דאצ'יה לוגאן MCV - מבחן וידאו

עיצוב

זה אחד הסעיפים שהכי קל לחסוך בהם, ודאצ'יה אכן חסכה. עיצוב הוא הרי מותרות: מכונית בעיצוב מרהיב ומכונית בעיצוב בסיסי יסעו בצורה דומה. ואם מחפשים חסכון, הסטייל הוא המקום לחסוך בו. לפחות לטעמנו, זו לא מכונית מכוערת. אבל היא משדרת מסר מאוד תכליתי, ענייני ופשוט. כמעט מסחרי אפילו. פסי הגגון לא מצליחים לשדר את תחושת הפנאי שהם מעניקים בדגמים אחרים. אבל על זה נסלח לה בקלות.

   

תא הנוסעים

הסגנון הפשוט ממשיך פנימה. הצבעים כהים, הכל ממוקם ומסודר בצורה עניינית וללא תחכום. היינו מוותרים גם על המשטחים דמויי הקרבון שמסביב למולטימדיה. גלגל ההגה הוא הקריצה היחידה לדגמים מודרניים יותר, עם תחושה עבה ואיכותית יחסית ותפרים גסים שמדמים ציפוי עור. נחמד.

איכות החומרים בסיסית בדאצ'יה לוגאן. במרבית המקומות נמצא פלסטיק מחוספס וקשיח, ויצרנית הרכב גם לא התאמצה להסתיר את הברגים החשופים שנמצאים בידיות הדלתות, במחזיקי הכוסות ואיפה לא. אבל מה שקצת יותר מפריע זו איכות ההרכבה: רכב המבחן עבר פחות מ-1,000 ק"מ כאשר הגיע לידינו, וכבר נצפו חלקים רופפים, למשל מתחת לפקדי המיזוג או במשענת היד.

רשימת האבזור מכובדת, ואולי אפילו מפתיעה עבור מכונית לואו קוסט. יש ללוגאן בקרת שיוט, מערכת מולטימדיה דוברת עברית עם דיבורית בלוטות' וניווט (לא מקוון), 4 חלונות חשמל, חיישני חניה מאחור ומערכת לדימום מנוע בעמידה.



התפעול של האביזרים מתבצע בצורה פחות מוצלחת: לבקרת השיוט יש 3 כפתורי הפעלה, שניים על ההגה ואחד ליד ידית ההילוכים; את החלונות האחוריים פותחים ממתגים משונים שנמצאים מתחת לפקדי המיזוג, והשליטה על המולטימדיה - כמו בדגמי רנו - מתבצעת מיחידת פיקוד הנמצאת מאחורי ההגה. המסך עצמו לא מאוד קריא תחת אור שמש.

מהבחינה הפרקטית הלוגאן כמעט ולא מתפשרת. סביבת הנהג עשירה בתאי אחסון, כולל תא ייחודי מעל הדשבורד ומספר תאים מסביב לידית ההילוכים ובלם היד. היינו שמחים גם לקבל משענת יד גדולה יותר עם תא אחסון משלה, אבל תמיד אפשר לקנות כזו בחנויות אביזרים. מושב הנהג גדול ומרווח, אם כי לא יהיה נוח למצוא את התנוחה המדויקת: ההגה מתכוונן רק לגובה, וכוונון גובה המושב מסורבל מאוד.




המושב האחורי מציע מרווח נדיב במיוחד, למרות בסיס גלגלים מצומצם יחסית של 263.4 ס"מ. יש הרבה מאוד מקום לרגליים ולראש, בשל העובדה שהמושב בנוי כ"ספסל" ולא מציע תמיכה לצידי הגוף. המבנה השטוח שלו יקל על התקנת מושבי בטיחות.

תא המטען של דאצ'יה לוגאן MCV מצדיק כתבה בפני עצמו. הוא לא רק עצום בנפחו - עם 573 ליטרים עד לגובה המדף - אלא גם נגיש ושימושי מאוד. סף ההטענה נמוך במיוחד, הדלת רחבה וגדולה ומתחת למדף (ליד הגלגל החלופי) מסתתר שטח אחסון נוסף. אבל החסכון לא דילג על הבגאז', ובדופן שלו תמצאו את הג'ק וכלי החלפת הגלגל כשהם חשופים לחלוטין ועלולים לשרוט ציוד שתכניסו פנימה. לא ברור למה הם לא ממוקמים מתחת לרצפה כרגיל - יש שם מספיק מקום. כך או אחרת, הבגאז' הזה מאפשר יכולות העמסה שפשוט לא קיימות בקטגוריית המשפחתיות.

נוחות נסיעה

הלוגאן מכוילת על הצד הרך, וזה מתקבל על הדעת כשזוכרים שמדובר במכונית המיועדת למדינות מתפתחות עם כבישים שבורים. בזכות הכיול הזה היא מצליחה לספוג היטב את שיבושי הכביש הקטנים, וגם לנסוע בנוחות על דרכי עפר. מצד שני, על שיבושים גדולים או פסי האטה מורגש נדנוד משמעותי, כזה שכבר זמן רב לא פגשנו במכונית מודרנית. לעיתים עד כדי סגירת מתלה רעשנית. הלוגאן דורשת האטה, כמעט עד כדי עצירה, לפני פסי האטה גדולים.

מחוץ לעיר הלוגאן תהיה נוחה יחסית על כבישים איכותיים, מהסוג שהולך ונעשה נפוץ בישראל. מצד שני, על כבישים צדדיים וגליים היא שוב מתחילה להתנדנד, ודורשת מהנהג להוריד קצב.

בידוד הרעשים, כמצופה ממכונית לואו-קוסט, איננו מוצלח. המנוע רועש במהירויות נמוכות, ובתנאים בין עירוניים חודר רעש רב לתא הנוסעים. כזה שלעיתים הקשה עלינו לנהל שיחת טלפון.

מנוע ותיבת הילוכים

את מנוע הדיזל הזה אנחנו מכירים היטב, גם בגרסתו החזקה וגם בגרסה הבסיסית, זו שנמצאת בלוגאן. הספק של 90 כ"ס ומומנט של 22.4 קג"מ מספיקים כדי למשוך את המכונית הלא-כבדה הזו (1165 ק"ג) בקצב משכנע. תחילת הנסיעה אמנם מהוססת - ולא רק בגלל תיבת ההילוכים, עליה נרחיב בקרוב - אבל בנסיעה במהירות גבוהה, בעקיפות, בעליות או בתאוצות ביניים - הכוח זמין תמיד.

הביקורת העיקרית כלפי המנוע עוסקת ברעש שלו, כשהוא קר וגם כשלא. טרטור הדיזל נשמע באופן מוחשי ברכב.

החלק השני של יחידת ההנעה בלוגאן הוא תיבת ההילוכים. ובמקרה הזה מדובר בתיבה רובוטית בעלת מצמד יחיד, שסובלת מכל המגרעות האופייניות לתיבות כאלו. בתחילת נסיעה התיבה משתהה בשילוב ההילוך, ובמהירויות נמוכות - בעיקר ב-3 ההילוכים הראשונים - החלפת ההילוך מלווה בטלטול מוחשי של הרכב, מה שגם מעכב את הזינוק ביציאה מהמקום. במהירויות האלה לעיתים נשמעו גם רעשים בעת החלפת ההילוך. מי שרגיל לרכב אוטומטי, ירגיש מיד שמשהו פה שונה. נהגים שבאים מרכב ידני יוכלו בקלות יחסית להרים את הרגל מהגז בהחלפת ההילוך וכך לצמצם את הטלטול, אבל קצב החלפת ההילוכים עדיין ישאר איטי.

כשהמהירות עולה המצב משתפר. ההילוכים הגבוהים מתחלפים בצורה חלקה יותר (אם כי עדיין מורגשת) ועל הכביש המהיר, בשיוט נינוח, לא נותר כמעט זכר לתיבה הרובוטית. אגב, גם תפעול ידני של הידית משפר במשהו את התפקוד של התיבה, אבל לא את קצב ההחלפות שלה. אנחנו היינו מעדיפים לבחור בלוגאן ידנית, או לשכנע את היצרנית שתשלב את התיבה כפולת המצמדים גם בדגם הזה.

אבל את היתרון של התיבה הזו אף אחד לא יוכל לקחת לה - וזה צריכת הדלק. בימי המבחן, שכללו נסיעות בין עירוניות רבות, נמדדה צריכת דלק של 20 ק"מ לליטר. גם אחרי יום צילומי הוידאו, שכלל עמידה ממושכת עם מנוע פועל, נסיעה עירונית רבה ואינספור האצות ועצירות, הדאצ'יה לא ירדה מ-16 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

היכולת הדינאמית של הלוגאן הזכירה לנו מכוניות של פעם. כאלו שלא תמיד הצטיינו באחיזת כביש מופתית או בהשריית תחושת בטחון יוצאת דופן, אבל תמיד ידעו לדבר עם הנהג ולערב אותו במתרחש. דאצ'יה לוגאן רוכנת בפניות וסובלת לא פעם מנטיה לתת היגוי, אבל קל מאוד לטפל בזה בזכות התקשורת. מהר מאוד מבינים היכן המגבלות שלה, ושומרים מהן מרחק בטוח.

סיכום

דאצ'יה לוגאן MCV יודעת טוב מאוד מה היא רוצה מעצמה, מה היא מסוגלת להיות ומה היא לעולם לא תהיה. יש כמה תחומים שבהם ההצטיינות שלה לא ניתנת לערעור: בעיקר מדובר על המרווח הפנימי, תא המטען המדהים, צריכת הדלק וכמובן מחיר הרכישה. לצד זאת, אין לה יומרות כמעט באף תחום אחר. היא מוכנה לחיות עם פשרות משמעותיות בתחומי האיכות, בידוד הרעשים, יחידת ההנעה ולצערנו גם בבטיחות.




מי שנוסע למרחקים ארוכים ומבלה את עיקר זמנו על כבישים מהירים, ובמיוחד אם הוא צריך להוביל איתו מטען, ימצא בה שותפה יעילה וחסכונית מאוד. אבל למרות שמחיר של 90,000 שקלים הוא אטרקטיבי - תהינו לא פעם אם עדיף לוותר על יתרונות הדיזל ולבחור בגרסת הבנזין, במחיר של 70,000 שקלים. זאת כבר עסקה שבאמת קשה למצוא כמותה.

לדגמי דאצ'יה בישראל - דאצ'יה

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות