנהיגה בהתאם לשטח בו נוסעים. בנוסף יש נעילה אלקטרונית של הדיפרנציאל. בשבילים חוליים הוא הסתדר היטב (כל עוד החול לא היה עמוק מדי) וגם בשבילים יותר טכניים בצפון הוא לא נתקע. צריך לזכור שהפגוש הקדמי נמוך ועלול לפגוע בקרקע אבל מעבר לעובדה הזאת הוא בהחלט יגיע כמעט לכל מקום שסובארו XV יצליח להגיע אליו.
סיכום
ג'יפ רנגייד הוא רכב לא רע. הוא מגיע עם עיצוב מיוחד מבחוץ ובעיקר מבפנים, הוא גדול ביחס למקובל בקטגוריה, והוא רטרו ג'יפ בדיוק כמו שפיאט יודעת לעשות (כן, זו לא טעות). באספקט הזה הוא לא בוגד בערכים של המותג, אלא פשוט מביע אותם בצורה מאוד איטלקית. באספקטים קלאסיים כמו נוחות וביצועים הוא לא מבריק אבל ללא ספק לא מאכזב. הבעיה העיקרית שלו היא התמחור הגבוה. הגרסה הנבחנת, נכון ליום כתיבת המבחן, עולה 218 אלף שקלים - מה שמציב אותה לא רחוק מגרסאות כניסה של ג'יפוני יוקרה כמו אודי Q3 וב.מ.וו X1.
במחיר הנכון ג'יפ רנגייד היה יכול להיות פיתרון מעולה למי שרוצה את הייחוד בקטגורית הג'יפונים ופיאט X500 קצת רכרוכית עבורו. אך במחיר הנתון מדובר ברכב שרק מעטים, חובבי המותג האמריקאי, ישקלו לקנות. אולי בחודשים הקרובים, כאשר זכיון הייבוא של ג'יפ יעבור לסמל"ת יבואנית פיאט, ישתנה משהו בגזרת המחיר - ואיתו גם המלצת הקניה שלנו.
לדגמי ג'יפ בישראל -
ג'יפ
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות
