גרייט וול סטיד - מבחן רכב

גרייט וול סטיד, 2.4 ליטר, 125 כ"ס, מחיר: 135,000 שקל
יתרונות	חסרונות
מחיר	מנוע
נסיעה על השביל	נסיעה על הכביש
נראה לא רע	איכות הרכבה

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: גרייט וול סטיד

 
גרייט וול סטיד. שיהיה לכם יום כתום / צילומים: יתיר דוידוביץ

סטיגמה היא דבר חזק. לא משנה מה יקרה, יצרן חדש מהמזרח יחטוף בהתחלה. לזכותם של כתבי הרכב יאמר שבדרך כלל מדובר בסיבות מוצדקות. מה לעשות, קשה לשכוח "חוויות" כמו דייהו רייסר או קיה פרייד.
העניין הוא שסטיגמות נשארות הרבה אחרי שהמציאות משתנה. ולפעמים הן אף משמשות כדי לשמר כוחות שוק ישנים ומבוססים (משהו שהוא לא ממש באופנה כרגע)
גרייט וול היא יצרנית סינית ענקית שמייצרת  כבר המון שנים. השאלה היא האם התוצרת שמספיקה בהחלט לשוק הסיני תספק את הצרכן הישראלי המפונק.

צו אופנה

את מבחן המראה הראשוני צולח הסטיד באופן מוצלח יחסית. רכב המבחן הופיע ב"כתום השקות"    (צבע די צעקני שהפך לאחרונה, משום מה, מאוד אופנתי בשוק הרכב יחד עם ה"ירוק נזלת") והוא נראה בסדר גמור. הוא גבוה, משדר חוסן ומצוייד בפנסי ערפל ובתוספות מתכת ופלסטיק שבהחלט משפרות את המצב.   העיצוב, כמו שאמר כל מי שראה, דומה מדי לכמה רכבים. השוו אותו ל-D-max של איסוזו (מהצד) ל-BT50 של מאזדה ומשהו מיונדאי. לי הוא דווקא הזכיר את הטריוס של דיהטסו.

מבפנים המצב קצת פחות מלבב עם עיצוב רבוע ואיכות חומרים והרכבה נמוכה ביחס לקטגוריה ובכלל. מסך מגע שצורף לגרסת המבחן לא סייע במיוחד. קרקושים לא חסרים אבל רובם המכריע מגיעים מאיזור תיבת ההילוכים וידית ההעברה. שאר חלקי הקבינה משמיעים פחות קירקושים. איכות החומרים וההרכבה בהחלט מעלה מספר תהיות באשר ליכולתו לשרוד לאורך זמן, בעיקר אם הוא ישאר באותו אי של הטויוטה היילקס והמיצובישי האנטר.

 
שחר חדש מפציע במזרח?

צו התנועה

הסינים ידועים כעם, איך נאמר, קצת קשה. ספרטנים שכאלו. מרכב עבודה סיני כנראה קשה לצפות ליותר מדי. בכביש הסלול הסטיד יוודא שתחושו היטב את תלאות הכביש. אם מכוניות מודרניות הצליחו להשכיח מאיתנו את איכות העבודה (הירודה למדי) של מע"צ, הסטיד מזכיר לנו מיד מי הם האמונים על סלילת הכבישים בארץ. הוא קופץ ומרקד בכל מהירות וגם מצליח להתרסק על בורות גדולים. מצד שני ברגע שנוטשים את האספלט ועוברים לשבילים נוחות הנסיעה משתפרת משמעותית ורק רצף סדקים או תעלות רוחביות יקפיצו אותו אל על. צריך לציין שבמבחן הנוחות נוטים טנדרים, באשר הם, להתרסק (תרתי משמע) והפער בנוחות בין הסטיד לטנדרים אחרים לא משמעותי.

צב

המנוע לא מדהים, בלשון עדינה. בחברה סיפרו בגאווה על מנוע של מיצובישי אבל צריך להזכיר שזה מנוע ששירת את  ה-L-200, טנדר שכבר זכה לפטור ממילואים. מנוע בנזין עם 125 כ"ס לא מצליח להתמודד עם דיזלים מודרנים שנמצאים במתחרים. מצד שני, כל עוד אין עליה גדולה או שלא צריך תאוצה דחופה הוא משמעותית יותר טוב ממה שמספרים הנתונים. למערכת ההנעה שודך בארץ מיכל גז שמאפשר הארכת טווח משמעותית במחיר הגיוני (ושולח את הגלגל הרזרבי לארגז המטען מה שמקטין את האחרון). זה טוב כי מנוע הבנזין אוהב דלק. הגז זול משמעותית ומאפשר טווח דומה למתחרים הלוגמים סולר, בעלות דומה.

בסעיף התנהגות הכביש גרייט וול סטיד לא מבריק. הוא רוכן משמעותית אבל זו בעייה מוכרת בטנדרים. ההיגוי מעורפל לחלוטין וגם איכות הבלימה מוטלת בספק.

 

צו קריעה

דווקא בשטח, מקום שממש לא ציפינו להרבה, הפתיע ה-2X4 של גרייט וול. בזכות מרווח הגחון הסביר יצליח גם נהג עם מיומנות בסיסית להמשיך הרבה אחרי שג'יפונים עירוניים יעצרו, ויחלוף בהמשך גם על רכבי ליסינג. הוא לא יצליח להתחרות מול מתחרי 4X4 מסוקסים (וספק אם גרסת ההנעה הכפולה שלו תוכל), בעיקר בגלל חסרונם של כוח וגמישות מהמנוע, אבל ביחס למחירו הוא בהחלט כלי מספק בשטח. צריך לזכור שהמתחרה הנפוץ מבית איסוזו מגיע בגרסת ה-4X2 במרכב נמוך משמעותית ופחות עביר בשטח. סביר שהוא יספיק לרוב צריכיו של האדם העובד בשבילים. רק נספר שארגז המטען מעט קטן ומעטה הפלסטיק שבתוכו רופף.

צו שחרור

בתור רכב ראשון של יצרן סיני בקטגורייה שנוטה לספק רכבים ספרטנים, הסטיד הוא לא רכב גרוע. הבעיה מבחינת הטנדר הסיני היא שרוב המתחרים הצליחו לחפות על החספוס באיכות ואמינות מוכחת. במקומות הללו, בהם המוניטין נבנה במשך שנים ארוכות, הסטיד לא מסוגל לספק מענה הולם.  הוא גם מצוייד במנוע לא תחרותי (תרתי משמע) ואיכויות הנסיעה בו אינן טובות (למרות שעניין זה לא יוצא דופן בקטגוריה). לפיכך ניתן להמליץ על הסטיד רק למי ששילוב של ליסינג תפעולי ומחיר מוגבל מתיר לו לרכוש אחד . לכל השאר נאלץ להמליץ על כלי רכב מתוצרת מוכרת ומוכחת יותר. ובתקווה גדולה שעם כלי הרכב הבאים של היצרן נזכה לתחרות יותר צמודה עם מובילי הקטגוריה.

לדגמי גרייט וול בישראל - גרייט וול